בית שערים אורח חיים לז

הקרע לחוץ ממילא ע"י שנקרע בחוץ יתקלקלו כל התפילי' וא"כ ה"ה בנקרע בחוץ לחוד נמי יש פסול זה אבל בנקרע בפני' ואין הקלקול גדול כ"כ כיון שאין היד שולטת שם ובית א' מגין על חבירו כשר וא"ש ומ"מ לפירש"י דחדתא פסול משום דודאי העור מקולקל צ"ע קצת דילמא אין הפסול משום שיצא הקרע לחוץ ועי"ז יתקלקלו כל התפילי' רק שיתקרע הכל מחמת שהעור מקולקל אבל בעור שאינו מקולקל אפי' נקרע מבחוץ ליכא חשש שיתקלקל כולו וצ"ע

ובמחה"ש סק"א תמה על המרדכי שהביא ב"י שכתב וכ"ש שיש לפסול וכו' חותכי' מן העור בין בית לבית כדי שלא יהי' נכווץ ובולט ומחפי' מקום החתך מבפנים כדי שיהי' נראה מבחוץ שלם עיי"ש והתם ל"ש הכי טעמי שכ' טו"ז בסק"א עיי"ש דלא נתקלקלו מחמת יושנן וגם אין העור מקולקל רק בעצמו עשה החתך וא"כ ע"כ למרדכי אין הטעם משום שיתפשט הקלקול רק שהוא פסול בעצמו וא"כ אין ראי' דנקרע מבחוץ פסול ותקשי גם על פנ"י הנ"ל. ואמנם לפענ"ד לק"מ מתרי ותלת טעמי חדא דאפשר דס"ל למרדכי כטעם הלבוש דבחדתא פסול משום דעדיין רך הוא יש לחוש שיתקרע יותר וה"נ אם עשה החתך בידים שייך זה. ושנית דהרי בנפסקו שלוש בתים פסול בין בחדתא בין בעתיקתא אף שאינו עור ישן ואינו רך ואינו מקולקל לכל מר כדאית לי' ואפ"ה יש חשש שיתקלקלו כל הבתים מכ"ש כאן שעושה כן בכל הד' בתים. ואמנם המעיין בפנים במרדכי בה' תפילי' יראה שכ' על העושי' כן וז"ל וטועי' דלכתחילה ודאי בעי שלימי' אף מבפני' וכו' עיי"ש ואני מסתפק בכוונתו אם מחלק בין לכתחילה ודיעבד דלכתחילה אין עושי' כן אבל אם עשו כן כשרי' אפי' להניחם לכתחילה או דלכתחילה אין להניחם ובדיעבד אם הניחם יצא י"ח או אפשר דכונתו כמו דאמרי' גבי ציצית מנחות ט"ל ובאו"ח רסי' י"ב גרדומי תכלת כשרי' אם נשתייר בהם כדי עניבה ואף דאם עשה תכלת כזה בתחילתו פסול מ"מ אם עשה ציצית כשרי' כדינו ונפסקו ונשתייר כדי עניבה כשרי' וכן בסי' י"א ס"ט שאם תלה הציצית למטה מקשר אגודל פסולי' ומ"מ קי"ל שם ס"י דאם הרחיק כדינו ואח"כ ניתקו מחוטי הערב שלא נשאר שיעור אגודל כשר כיון שבשעת עשיית הציצית הי' כשיעור עיי"ש וה"נ ס"ל למרדכי דודאי אם עשה בתים שלימים ואח"כ נפסקו כשרי' אי לא שייכי הני טעמי שכתב טו"ז אבל לעשותן לכתחילה פי' בתחילה פסוקי' פסולי' אף דלא שייכי הני טעמי דלאו בית הוא דאין עושי' בית כזה ולק"מ

ואמנם נראה מדברי הב"ח סי' ל"ג שכתב והכי נקטי' לחומרא דבנתקלקל בין הבתים בעי' שיהי' שלמי' מכל שאר צדדי' וכו' עיי"ש משמע דוקא אם נפסקו הבתים בין בית לבית אז פסול אם יצא הקרע לחוץ בין למעלה בין מן הצדדי' אבל אם לא נקרע בין בית לבית רק בחוץ אינו פסול ובס' תשו' דברי חיים סי' ג' וה' כתב שזה נגד דברי פנ"י הנ"ל דפסול אפי' בשל יד בנקרע מבחוץ ושם ל"ש שנקרע בין בית לבית ותיתי לי שכיונתי בזה לדעת מרן הגאון הקדוש זצללה"ה. ואמנם אחרי נשיקות עפרות זהב לו לבבי לא כן ידמה ואחרי העיון נראה לי בכונת הב"ח דאין הדבר תלוי אם ניקב בין בית לבית וגם בחוץ דגם אם נפסק הדופן מבפנים בגובה הבית או ברחבו וגם מבחוץ יש דופן א' פסוק באורך או ברוחב שאינו מתאחד עם הקרע שבפני' כשר רק כונת הב"ח שהקרע שיש בין בית לבית בגובה הבית אותו הקרע עצמו יוצא למעלה ונקרע בשני דפנות שהם כמין ד' אשורית בקרע א' או שנקרע בין בית לבית ברוחב ויוצא הקרע לחוץ בדופן החיצון כמין דלת ג"כ ברוחב אז פסול כיון שב' צדדי הקרע מפולשי' מצד א' דהיינו בחודו ובזויות ואין להם דבר המדבקם ומחזיקם שם יקרע ויתקלקל: כולו אבל בנקרע דופן א' אפי' מבחוץ מלמטה למעלה הלא טבלת הבית מלמעלה והתיתורא מלמטה מחברי' שני צדדי הקרע ואין חשש שיתקרע יותר וכן אם נקרע דופן א' ברוחב הדפנות שמשני הצד די' מחברי' שני צדדי הקרע ומחזיקי' אותו וכשר ועיי' רש"י חולי' מ"ה ד"ה נסדקה וש"ך יו"ד סי' ר"פ סק"א בשם הב"ח. ולפי"ז גם תשו' פנ"י מודה לסברא זו להב"ח והא דפוסל בנקרע בחוץ לחוד היינו נמי בכה"ג שהקרע הוא בשני דפנות סמוכות זו לזו כעין ד' הנ"ל או בדופן וגג התפילין באופן זה דהאי שפיר משכחת לה גם בשל יד וגם לפי טעם שכתב שם לפסול בשל יד משום דליכא אפי' בית א' שלם היינו נמי דוקא בכה"ג דאז אין הבית שלם כיון דאין לשני צדדי הקרע דבר המחברן בצד א' אבל אם יש דבר המחברן משני צדדי' שלם מקרי דבית שיש סדק בחומה כה"ג אינו נופל משום זה ובית הוא אבל אם נסדק כמין ד' כנ"ל א"י לעמוד. ובסברא זו עמדתי על דברי הלבוש סי' ל"ג דמכשיר בשנים אעפ"י שנקרע עור הבתים וסיים והוא שיהי' עור מושב הבתים וגם קצת מן הבתים קיים עיי"ש ודייק מיני' פמג"ד באשל אברהם סק"ב דאעפ"י שנקרע מבחוץ כשר וכתב עליו דז"א עיי"ש ולפענ"ד גם הלבוש ס"ל דנקרע מבחוץ פסול אלא דס"ל דהא דנקרע בעני' כשר היינו דוקא כששני צדדי הקרע מחוברי' למעלה ולמטה לכן הוצרך שיהי' קצת מן הבתים קיים למטה אצל התיתורא אבל אם נקרעו ולא נשתייר מהם כלום למטה ושני צדדי הקרע מפולשי' אפי' הם מעור א' אם שני דפנות משני בתים זה אצל זה בחריץ א' נקרעו אז אפי' בישנים לשיטתו נמי יתקרע יותר ופסול

אמנם מטעם אחר הי' נ"ל לפסול בנקרע מבחוץ אפי' רק באמצע דופן א' מהא דאמרינן במנחות ל"א ופסקי' להלכה ביו"ד סי' ר"פ דקרע הבא בשני שיטי' יתפור בג' אל יתפור וכו' לא אמרן אלא בעתיקתא ופרש"י קלף ישן מיגני' קריעה ועיי' בלשון המרדכי שהביא ב"י סי' ר"פ שכתב אלא מפני שהוא לבן ביותר ולא מיגני' בי' קריעה ועיי' בריב"ש סוסי' ל' כתב ג"כ לפי שהקריעה בישן יותר מגונה שנראה שהוא מחמת רקבון מכל זה מבואר דהקריעה בס"ת פסול משום דמיגני' ואין זה הדר וצריך ואנוהו ועיי' תוס' סוכה כ"ט ע"ב ד"ה לולב וא"כ י"ל גם בתפילין פסול מה"ט בנקרע מבחוץ כיון דמיגני' אבל בנקרע בפני' שאינו נראה ל"ש מיגני' ולכן כשר

אלא דלפ"ז ק"ל הרי קיי"ל בסי' ל"ב סל"ז דעושי' הבתים מעור של עוף ואמאי הא אמרי' בשבת ק"ח בכנפיו לרבות את העור ופריך אי לאו עור הוא ל"ל קרא לרבויי ומשני סד"א כיון דאית בי' פירצו פירצו מאוס קמ"ל ואי נימא דנקרע בחוץ פסול משום דמיגני' א"כ אמאי כשר בעור של עוף דג"כ מיגני' ואפי' למ"ש נוב"י תנינא יו"ד סי' י"ב דדוקא לצד הנוצה אית בי' פירצו ולא לצד הבשר וא"כ י"ל דעושה הבתים בצד של הבשר דלא מאיס אבל ז"א דהרי קי"ל שם דעושי' מקלף שלהם שהוא לצד הנוצה וסבור הייתי לומר כיון דגם בעור בהמה בחולי' קי"ט ע"ב חלחולי מחלחל שיש בה נקבים ואפ"ה שרי' רחמנא לבתים ומשו"ה עור דעוף נמי שהם נקבי' בטבע לא פסיל אבל נקרע שאינו בטבע פוסל אך ז"א דבעור בהמה נהי שיש נקבים אבל אינם נראים ולא מיגני' אבל עור דעוף דנראי' ומיגני' ומשו"ה נקט שם בשבת בריש הסוגי' לענין כתיבה על עור של עוף כיון דאית בי' נקבי נקבי וכאן לענין מאיס נקט לשון פירצו פירצו שהם נגלים ונראי' ליפסל ובאמת הביא מג"א שם בשם מ"ע דעור עוף קודם לחי' וחי' לבהמה וצ"ע

והרמב"ם פ"ג מתפילין הח"י כתב תפילין שנפסקו התפירות שלהן אם הי' ב' תפירות זו בצד זו או שנפסקו ג' תפירות אפי' זו שלא כנגד זו הרי אלו פסולות בד"א בישנות אבל בחדשות כל זמן שפני טבלא קיימת כשרות וכו' ומדפי' הרמב"ם דקאי אתפירות ולא פי' אבתים משמע דבנקרע עור הבתים ליכא שום פסול ועיי' פמ"ג סי' ל"ג באש"א סק"ג אמנם הטור בסי' ל"ג כתב דפני טבלא קיימת שכ' הרמב"ם פי' עור של הבתים וכ' הב"ח כלומר דכיון שעור הבתים קיימת מכל צד אין אנו חוששי' להפסקות התפירות ומזה הבין בהגהות לב"ש דאדרבה משו"ה לא פי' רמב"ם אעור הבתים משום דבנקרע עור הבתים בכל ענין פסול אפי' בין בית לבית ולכן תמה על המחבר בס"ב כשהביא דעת הרמב"ם כתב אבל בחדשי' כל זמן שעור מושב הבתים קיים כשרי' עיי"ש. אבל לפענ"ד כולם לד"א נתכונו דודאי לרמב"ם אין פסול בנקרע עור הבתים דמהי תיתי כיון דלפי פירושו לא נזכר מזה בגמ' ועוד אני תמה דמ"ש הב"ח דמה ענין מושב הבתים להפסקת התפירות כן תקשי מה ענין קריעת הבתים להפסקת התפירות אך הפי' כך הפסקות התפירות יכול להיות משני פנים או שנפסקו הגידין שבהם תפורים הבתים לתיתורא או שהגידין קיימי' רק שעור התיתורא או הבתים נקרעו שם לחוץ או ברוחב בין התפירות וע"ז כתב הרמב"ם דבחדשות אם לא נקרע שם העור רק הגידין כשרות אבל אם העור נקרע שם בין של תיתורא בין של בתים כיון דאינו ראו' לתפירה תפירה מעכבת בו ואפי' חדשות פסולי'. והנה שם במקום התפירה עור הבתים נתעקם ברוחב לצד חוץ ועומד על התיתורא ופי' הטור דזה מקרי פני טבלא וטבלא היינו התיתורא וע"ז כתב הב"ח דאין לפרש על עור מושב הבתים דהיינו התיתורא נקראת פני טבלא דא"כ כל התיתורא בכלל ואין לזה ענין אם לא נפסקה במקום התפירה להפסקת התפירות אבל אי קאי על עור הבתים קרוי פני טבלא מה שעוקם לחוץ ומושכב על הטבלא וה"ה אם התיתורא נקרע שם פסול והמחבר קורא לזה המקום שהבתים מעוקמי' ונוטלי' לחוץ מד' רוחותיהם ומושכבי' על התיתורא עור מושב הבתים בין החלק מהבתים ובין חלק התיתורא במקום שנתפרי' זה לזה ואם זה קיים כשר בחדשים ואין ביניהם חילוק לדינא רק שינוי לשון

ואמנם גם אם נאמר דקריעה פוסל אפי' בדופן א' מבחוץ אפי' נתקרע רק באמצע הדופן אכתי יש לחקור אם גם נקב בדופן פוסל ובתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' כ' הביא ראי' דניקב אינו פוסל מדמכשרי' בתים דתפילין מעור העוף והרי אמרי' בשבת ק"ח דעור העוף מינקב נקיב ומוכח שם דאין חילוק בין נקב שהוא בטבע התולדה לנקב שנעשה אח"כ במקרה דהא אמרו שם הטעם דכותבי' תפילין על עור העוף משום דנקב שהדיו עוברת עליו אינו נקב וגם אין סברא לחלק לענין הבתים בין נקב קטן לגדול דדוקא לענין כתיבה משום כתיבה תמה יש חילוק בזה עיי"ש. ודבריו תמוהי' דמ"ש לענין הבתים אין חילוק בין נקב קטן לגדול הוא חידוש דהרי קאי אי נקרע פסול ואפ"ה ניקב יהי' כשר ומה חילוק יש בין ניקב ובין נקרע אלא