בית שערים אורח חיים לח

דקרע הוא נקב גדול ונקב הוא קטן ועיי' במהרי"ק שורש קכ"ב דשייך נקרע גם בחסר אבל שייך גם באינו חסר ולדעת השואל שייך רק באינו חסר וגם נקב מצינו נקב שיש בו חסרון ושאין בו חסרון ועיי' במג"א סי' תקפ"ו סק"י ובטו"ז סקי"א דגבי שופר גרע נסדק כ"ש מנקב שיש בו חסרון דבניקב יש מקום לרוח לצאת ואינו מסדיק השופר ע"י התקיעה אבל נסדק כ"ש כיון שאין מקום לרוח לצאת מוסיף להסדיק ע"י התקיעה עיי"ש אבל אין זה ענין לנידון דידן כמבואר. וגם מה שהוכיח שאין חילוק בין נקיב בטבע לנקוב במקרה הוא תמוה דודאי שם לענין כתיבה דהו"א דפסול משום דמנקיב נקיב ופרש"י דבעי' כתיבה המה ולא מופסקת וא"כ גם נקוב בטבע הוי כתיבה מופסקת אבל כאן דהפסול משום שיתקרע יותר ודאי יש חילוק דע"י נקב שאינו בטבע מתקרע יותר אבל ע"י נקב בטבע הבריאה אינו מתקרע יותר דהוי כמו שפה לפי הנקב

ובזה יש להצדיק דבריו קצת אף שלא כיון לזה דבאמת קשי' לי אהא דאמרי' התם דאיצטריך ר"ה לאשמעוני' דכותבי' תפילין על עור של עוף טהור דהו"א כיון דמנקיב נקיב הוי כתיבה מופסקת קמ"ל כיון שהדיו עוברת עליו כתבי' והלא אמרי' בחולי' קי"ט דעור בהמה נמי חלחולי מחלחל ופריך תפילין היכי כתבי' ומשני משום דהוי נקב שהדיו עוברת עליו וא"כ מה איצטריך ר"ה לאשמעי' גבי עוף. ונ"ל עפמ"ש נוב"י תנינא הנ"ל דעור העוף אינו נקוב רק לצד הנוצה ולא לצד הבשר ומשו"ה נקט תפילין שכותבי' על הקלף וגורר הרבה לצד הבשר ונעשה נקוב עיי"ש אבל בעור בהמה מוכח בחולין שם דנקוב העור מעבר לעבר דאל"כ אכתי הוי השיער שומר ע"ג שומר ובאמת שם לא יתיישב בדברי נוב"י אמאי נקט דוקא תפילין היכי כתבי' דגם על מזוזה וס"ת קשי' היכי כתבי' ולפ"ז הו"א דוקא בעור בהמה כותבי' כיון דהוא נקוב בטבע אבל עור העוף שאינו נקוב בטבע מעבר לעבר אלא ע"י שגורר לצד הבשר והוי כנקב הבא ע"י אדם ולא כתבי' קמ"ל דכותבי' וא"ש. וא"כ י"ל דזה קמ"ל דאין חילוק בין נקב בטבע לנקב הבא אח"כ ושפיר מוכח דאין בין נקוב בטבע לנקוב במקרה אבל דוחק הוא

עוד הביא ראי' דנקב אינו פוסל מהא דמכשרי' בסי' ל"ב סט"ו וט"ז בתפילין וס"ת אם נמצא נקב בגוף האות רק שהאות מוקף גויל ועור הבתים אינו חמור מקלף שכותבי' עליו עיי' מג"א סל"ב סקנ"א וסי' מ"ב סק"ו. ולפמ"ש תשו' פנ"י דבשל יד בלא"ה פסול אפי' לא יתקרע יותר משום דליכא אפי' בית א' שלם ולא מקרי בית אין זה ראי' דה"ט ל"ש גבי קלף שכותבי' עליו ומשו"ה כשר דנקב לא מיגני' ואינו נקרע יותר

ומה שהביא ראי' שהרי נקבי' עושי' בידים כדי לתפור הבתי' ואין מקפידין אם הנקב גדול ביותר מעובי החוט ג"כ אינו ראי' כיון דתפירת התפילין הוא הל"מ כדאמרי' במנחות ל"ה תפילין מרובעות הל"מ בתפרן ואלכסונן ובברייתא שבת ק"ח וכיון דע"כ צריך לנקוב וא"א לצמצם שוב א"צ להקפיד אם הנקב גדול מעובי החוט וכמו דאמרינן בקידושין נ"ד לא ניתנה התורה למה"ש ועיי' שם ברש"י ותוס' כיון שא"א לכהני' ליזהר להפשיט בגדי כהונה כהרף עין אחר העבודה שוב אין מעילה בשגגתן ועיי' מעילה י"ד ע"ב

אבל ממקומו הוא מוכרע מדנקט בגמ' ר"ח נפסקו שתים וכו' וכן הביא הרי"ף והרא"ש בה' תפילין נפסקו ולשון נמ"י שם נקרע ונקרעי' ומצינו גבי טריפות בחולין מ"ג דנקובה ופסוקה וקרועה ג' מיני טריפות הם ש"מ דנקב כ"ש לא מקרי פסוקה ולא קרועה אלא פסוקה הוא בכולו או ברובו ברחבו וכן קרועה הוא קרע גדול בכולו או ברובו בין באורך בין ברוחב ושייך נמי בחסר כמ"ש מהרי"ק הנ"ל או שיש שיעור לקרע כמו ביריעה של ס"ת ביו"ד סי' ר"פ עד ג' וב' שיטי' אבל נקב כ"ש לא מקרי פסוק וקרוע ולכן גם בבתי התפילין אין פסול בנקב רק בפסוק או נקרע דופן שלם או רובו שהוא ככולו. וזה נ"ל כונת מג"א סי' ל"ג סק"א שכתב אם נתקלקל פי' שנפסקו ב' בתים שלמים ועיי' פמ"ג ס"ק א' שנתחבט בכונתו ולפענ"ד לפי שהטור והמחבר נקטו בלשונם אם נתקלקל עור של שני בתי' וכו' והי' אפשר לטעות דגם נקב נקרא קלקול לכן פי' שנפסקו ב' בתים שלימים היינו דופן שלם ולא נקב וזה שדייק בסק"ב על לשון רמ"א שכתב אלא שקרעו קצת פי' שנקרעו בין בית לבית אבל הצדדי' שלמים דלא תימא נקרעו קצת פי' דלא בעי' כולו או רובו

וכן יש להביא ראי' ממ"ש מהרי"ק שורש קכ"ב דס"ת או מגילה שחסרי' בה פסוקי' מ"מ מקרי ספר שלם והי' כשר לקרות בו אי לאו משום דדברי' שבכתב אי אתה רשאי לאומרם בע"פ ועיי' מגילה ח"י וה"נ אעפ"י שיש בו נקב כ"ש בית שלם מקרי

וכן משמע מתשו' פנ"י שהביא ראי' דאם נקרע הבית של יד דפסול מהא דא"ר יוסי במנחות ל"ד ע"ב מודה לי ר"י דמי שאין לו תפילין של יד שטולה עור על של ראש וכו' ומשמע דאז הוי דינו כשל יד ממש והרי התם אם נקרע מצד א' ודאי פסול דבעי' לאות ולא לאותות והרי מתוך הקרע נראי' ר' בתים עיי"ש ואי נימא דנקב נמי פסול מאי קאי' משם ואיך רואה מנקב קטן שהם ד' בתים אלא ודאי דלא מקרי נקרע אלא בדופן שלם או ברובו

ואפי' אם נאמר דגם נקב פוסל אכתי יש לחקור דמהני לי' סתימה של קלף שמדבקי' הסופרי' בפנימי הבתים כדי לחזק דעי"ז הוי הבית שלם וגם לא יקרע יותר וכמו דמהני דיבוק מטלית על ס"ת לכתוב מה שחסר בסי' ר"פ ואי דא"כ הו' הבית משני עורות הי' נ"ל בזה דבר חדש דגם הפוסלי' תפילין של שני עורות היינו דוקא אם חיבור הד' בתים הוא ע"י תפירה או דבק דזכרון א' אמר רחמנא ולא ד' זכרונות כדאמרינן במנחות ל"ד ע"ב וע"י תפירה או דיבוק לא הוי זכרון א' אבל כל בית בפ"ע כשר אפי' משני עורות דאכתי נקרא בית דכל בית מחובר מחלקי' הרבה ועיי' חת"ס יו"ד סי' רי"ז. וזה נראה שהי' דעת מהר"ם מינץ האחרון סי' א' בד"ה ואמנם שכ' אם הד' בתים נעשי' ונכפלי' מעור א' שהוא ארוך ומספיק לכל הד' בתים ומב' הצדדי' השינין והצד הרואה את התקרה והרואה את הארץ הכל נעשה מעור זה אך טולי' עור לרחבן של ד' בתים ביחד ומדבקו בדבק טוב ואח"כ חותכי' העור הטולה נגד החריצי' שבין בית לבית וכו' לכ"ע כשר כיון דמעורה הוי זכרון א' והביא ראיות לזה דע"י שמעורה הוי כחד עיי"ש ועיי' במחה"ש סי' ל"ג סק"ב והוא פלא נהי דהד' בתים מעורי' מ"מ כל בית הוא משני עורות והעור שהוא ברחבו של בית אינו מעורה אלא כדכתיבנא דכל בית לא אכפת לן אם הוא משני עורות ע"י דיבוק רק חיבור הד' בתים צריך שיהי' זכרון א' שלא ע"י דיבוק ותפירה ועיי' רש"י מנחות ל"ה ד"ה תיתורא כתב וחותך מג' דפנות מכ"א מעט והד' נשארת ארוכה וכו' והלא כשחותך למטה מג' דפנות הוי שני עורות ואינו זכרון א' אע"כ כיון דמעורה הוי זכרון א' וא"ש

ועוד נ"ל סברא ישרה לחלק דדוקא חיבור ד' בתים לא מהני ע"י דיבוק ותפירה כיון דא"א לומר דהוי כחד דהא צריך להיות ד' בתי' דוקא כדאמרי' במנחות שם וא"כ ע"י חיבור בידי אדם א"א לומר תרתי דסתרי שיהי' כחד ויהי' כ"ד רק אם הוא כן בידי שמים אבל בחד בית משני עורות דאין שם בית עליו אלא ע"י חיבור שני העורות שפיר הו"ל כחד ע"י דיבוק ותפירה ועיי' במ"ל פי"ב מטומאת צרעת ה"ו

ושלישית הי' אפשר לחדש לפמ"ש תוס' סוטה ח"י ד"ה כתבה אהא דאמרינן בר"ה כ"ו דקרן פרה פסול כיון דאית בי' גילדי כב' וג' שופרות דמי ואע"ג דמחברי התם נמי וכו' מפני שמתחילתו לא הי' בביתן בב"א וניכר התוס' ולא מהני חיבורו ודומה כאלו גט שכתבו על שני דפי' ותפרו יחד דפסול וכו' ועיי' פי' דברי תוס' בחת"ס או"ח סי' ה' ונ"ל ללמוד מדברי תוס' דדוקא דבר שהי' פ"א נפרד מחברו ואח"כ נדבק מקרי שני שופרות או שני ספרי' אבל אם עושה קמט בנייר ותפרו ואח"כ חתך הקמט אף דעכשיו אינו ספר א' אלא ע"י תפירה מ"מ מקרי ספר א' כיון דמעולם לא הי' שני ספרי' והדבר צריך תלמוד וא"כ הוא א"ש גם כאן כיון שעור הפנימי נדבק קודם שנקרע עור הבית החיצון לא הי' מעולם שני בתים ושני זכרונות ואין כאן פסול

ומהרמ"ש בתשו' כ"א כתב דעור הפנימי בטל לגבי עור החיצון ולא מקרי ב' עורות והביא ראי' מפסחי' מ"ה דבצק שבסידקי עריבה במקום העשוי לחזק בטל לגבי עריבה ואינו חוצץ בטבילה עיי"ש והוא תמוה דהרי מסקי' שם סמי קילתא מקמי חמירתא וא"כ דוקא פחות מכזית בטל ואפי' למאי דמשני תנאי היא ת"ק דרשב"א ס"ל דבכזית לא בטלה והלכה כרבים ועיי' בחולי' קכ"ד וא"כ כאן דעור הפנימי גדול כעור החיצון לא בטיל לגבי' ובזה נסתר נמי מה שהביא ראי' מדברי מהרי"ק שורש קכ"ב דהתם נמי מטלית שהוא דבר מועט בטל לגבי ס"ת משא"כ כאן כנ"ל. ומדברי מהרי"ק בלאה"נ אינו ראי' דלאו מתורת ביטול לגבי ס"ת אתי עלה אלא מצד דס"ל דאפי' חסר תיבות או פסוקי' מקרי ספר שלם ולא גרע המטלית מאלו הי' חסר לגמרי אלא שפסול משום דברי' שבכתב אינו רשאי לומר בע"פ וכיון שכתוב על המטלית שוב לא מקר' אומרם בע"פ וזה מבואר להמעיין בפני' במהרי"ק ומה שהוכיח דע"כ בטיל דאל"כ איך רשאי' הסופרי' לעשות כן הא בעי' שהפרשיות יראו את האויר ורמז לב"י סוסי' ל"ב בשם הרא"ש אינו כן דהפרשיות א"צ לראות את האויר רק חיצוני בתי החיצוני' צריכין לראות את האויר. אבל מטעם אחר נ"ל דלא מקרי שני עורות דעור הסתימה אינו חלק מהבית רק שעי"ז חזר הבית מעו"א לכמות שהי' וכמ"ש הבית יוסף בשם מזרחי בסי' תקפ"ו בשופר נקוב שמעכב התקיעה וע"י סתימה במינו חזר קולו לכמות שהי' קודם שניקב כשר ולא הוי קול שופר וד"א דלא הוי קול הסתימה רק דעי"ז חזר השופר לכמות שהי' ועיי"ש סק"י בטו"ז

ומה שהק' בס' הנ"ל דאם מהני סתימה זו א"כ מה הק' מהרי"ק שם על מהר"מ דפוסל יריעה של ס"ת שנקרע לחבר ע"י דבק רק ע"י תפירה מה יענה לדברי ירושלמ' פ"ק דמגילה ה"ט דף ו' ע"ב דאמר הל"מ וכו' ודובקי' בדבק ומאי קושי' הא אפשר דדובקי' בדבק קאי על בתי תפילין בכה"ג עיי"ש. לפענ"ד לק"מ חדא דירושלמי קאמר