בית שערים אורח חיים שנז

דם חטאת שהוא מרצה ובאיברי עולה שהוא כליל ודם חטאת לאשם משום שניתן על ד' קרנות ועל היסוד ואשם לתודה משום שהוא קדשי קדשי' והמוציא אימרי קדשים קלים אפי' לפני זריקת דמים אינו נפסל ובקדשי קדשים נפסל עיי' רמב"ם בפי' המשנה שם אבל הנחת תפילין אין המצוה והמעשה מקודשת יותר מלבישת ציצית רק שהחפץ שעושה בו המצוה מקודש יותר בתפילי' מבציצית ל"ש בי' מקודש מחבירו רק מעלי' בקודש ע"כ ולפי"ז י"ל דהא דמספקא לי' אי מקודש עדיף או תדיר עדיף היינו משום דמסופק אי סברא הנ"ל במקודש אלים יותר מתדיר שיש לתדיר גם סיוע דמעלי' בקודש או לא ולכן פסק הרמב"ם דכמו שירצה יעשה אבל שם בסוכה אפי' אמרי' דחיובא דיומא לא עדיף ממקודש מ"מ כיון דאין לתדיר סיוע ממעלה של מעלי' בקודש פשיטא לי' דחיובא דיומא עדיף מתדיר ולהכי פסק דחיובא דיומא עדיף ושפיר איכא טעמא רבה דסוכה ואח"כ זמן. והמקדש ישראל והזמנים, יוסף לנו כח ורב אונים. לעסוק בתורה הקדושה. אשר לנו מורשה. כנפשו ונפש ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ש"מ

שיל"ת מחרת יוה"כ תר"ן לפ"ק

שיו"ט לאהובי תלמידי הב' החו"ש כה' שלמה מאנהיים נ"י בק"ק דערעטשקע

אודות שעוררת אותי על מה שהרעיש בס' מנ"ח דאיך אנו יוצאי' ביוט"ר של חג בערבה שבלולב הא כל ד' מיני' שבלולב בעי' לכם ושני בדי ערבה אינם שו"פ במדינות אלו ולדעת רש"י בסוכה כ"ז ע"ב אם אינו שו"פ לא מקרי לכם [וספר הנ"ל אינו תח"י ולא נמצא במקומינו] ולפענ"ד רש"י קאי התם אהא דאמרי' אבל יי"ח בסוכתו של חבירו דכתי' כל האזרח בישראל ישבו בסוכות מלמד שכל ישראל ראוי' לישב בסוכה אחת ופירש"י דמשמע סוכה א' לכל ישראל שישבו בה זאח"ז ואי אפשר שיהי' לכולן דלא מטי שו"פ לכל חד אלא ע"י שאלה ונ"ל כונת רש"י דודאי גם פחות מש"פ מקרי לכם דהרי כתב הרמב"ם פ"א מגרבה ה"ב אסור לגנוב כ"ש דין תורה ועיי' מ"מ שם וכן פ"א מגזילה כתב ואסור לגזול כ"ש דין תורה אלא דאי בעינן בסוכה לכם הרי עכ"פ בעי' שיהי' הכשר סוכה שלו וזה א"א אלא כמו"ש הר"ן בנדרים מ"ה ע"ב דהוי כמו חצר שאין בו דין חלוקה ואמרי' בי' ברירה שבשעה שכל אחד משתמש בו הוברר הדבר שבשעה זו הוי כולו שלו ובמה יקנה חלק חבירו שיהי' שלו בשעה שמשתמש בו עכ"ח בחלקו שיש לו בשותפות דקרקע נקנה בכסף ובשוה כסף והרי מבואר בחו"מ סי' ק"ץ בסמ"ע סק"א דפחות משוה פרוטה אינו חשוב לקנות בו ע"ש וכיון דלא מטי שו"פ לכל חד א"א לקנות בו חלק חבירו בשעה שמשתמש בו וא"כ א"א לצאת בו אלא ע"י שאלה. רבך דו"ש

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שמ"א

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לס' נח תרמ"ג לפ"ק

לכבוד חתני הרבני החריף וכו' מו"ה גרשון שטערן נ"י בקיק מאדע

מכתבך היקר קבלתי וכו' וע"ד שאלתך בנדון הספק שבספר ברכי יוסף או"ח סי' תרמ"ח סק"ד מחכמי דורו באתרוג הכמוש שיש בו כביצה מצומצם ובודאי בימים עוד עד ימים האחרונים של החג יבצר לי' שיעורא אם נפיק בי' יד"ח אתרוג בימים הראשונים של חג בעת שיש בו עדיין שיעורא. והנה יש מן החכמים הי' רוצים לדמות דין זה למש"כ רמ"א סי' תרכ"ט סעי' י"ב דסכך שעתיד להתיבש דיינינן לי' כאלו יבש כבר ואינו יוצא בו אפילו בימים שיש בו עדיין כשיעור. ויש דוחין דשאני סוכה דלא מפסקי לילות מימים והו' חדא מצוה הנמשכת אבל אתרוג דמפסקי וכו' כל יומא ויומא מצוה בפ"ע ולכן יוצא בו בימים שיש בו עדיין השיעור וכדאמרינן סברא זו בש"ס ביצה ד"ל גבי הפריש ו' אתרוגים וכו' ועיין שו"ע או"ח סי' תרס"ה יעיי"ש ולדעתך זר הדמיון מאתרוג לסוכה דבסוכה אסור כשנתיבש לבסוף משום דבעינן סוכה הראוי' לשבעה משא"כ באתרוג דאינו מה"ט והדר ספיקו הוי מה דינו באתרוג באופן הנ"ל עכ"ד

תשובה. הן אמת כי הפרמ"ג באשל בסי' תרכ"ט הנ"ל סקי"ב כ' כן דטעם הפסול משום דלא הוי' סוכה ראוי' לז' אמנם דבריו צריכין ביאור דהרי הוא בעצמו כ' במשבצות שם ס"ק י"ד דדוקא אם עתידי' להתייבש ולעשות אויר פסול גם מקודם שנתייבש אבל אם רק עתיד להתייבש עד שיהי' חמתה מרובה מצלתה כשר קודם שנתייבש ואמאי יהי' כשר הא אינו סוכה הראוי' לז' א"וו צ"ל דדוקא אם דבר אחר שאינו מדיני סוכה גורם לה שאינו ראוי' לז' כגון עושה סוכה ע"ג בהמה בסוכה כ"ג שאינו ראוי' לז' מצד אי' יו"ט או בעתיד להתייבש עד שלא ישאר סכך כלל אז מקרי שאינו ראוי' לז' אבל אם הסכך ראוי' לז' רק מצד דין סוכה שיפסל אח"כ אינו ראוי' לז' שפיר מקרי שראוי' לז' וכל זמן שלא נפסל בכשרותו קיימא. ולפי"ז בנ"ד באתרוג אפי' הי' בעי בי' שיהי' ראוי' לז' מ"מ לא הי' מזיק מה שיתקטן תוך שבעה מכביצה ויפסל מלצאת בו מצד דין פסול אתרוג דבעי' כביצה

אמנם בדברי חי' רשב"א בסוכה י"ג ע"ב מבואר להדי' דלא כפמ"ג שהביא תחילה דהטעם בעתיד להתיבש דסכך פסול מהשתא מדרבנן שמא יסמוך עלי' לכשיתיבש ויהי' חמתה מרובה עיין בפמ"ג או שלא יוכל לעשות סוכה וכן אינו חוצץ בפני הטומאה מדרבנן גזירה אטו אחר שיתייבש אבל מביא את הטומאה בעודן לחי' הוי כאיתניהו ואח"כ הביא גי' דגם אין מביאין את הטומאה דמה"ת הוי כליתניהו כיון דלאו בני קיימי נינהו לז' ימים מהשתא חשיבי כליתניהו והנה לענין טומאה ל"ש משום ראוי' לז' ואפי"ה חשיבי כלתניהו וא"כ ה"ה לענין אתרוג מעכשיו חשוב כאלו נתקטן וא"כ אין תמיהתך תמי' עד שאני תמה להיפך על דעת היש דוחין הנ"ל משום דבאתרוג כל יומא מצוה בפ"ע ומה בכך ומי עדיף מלענין טומאה דחשוב כליתניהו ועיין ברמב"ם פ"ה מסוכה ה"ג ובמ"מ וכ"מ שם. אבל נראה דספיקו של ברכי יוסף הוא רק לדעת הסוברים דפסול סכך שעתיד להתיבש הוא מדרבנן וכמו"ש הלבוש וכן הסכים בחי' רשב"א הנ"ל ומשום שמא יכשל בה גם כשתפסל וזה שייך גם גבי אתרוג כשיתקטן וע"ז שפיר כתבו החולקים דבסוכה דלא מפסקי לילות מימים וחיובה תדיר חיישי' להנ"ל אבל אתרוג דמפסקי לילות מימים לא חיישי' בשביל שלקחו אתמול שהי' בו כשיעור יקחנו גם היום שאין בו כשיעור

אך הא גופא טעמא בעי מדוע לא יפסול באמת מה"ת מטעם סוכה שאינו ראוי' לכל שבעה. ונ"ל סברא ישרא דלא מקרי סוכה שאינו ראוי' לז' אלא אם כמות שהיא עתה אינו ראוי' לז' כמו בסיכך ע"ג בהמה דאין עולין ביו"ט משום שבות אבל אם כמות שהוא עתה ראוי' לז' אלא שתתקלקל בתוך ז' ותפסול זו אינה פסולה כל זמן שלא נעשה בה הפסול משום שאינו ראוי' לז' דהרי כמו שהיא עכשיו ראוי' לכל ז' אלא שתשתנה ולא תהי' ראוי' אבל כמות שהיא ראוי' היא ולכן אינה פסולה רק מדרבנן. או משום דחשיב מעכשיו כליתניהו ואתי שפיר

ועוד נ"ל דגם לדעת פמ"ג דטעם בסכך שעתיד להתייבש תוך ז' הוא משום שאינו ראוי' לז' ג"כ לק"מ דהרי גם במצה דרשינן פסחי' ל"ח שבעת ימים מצות תאכלו דבעינן מצה הנאכלת לז'. דלשון שבעת הוא נסמך וכפירש"י כמה פעמים שטיינא"ה של ימים בלע"ז דהיינו שהם נחשבים כחד וזה כונת הדוחי' שבברכי יוסף כיון דבאתרוג מפסקי לילות מימים ל"ש דנחשבו כחד וכיומא אריכתא ולכן ל"ל בי' דבעינן ראוי' לז' אבל בלא סברת הדוחי' הנה גם בד' מינים כתיב ושמחת לפני ד' אלוקיכם שבעת ימים ודרשינן מיני' דבעי' ד' מיני' ראוי' לז' ונהי דהאי כתיב במקדש מ"מ כבר כתבו תוס' וראשונים ר"פ לולב הגזול דמה שהיא בעיקר הלקיחה בעינן בגבולין דומי' דמקדש וא"ש

ועיין פמ"ג סי' תרכ"ט שעמד דבעושה סוכתו ע"ג בהמה נראה דכ"ע אית להו הך דרשה דסוכה הראוי' לז' בגמ' סוכה כ"ג ובהא פסקינן כרבנן בסוכה כ"ז דעושים סוכה בחוה"מ ולא בעינן סוכה לז' וכתב דהא והא איתא ולא ביאר דבריו מה חילוק יש ביניהם. ולפענ"ד נרא' דלא בעינן דוקא שיהי' ראוי' לז' ימי החג של עכשיו אלא שיהי' לז' של חג אפילו פעם אחרת ולכן בעושה סוכה בחוה"מ נהי דאינו ראוי' לז' ימי החג של עכשיו אבל ראוי' הוא לז' ימי החג לשנה הבאה ואפי' אינה יכולה לעמוד עד שנה הבאה מ"מ אם הי' עושה סוכה בעצמו לשנה הבאה היתה ראוי' לז' אבל בעושה סוכה ע"ג בהמה בשום סוכות אינה ראוי' לז' דהרי לז' ימי החג א"א בלא יו"ט ושבת לכן מקרי סוכה שאינו ראוי' לז'. ובהכי מיושב מה שעמדו אחרוני' על קושי' ירושלמי שבתוס' קידושין ל"ח. שהק' למה לא אכלו מצה מן החדש וליתי עשה ולידחי ל"ת והא אינה מצה ראוי' לז' שהרי אחר שאכל כזית אסורה משום חדש ולפמ"ש לק"מ דהרי ראוי' לז' לשנה הבאה שהעומר של עכשיו מתירה ובהכי סגי להיות מצה ראוי' לז'

ומ"ש דאע"ג דפליג ר"מ אדר"י בסוכה כ"ג דלא בעינן ראוי' לז' היינו דוקא בקרקעית ודפנות הסוכה ולא בסכך והארכת בזה נעלם ממך הגמרא במקומו דקאמר טעמא דר"מ משום דמה"ת מחזי חזי ורבנן הוא דגזרו לכן מקרי ראוי' לז' אבל גם הוא ס"ל כר"י רדבמימ ראוי' לז'

ומה שהקשית באמת לא יפסל בעשה סוכה ע"ג בהמה דפי' סוכה הוא סכך ולא בעינן רק סכך ראוי' לז' ולא דפנות והבאת דברי כפ"ת בסוכה ל"א נ"ל לחדש דבר דוקא בפסול בגוף הסכך כגון שאול וגזול או שצריך להיות מפסולת גורן ויקב ז"א רק בסכך ולא בדפנות וקרקעית הסוכה דמ"מ הסכך הוא סכך לדפנות וקרקע