בית שערים אורח חיים שס

סוף סוף עביד הגוי עבירה דב"נ מצוה על הגזל ואמאיס לגבוה. ולפענ"ד נראה לפמ"ש תוס' חולין קט"ו סד"ה חורש דבב"ח אסור משום לא תאכל כל תועבה משום דהבישול ניכר והתועבה ניכרת אבל מעשה שבת אינו אסור מלא תאכל כל תועבה לפי שאין התועבה ניכרת שאינו ניכר שנעשה בשבת ע"ש וה"נ אני אומר בשלמא באוונכרי אינו ניכר שנעשה בו עבירה של גזל ולכן כיון שהעבירה כבר עברה אינו אסור משום שנעבדה בו עבירה אבל באתרוג המורכב העבירה ניכרת שהוא מורכב בד' סימנים שפיר אסור משום שנעבדה בו עבירה. ובהכי מיושב נמי מה שהק' מג"א בסוסי' תרמ"ח דא"כ עז של כלאים יפסל קרנו לשופר ולפמ"ש ניחא דבשופר של כלאים אינו ניכר שנעבדה בו עבירה ולכן כשר

ושוב הק' טו"ז מסי' י"א המשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית שהרי נשתנה כ"ש כאן שאין לך שינוי גדול מזה שאחר שנעשה ההרכבה נתגדל האתרוג ונעשה ברי' חדשה. ולפענ"ד יש לחלק דשאני גבי ציצית שאין העבירה גורם השינוי ואין העבירה ניכר בהשינוי שהשתחוה להפשתן ולכן כשר משא"כ באתרוג שהעבירה גרם השינוי והעבירה ניכרת בהשינוי שפיר כ' הלבוש דפסול. וגם בזה מיושב קושי' מג"א משופר של כלאים דהתם השופר נשתנה אחר העבירה ואין עבירת ההרכבה גורם שינוי השופר מכמות שהי' בחיי הבהמה כמו עצים ושיפן דחשיב שינוי ב"ק צ"ג

ושוב הקשה ל"ל קרא ב"ק ע"ח או כבש פרט לכלאים דפסול להקרבה ת"ל דהו"ל מהב"ע לפי דבריו וכן הקשה מג"א סי' תרמ"ח. וגם זה לק"מ דנעבדה בו עבירה ומהב"ע שני דברים הם ושם אפי' הרכיבן אדם ונעבדה בו עבירה מ"מ אינו ניכר שנעבדה בו עבירה שהרי אפשר שמעצמו בא על שאינו מיני ויצא כלאים מביניהם ועיי' ברמב"ם פ"ט מכלאים אבל באתרוג א"א שנרכב ממילא שהרי אינו בע"ח רק ע"י אדם והוא ניכר שנעבדה בו עבירה לכן פסול באתרוג ובכלאים צריך קרא דפסול להקרבה וממילא דמיושב נמי קושי' מג"א משופר של כלאים דבכלאי בהמה אינו ניכר שבא בעבירה ע"י אדם דאפשר שבא מאליו וכנ"ל

אבל יותר נראה דבאמת דברי הלבוש תמוהים שכתב דומי' דבהמת כלאים וכו' הלא בהמת כלאים ממעטי' מקרא ומי הגיד לו לדרוש טעמא דקרא משום שנעבדה בו עבירה למילף מיני' אתרוג המורכב הרי לא קי"ל כר"ש דדריש טעמא דקרא. לכן נ"ל דכוונתו כיון דממעטי' מקרא בהמת כלאים אפי' לא נעבדה בה עבירה רק מאליו וק' מנ"ל דילמא לא אתי קרא למעט כלאים רק בנעבדה בה עבירה אבל לא נעבדה בה עבירה רק מאליו אינו פסול כלל להקרבה אע"כ דאם נעבדה בה עבירה א"צ קרא למיפסל דמסברא פסול וכי איצטריך קרא בכלאים ממילא ולא נעבדה בה עבירה וא"כ ה"ה אתרוג דבנעבדה בו עבירה דפסול מסברא וא"כ ועפמ"ש אני תמה על תשו' מהר"מ אלשיך סי' ק"י שכתב דאם מרכיב ייחור אתרוג באילן לימונע אין אתרוג כלל דבטל ענף האתרוג לגבי לימונע וכאלו כולו לימונע וכו' מהא דאמרי' בסוטה מ"ג ילדה שסבכה בזקנה בטלה ילדה בזקנה ואין בה דין ערלה ע"ש ומה דמיון יש זה לזה הרי ילדה שסבכה בזקנה י"ל דמיירי במב"מ ואינו ניכר האי' דהיינו הילדה כלל ועיי' מהרש"א שם דילדה בזקנה כיון דמינה הוא בטל לגבה משא"כ אילן בירק כיון דלאו בת מינה היא לא בטל לגבה ע"ש ואפי' נימא דאילן באילן אפי' מבשא"מ בטלה ילדה בזקנה היינו משום דגם בזה אינו ניכר האי' שסבך ילדה בזקינה דהרי יש אילן שמוציא ב' מיני פירות כמו צלף עיי' ברכות ל"ו ועיי' ב"א או"ח סי' נ"ו ואפי' תאמר כיון שבמינים אלו אין אילן אחד מוציא שני מינים כאלו הוי כניכר שהבריך בה אילן אחד מ"מ התם לענין אי' ערלה ורבעי קיימי' ואינו ניכר שהוא תוך ג' שנים להרכבתו ושפיר בטל שם אי' מיני' לגבי זקנה ועיי' ר"ן נדרי' נ"ב אבל באתרוג מורכב הרי כתב הוא בעצמו שם דאם הרכיב יחור לימונע באילן אתרוג דוודאי פסול לפי שאינו מוציא רק לימונע וכמ"ש רש"י בסוטה הנ"ל מרכיב שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפ' האילן ותוחב לתוכו ועושה ענף בתוך הנקב ונושא ממין האילן שנטל ממנו ע"ש וא"כ ייחור האתרוג שהורכב באילן לימונע נושא פירות אתרוג וניכר שהוא אתרוג וכיון שניכר שהוא אתרוג ל"ש לומר דבטל לגבי לימונע וצ"ע

ויותר תמוה בעיני מה שהביא שם ראי' לדבריו מדברי הר"ן ר"ה ט' שהק' דמסוגי' דהתם מוכח דשייך ערלה בהברכה והרכבה ואלו בספרי תני' ונטעתם כל עץ מאכל פרט למבריך ומרכיב ותי' בהברכה שאינה יונקת מאביה חייב בערלה ובספרי מיירי ביונקת מאבי' ומרכיב אמרכיב נמי לא קשי' דבמרכיב באילן הנטוע למאכל לא נהגא ערלה בהרכבה דקי"ל ילדה שסיבכה בזקנה בטלה וכו' ואפי' ילדה בילדה נמי לכי משי שליש לילדה ראשונה שני' נמי שרי' והכי מוכח התם והא דהכא בשנטעם לראשונה לסייג ולקורות לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל ומשו"ה אין זו בטלה לגבה ומשכחת לה נמי בהרכיב בתוך אילן סרק וכו' הרי בפירוש שנתבטל הייחור לגבי אילן וה"נ בטל ענף אתרוג לגבי אילן לימונע וכאלו כולו לימונע ע"ש. והנה מה דלא מתרץ מרכיב אמרכיב כמו שמתרץ מבריך אמבריך לחלק בין יונק מאביו לאינו יונק מאביו ועיי' ברמב"ם פ"א מערלה משנה ה' והיינו משום דמרכיב שאינו נפסק מאביו לא שכיח כמ"ש בתשו' מהר"מ אלשיך הנ"ל ליישב סוגי' הש"ס בסוטה מ"ג לדעת הרמב"ם ע"ש ה"נ י"ל בר"ן

אבל הא תמוה מאוד מה סברא יש בזה לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל לכן לא בטלה לגבה דהא זקינה פשיטא דנפקא מדין ערלה ואפ"ה בטלה בה וכן תמה בתשו' ב"א ועוד דבגמ' סוטה מ"ג אמרינן דבהרכיב באילן הנטוע לסייג ולקורות לא בטיל משום: דבת מיהדר הוא ע"ש ולמה נתן ר"ן טעם אחר ממה שאמרו בגמ' עיי' בתשו' בית אפרים שם ובתשו' אלשיך הנ"ל. ואם נפשך לומר שהר"ן כיון ג"כ למה שאמרו בגמ' הנ"ל מלבד שהלשון מוקשה שכתב לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל דהו"ל לומר לפי שהראשונה בת מיהדר הוא עוד יותר תקשי מ"ש ומשכחת לה נמי בשהרכיב בתוך אילן סרק דשם ל"ש דבת מיהדר הוא להיות נמלך עליו לאכילה ותהי' חייבת בערלה דהא אילן סרק, מיהו אפשר לומר דבזה בלא"ה לא בטלה כמו"ש בתשו' ב"א שם דהא דילדה בטילה בזקנה הוא דוקא במינו ולא בשא"מ וא"כ אילן מאכל באילן סרק הוי בשא"מ ולא בטלה אבל ז"א דהרי הוכיח בתשו' ב"א שם סי' נ"ז דיש גם אילני סרק. שהן מין אילן מאכל ע"ש וא"כ גם באילן סרק אפשר דבטלה דהוי מב"מ

לכן נ"ל בכוונת הר"ן דס"ל דסברת הגמ' הוא כך דילדה בזקנה בטלה דאי מימלך עלה לאו בת מ מיהדר הוא ואין בה חסרון מתנאים המחייבי' בערלה שלא יהי' החסרון הזה בילדה ויהי' ניכר הבדל והפרש תנאי המחוייב בערלה בין ילדה לזקנה אלא מי שיודע שזו ילדה וזו זקנה לכן בטלה לגבי זקנה אבל ילדה בילדה הנטוע לסייג ולקורות לא בטלה דאי מימלך עלה בת מיהדר הוא אין הטעם משום שאפשר לחייב עוד עיקר האילן בערלה אם יחשוב עליו לאכילה אלא הטעם משום דחסר בעיקר האילן תנאי המחייב בערלה דהיינו שיחשוב עליו לאכילה ובייחור המורכב יש תנאי זה שהוא לאכלה א"כ האיסור ניכר בהבדלו והפרשו מן ההיתר לכן אינו בטל והיינו שכתב הר"ן לפי שאין בראשונה משום ערלה כלל אין הכוונה שאין בה משום איסור ערלה אלא הכוונה שאין בה משום תנאי המחייב בערלה ובשני' יש בה תנאי המחייב בערלה לכן אינו בטל דהוי כניכר האיסור וא"כ דברי הר"ן עולין בקנה א' עם דברי הגמ' דסוטה, ולפ"ז כ"ש במרכיב באילן סרק דוודאי ניכר ונראה לעינים שבעיקר האילן חסר תנאי המחייב בערלה ובייחור יש תנאי זה שמוציא פירות וודאי אינו בטל ולכן הוסיף הר"ן דאפי' את"ל שאין הפי' בגמ' כנ"ל ומשום דנטוע לסייג ולקורות לא מיקרי ניכר כ"כ הייחור האסור נגד ההיתר רק שם הטעם כפירש"י מ"מ משכחת לה נמי בשהרכיב בתוך אילן סרק דבזה וודאי מקרי ניכר האיסור ולא בטיל וכנ"ל וא"ש

ולפ"ז אדרבה לא מיבעי' דליכא סייעתא מדברי הר"ן אלא תיובתא נמי איכא דמוכח מדברי הר"ן דהיכי דניכר לא בטיל וכש"כ כאן דייחוד האתרוג ניכר שמוציא פירות כאילן שנוטל ממנו דודאי לא בטיל

אכן נראה לפענ"ד ליישב עפ"י הירושלמי שהביא הר"ן שם עכו"ם שהרכיב אילן מאכל ע"ג אילן סרק אע"פ שאין ישראל רשאי לעשות כן יש בה משום ערלה מאימתי מונין לה משעת נטיעתו ע"ש פי' משעת נטיעת אילן סרק ולא משעת הרכבה והוא פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי פ"ק דערלה הביאו ב"א ונחלת יעקב הנ"ל וקי"ל כר"י לגבי ר"ל דמונין משעת נטיעה והסבירו בטעמו של דבר כמו דאם נטע אילן והוציא מאליו ענף חדש לאחר שני שנים מנטיעה אין בפירות ייחור זה איסור ערלה לאחר ג' שנים מנטיעת עיקר האילן ה"נ אם הוציא ענף זה ע"י הרכבת אדם נמי הוי כעלה מאליו ומונין משעת נטיעה והיינו הך דילדה בזקנה בטלה ואפי' ילדה בילדה אחר ג' שנים לילדה ראשונה שני' נמי שרי' שכתב הר"ן שם משום שייתוד המורכב הו' כעלה מאליו מגוף האילן

ועשיתי סמוכי' לזה ממ"ש תוס' חולין ט"ז ד"ה לענין דאף דתלוש ולבסוף חברו לענין ע"ז הוי כתלוש מ"מ אילן המושרש בארץ חשוב כמחובר מעיקרו וכאלו עלה מאליו מן הקרקע ע"ש ועיי' תוס' ע"ז מ"ה ע"ב ד"ה והכא ושם מ"ח ד"ה גדעו וה"נ כיון שהייחור מושרש באילן הוי כהוציא ייחור מאליו ומונין שני ערלה משעת נטיעה ואף דהאילן אינו מחויב בערלה היינו משום שחסר בו תנאי המחייב בערלה אבל בייחור המורכב שיש בו תנאי המחייב בערלה שפיר חייב וכמוש"ל דאפי' עלה מאליו באילן סרק ייחוד העושה פירות לאכלה נמי הי' חייב בערלה ומונין משעת נטיעת האילן. ולפי"ז לפמש"ל דבאתרוג כיון דכתי' פרי עץ הדר ולא כתי' פרי הדר בעי' דוקא: שהעץ יהי' אתרוג ואם אירע בדרך פלא שעץ תפוח הוציא אתרוג