בית שערים אורח חיים שסב

גזלן ודאי נאמן שלא הי' בדעתו להשיב. ועוד דכבר כתבו תוס' ב"מ ג' וכריתות י"ב דמשו"ה נאמן לומר לא אכלתי בשוגג אלא מזיד ולא אמרי' דאאמע"ר דהא עושה תשובה ואינו רוצה להביא חולין בעזרה וה"נ עושה תשובה ורוצה לקיים מצות סוכה ולולב ודאי נאמן ושייך שפיר בי' מהב"ע

אבל מעיקרא דדינא פרכא דרי"ו לא קאמר אלא במקדש ע"מ שאני צדיק שמא ברגע שקידש הרהר בתשובה והרהר בדעתו להחזיר והא דלא החזירו היינו משום שלא הספיק להחזירו ברגע זו אבל בודאי אם הספיק להחזירו ולא החזירו לא אמרי' שמא עשה תשובה והרהר בלבו להחזירו וכדאמרי' ב"ק צ"ד ע"ב אי עשה תשו' מאי בעי גבי' איבעי לי' לאהדורי ומשני שלא הספיק לחזור עד שמת ומכ"ש דלא אמרי' בשעה שגוזל שדעתו להחזירו דא"כ למה גוזל וכ"ת לקיים מצות סוכה ולולב וכי היכן נצטוה לגזול כדי לקיים מצוה ושפיר הוי מהב"ע

ועוד דדוקא אם גזל מעיקרא להחזיקו כשלו ואח"כ קידש ע"מ שאני צדיק בזה כתב רי"ו דהוי ספק קידושי' שמא הרהר בדעתו להחזירו ולקיים מ"ע והשיב את הגזילה והוי צדיק אבל כאן ממנ"פ אם גזל מעיקרא להחזיקו כשלו לעולם ואח"כ כשנטלו לצאת בו נימא דדעתו הי' להחזיר הא ודאי ליתא דאוקמא אחזקה דמעיקרא שאינו רוצה להחזיר וכמ"ש תוס' מכות ט"ו ע"ב ד"ה במאי דמה"ט לא הוי כל לאו הנל"ע התר"ס למ"ד קיימו ולא קיימו משום דאוקמא אחזקה שלא יקיים העשה ע"ש ואם גזל מעיקרא רק כדי לצאת בו ולהחזירו אח"כ נמי הוי מהב"ע דהא אמרי' ב"מ ס"א ע"ב לא תגנוב ע"מ למיקט לא תגנוב ע"מ לשלם תשלומי כפל ולשון הרמב"ם פ"א מגניבה ואסור לגנוב דרך שחוק או לגנוב ע"מ להחזיר וכו' ועיי' סמ"ע סי' שמ"ח סק"ב שכתב אבל המחבר דכתב אח"ז כדי לצערו נ"ל דמ"ש ע"מ להחזיר ר"ל שלקחו לצרכו ולהחזירה בעיני' אח"כ ע"ש וא"כ אין מקום כלל לסברתו

אבל אני תמה מה מקשי' על הרמב"ם ומי סני להו לומר דביו"ט שני שהוא מצוה דרבנן לא חיישינן למהב"ע וכמ"ש תוס' לריב"נ אבל בקרבנות שהוא מצוה דאו' שפיר פסול משום מהב"ע וגם על קושי' טו"א אני תמה דנהי דרז"ה פסק במצוה דרבנן לא חיישי' על מהב"ע היינו דוקא בגזל דגם אי אמרי' דלא יצא לא ניתקן אי' גזל אבל בתוקע בשופר של עולה ושלמים ובתעניות שהוא דרבנן אי אמרי' דלא יצא ניתקן האי' דלא נהנה שפיר לא יצא במצוה דרבנן כיון דבמצוה דרבנן ליהנות ניתנו וכמ"ש הוא עצמו סברא זו בר"ה כ"ח

ומה שתפס על טעם המלך בה' לולב שכתב דש"א סי' צ"ח שכתב דטעמא דר"י בר"ה כ"ח משום מהב"ע אישתמיטתי' תוס' גיטין נ"ה שכתבו דר"י ל"ל כלל מהב"ע ותפס עליו שהוא לא ראה מ"ש בטו"א ר"ה כ"ח דהיכא דאי אמרי' לא יצא ניתקן האי' כ"ע ס"ל דלא יצא משום מהב"ע אפי' תפסת מועט לא תפסת ולא עיין בפנים דש"א סי' צ"ח רוצה להביא ראי' מהא דר"י בר"ה כ"ח דגם בסוכה גזולה ולולב חיישי' למהב"ע וע"ז הק' טעם המלך מתוס' הנ"ל דר"י ל"ל מהב"ע וע"כ שם בר"ה כ"ח הטעם משום דאפשר לתקן האי' וא"כ אין ראי' משם לסוכה גזולה ולולב הגזול דאיי"ח משום מהב"ע דהתם אפי' נימא דלא יצא לא ניתקן אי' גזל בכך וכן כתב טעם המלך שם להדיא. והמלך המשפט יצדקנו במשפט וצדקה. ויחדש עלינו שנה טובה ומתוקה. כנפשו ונפש ידידו החותם בברכת השנים

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שמ"ו

שיל"ת ב' אויפאלו תרנ"ח לפ"ק

אלפי שלומים. מגבהי מרומים. לכבוד ידידי אהובי הרב הגאון הצדיק כקש"ת מו"ה חיים צבי ווינקלער נ"י בק"ק מארגרעטין

יקרת מכתביו הגיעני וכו' מה שתמה בברכות מ"ז דפריך אר"א מהב"ע היא והא כתב חי' ריטב"א סוכה ט' ע"א דשמואל ל"ל מהב"ע וא"כ דילמא גם ר"א ס"ל כן. ותו התפלא עמ"ש רש"י בסוכה ל' דאשכחן קרא דאוסר להביא מצוה בעבירה מה חידש רש"י בזה. ולפענ"ד דודאי מקרא אינו מוכח דאם הביא קרבן גזול שהוא פסול אלא שאסור להביא קרבן גזול ומ"מ אפשר שאם הביא כשר ועיין חי' רמב"ן גיטין נ"ה אלא דסברא דאו' הוא כיון דאשכחן קרא דאוסר להביא מצוה בעבירה דאם הביא פסול והארכתי הרבה בזה במקומו דזהו סברת רמב"ן בליקוטיו בפסחים שכתב דל"ש במצה של טבל משום מהב"ע כיון דבידו לתקנו דדוקא אם א"א לעשות מצוה בחפץ זה רק בעבירה והתורה אסרה להביא מצוה בעבירה אז חפץ זה פסול למצוה ואי ואיי"ח אפילו בדיעבד אבל בטבל שאפשר לעשות מצוה בחפץ זה שלא בעבירה שבידו לתקנו אין החפץ פסול למצוה ואפילו הוא עשה בעבירה שאסור לעשות כן מ"מ כיון שאין החפץ נפסל יוצא בדיעבד ועוד חזון הרביתי בזה וא"כ דברי רש"י מבוארים. ולפ"ז י"ל דמ"ש הריטב"א דשמואל ל"ל מהב"ע היינו שאין החפץ נפסל בכך למצוה ואם עבר ועשה יי"ח אבל מ"מ דאסור לעשות מהב"ע מה"ת ופריך שפיר אר"א איך שחרר עבדו מצוה הבא בעבירה הוא

ומה שהק' בסוכה כ"ט דפריך אלא יו"ט שני אמאי לא וכי לא ידע המקשה משנה שלימה בפסחים ל"ה דאין יוצאין במצה של טבל ופי' רש"י ור"ן משום דהוי מהב"ע. ואני תמה עליו הא במתני' י"ל ר"ש היא דאאחע"א ואין איסורו משום בל תאכל חמץ ומשו"ה איי"ח מצה כדאמרינן שם בגמרא ל"ו ודברי הר"ן צריכין יישוב ורש"י לא פי' רק בגמ' דפריך פשיטא ומוקי לה בטבל טבול מדרבנן ע"ז פירש"י דא"י משום מהב"ע וגם כונת הר"ן כן לפי מסקנת הגמ' אבל ממתני' לק"מ

אבל נ"ל עוד סברא ישרה לחלק דשם בטבל לא נעשית העבירה רק ע"י המצוה שאם לא אכל מצה לא היתה העבירה נעשית בזה שפיר ידע המקשן דא"י במהב"ע אבל בלולב הגזול ודאי אם גזל לולב רק לצאת בו ידע דהו' מהב"ע אבל אם הוא גזל לולב כדי להחזיקו לעצמו ואפילו אינו עושה בו מצוה נמי נעשית העבירה א"כ מה הפסד יש במה שעושה בו מצוה בזה לא ידע דהוי מהב"ע עד שחידש לו התרצן מוהבאתם את הגזול. ולהכי נקט במתני' לולב הגזול ולא הגזול לולב דאפילו הוא גזול ובא נמי יש בו משום מהב"ע

ומה שהק' בסוכה ט' דרשינן חג הסוכות תעשה לך למעוטי גזולה וגבי ציצית ועשו להם משלהם למעוטי גזולה ל"ל תרי קראי נכתוב חד ונילף אידך מיני'. נ"ל עפמ"ש פנ"י בסוכה ל' אהא דביו"ט מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דכיון דיוצא בשאול א"כ אין צורך לעבירה לעשות המצוה דגם אם אינו מכווין לקנות ולהחזיק לעצמו נמי יוצא ואפילו שואל שלא מדעת נמי לא כקושי' דג"מ סי' תקפ"ו דשואל שלא מדעת גזלן הוי חדא כיון ששואל רק לצאת בו מצות ללה"נ ולא הו' שואל דשואל כל הנאה שלו ועיין קצו"ח סי' ע"ב אות ל"ד ותבין. ועוד כיון דמדאגבהי נפק בי' וכי אסור ליטול ד' מינים של חבירו בידו כרגע אתמהה. רק ביו"ט ראשון כיון שאינו יוצא בשאול רק דנימא כיון שגזלן יש לו קצת קנין בגזילה שמכווין לגזלו ולקנותו יוצא בו שייך מהב"ע כיון שהמצוה בא ע"י עבירה ע"ש בתוס' ביאור קצת. ועיין במג"א סי' י"א סקי"א דאינו יוצא בחוטי' שאולי' דהדרי בעיניהו אם לא במעמ"ל ולפ"ז סוכה מציצית לא ילפינן דבציצית שפיר פסול גזולה משום מהב"ע כיון דאינו יוצא בשאולי' המצוה בא ע"י עבירה אבל בסוכה דיוצא בשאולה כדאמרי' בסוכה כ"ז מכל האזרח הו"א מתוך שיוצא בשאולה יוצא נמי בגזולה ול"ש מהב"ע ולכן צריך לך בסוכה

ועוד אפשר לפמ"ש ריטב"א בסוכה ט' דא"א למילף מהב"ע בסוכה מלולב וקרבן שהם באי' לרצות משא"כ סוכה ע"ש ה"נ אפשר דלא ילפינן סוכה מציצית לפי ששקולה מצות ציצית כנגד כל המצות לכן פסול בה מהב"ע דמה"ט כתב ב"י סי' כ"ה דציצית קודם לתפילין ע"ש, וציצית מסוכה נמי לא ילפינן דנ"ל כיון דילפינן מן ועשו להם משלהם למעוטי גזולה אם הי' גזולי' בשעת עשי' אעפ"י שאח"כ קנה אותם מן הנגזל בדמים ברצונו וא"כ בשעת לבישה שאז הוא מצות ציצית דהרי קי"ל ציצית חובת גברא ולא חובת מנא וכלי קופסא פטורי' מן ציצית ואז אינם גזולי' ואין כאן שום מהב"ע מ"מ פסולים משום תעשה ולא מן העשוי' בפסול אבל אי הוי ילפינן מסוכה הי' כשר בכה"ג וא"ש. ובזה תנוח דעתו. וד' יפרוס עלינו סוכת שלומו. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שמ"ז

שיל"ת עש"ק לך תרל"ט לפ"ק

אור עולם. מגלה צפון ונעלם. אדמ"ו הרב הגאון האדיר בש"ס ופוסקים. האדם הגדול בענקים. כקש"ת מו"ה מאיר פערלס נ"י האב"ד בעיר קראל יע"א

רבות שבעה לה נפשי עונג וגם שמחה בבוא דבריו הנעימים המשמחים לב ועינים מאירים. וראשית דבריו כתב ליישב מה שהקשיתי ל"ל קרא לפסול אתנן לקרבן ת"ל משום מהב"ע. לפי מה דמבואר בחולין פ' דאין לוקין על לאו דלא לרצון יהי' משום דהוי ניתק ק לעשה וא"כ משום מהב"ע לא הי' מלקות באתנן וצריך קרא למלקות וכמ"ש הרמב"ם פ"ג מאיסורי מזבח. אך אכתי קשיא לשיטת תוס' שם דעקר הכתוב לאו דמחוסר זמן לעשה וא"כ בשאר פסולי' לוקין. אמנם לדעת לח"מ אין לוקין על כולם משום דהו' לאו שבכללות וא"כ לק"מ ואני בעניי אכתי קשי' לי לרבא דדריש ב"ק ס"ז קרבנו ולא הגזול וא"כ אית לי' מהב"ע ואיהו ס"ל דלוקין על לאו שבכללות וא"כ בכולהו יש מלקות ותקשי ל"ל קרא באתנן. ועוד דאמאי אמרינן גם לב"ה קשי' דילמא הם למעט שינויהם ממלקות וגם לרבות שינויהם לאיסורא כדאמרינן בכמה דוכתי

וגם יש לחקור למאן דיליף מהב"ע מגזול דומי' דפסח א"כ מהב"ע הו'