בית שערים אורח חיים שנד

שם ומה יענו להשוות הדיעות עם דברי תוס' בעירובין ור"ה הנ"ל שכתבו להדי' להיפך. וגם על תי' השני שבנוב"י שם שכתב דר"י עכ"ח ס"ל דסומא אפילו מדרבנן פטור דאל"כ אמאי שמח הא עכ"פ מדרבנן מחויב הוא ג"כ פלא שהרי כתב תוס' בעירובין ור"ה הנ"ל דאפילו אי חייב מדרבנן מ"מ שמח כיון דמה"ת לא מקפיד ועביד ע"ש וצ"ע. רק התי' שכתבתי דתוס' לא כתבו דחייב מדרבנן אלא לר"י דנשים אין סומכות אבל לר' יוסי דנשים סומכות רשות גם סומא אין מחויב מדרבנן א"ש דגם בר"ה ועירובין קאי התוס' אליבא דר' יהודא

ומה שהתפלא בנוב"י שם עמ"ש תוס' בר"ה ועירובין דסומא כיון שמחויב מדרבנן יכול לברך וצונו משום לא תסור והלא כיון שאינו במצות וחוקים גם על בל תסור אינו מוזהר. נלפע"ד דתוס' סברו כדעת רמב"ן בהשגות על ס' המצות שורש א' דבכל מילי דרבנן ליכא לאו דלא תסור אפילו בבר חיובא רק אסמכינהו על לאו דלא תסור ומ"מ יש רשות לחכמים לגזור ולתקן כמ"ש רמב"ן שם לפי שהורשו מאתו ית' מפי הקבלה לתקן ולסדר ע"ש מבואר דזה הוא הל"מ מפי הקבלה שיש רשות לחכמים לגזור ולתקן ואסמכוהו אקרא דלא תסור או שאל אביך ויגדך וא"כ גם בסומא שפיר יכולין לחייבו במצות מדרבנן ורשאי לברך משום אסמכתא דלאו דלא תסור דהיקש דכל שאינו בדיני' אינו במצות וחוקי' לא קאי אהלכתא שיש להם רשות לגזור ולתקן

ועוד כתב שם שהדברי' שהם מוסיפים במצות התורה כעין פי' התורה הוא שאלו הי' דעתם כן היינו חייבי' להאמין אותם וכו' וכעין זה כ' בחידושי ר"ן בסנהדרין פ"ט שאחר שהכתוב מסרן לחכמים בקבלת התורה ובפירושי' כמו כן יש לשמוע להם במה שהם מתקני' לעשות סייג לתורה ע"ש וביאור דבריהם נ"ל כיון דאינו יודע שדבר זה מותר מה"ת אלא עפ"י חכמים וכיון דעלייהו קסמיך ע"כ צריך לסמוך עליהם במה שאסרו הם וכדאמרי' שבת ל"א לאו עלי דידי קא סמכת דע"פ נמי סמוך עלי. ולפ"ז בסומא נמי כיון דאינו יודע דסומא פטור מן המצות אלא בסמיכה על דברי חכמים בהיקש מצות וחוקים לדיני' צריך נמי לסמוך עליהם אם מחייבי' אותו במצות וא"ש

ולתשלום הענין במ"ש תוס' בעירובין ור"ה הנ"ל דנשים מברכות על משהז"ג דמיכל בת שאול מסתמא היתה מברכת עמד בכפ"ת ר"ה ל"ג מנ"ל דהיתה מברכת. ונלע"ד לפמ"ש המרדכי פ"ד דסוכה אהא דאמרינן התם מ"ז מיתב יתבינן ברוכי לא מברכי' פי' ראבי' כיון דאיכא היכירא דלא מברך כאשר עשה כל שבעה לא הוי כמוסיף אבל לישן בסוכה אסור משום דמחזי כמוסיף ע"ש ולפ"ז למ"ש תוס' שם בעירובין ד"ה מיכל ליישב שיטת רש"י דאי הוי מ"ע שהז"ג יש בו משום בל תוסיף א"כ בס"ד הוי סבר דהיתה מברכת דאל"כ ליכא בל תוסיף כיון דאיכא הכירא שאינה מברכת א"כ גם למאי דדחי דילמא ס"ל כר"י נשים סומכות רשות. נמי סתמא היתה מברכת דמהא לא נאיד הש"ס

ולשיטת תוס' שם דליכא בזה ב"ת נ"ל דהנה אפילו למ"ד מצות א"צ כונה יש לחדש דה"ד במי שמחויב במצוה דאז סתמא לשמה אבל אשה במ"ע שהז"ג שאינה מחויבת רק רשות ודאי צריך כונה ובלא כונה לא עשתה ולא כלום דסתמא לאו לשמה וכדאמרי' רפ"ק דזבחים זבחי' סתמא לשמן אשה סתמא לאו לגירושין ופי' תוס' שם כיון שאינו מחויב לגרשה והנה בנוב"י קמא יו"ד צ"ג התעורר השואל דצריך לומר בפה דוקא שעושה לשם מצוה כמו בגט והנוב"י שם כתב דלא לימא לשמה שמא יאמר שלא לשמה עוד כתב דבמצוה שיש ברכה לפני' הוי ע"י הברכה כאומר לשמה עיי"ש באריכות. ולפ"ז למאי דס"ד דהוי מ"ע שהז"ג ודאי לא היתה אומרת בפה לשמה שמא תאמר שלא לשמה והרי הוא מחויבת בתפילי' וא"כ למסקנא נמי דהוי זמן גרמא ורק דנשים סומכות רשות מסתמא נמי מיירי שלא אמרה בפי' לשמה וכיון שכן אם אינה מברכת הוי סתמא שלא לשמה ולא עשתה ולא כלום אלא ודאי דהיתה מברכת והברכה משוי לי' לשמה ועשתה מצות רשות וא"ש

עוד רגע אדבר במה שכבר הבאתי לעיל חקירת אחרוני' אם סומא פטור גם ממצות ל"ת נ"ל ראי' מירושלמי פ"ב דסוטה סוף הלכה ו' דאיתא שם ונעלם מעיני אישה פרט לסומא שאין לו עינים הוא סומא פי' אין לי אלא הוא סומא שאינו מקנא ומשקה היא סומא פי' מנין שאינו מקנא ומשקה מתניתא דר' יודן פוטרו מכל מצות האמורות בתורה עיי"ש ואם איתא דהיקישא דמצות וחוקים למשפטים אינו אלא לפטר סומא מעשה ולא ממצות ל"ת ושאר דיני תורה א"כ מנ"ל דלר"י אין סומית שותת אע"כ דסומא גם מל"ת פטור וזה לכאורה ראי' שאין עלי' תשובה

וחתני הרב הגדול מוהרג"ש נ"י הק' נהי דסומא פטור גם מל"ת מ"מ תקשי לדעת מהרי"ק שהביא רמ"א באה"ע סי' קע"ח ס"ג דאפי' סבורה שמותר לזנות הוי כמזידה ואסורה לבעלה ישראל ומשום דלא כתי' ומעלה מעל בד' רק ומעלה מעל באישה וכל שהוא מתכונת למעול בו אסורה עיי"ש בב"ש וה"נ בהוא סומא מ"מ הרי מתכונת למעול בו. ונימיתי לו דלק"מ דאי סומא פטור אפילו מל"ת ואינו במצות וחוקים כלל א"כ כל דיני וחוקי התורה לא נאמרו על סומא וגם חק זה דאם מעלה מעל באישה אסורה עליו לא נאמר בסומא ושפיר אינה שותית אבל אי חייב בל"ת גם דיני סוטה נאמרו בסומית ואינה פטורה רק מעשה ודאי תקשי כנ"ל אפילו בלי דעת מהרי"ק דהרי עבדה איסורה ומכ"ש דתקשי לדעת מהרי"ק אלא דגם מל"ת פטורה וא"ש

מיהו בלאה"נ יש לחלק דאף המהרי"ק לא אמרה אלא אם באמת עבדה איסורא רק שהיא לא נתכונה לאיסור רק למעול באישה אבל אם באמת לא עבדה איסור כמו בסומית אם פטורה מל"ת אף שנתכונה למעול באישה אינה אסורה אפילו למהרי"ק ועיין מנחות ס"ד וצ"ע

וחד מרבנן אמר ליישב קושי' חתני נ"י דאף למהרי"ק שאסורה אפילו אינה מכונת לאי' מ"מ אינה שותית אלא בעבדה איסורא ומכונת לאי' ולא ביאר טעמו של דבר אבל לפענ"ד יש בו טעם זקני' דבדיקת המים הוא דרך עונש על העבירה וכיון דלא מכונת לאי' אין המים בודקי' אותה ולכן אינה שותית. ויפה כיון שכן כתב הרמב"ם פ"ב מסוטה ה"ד קטנה שהשיאה אבי' שזינתה ברצון נאסרה על בעלה לפיכך מקני' לה לא להשקותה אלא לפוסלה מכתובתה עיי"ש מבואר דיש חילוק בין לאסרה על בעלה ובין להשקות אותה מי סוטה וה"נ דכותי'. אלא שחתני נ"י השיב א"כ למה צריך הרמב"ם בה"ג להביא קרא דאין משקי' קטנה מדכתי' אשה פרט לקטנה ות"ל דאינה בת עונשי' ועניתי ואמרתי הרי אמרי' בסוטה כ"ז כשם שהמים בודקי' אותה כך בודקי' אותו והו"א דגם קטנה משקי' דנהי שהמים לא יבדקו אותה שאינה בת עונשי' מ"מ יבדקו את הבועל קמ"ל קרא דאין משקי' שאם המים אין בודקי' אותה גם אותו אינם בודקי' כלל וא"ש

ועלה בדעתי לדחות ראי' הנ"ל דהרי מבואר ברמב"ם ר"פ הנ"ל דאם הוא אינה רוצה לשתות אין משקי' אותה בע"כ אלא תצא בלא כתובה ומבואר בב"ק פ"ז לר"י אף אם סומא אינו פטור מכל המצות מ"מ אינו במשפטים וא"כ היא סומית שפיר אינה שותית ואפ"ה נוטלת כתובה אפילו חייבת בל"ת משום שאינה במשפטים וכתובה דיני ממונות ומשפטים היא. אמנם נתישבתי דהא ליתא דהרי הפי' אינה שותית אפילו בעלה רוצה להשקותה והיא רוצית לשתות כדי לטהר אותה לבעלה אם לא יבדקוה המים מ"מ אינה שותית ועיין ברמב"ם שם ה"ב וא"כ ל"ש כלל למשפטים וע"כ משום דכל חוקי תורה לא נאמרו על סומא ושפיר מוכח כנ"ל דגם מל"ת פטור וגם לשון ירושלמי דמביא דר"י פוטרו מכל מצות האמורות בתורה ולא מביא הך דר"י פוטרו מכל דיני' שבתורה דאיתא שם בב"ק דף הנ"ל לא משמע כן

וראיתי במראה פנים שם על הירושלמי שכתב ברייתא דר"י בבבלי החובל דפ"ז וכן קאמר שם דלר"י סומא פטור אפילו ממצות ל"ת וגרע מאשה דאמרי' שם וכן הי' ר"י פוטרו מכל דיני' שבתורה וכו' ודבריו תמוהי' איך מוכח משם דפטור מל"ת הרי שם מיירי שאינו בדיני' ומשפטי' של ממון וגם אם כדבריו למה לא הביא ירושלמי ברייתא זו. לכן נ"ל לחדש דבר דאפילו אי סומא מחויב במל"ת מ"מ סומית פטורה ג"כ מן מל"ת דהרי בקידושין ל"ה ילפי' דנשים חייבות במל"ת מדכתי' איש או אשה וכו' השווה הכתוב אשה לאיש לכל עונשי' שבתורה או לכל דיני' שבתורה או לכל מיתות שבתורה ע"ש וכיון דסומא לר"י אפילו מחויב במל"ת מ"מ פטור מכל עונשי' ודיני' ומיתות כמבואר ב"ק שם א"כ ל"ש השווה אשה לאיש לכל עונשי' ודיני' ומיתות וממילא פטורה גם מן מל"ת. וזה כונת המראה פני' דלא ס"ל כמש"ל דכל חוקת התורה לא נאמרו בסומא והוי ק"ל דילמא לא פטר ר"י רק ממ"ע ולא מל"ת ואמאי אינה שותית וע"ז הביא דעכ"פ אשה סומית פטורה גם מל"ת מדאמרי' שם דר"י פוטר סומא מכל הדיני' וממילא פטורה מל"ת וכמ"ש. אך לשונו לא משמע כן שנתכווין לזה אלא גם לאיש סומא מביא שפטור מל"ת מדכתב וגרע מאשה וכו' דבריו צריכי' תלמוד. וגם אם נתכווין למ"ש מ"מ ע"כ לא ס"ל כמש"ל. דכל דיני תורה בטלי' בסומא רק דסומית פטורה מל"ת וא"כ הדק"ל לשיטת מהרי"ק הא מעלה באישה וצ"ל כשני תירוצים אחרונים שכתבנו לעיל

ואם כנים דברי א"ש מה דאמרינן בכל דוכתי עיין חולין צ"ו דאלת"ה האיך סומא מותר באשתו ויותר הי' לו לומר איך סומית מותרת בבעלה דהכל פסולי' אצלה חוץ מבעלה משא"כ בדידי' אף אם אינו אשתו מ"מ לאו כל אשה באי' א"א אצלו וכבר עמדו בזה אחרוני' ולפמ"ש א"ש משום דבעי להקשות אפי' לר"י וא"כ בסומית אין שום איסור עלי' אבל סומא מוזהר בל"ת וא"ש

וגאון אחד השיב דאפילו לר"י דסומא פטור מכל המצות מ"מ לא גרע מב"נ דג"כ נצטווה על א"א וכמו"ש רמב"ם פ"ט ממלכים. ואני אומר ג' תשובות בדבר חדא לדעת ר"ת שבש"מ שהבאתי לעיל הא דגדול מצווה ועושה היינו בז' מצות ב"נ ואפ"ה הי' ר' יוסף שמח במאן דא"ל אין הלכה כר"י מוכח דאי הלכה כר"י אפילו במצות ב"נ הו' אינו מצווה ועושה וזה פשוט ושנית דאפילו בישראל לא הי' איסור עלי' משום דלא קעבדה מעשה רק דגלי קרא ונכרתו הנפשות