בית שערים אורח חיים שעז

ברכה דכיון שהוא עושה המצוה ע"כ צריך לברך דאפילו שליח העושה בשביל המשלח צריך לברך דגם הוא עושה מצוה כמ"ש מג"א סי' תל"ב סק"ו ולהכי חייב לשלם י' זהובים. אבל במצוה דרבנן שאינה מצוה בעצמותה אלא חיוב גברא וכיון שהוא אינו מחויב דחבירו קודם לא עשה מצוה כלל ואינו נהנה ופטור מי' זהובים אבל שכר ברכה נהי דחיוב הברכות מדרבנן מ"מ ברכה ושבח והודאה לשם הוא מצוה בעצמותה ואולי מצוה מה"ת כמש"ל אלא שאינו מחויב ועכ"פ כי עביד מצוה עביד שפיר חייבי' י' זהובים שכר ברכה וא"ש

הנה הארכתי קצת בשיעשועי' דאורייתא יען ארכו הימים אשר לא השבתיו. וד' יאריך ימינו ושנותינו בטוב ובנעימים. עדי ישלח משיחו הולך תמים. ויראנו מתורתו נפלאות. עדי יחיש ישועות הניבאות. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שנ"ו

שיל"ת ב' אויפאלו ד' עשי"ת תרמ"ג לפ"ק

בימי התשובה. ישבע נחת ושובה. עד זקנה ושיבה. כבוד ידינ"פ וחביבי הרב הגאון איר יקרות וקפאון. צדיק כביר כשית מו"ה ישראל אפרים פישל נ"י סופר האבדק"ק נאנאש יע"א

ידיו גלילי זהב ממולאים ברכת ד' וברכת מז"ט כאשר באתי לחון את פני העיר הזאת הגיעני. וברך לקחתי וברך אשיבנה יחדש ה' עלינו שנה טובה בעניני גוף ונפש וכו'. ואשר העיר בצדק לר"א בסוכה כ"ז דאינו יוצא בסוכה שאולה דלא מקרי לך ולדברי אבני מילואים סי' כ"ח סקי"ג דאם צריך להחזיר לא הוי רק כשאול א"כ לא משכחת סוכה אלא חד בר חד עד יב"נ אם לא שלקח קרקע מנכרי עכ"ל. והנה למצוא סוכה שאינה שאולה משכחת לה באינה עשוי בקרקע רק בראש העגלה או בראש הספינה ועיין תוס' סוכה דל"א אלא אפילו בקרקע נמי משכחת לה בקונה בית בבתי ערי חומה דאינה חוזר ביובל וכמבואר ברמב"ם פי"ב משמיטה

ואמנם בלא"ה נ"ל לפימ"ש רש"י בריש כל הגט דמחזירין זל"ז ביובל משום מצות יובל והדר שקלי כדמעיקרא וכ"כ הרמב"ם פי"א משמיטה ה"כ ועיין כ"מ שם ובפנ"י גיטין מ"ח, א"כ שפיר מקרי לך ולא דמי' לשאול שחוזר לבעליו הראשונים ונשאר אצלם אבל כאן כיון ששב אליו אחר היובל שפיר יש לו בו קנין הגוף ואינו כשאול ויוצא בו. ולשיטות רש"י בגיטין מ"ז ע"ב ד"ה טבל דאי אין ברירה כל חטה חצי' טבל וחצי' חולין א"כ אחים שחלקו דמחזירין ביובל הוי כשותפין וכאלו לא חלקו ועיין בתוס' שם מה שהק' על רש"י ובשג"א סי' צ' השיב עליהם עיי"ש. ועכ"פ בסוכה דיוצאין בשל שותפין אפי' לר"א וכמ"ש במהרש"א ומהר"ם מלובלין בתוס' סוכה כ"ז ע"ש וכן העלה ריב"ש בתשובה סי' שמ"ז א"כ שפיר כל הסוכות יוצאי' בהם אפילו באינו חב"ח לפי שהם של שותפין ולא שאולים

ועוד נ"ל דהנה העיר בכפ"ת סוכה ל"א מנ"ל דאם הקרקע או הדפנות גזולים דפסולים בסוכה הא ילפינן מקרא חג הסוכות תעשה לך וסוכה היינו סכך וא"כ אין לנו פסול גזול אלא בסכך ולא בקרקע הסוכה. ולפענ"ד לק"מ לפמ"ש הריטב"א סוכה ט' ליישב קושי' תוס' ל"ל לך בסוכה ת"ל משום מהב"ע ותי' משום דבלולב פסול רחמנא שאול וגזול ובסוכה הכשירה שאול מכל האזרח הו"א דשרי גם גזולה דל"ש בזה מהב"ע כיון שאינו בא לרצות קמ"ל לך דאפילו באינו בא לרצות נמי שייך מהב"ע וא"כ א"ש דגם בקרקע גזולה פסול משום מהב"ע וכ"ז לרבנן דמכשרי שאולה ופסלי גזולה אבל לר"א דפוסל אף שאולה מגזה"כ דלך שפיר אמרינן כקושי' כפ"ת דליכא פסול שאול אלא בסכך ולא בקרקע ובסכך ל"ש חזרה ביובל ולק"מ. ויש לי להאריך על סגנון זה בכמה אנפין ואקצר

והנה דברי כפ"ת הנ"ל הואיל ואתי' לידינו אימא בה מילתא שהוא חקר למה יפסל מסכך ברה"ר משום גזולה לר"א דילמא לא פסיל קרא גזולה אלא דמסכך דחג הסוכות תעשה לך כתי' וסוכה היינו סכך עיי"ש ולענ"ד נר' דמסכך ברה"ר אין הגזילה דוקא בהקרקע אלא הגזל הוא גם אויר רה"ר מקום הנחת הסכך ושפיר גם הסכך הוא גזול אמנם לפמש"כ בחידושיי לסוגי' דסוכה גזולה סוכה דף ל"א להסביר דברי המהרמ"ל שתי' קושי' האחרונים ע"ד תוס' לעיל ד"ה משום למה לא הק' תוס' אמאי איצטריך לך בסוכה להוציא גזולה ת"ל משום מהב"ע ותי' דסוכה שאני דלא עביד מצוה בידים בגופה יעיי"ש ואמרתי בהסבר דבריו עפי"ד הרמב"ם פ"א משופר שכ' אין גזל בקול ופי' כ"מ דבשופר כיון שיוצא בלי פגישת ונגיעת גוף בגוף ל"ש בי' גזל אבל לולב ומצה דצריך פגישת ונגיעת גוף בגוף שפיר שייך בי' גזל וה"נ סוכה דל"צ פגישת הגוף בגוף ל"ש בי' מהב"ע דא"צ עבירת הגזל למצוה שהרי המצוה הוא בלי פגישת גוף בגוף ובמה שעושה המצוה ל"ש בי' עבירת גזל כלל והוי כמו שהי' חפץ אחר גזול אצלו וכמש"כ חי' ריטב"א בסוגי' דסוכה גזילה וזה שפיר אפילו קודם שתי' התוס' דצריך שהמצוה בא ע"י עבירה ולהכי איצטריך קרא דמ"מ אם הסוכה גזולה אצלו אינו יוצא ועפי"ז ישבתי בחידושיי שם קושי' כפ"ת שהק' למה נקט ר"נ בשתוקף את חבירו והוציאו מסוכתו ולמה לא נקט שנכנס לסוכות חבירו בעכ"ח וישב בצדו או שנכנס לסוכות חבירו שלא מדעתו שחבירו לא הי' שם [וחוץ לענינינו אולי בנכנס לסוכות חבירו שלא מדעתו גם לר"א יוצא דאמרינן ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממונו ודאי נותן לו במעמ"ל ולא הוי שאולה ולא גזולה אמנם לדעת טו"ז בה' ציצית סי' י"ד דבלולב ואתרוג לא אמרינן סברא זו יען דגילה תורה לכם להוציא את השאול א"כ ה"נ לר"א גילה קרא לך להוציא שאול ול"ש סברא זו אמנם באמת דברי הטו"ז צריכין תבלי' וכתבתי במק"א כיון דאינו מקנה לו רק לצאת בו וכדאמרינן ב"ב דף קל"ז אי לא למיפק בי' למה יהבי' נהלי' וכיון דמצות ללה"נ לא מקרי לכם מצד זה וא"כ בסוכה דיש הנאה בישיבתה מלבד המצוה ל"ש סברת הטו"ז ושפיר י"ל כנ"ל. אך יש לעיין למש"כ הראשונים דמעמ"ל מקרי קנין הגוף ול"ה כשואל וכמתנה לזמן יען כשמחזירו צריך להקנות להנותן קנין ואם אין מקנה לו אין כאן חזרה והוי כגזל ביד המקבל וא"כ בקרקע אם אינו נגזלת לפי"ז אם אינו מקנה ומחזיר לו והוא כגזל ביד המקבל הדרא ממילא וברשותא דנותן קאי וא"כ גם מעמ"ל ל"ה קנין הגוף וליתא לתי' הנ"ל אמנם ר"א ס"ל נגזלת וא"ש

] והנה בס' יום תרועה ר"ה דף כ"ח חידש דהא אמרינן קול מראה וריח אין בו משום מעילה היינו בשומע קול כלי שיר שבמקדש ונהנה בשמיעתו אבל אם לקח כלי שיר שבמקדש ותקע בו דעביד מעשה ונהנה בתקיעתו מעל עיי"ש והיינו אף שיוכל ליהנות בלא פגישת גוף בגוף ואף שנגע ופגש גוף בגוף מ"מ הנאה לא הי' מפגישת גוף מ"מ כיון שהי' פגישת ונגיעת גוף בגוף מעל. ולפי"ז ל"ק קושי' כפ"ת דבנכנס לסוכתו של חבירו וישב בה דאין כאן פגישת גוף בגוף לא מקרי סוכה גזולה כלל אבל כשתקף את חבירו והוציאו מסוכתו אף שהגזל הוא דבר שאין בו ממש מ"מ כיון שהי' ע"י פגישת גוף בגוף שפיר מקרי סוכה גזולה עכ"ד בחידושיי. וא"כ לפי"ז מש"כ דגם הסכך הוא גזול כיון דגם מקום האויר הוי גזול אינו דעל אויר רה"ר ל"ש גזל דהא הוא דבר שאין בו ממש והוא כמו קול שאין בו פגישת גוף בגוף אמנם להנ"ל א"ש כיון שגזל האויר ע"י דבר שיש בו ממש דהיינו הקרקע שפיר שייך בו גזל אם שייך גזל על הקרקע דהיינו אי קרקע נגזלת

ובזה א"ש ג"כ מה שמדקדק הכפ"ת בסוגי' למה תני והמסכך ברה"ר כלל. ולהנ"ל א"ש דמשו"ה תני המסכך ברה"ר ללמד על סוכה גזולה דמיירי בתוקף את חבירו וגוזל ע"י פגישת גוף בגוף ולא בנכנס לסוכות חבירו ויושב בצדו בעכ"ח או שנכנס שלא בידיעתו דומי' דמסכך ברה"ר וכנ"ל ואתי שפיר

ומה שנ"ל עוד ליישב קושי' ידידי נ"י לולי דמיסתפינא הייתי אומר דבר חדש דבאמת קשה קצת מנ"ל למידרש מלכם גבי אתרוג ולך גבי סוכה למעוטי שאול אף שיש לו בו קנין פירות ושימוש לזמן כיון דאין לו בו קנין הגוף עולמית והלא גבי חמץ אפילו קבלת אחריות מיקרי לך ודילמא ה"נ כוונת התורה רק שיהא קנין השימוש לכם למעוטי גזול ולא למעוטי שאול ועיין תשובת הרא"ש כלל ל"ה והנ"ל בזה עפימ"ש ראשונים בהא דאר"ה ביקע בו קנאו דל"ש קנין משיכה והגבהה אלא במקנה לו הגוף דאז עושה במשיכה והגבהה קנין בגוף דבר הנקנה אבל בשאלה שאינו מקנה לו הגוף רק התשמיש לא מהני קנין בגוף הדבר דהיינו משיכה כיון שאינו מקנה לו הגוף רק השימוש צריך לעשותו קנין בגוף השימוש שישמש בו דהיינו ביקוע עיי"ש ולפי"ז א"ש באתרוג דהשימוש הוא רק לצאת בו ואם אינו יוצא עדיין לא שימש בו ולא קנאו וכדאמרי' ב"ב קל"ז הנ"ל אי לא נפיק בי' למאי יהבי' נהלי' וא"כ אפילו קנין שימוש אין לו ולא מקרי כלל לכם וא"א לצאת בו רק שנאמר יציאת י"ח וקנינו באין כא' וזה לא אמרינן כמ"ש הש"ך חו"מ סי' ר"ב סק"ג ועיין בקצוה"ח סי' ר' ושפיר ממעטי' שאול מלכם. ולפי"ז גבי סוכה לא ממעטי' שאול לר"א מלכם אלא בשאול לו סוכה רק לצאת בו אבל בשאול לו לשאר תשמיש וקנאו בשאר תשמישי' קודם שישב לצאת בה ומכ"ש בשכירות דשכירות קרקע נקנה בכסף שפיר יוצא בה אף דאין לו בה קנין הגוף רק קנין פירות אפילו לר"א דא"י בשאולה ולק"מ קושיתו וידעתי שיש לפקפק ע"ז מסוגי' ל"א וצ"ע

מיהו כד עיינתי בריטב"א קידושין שם ומבואר דל"ש בשאלה שום קנין מה"ת ואפילו קנין הגוף לפירות אינו אלא בקרקע שהפירות יוצאי' מגופה ולא בכלי לתשמיש שאין התשמיש יוצא מגופה של כלי ואפילו אי נימא דיכול להקנות כלי לתשמיש היינו במקנה גופא לתשמישו ולא בשאול דלא מקני גופה לתשמישו והא דקני בבקוע אינו מדינא אלא מתקנתא ע"ש נמצא מזה סתירה קצת לדברינו. אבל עכ"פ למדנו מדברי ריטב"א הנ"ל דבשאלה אין שום קנין נתפס מה"ת ולהכי ממעטינן סוכה שאולה לר"א דאינו לך אבל באחין שחלקו דכ"א