בית שערים אורח חיים שנו

הוזכר בגמ' רק שכאו"א מבעט בסוכתו ויוצא ולא הוזכר שאכלו חוץ לסוכה ודילמא לא אכלו כלל רק היציאה גופא הי' ביעוט וע"ז פריך שפיר. ועוד דלפמ"ש הב"י שם בטעמא דמילתא ושמא היינו משום דאכילה אינו אלא לפי שעה נראה דה"ט משום דהוא רק לפי שעה ליכא צער כ"כ כמו בשינה וא"כ אין דוחק לחלק בין צער גדול לצער קטן והרי מבואר בסי' תר"מ בהג"ה ס"ד דאם צר לו בפישוט ידים ורגלים מ"מ חייב לישן בסוכה הרי דיש חילוק בין צער גדול לקטן דבעינן דבר שדרך בנ"א להצטער בו ע"ש

אמנם שינוי' דחיקא לא משנינן לכן נ"ל דרמ"א בסי' תרט"ל ס"ז כתב וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל יבעט ויצא אלא יצא כמכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושפכו על פניו ע"ש. ומעתה נ"ל דזה טעם ר"פ דאכילה שאינה אלא לפי שעה צריך להיות בסוכה דאל"כ נראה כמבעט ושמח שנפטר מן הסוכה אבל כשעושה מה שאפשר לאכול בסוכה מראה שצר לו שא"י לישב בסוכה והוא נכנע וא"כ כל זה לפי המסקנא דמסיק בעוטי מי מבעטי אבל לדעת המקשן דלא ידע מזה וס"ל דאין פשע במה ששמח ומבעט על שנפטר מן הסוכה מודה ר"פ דאם מצטער פטור אפילו מאכילה ופריך שפיר

ועוד נראה לי יותר נכון דהרי קי"ל בסי' תר"מ דאם עשה הסוכה בתחילה במקום שמצטער בא' מן הדברים המחויבים בסוכה אינו יוצא באותה סוכה אפילו בדברים שאינו מצטער בהם דלא הוי כעין דירה וכו' ע"ש. ונראה דלזה גם ר"פ מודה ואיהו לא מיירי אלא בבא לו הצער במקרה. ולפ"ז י"ל דקושי' הגמ' בע"ז קאי אהא דמשני משום דישראל נמי זמנין דמשכו להו תקופת תמוז עד חגא והוי להו צערא וע"ז פריך והאמר רבא מצטער פטור מן הסוכה וכיון שזה אינו במקרה א"כ עושי' הסוכה בתחילה במקום שא"י לישן וא"י אפילו באכילה ואיך אומרת דאפ"ה יושבי' בסוכה ומשני נהי דפטורי ואינן יושבי' בעוטי מי מבעטי וא"ש

תשובה של"ח עוד להנ"ל

ומה שעמדת על פמ"ג או"ח סי' תרל"ז במש"ז סק"ד שכתב דפסול גזול שייך אף בדפנות מרש"י סוכה ל"א שכתב האי סבתא וכו' דגזלו ממנה עבדי ר"ג עצים וסככו בהם משמע דבדפנות ליכא משום פסול גזול. ולפענ"ד נראה דבלא"ה דברי פמ"ג תמוהים דהרי אמרינן בסוכה י"ב וכולן כשרים לדפנות ופרש"י דכל סוכה הכתוב סכך משמע דדופן לא אקרי סוכה וכו' הלכך סוכות תעשה באספך מגרנך אסככה הוא דקאי ע"ש ועיין טו"ז רס"י תר"ל וכיון דמהאי קרא גופא נפקא לן בסוכה ט' למעוטי גזולה בסוכה איך אפשר לומר דפסול בדפנות. אבל הדבר פשוט דכונת פמ"ג דפסול משום מהב"ע וזה שייך גם בדפנות כמו בכל המצות ועיין תוס' סוכה ל' ד"ה שינוי שהקשו ואע"ג דשינוי החוזר לברייתו קני מדרבנן מ"מ לא נפיק בלולב ביו"ט ראשון כיון דמה"ת לא קני והקשו מהאי סבתא גבי סוכה דנפיק אע"ג דלא קני אלא מטעם מריש. ותי' התם משום תקנת השבים. ונ"ל להסביר דאף דשינוי החוזר לבריתו קני מדרבנן מ"מ כיון דמה"ת לא קני אם מחזיר מצוה קעביד לכן לא מקרי שלכם מה"ת ואינו יוצא אבל אם הוא מפני תקנת השבים אם מחזיר אין מקבלין מהם ואם מקבל אין רוח חכמים נוחה הימנו כדרך שאמר ב"ק צ"ד ע"ב. לכן שפיר מקרי לכם. ויש להטעים יותר לפמ"ש בא"מ סי' כ"ח דכל קנין דרבנן והפקר ב"ד אינו מפקיע רק איסור גזל אבל מ"מ לא מקרי שלו ולכם. והוא דוגמת סברת ס' יראים דאף דגזל נכרי מותר מ"מ לא מקרי לכם. אבל אם הוא מפני תקנת השבים והמקבלו אין רוח חכמים נוחה הימנו א"כ ע"כ מקנה לו לגמרי ומקרי לכם כיון דמצוה לשמוע דברי חכמים גמר ומקני ועיין ב"ב סוגי' דתלויה וזבין

ובזה יובנו דברי התוס' ב"ק ס"ז ד"ה אמר עולא שכתבו דאי קני לי' בתקנתא דרבנן שוב ליכא משום מהב"ע ע"ש משום דע"י קנין דרבנן פקע איסור גזל כמ"ש א"מ. והנה לעיל אר"נ מחלוקת בשתוקף וכו' ופליגי אי קרקע נגזלת אבל גזל עצים וסיכך בהן ד"ה אין לו אלא דמי עצים ופרש"י משום דקנינהו בשינוי מעשה ושינוי שם. ועוד משום תקנת השבים וכו' ודאמרינן בסוכה כ"ז דמודו רבנן בגזולה וכו' היינו בגוזל סוכה העשוי' בראש העגלה וכו' דל"ש תקנת השבים ותוס' ד"ה אבל השיגו דאין צורך לזה דשם קאי מה"ת וגזל עצים וסיכך נמי הוי גזולה מה"ת דשינוי החוזר לא קני רק מדרבנן ואפילו מדרבנן נמי משכחת בגווני אחריני כמ"ש תוס' שם עכ"פ מבואר דרבנן מודו לדרשא דר"א לך למעוטי גזולה ודלא כמ"ש תוס' ב"ק ס"ז הנ"ל דסוכה לא בעי משלכם ע"ש

ולפ"ז יתפרש סוגי' דהאי סבתא כמין חומר דאתאי לקמי' דר"נ וא"ל ר"ג וכולהי רבנן דבי ר"ג בסוכה גזולה הוי יתבי. ולא תבעה העצים כלל כי ידעה דקנו מדרבנן בשינוי מעשה ושינוי שם החוזר אלא דצוחה נהי דמשום מהב"ע ליכא כיון דקני מדרבנן אבל מ"מ לא מקרי לך וכיון דאינם יוצאין בסוכה זו אפשר יחזירו לה העצים עצמם. ולא אשגח בה ר"נ. והיא סברה הא דלא אשגח בה היינו משום דס"ל דאי ליכא איסור גזל בקנין דרבנן שוב מקרי נמי לכם ודלא כסברת אב"מ וס' יראים דאף דליכא איסור גזל מ"מ לא מקרי לכם לכן רצתה להוכיח כסברא זו. והנה בגיטין ל"ח אמרינן מהם תקנו וכו' ולא הם קוני' זא"ז דנכרי לא קני נכרי לגופו ע"ש. וא"כ תקשי איך הי' אפשר להיות לאברהם אבינו עבדי' וע"כ משום דהי' לו דין ישראל ואפ"ה הי' נזהר מגזל כמ"ש רש"י בחומש על מגמלי אדוניו. וכן גבי ויריבו רועי אברהם וכו' וק' אמאי הא גזל נכרי מותר וע"כ משום דמ"מ לא מקרי לכם וה"נ בקנין דרבנן. ולכן א"ל איתתא דהוי לי' לאבוה תלה מאה ותמני סרי עבדי צוחת קמיכו ולא אשגחיתו בה דמזה מוכח כנ"ל. ועיין באחרונים שעמדו בזה מאי בעית בזה ולהנ"ל ניחא. אבל באמת טעמי' דר"נ הי' משום תקנת מריש ותקנת השבים ושפיר מקרי לכם כנ"ל משום דאפילו מחזירין לה אינה רשאי לקבל כנ"ל. ולפ"ז בשלמא אם היתה רשאי לקבל לא מקרי' פעיתא אפילו קנו בקנין דרבנן כיון דא"י בסוכה אפשר יחזירו גוף העצים אבל כיון דמשום תקנת השבים אינה רשאי לקבל א"כ היא מתעברת על ריב לא לה. ולכן א"ל ר"נ פעיתא היא דא. ועיין באחרונים שעמדו גם בזה ולמ"ש ניחא. ולכן סיים ואין לה אלא דמי עצים בלבד והאי בלבד מיותר. אלא דכונתו שאין לה אלא דמי עצים בלבד. ואפילו רוצי' להחזיר גוף העצים אין לה לקבל והכל ניחא בס"ד

ולפ"ז כל הנ"ל שייך בסכך דפסולו גם משום לך אבל גבי דפנות כיון דליכא פסול רק משום מהב"ע כמש"ל לא שייך כל האי שקיל וטרי' דהא כיון דשינוי החוזר קנו מדרבנן תו ליכא משום מהב"ט ולכן פירש"י וסככו בהם ודברי פמ"ג נכונים

והנה אף שהארכתי קצת בפלפול מ"מ ביישוב דברי פמ"ג א"צ לפלפול זה רק דריהטא דסוגי' הוא משום פסול לך למעוטי גזולה דלזה לא מהני קנין דרבנן רק אם הוא מפני תקנת השבים אבל לענין מהב"ע גם היא ידעה דמהני קנין דרבנן ושינוי החוזר כמ"ש תוס' ב"ק הנ"ל ובדפנות ל"ש פסול לך רק מהב"ע ומשו"ה פרש"י דהמעשה הי' כי וסככו בהן וא"ש. וד' יהי' עמנו וירחיב לנו ופרינו בארץ. ויברכנו משמי ערץ כנפשך ונפש אביך המאוה לך כ"ט ודוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה של"ט

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק וירא תרנ"ז לפ"ק

ישאו הרים שלום. לאוצר בלום. ידידי הרב המאה"ג זקן שקנה חכמה. ויראתו קדומה. ברה כחמה. כקש"ת מו"ה חיים צבי נ"י ווינקלער בק"ק מארגרעטין ולפנים אבדק"ק ראצפערט

מכתבו הגיעני ועל דבר ברכת הסוכה דקי"ל באו"ח סי' תרמ"ג סוכה ואח"כ זמן וכתב בסוכה נ"ו דחיובא דיומא עדיף מן תדיר וכן פסק הרמב"ם פ"ו מסוכה הי"ב ותמה הלא בזבחים צ"א מבעי' לן תדיר ומקודש איזה מהן קודם ולא איפשטא ופסק הרמב"ם פ"ט מתו"מ דיעשה כמו שירצה א"כ גם כאן הו"ל למימר איזה שירצה יברך קודם ודברים אלו נראי' כסותרי' זא"ז. ולפענ"ד טעמא דחיובא יומא אינו משום דמקודש טפי אלא משום דחביבה מצוה בשעתה דהא זמן אינו זמנו עכשיו דהרי עיקר זמנו בשעת עשייתה כדאמרי' בסוכה מ"ו רק אם לא בירך בשעת עשייה מברך בשעת כניסה וכמו שפרש"י שם נ"ו וברכת סוכה זמנה עכשיו חיובא דיומא ודמי להא דפסק בשו"ע או"ח סי' רפ"ו ס"ד בהיו לפניו שתי תפלות א' של מנחה וא' של מוספי' דצריך להתפלל של מנחה תחילה משום דזו זמנה עכשיו וחובת שעתה עדיף ממעלת תדיר וכמ"ש טו"ז סי' ק"ח סק"י ע"ש וא"כ עדיף ג"כ ממעלת מקודש ולכן שפיר מברך סוכה ואח"כ זמן

ועוד כמו"ש מ"מ שם כיון שנכנס לסוכה כבר התחיל במצוה ואעפ"כ הוא עובר לעשייתן לפי שכל שעה הוא קודמת לשעה אחרת וכל היום נמשך מצותה ע"ש ודמי להא דאמרי' בזבחים שם הב"ע כגון דקדים שחטי' לתמיד ברישא ועיי' שג"א סי' י"ז

ועוד כמו דאמרי' בזבחים שם אטו שבת לתפלת מוספי' אהני לתפלת מנחה לא אהני וע"ש בתוס' ד"ה ת"ש ה"נ היום לזמן נמי אהני והוי מקודש כמו חיובא דיומא וע"כ חיובא דיומא הוי רק משום חביבה מצוה בשעתה כמש"ל וגם למאי דאמרי' בזבחי' שם מצוי קאמרת תדיר קמבע"ל מצוי לא קמבע"ל ה"נ זמן לא הוי תדיר רק מצוי' ולהכי פסקי' דחיובא דיומא עדיף אבל בתדיר גמור ומקודש פסקי' דיעשה כמו שירצה

ומה שנ"ל עוד בזה עפמ"ש בחידושי ליישב קושי' דג"מ או"ח סי' כ"ה דכתב המחבר אחר שלבש טלית מצויץ יניח תפילין שמעלי' בקודש והק' דג"מ הא אדרבה כל המקודש מחבירו קודם את חבירו כמבואר במשנה זבחים פ"ט ואמרתי סברא ישרה דל"ש כל המקודש בלא אם מעשה המצוה שהוא עושה יש בו ריבוי קדושה כמו בזריקת