בית שערים אורח חיים לו

במין המותר בפיך אבל לענין היתר אכילה אינו תלוי במין שמותר באכילה אלא אם דבר זה מותר באכילה והרי גבי תרומה טמאה שמין שלא ראוי לאכילה ואפי"ה כיון שהוא אינו ראוי לאכילה כתבו תוס' בסוכה שם דלא דרשינן לך רק לגבי שאר הנאות. אבל בלאה"נ נשתבשת מאוד בזה דעור לא מקרי מין המותר בפיך משום דיש מין עור שראוי לאכילה דהיינו עור רך רק משום שבא מבהמה טהורה שבשרה ראוי לאכילה ובא ממין המותר בפיך שראוי לאכילה והשער שהפרשיות נכרכות בהם יוכיחו דאמרינן בשבת כ"ח ע"ב ודף ק"ח ע"א דבעי' שער מבהמה טהורה והרי פסקינן בטור שו"ע סי' ל"ג סמ"ד דודאי ליכא מין שער שראוי לאכילה ואפ"ה קרינן בהו מן מין המותר בפיך יען שבא ממין בהמה טהורה שמותר בשרה בפיך וראוי לאכילה וזה פשוט וברור אין בו גומגם כלל. וד' יזונינו ויפרנסנו מן המותר בפינו, לא ימוש ספר התורה מפינו, ומפי זרענו וזרע זרעינו, והשמחה במעונינו עדי יבא משיח צדקנו, במהרה בימינו כנפשך ונפש חמיך הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה כ"ו

שיל"ת עש"ק מקץ תרמו"ל ב. אויפאלו יע"א

שוכ"ט לכבוד חותני אהובי הרב הגדול חריף ובקי מושלם במעלות ומדות טובות כש"ת מו"ה חיים יוסף דוב כהנא ני'

אחרי הודיע משלומינו תל"י וכו' באתי על ד"ת מ"ש על דברי חתני ני' שכתב להכשיר סת"מ שנכתב בקולמוס של עוף טמא שנסתפק בו בספר דבר שמואל הביאו שערי תשו' סל"ב סק"ד מטעם זוז"ג הקולמוס והעור וחמי ני' כתב דה"ל לומר הקולמוס והדיו כי העור אינו גורם להכתב ואפי' בקולמוס ודיו כתב דלא הוי זוז"ג משום דאין הגורמי' שווים כמ"ש לח"מ פי"ז ממ"א וכן כתבתי גם אני אבל לא הי' צריך להביא ממרחק לחמו דברי לח"מ כי המה דברי תוס' בע"ז מ"ח ע"ב ד"ה ורבנן

אבל מה שהק' חמי ני' על דבר שמואל ממנ"פ אי תלש הקולמוס מחיים אינו טמא והלא אפי' באמ"ה האוכלה אינו חייב עלי' כדאמרינן בטהרות פ"א משנה ג' ואי בתולש אחר מיתה ג"כ אינו מטמא כי רק הכנפים והנוצה מיטמאות ומטמאות לא הקולמוס שהיא גדולה כמ"ש רמב"ם ור"ש שם מ"ב וכן לענין אי' אכילה אמרינן כן. לק"מ דלא עדיף קולמוס משערות בהמה טמאה דג"כ אין בהם איסור בהמה טמאה ולא טומאות נבלות ואוכלי' אם לא משום יד או שומר עיי' חולין קי"ט ע"ב ואפ"ה בעי' דוקא שערות מבהמה טהורה כמבואר באו"ח סי' ל"ב סמ"ד משום דבעי' ממין המותר בפיך ועיי' בתוס' שבת ק"ח וה"נ הקולמוס אפשר שצריך להיות ממין המותר בפיך

ועל מ"ש לאחרוני' דס"ת שכתבו על איה"נ פסול משום דכתי' כתבו לכם ודרשינן משלכם א"כ נדרוש נמי לכם שיהא בו היתר אכילה כדדרשינן באתרוג בסוכה ל"ה וכיון דעור נבלה וטריפה אסור באכילה כמ"ש רמב"ם פ"ד ממ"א א"כ אמאי פסקו ביו"ד סי' ער"א דמותר לכתוב ס"ת על עור נבלה וטריפה. וכתב חמי ני' דרמב"ם קאי רק על עור רך כמ"ש שמבצבץ משם הדם כשיחתכו לא עור מעובד יפה כתב אלא שלא ביאר יפה דמ"מ קודם העיבוד לא הי' בו היתר אכילה אבל הדבר פשוט לפמ"ש תוס' סוכה שם ד"ה לפי ואע"ג דגבי תרומה טמאה דרשי' בשבת כ"ה שלך תהא להסיקה תחת תבשילך התם כיון דנטמאת ואסרה הכתוב שייך לדרוש לך דידי' לגבי שאר הנאות כמו לכם דלולב דל"ש בי' אכילה וה"נ דכתי' כתבו לכם דרשי' דבשעת כתיבה צריך להיות לכם דוקא וכיון שבשעת הכתיבה הרי הוא מעובד כדפסקי' ביו"ד רסי' ער"א דבעי' עיבוד מישראל דוקא ואז ל"ש בי' היתר אכילה כמו בלולב לכן דרשי' לכם רק לשאר הנאות ולא להיתר אכילה

ובלאה"נ נ"ל דלק"מ שהרי סיים הרמב"ם שם אעפ"י שהוא אסור ה"ז פטור מפני שאלו אינן ראוי' לאכילה ואין מצטרפי' עם הבשר לכזית ועיי' מ"מ שם וכיון שאינן ראוי' לאכילה אעפ"י שהם אסורי' באכילה מ"מ כיון שאינן ראוי' לאכילה הוי כמו לולב שאינו ראוי לאכילה ולא דרשי' בהו לכם להיתר אכילה וא"ש

ומ"ש חותני ני' מדברי ריב"ש שהביא קצו"ח סי' ת"ה דאיה"נ יש לו בעלי' וכ' שכן משמע בגמ' סוכה שם דאל"כ ל"ל באשירה ועיה"נ טעמא דמיכתת שיעורא תיפוק לי' דלא הוי לכם זה קושי' תוס' שם ותי' דמה"ט פסול גם ביו"ט שני דל"ש לכם ובחי' רשב"א שם הוכיח מכח קושי' זו דאיה"נ יש לה בעלים וכמ"ש חותני ני' וכבר הוא מחלוקת ישינה בראשוני' עיי' ריטב"א קידושי' נ"ו ועיי' תשו' אבני מילואי' סי' ז'. וד' ימלא משאלות לבינו לטובה, בנחת ושובה, עד זקנה ושיבה פרנסה טובה וכלכלה. עדי יבנה עיר ד' על תלה, כנפשו ונפש חתנו כבנו הדוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה כ"ז

שיל"ת ב' אויפאלא ה' יתרו תריוה"ל

אלף שלומים, מגבהי מרומים, לאהובי תלמידי הרבני החריף ובקי כבוד מו"ה שלמה גראסמאן ני' ביישוב ל. בעניע

שמחתני במכתבך כי ראיתי עודך מחזיק בתומתך לשקוד על דלתי ביהמ"ד יהי ד' עמך ועשה חיל בתורה וקרא שם בבית לחם, בכל מקנה וקנין. באם אין ענין. ויהי מכירך ברוך חותנך ידידי ני' המחזיקך לתורה יברכהו ד' בכל משלח ידיו

ועל דבר התפילין מעור א' שעור הבתים דק מאוד ובחודן כטשטש עור הבית וניקב רק הקלף שנותני' הסופרי' בתוך הבתי' לחזק מחזיקם והסופרי' פוסלי' התפילין וק"ל מי גרע מתפילי' של ב' עורות שהרבה אחרוני' מכשירי' וכתבת שדוחק לחלק יען ב' עורות נעשו מתחילה לשם תפילי' משא"כ זה נעשה רק לחזק ולא לשם בית הנה אי משום הא לא ארי' להכשיר דיש חילוק מרווח דתפילי' של שני עורות אפשר שכל בית הוא מעור אחד שלם רק שהד' בתים הם מד' עורות אבל אם בית א' הוא משני עורות גרע טפי אבל אין זה אמת דגם תפילי' של שני עורות כל בית הוא משני עורות ועיי' במהר"ם מינץ אחרון סי' א' ויבואר לקמן אי"ה ושוב נסתפקת אם נקב קטן פוסל כי באו"ח סי' ל"ג משמע דוקא נקרע ולא ניקב אלו דבריך

ויען כי כבר דברו מזה האחרוני' צריך אני להאריך קצת בנמ"י הלכות תפילי' פי' הא דאמרינן במנחות ל"ה תפילי' כל זמן שפני טבלא קיימת כשרות דטבלא הוא עור של בתי' ואעפ"י שנקרע העור שבין בית לבית כיון שלמעלה לא נקרע כשרי' עיי"ש ומזה הבין הב"י סי' ל"ג דס"ל לנמ"י דדוקא בשנקרעו למעלה פסולי' מן הצדדי' וב"י חולק דכל הצדדי' מבחוץ נקראי' פני טבלא ופסולי' אם נקרעו ואינו כשר אלא נקרע בין בית לבית ע"ש אבל בתשו' פנ"י סי' יו"ד כתב דגם כונת נמ"י כן דלמעלה ומן הצדדי' דין א' להם וכן משמע לי מלשון הנמ"י שכתב שם בעתיקתא ישנים שיש לחוש שיקרעו במהרה מרוב יושנן ויצא הקרע לחוץ ולא כתב ויצא הקרע למעלה משמע דס"ל דכל שנקרע בחוץ פסול. אמנם הטור בסי' ל"ג פי' פני טבלא קיימת כל זמן שעור מושב הבתי' קיים ופי' בו הב"י דהיינו התיתורא ולפ"ז אין לנו ראי' לפסול שנקרעו עור הבתי' מבחוץ ועיי' ב"ח שם רק בתשו' פנ"י הנ"ל הוכיח דגם לדיעה זו פסול בנקרע עור הבתי' מבחוץ דהרי הא דפסלי' בשנים זה כנגד זה ובשלוש אפי' זה שלא כנגד זה ע"כ הטעם משום דיש קלקול גדול כזה יתקלקלו גם בחוץ דמה"ט מחלקי' בין חדתא לעתיקתא דלרש"י חדשי' מתקלקלי' יותר מישנים לפי שע"כ העור מקולקל ולדעת הלבוש משום דחדשי' עדיין רכיך וישני' כבר נתיבשו וחזקי' ולנמ"י ישנים מתקלקלי' יותר מחמת יושנן וא"כ ע"כ נקרע מבחוץ פסול דאין לומר דהחשש הוא כיון שיש קלקול גדול כ"כ יתקלקל התיתורא דהא לרא"ש ומרדכי וטור סי' ל"ב אין התיתורא מעור א' עם הבתי' וע"כ משום דהבתי' יתקלקלו מבחוץ ומוכח גם לשיטה זו דנקרע עור הבתי' מבחוץ פסול עיי"ש

ובתשו' מהרמ"ש סי' י"ט באו"ח הביא בשם ס' מגן גבורי' סי' ל"ג שפקפקו ע"ז דילמא בשל ראש פסול משום דבעי' הפסק גמור בין הפרשיות ולא משום דיתפשט הקלקול. ואינני יודע מה ק"ל דאי הפסול משום דליכא הפסק גמור בין הפרשיות א"כ מה חילוק יש בין חדתא לעתיקתא הלא בין בחדשי' בין בישני' ליכא הפסק גמור וע"כ הטעם משום דיתפשט הקלקול ויצא לחוץ וכמ"ש הנמ"י להדי' כנ"ל ועיי' טו"ז סי' ל"ג סק"א ומג"א שם סק"א ומה שפי' בו פמג"ד באשל אברהם סק"ג דבחדתא למחבר כשרי' אפי' נפסקו כל הד' דפנות של שני בתים זה אצל זה ומה הפסק בפרשיות יש כאן ואפ"ה כיון. שאין כאן חסרון ואין הקרע נפתח כיון שהוא שלם למעלה ולמטה שפיר מקרי הפסק בין הפרשיות. ועוד לפי' ראשון שברש"י מנחות דזה שלא כנגד זה היינו דוקא אם יש בית שלם מפסיק ועיי' מג"א סק"ג ומחה"ש ופמג"ד שם אבל אם אין בית שלם מפסיקא אף שדופן מפסיק מקרי זה כנגד זה ופסול א"כ שפיר איכא הפסק דופן בין הפרשיות ואפ"ה פסול וע"כ הטעם רק משום שיתפשט לחוץ אלא אפי' לפי' שני שברש"י דזה כנגד זה היינו שבתוך אויר חריץ אחד נפסק דזמן בית זה ודופן בית שכנגדו שבזה הי' אפשר לומר שהפסול משום דליכא הפסק גמור בין הפרשיות מ"מ ג' דפסולי' אפי' זה שלא כנגד זה היינו אפי' בג' אוירי' ועיי' פמ"ג הנ"ל ובמש"ז סק"ג ושם שפיר יש הפסק דופן בכל הפרשיות ואפ"ה פסול וע"כ הטעם משום שמא יתפשט הקלקול וכמ"ש תשו' פנ"י הנ"ל

אך הא קשי' מנ"ל לפנ"י מזה דנקרע מבחוץ פסול דילמא שאני הכא כיון שהקלקול גדול כ"כ יתקלקלו כל הבתים והתפילי' מתחלתן ועד סופן ולא משום שיתקרע לחוץ לחוד אבל בנקרע בחוץ במקום א' מנלן לפסול וצריך לומר דס"ל דכשנקרע בחוץ דיד הכל ממשמשי' בו ג"כ יתקלקלו כל הבתי' כולם ויקרעו ומשו"ה פסול ודוקא נקרע בפני' בעי' קלקול גדול כ"כ שעי"ז יצא הקרע לחוץ כמ"ש נמ"י וכיון שיצא