בית שערים אורח חיים שסא

כשר כדינו נמי פסול משום שאינו מעץ אתרוג שפיר כתב האלשיך דאם הרכיב ייחור אתרוג באילן לימונע דפסול משום שאינו אתרוג כלל פי' האילן אינו אילן אתרוג כלל כמו ילדה דבטלה בזקינה והוי כאלו עלה מעצמו ענף בזקינה ה"נ הוי כאלו עלה מאליו ייחור אתרוג באילן לימונע דמקרי עץ לימוני ולא עץ הדר אתרוג ופסול ומיושב הכל בעזהי"ת ויש עוד להאריך הרבה בזה ואין הזמן מסכים כעת

והטו"ז באו"ח סי' תרמ"ט כתב דמורכב פסול מטעם חסר שחלק של מין אחר הוי כמאן דליתא וא"כ מה שנשאר מחלק האתרוג הוי כחסר וא"כ ביו"ט ראשון וודאי פסול אלא אפי' בשאר ימים נמי פסול שמא הרוב ממין האחר ולא נשאר מאתרוג כשיעור ע"ש ועיי' בר"ן סוכה ל"ו דאי ליכא רוב אתרוג לא מקרי אתרוג רק חתיכת אתרוג. ופר"מ נתקשה דזה לא מקרי חסר כיון דבכל משהו ומשהו יש בו גם חלק אתרוג וגם אין החסרון ניכר מבחוץ. ולפענ"ד אין זה תימא דאלו הי' פסול חסר משום הדר שפיר הוי אמרי' דאם אין החסרון ניכר הוי הדר אבל באמת פסול חסר ביו"ט ראשון הוא משום דאינו לקיחה תמה עיי' תוס' סוכה כ"ט ע"ב ד"ה בעי' ובשאר ימים אם אין האתרוג רוב משום דלא מקרי אתרוג כמ"ש הר"ן או משום שאין בו כשיעור כמ"ש הטו"ז א"כ מה בכך שאין החסרון ניכר מ"מ אינו לקיחה תמה ואינו נקרא אתרוג ואין בו כשיעור ושפיר פסול משום חסר

ושוב מצאתי בתשו' אלשיך סוס"י ק"י שפוסל ג"כ אתרוג המורכב מטעם חסר והביא ראי' מב"ב קל"ז דאחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית נטלו אחד מהן אם א"י לאכלו לא יצא א"כ ומה התם משום דאינו כולו לכם פסול כש"כ אם אינו כולו אתרוג עי"ש. ולפענ"ד אין ראי' משם דהתם אין הטעם משום שאינו שלו הוי כחסר אלא דאפי' נימא דבשעת לקיחה מבורר דאז בשעה זו כולו שלו וא"כ אין כאן משום חסר כלל מ"מ פסול משום דאינו מיוחד שלו כמ"ש תוס' סוכה מ"א ד"ה אלא ולענ"ד כיונו למאי דאמרי' ב"ק צ' דבעי' כספו המיוחד לו ולהכי לא יצא אבל לעולם אפי' אינו כולו אתרוג לא מקרי חסר כיון דאין החסרון ניכר אבל מ"מ סברא הנ"ל אמת דכאן פסול משום חסר

אבל נ"ל להביא ראי' מתוס' פסחי' ל"ח ד"ה אתי' דאתרוג של טבל לא חשוב שלו כיון שצריך ליתן ממנו לכהן וללוי ובעי' שיהי' כל האתרוג שלו ע"ש והתם ל"ל משום דאינו כספו המיוחד לו דהא גם חלק הכהן מיוחד לו שיכול ליתנו לאיזה כהן שירצה אע"כ משום דהחלק שאינו שלו הוי כחסר. ואין לחלק דשאני התם כיון דאם יפריש ממנו תרומת ומעשר יהי' חסר וכל העומד לחסור כחסר דמי אבל חלק שאינו מין אתרוג אין סופו לינטל וא"א להפרידו לא הוי כחסר דהא גם שם יכול להפריש עליו ממק"א ואינו עומד לחסור כלל וע"כ משום דעכ"פ יש לכהן חלק בכל משהו מקרי חסר שאינו לקיחה תמה או אינו כשיעור וה"ט שייך נמי באתרוג המורכב ודברי טו"ז נכונים. ועיי' תמורה י"א ע"ב והא קמייתא בהמה מחוסרת אבר אלמא דאעפ"י שאין החסרון ניכר מ"מ נקרא חסר אלא דמ"מ לענין דיהא נחשב מום לא מקרי חסרון כיון שאין החסרון נראה וניכר כלל דאפי' חסרון מבפנים לא מקרי מום כמ"ש רמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח הי"א ואינו פסול רק מדכתי' תמימים ועיי' בכורות ט"ל ע"א ע"ש ולכן פירש"י שם מחוסר שהרי אותו האבר אינו שלו וכו': ובזה תנוח נפשו הרמה. ויען הפסקוני טרדות רבות אחרתי עד כה. וד' ישלח ברכה והצלחה. והיתה הרוחה. וימצא מנוחה. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה דש"מ

שיל"ת עש"ק נח ששון לפ"ק ב' אויפאלו

להרבני החרוץ מו"ה משה כהן נ"י

על דבר קושי' ים התלמוד ב"ק ס"ו ע"ב אהא דאמרי' קרבנו ולא הגזול והק' ל"ל קרא הא תוס' בחולין ה' הק' ל"ל קרא דאינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו ת"ל דהוי זבח רשעי' תועבה ותי' דאיצטריך למעט היכא דחזר בתשובה אח"כ ע"ש ולפ"ז כאן תקשי ל"ל קרבנו ת"ל משום זבח רשעי' תועבה וא"ל שחזר בתשובה אח"כ כיון שלא השיב הגזילה בעינא ע"ש והשיב ע"ז דל"ש זר"ת אלא אם הוא רשע לאותה עבירה שמביא עלי' הקרבן אבל אם הוא רשע לד"א ולא לחלב ל"ש זר"ת אם מביא קרבן על חלב וה"נ בשביל שהוא רשע על גזל ל"ש זר"ת בקרבן שמביא על עבירה אחרת והביא ראי' מדברי מהרמ"ל שם לסברא זו ויש שרצו לדחות ומפני יראת האריכות לא אכניס עצמי בזה כיון שגוף הסברא כבר כתב המל"מ פ"ג משגגות שהק' אמאי קבעי תוס' קושיתם אהא דאינו שב מידיעתו ולא על דברי ת"ק ותי' דלפי המסקנא דלת"ק מומר לאכול חלב אינו מביא קרבן על הדם שפיר איצטריך קרא ע"ז דמשום זר"ת ליכא כיון שאינו רשע לדם ע"ש וכ"כ בס' ראש יוסף שם

אלא דמ"מ קושי' ים התלמוד אינו מיושב בזה דכ"ש אם הוא רשע בהבאת הקרבן גופא שהוא גזול ודאי הוי זבח רשעים תועבה דדוקא אם רשע לד"א והביא קרבן על חלב לא מקרי זר"ת כיון דמומר לד"א לא הוי מומר לכה"ת א"כ לגבי חלב צדיק הוא אבל בקרבן גזול נהי דהוי צדיק לגבי חלב מ"מ לגבי זבח רשע הוא וגזלן שפיר הוי זר"ת ושפיל לסיפי' דקרא משלי כ"א אף כי בזימה יביאנו ופירש"י וכ"ש כשהוא מביאו להרשיעו ובעצה רעה כגון קרבנות בלעם ובלק שלא היו מביאי' אלא לקלל את ישראל ע"ש וכ"ש כשהבאת קרבן גופא הוא בעבירה ורשעות ועצת חטאי' שהוא גזול דהוי זר"ת ועיי' בס' מ"ח מצוה שס"ד אם בלאו שאין בו מלקות דלא מקרי רשע לענין פסול עדות אי הוי זר"ת

אבל לפענ"ד נראה ליישב דודאי לפי הס"ד דממעטי' מקרבנו גזל חולי' והקדישו לאחר ייאוש לק"מ דהא קני' לי' בייאוש ושינוי שם או שינוי רשות כמ"ש תוס' שם ד"ה ש"מ ואפ"ה מעטי' קרא מקרבנו ולא הגזול וא"כ ל"ש בי' זר"ת דהא בשעת הקרבה כבר קני' לי' וא"צ להחזיר בעיני' ושפיר י"ל דעשה תשו' והחזיר הדמי' וליכא משום זר"ת כמ"ש המל"מ פ"ג משגגות דל"ש זר"ת אלא אם הוא רשע בשעת הקרבה ולהכי איצטריך לפסלו מקרא דקרבנו ולא הגזול. ולפי המסקנא דמוקי לה בגזל קרבן דחברי' דכבר כתבו תוס' שם ד"ה דגזל דליכא לאוקמ' בחטאת דאפי' הוא עצמו אם הפריש חטאת על חלב שאכל אתמול אינו מתכפר בו על חלב שאכל היום ואי בעולה ושלמים הא אמרי' פסחי' פ"ט המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום וא"א לאוקמא אלא בפסח שיכול למנות אחרי' עמו על פסחו ולמוכרו ואף דקרא בעולה כתי' מוקמי' לי' בפסח באם אין ענין ואין לומר שבא הכתוב לפסלו הקרבן אפי' שחטו לשם בעלי' ולעולם מיירי בחטאת או עולה ושלמים דהא אמרי' לקמן ע"ו גב' גנב שאם שחט תמימי' לפניו לשם בעלי' חזרה קרן לבעלי' ולפי"ז שפיר צריך קרא דקרבנו בגזל פסח דחברי' וגם הגזלן מנה עליו ושחטו לשם הבעלי' ולשם עצמו דאין הגזלן יוצא בו דאי משום זבח רשעי' הרי שחטו לשם צדיקי' דהיינו הבעלי' ולשם רשעים וכשר כמו שחטו למנויו ושלא למנויו למולי' ולערלי' לטמאי' ולטהורים בפסחים ס"א אבל משום קרבנו ולא הגזול אין הגזלן יי"ח בו וא"ש. ובזה תנוח דעתו כנפש החותם באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שמ"ה

שיל"ת ב' אדפאלו יום ג' עשי"ת תרנ"ו לפ"ק

בימי התשובה. ישבע נחת ושובה. וינוב בטובה. אהובי ידידי הרבני החרוץ הנגיד מו"ה יקותיאל ווייס נ"י בט' פירעד

היום קבלתי מכתבו שנית וכו' ובד"ת כתי' ענה ומ"ש לדון בדבר חדש לפמ"ש רבינו ירוחם אהא דאמרי' בקידושי' מ"ט ע"ב דהמקדש את האשה ע"מ שאני צדיק אפי' רשע גמור מקודשת שמא הרהר תשובה בדעתו וכתב רי"ו הביאו ב"י אה"ע סי' ל"ח וי"מ שאם הוא רשע לבריות כגון גזלן וכיוצא בו אינו יכול להיות צדיק עד שישיב את הגזילה וי"מ כיון שהרהר להשיב הרי הוא צדיק ע"ש ולפ"ז חידש דבגוזל לולב או סוכה לקיים מצוה ודאי גמר בלבו להשיב את הגזילה והוי כמו שהשיב ואין כאן מהב"ע כלל. ובזה מיישב קושי' תוס' סוכה ט' ל"ל קרא לפסול סוכה גזולה ת"ל משום מהב"ע וכן קושי' תוס' שם ל' ל"ל לכם להוציא את הגזול. וקושי' טו"א בא"מ ר"ה כ"ח על הרז"ה דפסק כרשב"נ דבמצוה דרבנן ל"ש מהב"ע א"כ מה נ"מ במ"ש ר"ה דבמצוה דרבנן מלה"נ הא במצוה דרבנן אין לחוש משום מהב"ע ותי' כ"מ דדוקא בגזול פסק רז"ה דל"ש מהב"ע כסברא הנ"ל אבל בשופר של עולה ושלמים שייך שפיר מהב"ע בתקיעות דרבנן כמו בתעניות משום דמצוה דרבנן ליהנות ניתנו. וכן תי' דעת הרמב"ם דפסק פ"ח מלולב דגזול אינו פסול ביו"ט שני ולא חיישינן למהב"ע וגבי קרבנות פסק פ"ה מאי' מזבח ה"ט דחיישינן למהב"ע ולפמ"ש ניחא דבקרבנות ל"ש חזרה שפיר חיישי' למהב"ע

ידידי תמהני עליו שלא שמר לשונו שכתב ה"ז מקודשת שודאי עשה תשובה ואינו כן דבגמ' איתא רק שמא עשה תשובה ומטעם זה כתב הרא"ש שם דהוי רק ספק מקודשת והכי פסקי' באה"ע סי' ל"ח סל"א וא"כ אין לומר כאן דיוצא מספק. ואין לומר לפמ"ש ב"ש שם סקנ"ה דאם אומר שהרהר בתשובה נאמן וכ"ש כאן אם אומר שהרהר להשיב נאמן דאדם נאמן על עצמו ואין לו דבר עם אחרים דא"כ אם הוא אומר שלא הרהר בדעתו לשוב ולהחזירו ודאי נאמן ולא יצא משום דהוי מהב"ע ול"ד למ"ש ב"ש שם בע"מ שהוא רשע דאינו נאמן משום דאאמע"ר חדא דהא כתב רש"י בכתובו' ח"י ע"ב דהא דאאמע"ר הוא משום שאינו נאמן לפסול עצמו מחזקתו וכאן אדרבה הוא בחזקת