בית שערים אורח חיים שנב

בדת ישראל שלא יראה כנכרי דהרי לשיטת התוס' בעירובין צ"ו ד"ה מיכל דוקא במצוה שיש בה נדנוד איסור אם אינו מצוה אסור' נשים לקיים לר"י כמו סמוכה דאפילו בהקפת יד מיחזי כעבודה בקדשי' ותק"ש משום שהוא מלאכה מדרבנן ועליי' לרגל משום דמחזי כחולין בעזרה או משום ראיי' פנים בעזרה שלא לצורך ותפילין משום דצריכי' גוף נקי ע"ש וא"כ גם לר' יהוד' תקשי למה חייבו חכמי' סומא במצות שלא יראה כנכרי הא יוכל לקיים שאר מצות שאין בהם נדנוד איסור וגם לר"י הוא רשות. ואפשר אפילו מצות שיש בהם נדנוד איסור רשות לסומא לעשות אפילו לר"י דבשלמא נשים אסורות דמצוות על ל"ת אבל סומא לדעת מקנה בקידושין שם ונוב"י בסי' הנ"ל אפילו מל"ת פטור ודלא כפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח חלק ג' אות כ"ט וא"כ שפיר רשאי לעשות ואין לומר דאכתי מה שמרויח בעשיית מ"ע פוגם בנדנוד איסור וכמ"ש המקנה בקידושין ז"א דמרויח שלא יהי' נראה כנכרי ודוקא בקיום ל"ת בשוא"ת שפיר כתב שם בנובי' שאינו נראה בזה כישראל אבל בעבירת ל"ת בקו"ע נראה כנכרי ז"א דכיון דישראל המחויב במצות עושה כזה לא נראה בזה כנכר' אלא אדרבה כישראל

אך דבאמת כיון שיכול לקיים שאר מצות שאין בהם נדנוד איסור ואינו נראה כנכרי שוב שפיר י"ל דאינו רשאי לקיים מצות שיש בהם נדנוד איסור דמה מרויח וכנ"ל כיון דבלא"ה אינו נראה כנכרי אבל אם אולי הי' בכל מ"ע נדנוד איסור שפיר הי' יכול סומא לקיים כנ"ל אף דנשים אסורות לר"י וליתא לתירוצו

וגם לדעת רש"י בעירובין שם דהא דבנות ישראל אינן סומכות היינו משום בל תוסיף נמי נראה לא מיבעי' לדעת מקנה ונוב"י הנ"ל דסומא אפילו מל"ת פטור ודאי יש רשות לסומא לקיים מ"ע אף דנשים אסורות לר"י לקיים מ"ע שהז"ג משום בל תוסיף היינו משום שהם מוזהרות בל"ת אבל סומא שאינו מוזהר גם בל"ת וליכא עלי' לאו דבל תוסיף רשאי לקיים מ"ע שלא יראה כנכרי. אלא אפילו לדעת פמ"ג דגם סומא מוזהר בל"ת מ"מ נ"ל סברא ישרה דדוקא באשה שחייבת במ"ע שאין הז"ג אם מקיימת מ"ע שהז"ג איכא בל תוסיף שמוספת מצוה על מצוה אבל בסומא שפטור מכל מ"ע לא שייך בל תוסיף דאם אין כאן עיקר אין כאן תוספת ועיין ר"ה כ"ח ע"ב בריטב"א וטו"א וכפ"ת ופנ"י ויבין

ומה שנתקשו תוס' שם על שיטת רש"י מהא דסוכה ב' דהילני המלכה היתה יושבת בסוכה וז' בני' נ"ל לפמ"ש רמ"א בהג"ה או"ח סי' תרל"ט ס"ב דמה שנוהגין עכשיו להקל בשינה בסוכה היינו משום דמצות סוכה איש ואשתו איש וביתו כדרך שהוא דר כל השנה ואם אין לו סוכה מיוחדת שיוכל לישן שם עם אשתו פטור ועיין סוכה כ"ח ומג"א שם סק"ח דאף דהוא פטורה מן הסוכה מ"מ צריכה לישב שם בשביל בעל ועיין תוס' ר"ה ו' ע"ב ד"ה אשה ובש"מ נזיר כ"ט הקשה למה ישבו הבניו בסוכה הא אשה אינה מחויבת לחנך את בנה ותי' דשמא הי' להם אב עי"ש וכיון שהי' לה בעל שוב שפיר יושבת בסוכה משום הבעל ולא שייך בל תוסיף וא"ש

ומכ"ש דא"ש טפי לפמ"ש כלבו סי' ע"ג דמשו"ה אשה פטורה ממ"ע שהז"ג כי אלו היתה טרודה לעשות מצוה בזמנה הי' הבעל בלא עזר בזמני' ההם וכו' וא"כ אשה שאין לה בעל י"ל דאף מן הדין פטורה מ"מ ליכא בל תוסיף עכ"פ כיון דל"ש טעם הנ"ל ואם יש לה בעל יושבת בשביל בעל כמ"ש וליכא בל תוסיף

ובדבריו יובן יותר גמ' דסוכה כ"ח דמשני אביי סד"א תשבו כעין תדירו מה דירה איש ואשתו אף סוכה איש ואשתו קמ"ל ולכאורה קשי' איך הו"א מתשבו כעין תדורו דליחייבו נשים בסוכה הא לפי האמת נשים פטורות מהלכתא ואפ"ה ס"ל תשבו כעין תדורו בשביל הבעל. ולכלבו ניחא דהרי הא דפטורה ממ"ע שהז"ג היינו משום שלא יהי' הבעל בלי עזר וכאן משום תשבו כעין תדורו אדרבה אם תהי' מחוייבת יהי' לו עזר יותר וס"ד דליחייבי קמ"ל דפטורה מהל"מ כמבואר שם

ובזה יש לתת טעם למה סומא חייב במצות מדרבנן ולא אשה במ"ע שהז"ג משום דבנשים לא רצו חכמים להפקיע שיעבוד הבעל ולפ"ז נסתר מחמתו דברי מעלתו שכ' דלר"י כיון דנשים אין רשאי' לקיים מ"ע שהז"ג גם סומא אין רשאי לקיים מצות דשאני נשים שאין רשאי' מפני שמפקיעים שיעבודו של בעל

אמנם תוס' לא ניחא להו בזה דס"ל דהילני לא הי' לה בעל ודלא כשמ"ק וסברת הכלבו ג"כ לית להו משום דלא דרשי' טעמא דקרא ותי' דמשום בנים היתה יושבת ובטו"א ר"ה ל"ג ד"ה הא התפלא אטו משום בני' עוברת הוא על ב"ת ולפמ"ש נכון דכיון דבני' הי' חייבי' גם בדידה ליכא ב"ת גבי סוכה אם יושבת בשביל בנים משום דתשבו כעין תדורו כתי' וא"ש

אבל הדבר פשוט דקושיתו לק"מ דודאי במה שהדין הוא שהרשות לסומא לקיים כל מצות שבתורה עדיין אינו נראה כישראל אם באמת אינו מקיים ונראה כנכרי וגדולה מזו כתב הנוב"י סי' הנ"ל דאפילו בקיום ל"ת בשוא"ת עדיין נראה כנכרי ואינו נראה כישראל אלא אם מקיים בפועל וכיון דמה"ת אינו מחויב במצות רק רשות א"כ אותן סומי' שלא יקיימו המצות יהי' נראי' כנכרי' דאינו נוהג בתורת ישראל כלל ולכן אמרו חכמי' שכל סומא מחויב לעשות כל המצות ואינו רשות וכיון דמחויב מדרבנן יכול לברך

ועוד נ"ל דכבר נתחבט מג"א סי' ל"ב סק"ח בהא דאמרי' בירושלמי פ"ק דשבת הלכה ב' בפיסקא ולא לאכול דכל הפטור מן הדבר ועושהו נקרא הדיוט והלא בכמה דברי' אנו מחמירי' על עצמינו ול"א דנקרא הדיוט ע"ש. ואמרתי מאז לחלק בדבר שהוא מחויב בעיקר המצוה והוא מוסיף חומרא על חומרא לפרוש מאלף שערי היתר שלא יבא לשער א' של איסור ודאי קדוש יאמר לו ולא הדיוט והוא מ"ע מה"ת לעשות כן יקדש עצמך במותר לך ועיין רמב"ן בפרשת קדושים אבל בדבר שהוא פטור ממנה לגמרי כגון שרטוט דתפילין בסי' ל"ב שם אם עושה מצד חומרא או מפסיק לתפלה שבירושלמי הנ"ל או חתן שקורא ק"ש אם עושהו נקרא הדיוט דהוי כמו שמקיים מצות סוכה בפסח

ומעתה י"ל דה"ט דר"י דס"ל דאין נשי' סומכות וה"ה דאין עושי' כל מ"ע שהז"ג משום דפטירי' לגמרי ואם עושי' נקראי' הדיוט והנה פשוט דאע"ג דאמרי' בסנהדרין נ"ח דגוי ששבת ח"מ וכן גו' העוסק בתורה ע"ש מ"מ סומא אף לר"י דפטור מכל המצות מ"מ אינו כנכרי שיהא אסור לשמור שבת ולעסוק בתורה דהרי ישראל הוא

ולפ"ז נ"ל לחדש סברא ישרה דדוקא בנשי' שהם חייבות במ"ע רק במשהז"ג פטורות אנו דנין על מצות פרטיות אם הוא פטורה לגמרי ממצוה זו ועושית נקראת הדיוט אבל סומא שפטור מכל המצות ואנו צריכין לדון על כלל מצות כולם אם עושה אינו נקרא הדיוט דכיון שהוא בתורת ישראל שאינו חייב מיתה על שמירת שבת ועסק התורה רשאי לקדש עצמו ולקיים כל מצות ישראל, ולפ"ז י"ל דזה סברת התוס' ב"ק דאשה כיון שיש מצות הרבה דחייבת בהו וא"כ אם עושית משהז"ג נקראת הדיוט כנ"ל לכן לא חייבוהו חכמים אבל סומא כיון דאם עושה מצוה קעביד מה"ת ואינו נקרא הדיוט שפיר חייבוהו חכמים וזה שכתבו דאי פטרית לי' מכל המצות ואפי' מדרבנן. ומשום שתאמר דגם הוא נקרא הדיוט. א"כ הו"ל כמו נכרי שאינו נוהג בתורת ישראל כלל ויהי' ח"מ על שבת ותורה והא ודאי ליתא. ולפ"ז לק"מ קושי' מעלתו כיון דיכול לקיים המצוה אינו נראה כנכרי. דאין כוונת התוס' דמשו"ה חייבוהו חכמים שלא יראה כנכרי רק כונת התוס' כיון דאינו כנכרי ואינו נקרא הדיוט אם מקיים לכך שפיר חייבוהו חכמי' משא"כ באשה וכמ"ש

אמנם כ"ז לר"י אבל לר' יוסי דס"ל נשים סומכות רשות עכ"ח לא ס"ל כנ"ל רק דאפילו פטור לגמרי מן הדבר ועושהו נמי לא מיקרי הדיוט וס"ל כמ"ש הריטב"א בקידושין ל"א דלא נקרא הדיוט אלא בעושה דבר שכל ישראל פטורי' ממנה אבל בדבר שאחרי' חייבי' אף שהוא פטור ועושהו לא נקרא הדיוט ע"ש וא"כ ל"ש סברא הנ"ל לחלק בין אשה לסומא ואמרי' כמו שאשה פטורה מדרבנן ג"כ במצות שהז"ג כן סומא ג"כ פטור אפילו מדרבנן

ולפ"ז א"ש סתירת התוס' דבב"ק קאי אליבא דר"י שפיר מחלקי' בין סומא לאשה וכנ"ל אבל בקידושין קאי אליבא דהילכתא דקיי"ל כר' יוסי דנשים סומכות רשות שפיר ס"ל כמו דנשי' אין חייבות מדרבנן במשהז"ג כן סומא אינו חייב מדרבנן במצות ושפיר מביאו ראי' מדסומא מברך ה"נ נשים במשהז"ג וא"ש

ומה שנ"ל עוד ביישוב סתירת התוס' עפי"מ שהשריש לן הטו"ז בכמה מקומות דבדבר המפורש בתורה להיתר אין החכמים יכולין לאסור ולפ"ז יש לחדש דודאי במצות דאורייתא אין חכמים יכולי' לחייב סומא כיון דתורה פטרה אותו בפירוש לר' יודא דכל שאינו במשפטי' אינו במצות וחוקים כדאמרי' ב"ק פ"ז אבל במצות דרבנן דע"ז לא קאי היקישא ועיין תוס' שבועות י"א ד"ה אשם אי קאי קרא אהלכתא. בזה שפיר י"ל דחייבו רבנן סומא כמו שאר ישראל. ולפ"ז א"ש דתוס' בב"ק מיירי מפריסת שמע שהוא רק מדרבנן וכמ"ש תוס' שם ולהכי כתבו שפיר דגם סומא חייב מדרבנן אבל בקידושין הוכיחו שפיר ממצות דאורייתא שא"א לחייב סומא אפילו מדרבנן ואפ"ה ע"כ מברך דאל"כ יהא מפסיד כל הברכות ממצות דאורייתא א"כ נשים נמי מברכות על מ"ע שהז"ג

ועוררני חתני הרב הגדול מו"ה גרשון נ"י די"ל בזה מה שמקשי' על טו"ז הנ"ל מתוס' יומא י"ג ע"ב ד"ה הי' שכתבו דאף דכהן גדול מה"ת מקריב אונן מ"מ מדרבנן אסור והרי היתר מפורש מה"ת ומן המקדש לא יצא ועיין רמב"ן שמיני בפסוק ראשיכם אל תפרעו. ולפמ"ש י"ל עפמ"ש תוס' ר"ה ל"ג ועירובין צ"ו דסומא לר"י חייב במצות מדרבנן ומשו"ה יכול לברך ואינו מפסיד הברכות א"כ ס"ל דאפילו במצות דאורייתא מחויב מדרבנן וע"כ ר"י לית לי' סברת טו"ז ותוס' ביומא שם קאי אליבא דר"י אבל לדידן דלא קיי"ל כר"י שפיר י"ל כסברת טו"ז זה תורף דבריו בתוס' נופך קצת

מיהו לפענ"ד בלא"ה ל"ק משום דדברי טו"ז אינם אמורי' אלא בעוקר