בית שערים אורח חיים שפב

תשובה ש"ס

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק ויגש תמה"ר ישועה לפ"ק

האלף לך שלומים. מגבהי מרומים. בני חביבי הרב הגדול. מעוז ומגדל. כמו"ה יצחק יעקב נ"י בלוהם רב דקה"י בנס"מ

מכתבך קבלתי וכו' ובד"ת כתיב ענה והנה באת במה דקי"ל בשו"ע או"ח סי' תרע"א ס"ח דחצר שיש לו ב' פתחים מב' רוחות צריכין להדליק נ"ח בשתיהן מפני החשד ופסק הרמ"א שם דאם מדליק בשני פתחים אינו מברך רק באחד מהם ובשני מדליק בלא ברכה והוא מדברי הר"ן שבת דכ"ג שכ' כיון דאינו מדליק בשני רק משום חשדא א"צ לברך רק אחד פתחא ע"ש. ובפר"ח יו"ד סי' י"ג סק"ה תמה עליו מדין המבואר בשו"ע שם בשחט בהמה ומצא בן ט' חי ומפריס ע"ג קרקע דטעון שחיטה מדרבנן מפני הרואי' והוא מש"ס חולין דע"ה ע"ב והביא תשו' רשב"א סי' תקכ"ה דצריך לברך על השחיטה והרי ג"ז דטעון שחיטה אינו אלא משום חשד ומפני הרואי' ואמאי יהי' צריך לברך ותירצת וקצרת קצת במובן וכמדומה שכוונתך דשם בשחיטה תקנת חכמים כן הי' שאסור בלא שחיטה יהי' הטעם מה שיהי' על מצוה של דבריהם צריך לברך כדאמרינן בשבת דף הנ"ל אבל הא דחצר שיש לו שני פתחים אינו מעיקר תקנת חכמים שתקנו להדליק נר חנוכה רק ר"ה הוא שחידש כן מסברא דנפשי' נהי דקי"ל כסברתו אבל אין מברכין עליו ואם זה כונתך ישמח לבך כי כיוונת לדברי תבו"ש סי' י"ג אות ט' והאריך בזה. ואני מוסיף טעם לשבח דהרי קי"ל כל דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו ואפילו בטיל הטעם ועיין ש"מ כתובות דף ג' וא"כ לא אכפת לן בטעם דגם אם הטעם משום חשד אפ"ה כיון דאפילו בטל הטעם צריך לקיים מצות חכמים וצריך לברך

אבל אני תמה על פר"ח מה ענין זה לזה הלא פרש"י בחולין דף ע"ה ד"ה הפריס דטעון שחיטה מדרבנן דאתי לאחלופי לאכול בהמה בלא שחיטה וכן פירש הרא"ש והר"ן שם ורשב"א כתב אדאביי שם וע"י שיתמהו על קליטתו יזכר שהוא בן פקועה ולא אתי לאחלופי ואפילו רבנן דמצרכו שחיטה לבן פקועה שהפריס ע"ג קרקע משום מראית העין הכא מודו וכו' נראה ג"כ דס"ל דצריך שחיטה משום דאתי לאחלופי והא דכתב משום מראית עין הפי' דודאי על האיש גופא אין חשש שיסבור שבהמה גמורה מותרת בלא שחיטה דהוא יודע שהוא בן פקועה אבל משום מראית העין דהיינו הרואים לא ידעו שהוא בן פקועה יטעו שמותר לאכול בלא שחיטה והוא ככל גזירת חכמים שגזרו הא אטו הא עציץ שאינו נקוב אטו נקוב וכדומה ומשו"ה שפיר צריך לברך כמו בכל מצוה דרבנן. אבל בחצר של שני פתחים אין חשש שיטעו העולם שא"צ להדליק נ"ח אלא החשש שיחשדוהו מדבהאי פתחא לא אדליק בהאי פתחא נמי לא אדליק ולא קיים מצות נ"ח וא"כ אינו מדליק אלא לאפוקי נפשי' מחשדא ובזה כתב הר"ן דא"צ לברך. ואולי לזה נתכוין הפלתי שם סי' י"ג בתירץ הראשון

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דאף דצריך להדליק בשני פתחים מ"מ הא דקי"ל בסימן תרע"ה ס"ג דהדליקה חש"ו לא עשה כלום היינו רק בפתח א' אבל בפתח שני שאינו אלא משום חשדא אין הדלקה ולא הנחה עושה מצוה רק שיהי' דלוק ועומד כדי שלא יחשדוהו א"כ גם חש"ו מדליק דשוב ליכא חשדא. ואפילו אם נאמר דגם בהאי איכא חשדא לרואה אותן מדליקין וכן הדליק בפנים והוציא לחוץ איכא חשדא דהרואה אומר לצרכו אדלקי'. מ"מ היינו דוקא לרואה אותן בשעה שמדליקין אבל עכ"פ אם היתה דלוקה ועומדת שם מבעו"י ודאי א"צ לכבות ולחזור ולהדליק ועיין סי' תרע"ה ס"א דבזה ליכא חשדא כלל שכ"א יסבור שהדליק בשעת חיוב ובדלוקה ועומדת בשום מקום א"צ להדליק באמת מפני הרואים רק מדינא וכאן בפתח שני שמדינא א"צ שפיר כשר דלוקה ועומדת וכן משמע לשון הגמ' ורמב"ם דקאמר צריכה ב' נרות ולא קאמר חייב להדליק בשתיהן אלא משמע דבאמת א"צ להדליק בשתיהן רק החצר צריך שני נרות ובפתח א' אפילו דלוק ועומד סגי. וטוש"ע דכתבו צריך להדליק בשתיהן אשגירת לישנא הוא כיון דאחת צריך להדליק דוקא ובשנית אי ליכא דלוקה ועומדת נמי צריך להדליק. ואולי נקטו כן לאשמעינן דאי ליכא דליקה ועומדת צריך הוא דוקא להדליק ולא סגי בהדלקת חש"ו או הדליקה בפנים דאכתי איכא חשדא כנ"ל אבל דלוקה ועומדת ודאי סגי כיון דליכא חשדא וא"כ אין עליו חיוב גברא כלל ואיך יברך להדליק נ"ח וזה כונת הר"ן כיון דהוא רק מפני חשד ויוכל לצאת מידי חשדא בלי הדלקה לכן אינו מברך אבל בשחיטת בן פקועה שא"א לצאת מידי חשדא בלי מעשה השחיטה וחיוב גברא עליו לשחוט שפיר מברך אף אם הוא רק מפני חשדא

ולפי מ"ש חכ"ץ סי' צ"א ליישב קושי' ב"י סי' תרע"א שהביא מג"א שם סקי"ב דבחצר של שני פתחים יטעו העולם דמשום פרסומי ניסא צריך להדליק משום מצוה בשניהם אף שעיקר הדלקה גם לפי טעותם רק בא' ולכן יאמרו מדבהאי לא אדליק למצוה באידך נמי לא אדליק ולא קיים עיקר מצות נ"ח אבל בביה"כ א"א למיעל בשני פתחים לכן שם אם יש פתח אחר לא חשדינן לי' ולכן צריך הגמ' כאן ראי' דחיישינן לחשדא כיון דהחשד בא ע"י טעות שחושבין שהוא מצוה להדליק בשני פתחים ע"ש. ג"כ לק"מ קושי' פר"ח דודאי אם מחויב במצוה משום חשד שאינו בטעות צריך לברך שהוא מצוה והייתם נקיים מד' ומישראל כדאמרינן פ"ג דשקלים מ"ב אבל כאן בחצר שיש לו שני פתחים שאין כאן חשד אלא מן הטועים לכן א"צ לברך כיון שהחשד גופא הוא בטעות

ואילולי דברי חכ"ץ הייתי אומר להיפך כיון דלא חשדי לי' אלא משום דבהאי פתחא לא אדליק ולא עשה פרסומי לכל הצדדי'. ולענ"ד אינו רק טעות העולם שמצוה להדליק בשני פתחים אבל הוא מצוה באמת פרסומי ניסא בשני פתחים אלא שאינו מצוה חיובית אלא בחד פתח דהחיוב הוא מצד עיקר המצוה זכר לנס וצריך לעשות משום מצוה שיהי' גם פרסומי ניסא או אולי גם פרסומי ניסא בחד פתח הוא חיוב אבל כיון דאיכא פרסום תוספות הפרסום בפתח שני הוא רק למצוה המובחר ועי"כ חשדי לי' דגם באידך פתחא לא אדליק ולא עביד פרסומי ניסא והדליק רק בפנים וקיים עיקר מצות נ"ח לזכר הנס אבל שלא קיים כלל מצות נ"ח לא חשדי לי' כלל וכדמשמע לשון הגמ' בשבת בהך פתחא נמי לא אדליק וא"כ א"ש דשם בביהכ"נ אף דלא עייל בהאי פתחא ולא קיים מצוה מן המובחר מ"מ לא חשדי לי' שלא קיים המצוה כלל

ולפ"ז מיושב קושי' פר"ח דודאי עיקר ברכת נ"ח ניתקן על גוף הדלקה אפילו מניחו על שולחנו ולא על פרסומי ניסא שהוא בפתח ביתו מבחוץ ופשוט דבדלוקה ועומדת אף דאיכא פרסומי ניסא כמש"ל מ"מ אינו מברך כיון דאינו מקיים עיקר מצות הדלקה. והא דאמרינן הדליקה בפנים והוציאה לא עשה כלום משום דהדלקה במקומה בעי' אינו משום דלא עשה מצוה כלל בלי פרסומי ניסא מבחוץ אלא משום דצריך להדליקה במקום שתדלק כשיעור ולא שידליק במקום א' ויניחה במק"א ואפילו בחוץ. ותדע דלא אמרינן הדלקה בחוץ בעי' אלא הדלקה במקומה בעי'. ולמסקנא משום דהרואה אומר לצרכו אדלקי' י"ל דלא עשה כלום במה שהוציאה לחוץ דאכתי ליכא פרסומי ניסא כיון דהרואה אומר לצרכו אדלקי' ודלא כפר"ח סי' תרע"ה שהפי' משום חשד ע"ש ועיין טו"ז שם סק"ב. ולפ"ז א"ש דבשחיטה כיון דהחשד הוא שאוכל בהמה גמורה בלא שחיטה וא"כ הוא דבר שצריך ברכה אם הוא כמו שחושדין אותו לכן אם שוחט מפני החשד ג"כ צריך לברך. אבל כאן שהחשד הוא על דבר שאם הוא כמו שחושדין אותו שלא עשה פרסומי ניסא ג"כ א"צ ברכה כגון אם הדליק בפני' ואח"כ הדליק בחוץ משום פרסומי ניסא א"צ לברך על הדלקה בחוץ אם דולק גם בפנים ולא ביטל הדלקת פנים לכן גם אם עושה משום חשד זה נמי א"צ לברך

ובאמת שיש לי מקום עיון דרש"י פי' חצר שיש לו שני פתחים שהוא של שני בנ"א ובס"ד החשד הוא שיסברו שהבית חלוק מבפנים והוא שני בתים ויאמרו שא' אינו מקיים מצות נ"ח וע"ז פריך אי חשדא דעלמא אפילו ברוח א' נמי יחשבו שחלוק מבפנים ואי לא חיישינן לחשדא דעלמא רק על חשדא דבני מתא אפילו בשתי רוחות נמי ידעו דאינו חלוק מבפנים אבל אם הוא של אדם א' באמת ליכא שום הו"א שיטעו שהוא של שני בנ"א. ומשני דלא חיישינן רק לחשדא דבני מתא ולא שיטעו שהבית חלוק מבפנים אלא שיאמרו מדבהאי פתחא לא אדליק בהאי פתחא נמי לא אדליק ולדעת רמ"א גם בס"ד מיירי שהוא באמת של אדם א' אלא שהעולם יטעו שהבית חלוק ומכח זה יטעו שהוא של שני בנ"א וא' לא הדליק ופריך אי חשדא דעלמא גם מרוח א' יטעו שהוא חלוק ושל שני בנ"א ואי דמתא אפילו משני רוחות נמי יודעין שאינו חלוק כ' יודעין איכות הבנין וממילא לא יטעו שהוא של שני בנ"א. וע"ז משנ' דבאמת לא יטעו שהוא חלוק ושל שני בנ"א רק שיאמרו על אדם א' מדבהאי פתחא וכו' ומשו"ה לרמ"א אם באמת חלוק אפילו מרוח א' בעי שתי נרות דע"י שהוא חלוק יטעו שהוא של שני בנ"א דאפילו בני מתא טועים בזה וא"י אם הוא של א' או של שני בנ"א אם הוא חלוק משא"כ לרש"י אפילו הוא חלוק אינם טועים בני מתא אם הוא של א' לומר שהוא של שנים אפילו בס"ד ומכ"ש למסקנא רק בס"ד ס"ל דאם הוא באמת של שני בנ"א אפשר שיטעו בני מתא שהבית חלוק ולמסקנא אפילו בזה אינם טועים ועיין כל זה במג"א סי' תרע"א ובמחה"ש שם ותבין

והנה הגם דמדברי רש"י נראה לכאורה דאם שני בנ"א דרים בחדר א' א"צ להדליק רק נר א' דאל"כ לשיטת רש"י דמיירי שהוא באמת של שני בנ"א לפי הס"ד א"כ ל"ל הטעם מפני החשד שיטעו שהבית חלוק ת"ל אפילו אינו חלוק ומדינא צריכין ב' נרות. בשלמא לרמ"א הוא באמת של א' רק ע"י שיטעו שהבית חלוק יטעו ג"כ שהוא של שנים אבל לרש"י תקשי וע"כ דאם אינו חלוק אפילו הוא של שני בנ"א סגי בנר א' מדינא. אבל באמת ז"א דודאי שני בנ"א הדרים בחדר א' צריכין נר לכ"א מדינא. והא דסגי בנר איש וביתו היינו רק בב' הסמוכ' על שולחנו ועיין ס' תרע"ז ס"א בהג"ה וטו"ז ומג"א שם