בית שערים אורח חיים שפא

לבו מקדש בנו' ומוכן וזה מ"ע שאין הז"ג ונשים חייבות בה ממילא חייבות ג"כ בחלקי המצוה אף שהם מ"ע שהז"ג וכמ"ש. ושוב כתב לחתני נ"י גאון זקן אחד קרוב לדבריי ושמחתי שכוונתי לדעת זקנים

ואפילו נאמר דגם אם עיקר המצוה אין הז"ג וחלקי המצוה הז"ג נשים פטורות מחלק המצוה שהוא מ"ע שהז"ג מ"מ לא נפטרו בשביל זה מעיקר המצוה שהוא מ"ע שאין הז"ג וא"כ אפילו נאמר שגם הבנין מצוה ונשים פטורות ממעשה הבנין מ"מ שפיר כתב הרמב"ם שחייבות לבנות ולסעד בעצמם ובממונם משום עיקר המצוה שיהי' מקדש בנוי וא"ש

וכן אני אומר במנורה שאין המצוה על ישראל להדליק אותה אלא כהן שנאמר יערוך אותה אהרן ובניו וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מתמידי' ומוספי' ה"י ואין הכהן עושה זה בשליחותינו דהא קי"ל כהנים שלוחי דרחמנא נינהו כדאמר ר"ה ברי' דר"י בקידושין כ"ג ע"ב ועיין יומא י"ט ובר"ן נדרים ל"ה ע"ב וע"כ המצוה על ישראל רק שתהי' דולקת וז"א מ"ע שהז"ג שהרי שיערו חכמים חצי לוג ללילי טבת הארוכים כדאיתא במנחות פ"ט ודרשינן שם תן לה מדתה שתהא דולקת והולכת מערב עד בוקר ושיעור זה צריך ליתן אפילו בלילות הקצרים ועיין ברמב"ם פ"ג מתו"מ הי"א ופירש"י בשבת כ"ב ד"ה כמדת ואם ידליק ביום בלילות הקצרים ידליק ועיין רש"י זבחים י"א ע"ב שכתב ובתמוז וניסן ותשרי אם הדליק שליש היום לא איכפת לן ועיין קרבן אהרן פ' אמור ומחה"ש סי' תרע"ב סק"ג בשם תוס' יו"ט פ"ט דמנחות משנה ג' וא"כ אינו מ"ע שהז"ג ופשיטא דנשים חייבות. ומכ"ש לפמ"ש הכלבו סי' ע"ג דמשו"ה אשה פטורה ממ"ע שהז"ג כי אלו היתה טרודה לעשות מצוה בזמנה הי' הבעל בלא עזר בזמנים ההם וכו' א"כ במצוה זו שתהי' המנורה דליקה ועומדת אפילו הי' הז"ג מ"מ ל"ש טעם זה דבהא אינה טרוד ודאי חייבת ושפיר שייכי נשים בנס של שמן למנורה ומשו"ה חייבות בנ"ח

ומה שנ"ל ליישב לדעת רש"י דכבר הקשו הקדמוני' אמאי מדליקי' ח' ימים והלא ביום ראשון לא הי' נס שהרי הי' להדליק יום אחד ותי' פר"ח סי' תר"ע דלילה הראשונה מדליקי' משום נצחון המלחמה ושאר ז' לילות מדליקי' מפני נס השמן והביא ראי' מדברי רמב"ם דמוכח מדבריו שהנצחון הי' ביום כ"ה וא"כ בלילה שלפניו אכתי לא הי' להם שמן להדליק ואין מדליקי' בליל כ"ה אע"ג שמדליקי' מפני הנצחון שהי' ביום כ"ה ומדליקי' בלילה שלפניו כמו בשאר הלילות שמדליקי' מפני נס השמן ע"ש. ולפ"ז בנר של לילה הראשונה גם נשים חייבות שהוא משום נצחון ובנצחון הם היו העיקר ולכן חייבום חכמים בכולם וא"כ א"ש גם לשון אף הם היו באותו נס דהא הם רק טפל בנס של לילה אחת

אלא דיש לעיין הא הנצחון לא הי' נס מפורסם וכמ"ש ט"ז סי' תר"ע ונ"ח הוא משום פרסומי ניסא והתינח על נס שמן שהי' נס מפורסם צריך להודות בפרסום אבל איך ידליק לילה א' משום פרסומי ניסא דנצחון שלא הי' נס מפורסם. ונ"ל דס"ל לפר"ח דבאמת גוף חיוב הדלקה הוא על הנס ועל החסד אף שלא הי' מפורסם אך הא דבעינן על פתח ביתו מבחוץ לפרסומי ניסא הוא משום שהי' נס מפורסם וא"כ א"ש שמדליק גם בשביל נצחון אף שלא הי' נס גלוי וכיון שמחויב להדליק מדליק מבחוץ כשאר ז' ימים. וראי' לזה שהרי בשעת הסכנה מניחו על שלחנו ודיו וע"כ דיש מצוה להדליק נ"ח אף בלי פרסום

ובזה י"ל פרפרת נאה בשבת כ"א דקאמר מאי חנוכה ומדקדקים איך שייך זה להקודם דסידרו ר"א באמצע דיני חנוכה והו"ל לסדרו ברישא או בסופו. ולפמ"ש א"ש דפר"ח פי' חנוכה חנו כ"ה יום שלם דנצחון הי' בכ"ד ולפ"ז תקשי לרמב"ם דס"ל שהי' בכ"ה למה נקרא חנוכה. ונ"ל דבאמת קשה אם נצחון הי' בכ"ד וא"כ מדליקי' בליל כ"ה משום שגם בליל ראשון נעשה נס כמו"ש ב"י וט"ז דאין לומר משום נצחון שהרי הי' בכ"ד וא"כ למה אמר לשנה אחרת קבעום ועשאום יו"ט ואמאי לא קבעום מיד בשנה זו ולרמב"ם ניחא דבשנה זו לא היו יכולים לקבוע כ"ה שהרי בו הי' המלחמה והנצחון ולפ"ז א"ש שנקרא חנוכה יען שנקבע בשנה אחרת כשאכו כ"ה יום שלם. וזה המשך כיון דתני בברייתא ראשונה דמדליק ח' יום וק' הא נס שמן הי' רק ז' ימים וצ"ל כפר"ח דיום ראשון משום נצחון וע"ז קשה הא אינו נס מפורסם והביא ברייתא שני' ובשעת הסכנה מניחה על שלחנו וע"כ דיש מצות נ"ח בלי פרסום וכתי' הנ"ל וע"ז פריך מאי חנוכה בשלמה אי הי' מדליק רק ז' הי' אפשר לומר שהנצחון הי' בכ"ד וחנו כ"ה יום שלם אבל כיון דמדליק שמונה ע"כ נצחון הי' בכ"ה וק' מאי חנוכה הלא לא חנו כ"ה יום שלם וע"ז תי' דת"ר וכו' עד לשנה אחרת קבעום וכו' ואז חנו כ"ה יום שלם וכתי' הנ"ל

אבל מה שצ"ע על תי' פר"ח דמה ענין להדליק נ"ח על נצחון המלחמה ונראה משום דע"י נצחון המלחמה היו יכולים לקיים מצות הדלקת המנורה וכלשון הגמרא וכשגזרה מלכות בית חשמונאי ונצחום וכו' וא"כ שפיר מדליקי' בלילה ראשונה על נס נצחון מלחמה כיון דעי"ז בא נס הנרות וא"ש. ולפ"ז מיושב קושיתו גם בלי דברי הפר"ח דשפיר שייכי נשים בנס הנרות כיון שע"י אשה הי' עיקר הנס בנצחון ועי"ז הי' נס השמן וניחא נמי לשון שאף הגם שהיו הן עיקר בנס הנצחון מ"מ בנס השמן היו רק גורמין וטפלין וא"ש

וביישוב קושי' התוס' על רש"י שהנס נעשה ע"י נשים למה קאמר לשון אף נ"ל סברא ישרה דגם אם נעשה נס לאנשים ונשים וחכמים תיקנו מ"ע לזכר הנס לא חייבו נשים בכך אם הוא מ"ע שהז"ג שבשביל נס שנעשה לנשים אין מחייבין אותן במ"ע שהז"ג ובפרט לטעם כלבו הנ"ל ואי משום נס שנעשה לאנשים הרי בשביל זה אנשים מחויבים ואין לנשים חלק בזה אבל אם גם לאנשים נעשה הנס בשביל נשים או ע"י נשים ויש לנשים חלק בנס האנשים אשר מחויבים האנשים במ"ע שהז"ג בשביל זה אז גם הנשים מחוייבות במ"ע זו אף שהז"ג כיון שע"י בא החיוב לאנשים וא"כ כיון שהנס נעשה לאנשים ורק כיון שנעשה לאנשים ע"י ובשביל נשים הנשים מחוייבות שייך שפיר לומר אף הן היו באותו נס שהרי בנס של אנשים הם רק טפלים שהרי עיקר הנס לאנשים ונשים רק טפלים שנעשה לאנשים ע"י ובשבילם וא"ש

ומה דק"ל דליחייבו נשים בהלל כיון שאף הן היו באותו נס של נצחון יעיין בתוס' סוכה ל"ח ע"א ד"ה מי. דמהלל דסוכה ועצרת פטורים לפי שאינו אמור על הנס ובהלל דליל פסח חייבין. לפי שאמור על הנס ואף הן היו באותו נס ולשיטתם אפשר דגם בהלל דחנוכה חייבין מה"ט אך מדאמרינן בגמ' דחייבות בנ"ח ולא אשתמיט בשום דוכתי דחייבות ג"כ בהלל משמע דמהלל פטורים ונ"ל עפימ"ש רמב"ן בהשגותיו לסה"מ שורש א' ד"ה והפליאה. דגוף המצוה שיאמרו הלל ושירה על כל צרה שלא תבא לשיגאלו הוא מה"ת הל"מ או שהוא בכלל השמחה שנצטוינו בה וביום שמחתכם וכו' רק הנוסח שיאמרו הלל ושירה דוקא בנוסח זה הוא דרבנן יעיי"ש שהאריך. ועיין תוס' פסחים דף ק"ח ע"ב ד"ה. היו הקשו אמאי אין נשים חייבות בסוכה הא אף הן היו באותו נס כי בסוכות הושבתי ותי' דדוקא במ"ע שהז"ג דרבנן תקנו לנשים משום שאף הן היו באותו נס כגון ד' כוסות אבל במ"ע שהז"ג דאורייתא לא ע"ש ולפ"ז א"ש דוקא נ"ח שהוא מ"ע דרבנן נשים חייבות משום שאף הן היו באותו נס אבל הלל שהוא מ"ע מה"ת רק שהנוסח הוא דרבנן כמ"ש הרמב"ן שפיר נשים פטורים דבמ"ע דאורייתא ל"מ מה שאף הן היו באותו נס אבל הלל דליל פסח מצד שהוא מ"ע מה"ת באמת נשים פטורים אבל כיון שחייבות בד' כוסות שהוא מ"ע דרבנן ומסתמא לא תקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל והגדה כמ"ש תוס' שם בסוכה והלל טפל לד' כוסות מדרבנן שפיר נשים חייבות בהלל משא"כ בחנוכה לא תיקנו רבנן הלל כלל רק הנוסח למי שמחויב מה"ת דהיינו אנשים אבל לנשים שפטורות מה"ת לא תקנו חכמים כלל ומשו"ה פטורות וא"ש

ואמנם לפ"ז תקשי שהרמב"ן כתב כן ליישב דעת בה"ג שמנה נ"ח ומקרא מגילה בכלל תרי"ג מצות וא"כ גם מקרא מגילה כן הוא שגוף המצוה מה"ת ורק נוסח המגילה מדרבנן ואמאי אמר ריב"ל במגילה ד' נשים חייבות במ"מ שאף הן היו באותו נס הא ה"ט ל"ש במצוה דאורייתא. ונ"ל דבמגילה יש שתי מצות הא' הוא מה"ת במקום הלל כדאמרינן במגילה י"ד קרייתא זו הילולא ובזה יוצא גם אם קראה על פה וגם הי' יוצא בקורא את ההלל כמ"ש מאירי שם שאם הוא במקום שאין לו מגילה יקרא הלל. והשני הוא מ"ע דרבנן קריאת מגילה דוקא ואם קראה על פה לא יצא כדאמרינן שם י"ז רק כיון שתיקנו חכמים מצות קריאת מגילה משום פרסומי ניסא ממילא יוצא בזה גם ידי חובת מצוה דאוריי' של הלל כיון דמה"ת יוצא בכל נוסח רק במק"א דתקנו חכמים נוסח ההלל שאני אבל כאן לא תקנו נוסח ההלל כיון שעכ"פ צריך לקרות המגילה מדרבנן אפילו יאמר הלל ממילא אינו אומר הלל כלל רק קריאתה זו הילולא. ולפ"ז איש דודאי מצד מ"ע דאורייתא שיש במגילה דקריאתה זו הילולא נשים פטורות הגם שאף הן היו באותו נס ומ"מ מיחייבי מה"ט בקריאת מגילה מצד מצוה דרבנן שיש בקריאתה וא"ש

ובהכי מיושב קושי' מג"א סי' תרפ"ט סק"ה אמאי במגילה אע"ג דנשים חייבות במ"מ אפ"ה י"א שאינם מוציאות אנשים ובנ"ח כ"ע מודים דיכולות להוציא גם אנשים ע"ש. ולפי האמור ניחא דודאי בין במגילה בין בנ"ח יכולות נשים להוציא אנשים חיוב מצוה דרבנן כין שגם נשים חייבות מדרבנן אלא במגילה קריאתה זו הילולא ויוצאי' האנשים בזה גם ידי חובת מצוה דאורייתא של קריאת הלל ומזה נשים פטורות ולכן אין מוציאות אנשים דכל הפטור מן הדבר אינו מוציא אחרים י"ח וא"ש. ובזה יבא שלום וינוח על ראשו כנפשו ונפש ידידו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל.