בית שערים אורח חיים שפ

שלך תהא להסיקה תחת תבשילך ותיא בעלים שלו ומי שנטלו הוי גזלן והשורפן מזיק חבירו וא"כ אין אחר רשאי לשרפו ולא אקרי עומד לשריפה ואינו כשרוף ולא מכתת שיעורא. אבל אתרוג שאינו יכול ליהנות ממנו בשעת ביעורו רק הנאה המותרת גם באיה"נ לא מיחשב מכח זה שלו ובעלי' דהרי גם באיה"נ יכול ליהנות הנאה ואפ"ה לא מקרי בעלים וא"כ גם אחרים רשאי' לשרפו ושפיר כתותי מכתת שיעורי' כיון דמצותו בשריפה וא"ש. ויען כ' הטרדא מרובה הרבה יותר מאשר אוכל שאת לכן אקצר. וכ"ט ממנו לא יבצר. ידידו הדו"ש

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שנ"ט

בעהי"ת

שוכ"ט לכבוד ידידי הרבני המופלא ומופלג. חרוץ ושנון. כמו"ה משה שאלאמאן נ"י ביישוב ב' מאדאראש

מכתבו קבלתי וכו' ואשר שאל דשותא דעלמא דנשים חייבות בנ"ח ופטורים מאמירת הלל ולדעתו כלפי לאיי דיתחייבו באמירת הלל ויהי' פטורים מנ"ח עפ"י דברי רש"י בשבת דכ"ג דאריב"ל נשים חייבות בנ"ח לפי שאף הן הי' באותו נס ופירש"י שגזרו היווני' על כל בתולות הניסת להבעל לטפסר תחילה וע"י אשה נעשה הנס. והרי בחנוכה הי' ב' נסים אחד נצחון המלחמה ושנית נס בשמן ועל נס הנצחון אנו אומרי' הלל כמש"כ רש"י פסחים דקי"ז ע"א ד"ה ועל ובשביל נס השמן מדליקי' נ"ח וא"כ בהלל ראוי' לחייבי כיון שאף הן הי' בנס זה של נצחון ולא ליחייבי בנ"ח דאין להם שייכות בנס זה. [ומה שדקדק על לשון אף דמשמע שהן טפילות ולפירש"י הנ"ל הן העיקר על דקדוק זה כבר עמדו תוס' בפסחים דק"ח ע"ב ד"ה היו ותוס' במגילה ד"ה ע"א ד"ה שאף]

ואשוב מה שנלפענ"ד בזה הנה מ"ש דהלל הוא משום נצחון הוא תמוה דא"כ הי' די לומר הלל יום א' ביום הנצחון שהי' ביום כ"ד או למחרתו ביום כ"ה שהי' יום מנוח ולהרמב"ם שהי' הנצחון ביום כ"ה עיין פר"ח רס"י תר"ע הי' לנו לומר הלל ביום כ"ה שהוא יום הנצחון או ביום כ"ו שהוא יום מנוח ולמה תקנו הלל ח' ימים וע"כ משום נס הנרות

אבל מה לי להאריך בהוכחות הלא מפורש יוצא מפי חז"ל שבת כ"א ע"ב נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל ובהודאה הרי שעל נס השמן קבעו ההלל

ומה שהביא מרש"י פסחים קי"ז אנא מצא ברש"י שם דהלל הוא משום נצחון מלחמה דילמא משום נס השמן ונראה שדחקו לומר כן מדקרי לי' התם צרה וגאולה ואי משום נס השמן מאי צרה וגאולה איכא והא ליתא דדי לצרה שלא יכלו לקיים מצות הדלקת המנורה והגאולה שיכלו לקיים וצרת וגאולת הנפש הוא גדול מצרת וגאולת הגוף דהא אחז"ל גדול המחטיא את האדם יותר מן ההורגו. והרי אפילו אם ההלל הוא בשביל הנצחון נמי לא הי' שם צרת וגאולת הגוף רק צרת וגאולת הנפש דחנוכה לא הי' סכנת נפשות רק העברת דת כמו"ש לבוש וטו"ז באו"ח סי' תר"ע סק"ז וא"כ שפיר י"ל דהלל הוא על צרות מניעת הדלקת מנורה וגאולה מצרה זו בנס השמן

ועוד אפילו נימא דהתם בפסחים בשביל נצחון מלחמה קאי מ"מ הרי שם י"ל שמה שתקנו לומר הלל לכשנגאלי' מן הצרה היינו רק אז בשעת הגאולה ולא לדורות אבל מה שקבעו לדורות י"ל שהוא משום נס השמן כמבואר בגמ' שבת הנ"ל

ויש קצת ראיה לזה מגמרא דמגילה דף ז' דשלחה אסתר לחכמים קבעוני לדורות ופרש"י ליו"ט ולקריי' ולא רצו עד ששלחה להם כבר כתובה אני וכו' ואי נימא דהאי דפסחים לדורות מיירי הרי כתב רמב"ן בהשגותיו לספר המצות שורש א' בד"ה והפליאה דהך נביאים שביניהם דפסחים קי"ז ירמוז לדור שיצא ממצרים למשה אהרן ומרים וכו' ובמגילה דף י"ד אמרינן א"ה הלל נמי ומשני ר"נ קרייתה זו הלילא וא"כ מה בקשה לקבוע אותה לדורות הלא כבר קבועה ועומדת מימי משה ומה השיבו חכמים קנאה את מעוררת וכו' הלא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אפילו יש טעם בדבר כמבואר בכמה דוכתי' ועיין רפ"ק דמגילה ומאירי שם אלא ודאי דנביאים אלו לא תקנו אלא בשעה שנגאלים ולא לדורות והיא בקשה קבעוני לדורות

וגם מה דפשיטא לי' דבנס של שמן לא שייכי נשים כלל. לא כן הוא דא"כ תקשי גם לדעת תוס' פסחים דף ק"ח ומגילה דף ד' שאף הן היו באותו הנס בפורי' בספק דלהשמיד ובפסח בשיעבוד פרעה ובחנוכה שהגזירה היתה מאוד עליהם מ"מ מה ענין יש לזה לנ"ח שהוא בשביל נס שהי' בשמן. אבל האמת יורה דרכו דרמב"ם פ"א מבית הבחירה הי"ב כתב והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם אנשים ונשים כמקדש המדבר וכו'. מבואר דנשים חייבות בבנין המקדש. ובמנין המצות שלו מ"ע כ' כתב הנה נתבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפ"ע וכבר ביארנו שזה הכלל כולל מינים רבים שהם המנורה והשולחן והמזבח וזולתם כולם מחלקי המקדש והכל יקרא מקדש וכו'. מבואר דמנורה הוא חלק ממצות בנין מקדש וכיון דנשים חייבות בבנין המקדש הרי חייבין להיות להם מנורה וכיון שתכלית צורך המנורה הי' להעלות נר תמיד וכמ"ש רש"י בחומש פ' אמור זו פ' מצות הנרות ופ' ואתה תצוה לא נאמרה אלא על סדר מלאכת המשכן לפרש צורך המנורה וכן משמע ואתה סופך לצוות את בנ"י על כך. מבואר שרק זה תכלית המנורה כדי שיהיו מדליקין בה וכיון דנשים מחוייבות בעשיית מנורה ממילא מחוייבות ג"כ שתהי' דולקת וא"כ שפיר שייכות נשים בנר של שמן להדלקת מנורה כאנשים וא"כ לשיטת תוס' ודאי א"ש שהיו באותו נס ולשיטת רש"י יבואר בסמוך מה שחנני ד' בזה

והנה ביומא ג' מבואר דבין לר' יאשי' ובין לר' יונתן היכי דכתי' ויקחו אליך משל צבור ובשמן למנורה כתי' בפ' תצוה ובפ' אמור ויקחו אליך וא"כ שמן למנורה בא משל צבור ואמנם מה שלא מצאתי מבואר לא במשנה פ"ד דשקלי' ולא ברמב"ם פ"ד משקלי' כשחשב שם כל הדברי' הבאים משל צבור ממה הם באים אם מתרומת הלשכה או שגבו בתחילה מצבור או מקדשי בדק הבית או ממותר הלשכה ומותר הנסכי' לא חשבו שם שמן של מנורה אם בא מתרומת הלשכה אם לאו ומלשון הרע"ב פ"ד דשקלי' שכתב וכל קרבנות הצבור לאתויי קטורת וכן כתבו מפרשי ירושלמי שם מהר"א וקרבן העדה משמע קצת דשמן למנורה אינו בא מתרומת הלשכה מדלא כתבו ג"כ לאתויי שמן למנורה ועיין רמב"ם בפי' המשנה פ"ד דשקלי' מ"ה אבל אין מזה ראי' גמורה די"ל משום דקתני וכל קרבנות הצבור ושמן למנורה אינו קרבן ועיין במנחות פ"ג ע"ב דפרש"י כל הקרבנות היינו מנחות ותוס' שם כתבו דקאי גם אזבחים ואמאי לא פירשו ג"כ דקאי על שמן למנורה אע"כ דזה אינו בכלל קרבנות ועיין פנ"י שבת כ"א ע"ב

ועיין ברמב"ם פ"א משקלי' ה"ז דנשים פטורים ממחצית השקל וא"כ אין לנשים חלק בתרומת הלשכה שהרי מעות הלשכה הוא ממחה"ש כמבואר פ"ב שם אבל המג"א סי' תרצ"ד סק"ג הביא בשם הגמ"י דנשים וילדים חייבי' וכתב עליו ולא ידעתי מנ"ל ובאמת מוכח כן בירושלמי פ"א דשקלי' הלכה ג' דדייק אהא דתנן התם דאין ממשכני' לא נשים ועבדים וקטנים הא לתבוע תובעי' וכיון דתובעי' ודאי חייבי' ועיין בשירי קרבן שם ומעתה אם שמן למנורה אינו בא מתרומת הלשכה פשיטא דנשים חייבות בדליקת המנורה כאנשים כמש"ל ובאמת גם מהם גבו מעות לשמן המנורה וגם אם בא מתרומות הלשכה א"כ לדעת הגמ"י דנשים חייבות בשקלים וא"כ שמן למנורה בא ודאי גם משלהם א"כ יותר פשיטא דחייבות אלא אפילו לדעת הרמב"ם דאינו בא משלהם מ"מ י"ל דחייבות ותורמי' עליהם כמו דתורמי' על האבוד עיין ב"מ נ"ח וכתובות ק"ח

וחתני הרב הגדול מוהרג"ש נ"י ובני הרב הגדול מוהרי"י נ"י הק' איך אפשר שיהיו נשים חייבות בבנין מקדש הא פסק הרמב"ם פ"א מבית הבחירה הי"ב דאין בוני' את המקדש בלילה וא"כ הו"ל מ"ע שהז"ג ונשים פטורות. ועניתי ואמרתי דמעשה הבנין הוא רק הכשר מצוה כמו עשיית סוכה תפילין וציצית והמצוה הוא רק שיהי' לנו בית המקדש ומקדש של עתיד יהי' בנוי בידי שמים וחז"ל דרשו הוקם המשכן שהוקם מאיליו כמ"ש רש"י בחומש סוף פ' פקודי וכן מנורה שהוא מכלל בנין המקדש כמש"ל בשם סה"מ דרשו ג"כ תיעשה מאילי' וכן משמע לשון הרמב"ם ר"פ הנ"ל שכ' מ"ע לעשות בית לד' מוכן להיות מקריבי' בו הקרבנות וכו'. נראה שאין המצוה לבנות רק להיות לנו מקדש בנוי מוכן להקריב בו רק דגילתה תורה וביום הקים את המשכן ביום מקימי' ולא בלילה שהוא פסול או איסור אם בונין בלילה וזה שיהי' לנו מקדש בנוי הוא בין ביום בין בלילה ואינו מ"ע שהז"ג ושפיר נשים חייבות בה ולק"מ

ועוד אפילו הי' גם מעשה הבני' בידי אדם דוקא מצוה מפורשת נמי נ"ל דלא הוי מ"ע שהז"ג לפמ"ש הרמב"ם בסה"מ שורש י"ב שאין ראוי למנות חלקי המצוה מצוה בפ"ע וכתב שם כמו ועשו לי מקדש שזה מצוה אחת וכו' והוא שיהי' לנו בית מוכן יבואו איליו ויחנו בו ובו תהי' ההקרבה וכו' ואח"כ בא לתאר חלקיו איך יעשה ואין ראוי שימנה כל מה שאמר בו ועשיית מצוה בפ"ע עיי"ש ועיין בשורש ז' שאין ראוי למנות דקדוקי מצוה למצוה בפ"ע מבואר מדבריו שעיקר המצוה הוא שיהי' לנו מקדש בנוי מוכן עפ"י תואר הזה שצותה התורה ושאר הדברים והמצות הם רק חלקי ופרטי מצוה זו ולפ"ז נ"ל דבר חדש דהא דנשים פטורות ממ"ע שהז"ג היינו אם עיקר המצוה הוא מ"ע שהז"ג אבל אם עיקר המצוה הוא מ"ע שאין הז"ג ונשים חייבות בה ממילא חייבות ג"כ בכל חלקי המצוה ופרטי' ודקדוקי' אעפ"י שהן מ"ע שהז"ג דכיון דחייבות בעיקר המצוה צריכי' לעשות אותה כדינה וכמצותה וא"כ אפילו הי' מעשה הבני' מצוה מפורשת והוא מ"ע שהז"ג מ"מ כיון שאין זה אלא חלק מעיקר המצוה שיהי'