בית שערים אורח חיים שעב

כמנהגן של אנשי ירושלים בסוכה מ"א וכן פסק הרמב"ם וחיישי' שמא ישכח וילך ללמוד הברכות ולולבו בידו ויעבירנו ד"א וא"כ זה ל"ש במצה, או די"ל דחיישי' שמא יטלנו בסוף היום ויהי' בהול ועד שילך ללמוד הברכות ויחזור ויעבור הזמן ושמא יעבירנו וזה ל"ש במצה דהא צריך לאכול קודם חצות עיי' סי' תע"ז וזהו אחר הסעודה על השובע וברכת אכילת מצה הוא קודם הסעודה עיי' ברמב"ם פ"ח ממצה וא"כ ילך ללמוד הברכות בלי מצה בידו וליכא חשש שמא יעבירנו

ועוד נ"ל דהך גזירה דשמא יעבירנו בשופר ולולב הי' עוד בזמן המקדש כמבואר בר"ה כ"ט וסוכה מ"ב וכן במגילה כדמשמע בריש מגילה וא"כ שפיר לא גזרו אז במצה דהא כל ישראל עשו פסח והי' בירושלים ואכילת פסח שהוא מאוחר למצה הי' צריך להיות בירושלים וירושלים דלתותי' נעולות בלילה ולא הוי רה"ר וליכא משום שמא יעבירנו ד"א בר"ה ומשום מיעוט דפטורי' מפסח לא גזרו רק בדבר שהכל חייבי'

ומה שעמדת אהא דתנן בשבת י"א ולא יקרא לאור הנר ואמרי' בדף י"ב משום שמא יטה ומה בכך אם יטה הא הוי טבד"מ ופטור בשלמא על ר"י בן אלישע בדף י"ב ע"ב שכתב על פנקסו שיביא חטאת שמינה ל"ק כיון שכבר אסרו חכמים שוב לא עשה ברשות וכמ"ש נוב"י גב' עונה הסמוך לווסתה וצל"ח בסוגי' דהבודק צריך שיבטל אבל על גוף התקנה קשי' וכעין שעמדו אחרוני' על גזירת שמא יעבירנו. ונ"ל דלמאי דמסיק בשבת י"ב דאין פולי' ואין קורי' תרווייהו משום שמא יטה א"כ כיון דגזרו שאין פולין דמילתא דבעי עיונא חיישי' שמא יטה שוב לא הוי בקריאה טבד"מ דכל הטעם דטבד"מ פטור משום דהוי כאונס ולא כשוגג וכאן הו"ל לאסוקי דעתי' שמא יטה כיון דבעי עיונא כמו מפלה כליו ושוב הו"ל רק שוגג וחייב חטאת ושפיר גזרו גם דאין קורי'

ואפשר ליישב בזה גם קושי' אחרוני' גבי שמא יעבירנו הא הוי טבד"מ והוא דבשופר הרי התקיעה אסור משום שמא יתקן כלי שיר דבזה ל"ש טבד"מ כיון דאסור גם בדבר הרשות וכן בלולב אסור משום טלטול וטלטול משום הוצאה כדאמרי' בשבת קכ"ד ע"ב אלא שהי' ראוי' להתיר דיבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם כמ"ש הרמב"ם פ"ב משופר ה"ו אלא שגזרו משום שמא יעבירנו דכיון דכבר יש. בזה שבות כל השנה אלא שנתיר עכשיו בשביל מ"ע של תורה א"כ שוב הו"ל לאסוקי דעתי' שיוכל לבא עי"ז לידי חילול שבת וישים על לב כן לא ישכח שהוא שבת ואיזה מלאכה אסורה וממילא לא הוי אונס רק שוגג וחייב אם במעביר ד"א בר"ה ולא מקרי טבד"מ

ובזה נכונים דברי רמב"ם שם בפ"ב משופר דבשמא יעבירנו לחוד לא סגי דק' הא הוי טבד"מ לכן הקדים דתקיעה אסור משום שבות אלא שהי' ראוי' להתיר כנ"ל רק דא"כ שפיר גזרו שמא יעבירנו

ועוד נ"ל לפמ"ש תוסיו"ט רפ"ק דשבת ד"ה פשט שהק' אמאי בעה"ב חייב הא הוי טבד"מ צדקה ותי' דלא ניתן שבת לדחות אצל מצות צדקה כלל משא"כ במילה ולולב שניתן לדחות ע"ש וכבר נתחבטו אחרונים בדבריו, מאי ניתן לדחות איכא בדבריו אבל לפענ"ד כונתו פשוטה דדוקא במצוה שקבוע לה זמן דבזה ניתן שבת לדחות בכ"מ ואלו היו צריכי' לדחיות שבת במצות לולב גופא הי' ניתן לדחות אלא דא"צ לזה בלולב ולר"א דמכשירי מצוה נמי דוחי' שבת גם מכשירי לולב דוחי' שבת דדרשי' ביום ואפי' בשבת בסוכה מ"ג ולהכי טבד"מ פטור משא"כ מצות צדקה שאין קבוע לה זמן ולא ניתן שבת לדחות אפי' היו צריכי' לחלל שבת בשביל מצות צדקה דבשום מקום מצוה שאינה קבוע לה זמן אינה דוחה בשבת כ"ד ע"ב לכן טבד"מ חייב ולפי"ז א"ש דגם קריאה בספר הוא מצוה שאין קבוע לה זמן ולא ניתן שבת לדחות ול"ש בזה טבד"מ פטור ושפיר גזרו [ע"ל סי' שמ"ט]

ובזה מיושב נמי הא דהקשו אחרונים אהא דשמא יעבירנו הא הוי טבד"מ ולפי הנ"ל א"ש דהרי כתב הרשב"א בסוכה מ"ג דמשו"ה במילה לא גזרו שמא יעבירנו משום דהוא שמיני ודאי משא"כ בשופר ולולב שאינו ברור מה"ת ע"ש וכיון שהוא רק ס' מה"ת לא ניתן שבת לדחות בשביל ספק מצות לולב ושוב לא אמרי' בי' טבד"מ פטור ושפיר גזרו שמא יעבירנו

והשתא דאתית להכי י"ל דזה באמת סברת הרשב"א דבמילה שהוא ודאי יום ח' ניתן שבת לדחות לא גזרו שמא יעבירנו משום דהוי טבד"מ אבל לולב ושופר דהוי ס' ולא ניתן שבת לדחות לא הוי טבד"מ ולכן גזרי' ולפי"ז מיושב קושי' אחרוני' שמקשי' על הרשב"א הנ"ל משבת קל"ו דקאמר מלי' אותו ממנ"פ וכו' דאכתי תקשי נגזור שמא יעבירנו ולפמ"ש א"ש דכאן אף דהוא ספק ניתן שבת לדחות דהא מלי' אותו ממנ"פ ושוב הוי טבד"מ דפטור ולא גזרי' שמא יעבירנו ובזה יגמור ד' בעדינו החתימה לטובה כנפשך ונפש אביך הנאמן הדוש"ת באהבה: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שנ"ד עוד להנ"ל

שיל"ת ב' אדפאלו יום ה' לס' ויצא תרנ"ט לפ"ק

אחרי הודיע משלומינו וכו' מה שהקשית על מה שצדדתי לומר דלבן עזאי המוציא מרה"י לרה"ר כשהוא מהלך פטור מגמ' שבת צ"א ע"ב דפריך האי אסקופה מאי אילימא אסקופה רה"ר פטור הא קא מפיק מרה"י לרה"ר וכו' עד מתני' דלא כב"ע ואמאי לא מוקי לה כב"ע ובאסקופה רה"ר ומ"מ פטור כנ"ל: ודחית דמשמע אפי' עומד במקומו והוציא נמי פטור ובזה גם לב"ע חייב אפי' לפי דבריי יפה דחית. אבל בלא"ה משם לק"מ דל"ל באסקופה רה"ר וכב"ע דא"כ אתי' דוקא כב"ע דקי"ל מהלך לאו כעומד ולכן מוקי לה באסקופה כרמלית ואתי' כהלכתא ודלא כב"ע

שוב הקשית למה דאיתא בירושלמי שבת דף א' ע"ב דר' יוסי נמי ס"ל כב"ע דמהלך כעומד ומ"מ אמר בסוכה מ"א יו"ט הראשון של חג שחל להיות בשבת ושכח והוציא את הלולב לרה"ר פטור מפני שהוציאו ברשות ול"ל ה"ט תפ"ל דלשיטתו המוציא מרה"י לרה"ר פטור לפמ"ש אלא ודאי דגם לבן עזאי חייב מוציא מרה"י לר"ה כשהוא מהלך. יר יתיר אמאי לא ניחא לך גם כאן דצריך ה"ט דהוציא ברשות כדי לפטרו אפי' הוציא כשאינו מהלך כגון שהוציא כשעמד במקומו ברה"י או ברה"ר

ועוד נראה דיש לדקדק דקתני והוציא את הלולב לרה"ר ולא קתני מרה"י לרה"ר שכן דרך הלשון בכ"מ אלא דר"י לא מיירי מהוצאה מרה"י לרה"ר דבזה בלאה"נ פטור מטעם שכתבתי רק מהעברת ד"א ברה"ר וכמ"ש הרמב"ם פ"ב משגגות ה"י המוציא את הלולב וכו' והעבירו ד"א ברה"ר ולכן צריך לה"ט דהוציא ברשות ואל תתמה על הלשון והוציא את הלולב לרה"ר דכבר כתבו ראשונים דד"א ברה"ר נמי הוי כמוציא מרה"י לרה"ר דד"א הם מקומו של אדם ועיי' תוס' שבת דף ד' ע"א ד"ה והא וחי' חת"ס רפ"ק דשבת ובהכי ניחא דנקט הרמב"ם והעבירו ד"א ברה"ר אע"ג דלדידן דלא ס"ל כב"ע משכחת האי דינא במוציא מרה"י לרה"ר מ"מ כיון דר"י מרא דהאי דינא ע"כ מיירי בהעברת ד"א ברה"ר כנ"ל ונקט גם הרמב"ם כן

ובהכי מיושב נמי קושי' רמ"ט מה פריך בסוכה מ"ב והא מדאגבי' נפק בי' הא כיון דבעקירה הוי טבד"מ פטור כמו מפנה חפצי' וכו' ולפמ"ש דע"כ מיירי מהעברת ד"א ברה"ר א"ש דכבר כתב. כפ"ת בר"ה כ"ט ע"ב בשיטת רש"י דגבי העברת ד"א ברה"ר דהלכתא גמירי לה לא בעי עקירה משעה ראשונה לכך ע"ש וא"כ פריך שפיר והא מדאגבהי' נפק בי' ויש להאריך בזה הרבה ואכ"מ

אבל מ"ש על קושי' רמ"ט עפמ"ש תוס' שבת ה' ע"ב דלמ"ד מהלך כעומד מפנה חפצים וכו' ונמלך עליהם והוציאן חייב וכיון דר"י ס"ל מהלך כעומד פריך שפיר. אינו נכון דודאי גם לדידי' בעי עקירה לשם הוצאה אלא דבמפנה חפצי' אינו חייב על עקירה ראשונה רק משום דמהלך כעומד חייב על פסיעה אחרונה מרה"י לרה"ר דהוי עקירת גופו ע"ד להוציא וא"כ ק' מ"פ והא מדאגבי' וכו' הא משכחת שהוציא בלא הילוך אחר הגבהה כגון שעמד בחוץ והוציא בלי הילוך או שעמד בפני' והוציא בלי הילוך או שהגביהו דרך הליכן בפסיעה אחרונה מרה"י לרה"ר דפטור על העקירה משום טבד"מ וממילא פטור גם על הנחה אף שכבר יצא בו

ויש להביא ראי' לסברתי מהא דהקשה תוס' ריש שבועות אמאי לא חשיב הוצאה שלישית שעמד ברה"י ונטל פירות ויצא לרה"ר ולפי סברתי ניחא דלא חשיב רק הוצאה דחייב אליבא דכ"ע אבל הך הוצאה שלישית אינו חייב למ"ד מהלך כעומד לא קחשיב

אלא דיפה הקשית מהא דכתובות ל"א דפריך אהא דתנן הגונב כיס בשבת חייב שכבר נתחייב בגניבה קודם שיבא לידי אי' סקילה ואמאי ה"נ נימא הגבהה צורך הוצאה היא ומסיק ומוקי לה כבן עזאי דאמר מהלך כעומד דמי ולסברתי הא לב"ע ליכא אי' סקילה כלל כשמוציא מרה"י לרה"ר במהלך ודוחק בעיניך לפרש גם כאן שעומד במקומו והוציא לרה"ר. ואיניני יודע למה הוא כאן דוחק יותר אבל אני אפרש חדא דקאמר קודם שיבא לידי אי' סקילה משמע דפסיקא לי' שודאי יבא לידי אי' סקילה אם ילך ויוציא לחוץ ולפי הנ"ל אפשר שילך ויוציא לחוץ ולא יבא לידי אי' סקילה דלב"ע ליכא אי' סקילה אלא בעומד במקומו ומוציא לחוץ ומי יימר שעשה כך ויבא לידי אי' סקילה ונהי דמיירי שעשה כך הו"ל למימר קודם שיבא לידי אי' סקילה אע"כ דגם כשילך ויוציא לחוץ כשהוא מהלך נמי יש אי' סקילה גם לב"ע ודלא כמו"ש. ועוד דכבר דקדק בש"מ שם דלשון הברייתא סתימה דאינו מזכיר מלאכת שבת כלל ואיסורו ותי' כיון דקתני שבת ממילא משתמע שהגביהו ברשות בעלים והוציאוהו לרה"ר ע"ש והתינח אם יש אי' הוצאה מרה"י לרה"ר כשהוא מהלך שפיר משתמע ממילא שכן דרך הגונב שנוטל ומגביה החפץ ויוצא והולך לו אבל אי נימא דבמהלך ליכא אי' רק בעומד במקומו והוציאו לחוץ אין דרך הגונב כך ואיך משתמע ממילא שעשה כן והדק"ל דהו"ל להזכיר מלאכת שבת ואיסורו. וכן פירש"י להדי' שם ד"ה מהלך וחיוב מיתה בפסיעה בברייתא קא אתי' לי'

לכן הדרנא בי ואומר דתוס' שם ד"ה מהלך כתבו ומעביר ד"א דחייב בר"ה הלכתא גמירי לה וכו' ולא ילפי' מינה דהתם מקום חיובא הוא אבל ב"ע מיירי במהלך מחנות לפלטיא דרך סטיו שהוא מקום