בית שערים אורח חיים שנ

עשה כמו"ש הר"ן שם בר"ה אלא דלדעת שיבולי לקט שופר הוי עשה דרבים ולא בעי' בעידנא והתינח שופר שהיחיד מוציא רבים י"ח כמ"ש מג"א סי' תמ"ו אבל סוכה שאין היחיד מוציא רבים י"ח שפיר בעי' בעידנא ועיי' בתוס' חולין קמ"א דעת ריב"א דאף דאין עדל"ת ועשה מ"מ הל"ת דחי רק העשה נשאר דאין עשה דוחה עשה משום מה אולמא דהאי עשה מהאי עשה וא"כ שב ואל תעשה עדיף והתינח לעלות אבל אם כבר עלה מעיו"ט אף שהישיבה אסור מ"מ הוא בשב ואל תעשה שאינו יורד שפיר אמרי' דעשה דסוכה דוחה עשה דיו"ט דמה אולמא דהאי עשה מהאי עשה ושב ואל תעשה עדיף וא"צ לירד וגם שפיר הו' בעידנא דבשעת ישיבה מקיים מצות ישיבת סוכה ומיושב קושי' שניי'. והתינח ביו"ט אבל בשבת דבאי' דאו' הוי עשה שיש בו כרת ואמרי' בפסחים נ"ט יבא עשה דפסח שיש בו כרת וידחה עשה דהשלמה שאין בו כרת וא"כ ל"ש בזה מה אולמא וממילא ה"ה בעשה דרבנן בשבת נמי לא אמרי' מה אולמא דעשו חכמים חיזוק לדבריהם כשל תורה ועיי' ביבמות ו' שאני לאוי דשבת דחמירי וא"כ שפיר צריך לירד והוי אינו ראוי' לז' וא"ש

והשתא דאתית להכי בפשיטות טפי י"ל דמשום יו"ט שפיר הוי ראוי' לז' משום דאם עבר ועלה יי"ח וכמו"ש רש"י בסוכה דף כ"ב ע"ב ד"ה כשרה אלא דפמ"ג שם הק' דהוי מהב"ע ולפמ"ש דעשה דסוכה דחי ל"ת רק העשה אינו דוחה משום מה אולמא א"כ כשעבר ועלה לא הוי מהב"ע דאמרי' להיפוך מה אולמא כמו"ש בסוף נובי"ק וגם משום דלא הוי בעידנא לא הו' מהב"ע דכבר כתבו הקדמונים דהא דבעי' בעידנא היינו משום דחיישי' שמא יאנוס ולא יתקיים העשה אבל כיון שכבר קיים לא הו' מהב"ע וכ"ז ביו"ט אבל בשבת דל"ש מה אולמא להיפוך כנ"ל שפיר הוי מהב"ע כקושי' פמג"ד ואם עבר ועלה לא יצא והוי סוכה שאינו ראוי' לז' וא"ש

אבל נ"ל דשנים ביחד מותרי' לעלות דבאו"ח סי' ער"ה פסקי' דשנים ביחד מותרי' לקרות לאור הנר דהשני יזכירנו והביא מג"א סק"ה בשם מהרי"ל שהק' א"כ יהיו שנים מותרי' לרכוב בשבת ע"ג בהמה דאם בא לחתוך זמורה יזכירנו האחר ותי' מג"א דוקא בקריאה שהוא מצוה התירו ולא במילי דרשות עוד תי' דהתם גזרי' שמא יחתוך זמורה קודם שישב על הסוס כדי להנהיגו וכו' ע"ש ולפי"ז בעושה סוכה ע"ג בהמה או בראש האילן דהוי מצוה לעלות לסוכה שנים מותרי' לעלות לתי' הא' וגם תי' השני ל"ש כיון שאינו רוצה להנהיגה רק לכנס לסוכה אין חשש שיחתוך זמורה קודם שיכנס וכ"ש באילן דאין חשש שמא יתלוש רק כשהוא באילן וא"כ שנים מותרי' לכנס בסוכה

ובזה מיושב מה שהק' סתירת הרמב"ם שבפ"ד מסוכה ה"ו פסק כר"מ דסוכה בראש האילן וע"ג בהמה כשר דאזלי' בתר דאו' ופ"י דשבועות ה"א פסק כראב"י בשבועות ל"א דפסולי עדות דרבנן פטורי' משבועות העדות אף דמדאורייתא מיחזי חזי ואזיל בתר דרבנן. ולפמ"ש ס"ל לרמב"ם דהוי סוכה ראוי' לז' כיון דמדאו' מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו ובשנים ליכא גזירה אבל לעולם בעלמא אזלי' בתר דרבנן וא"ש

ועוד נראה לפענ"ד דלק"מ דרשב"א שבועות שם הק' נהי דמשחק בקובי' כשר מה"ת מ"מ כיון דרבנן פסלוהו ואם יעיד לא יתחייב זה ממון בעדותו אמאי חייב בק"ש העדות והלא לא חייבתו תורה אלא במפסיד לתובע ממון בכפירתו ותי' דס"ל לר"פ דפסולי עדות דרבנן אעפ"י שאין מוציאין ממון בעדותן מהני עדותן דאי תפס אפי' בעדים לא מפקי' מיני' עוד תי' דאפשר אלו העיד זה שמא הי' הנתבע מתבייש בפניו שא"י להעיז פניו בפני עד זה וכיון דמה"ת כשר והוא גורם לממון חייב דדהגל"מ כממון דמי ע"ש ולפי"ז הרמב"ם ס"ל דפסולי עדות דרבנן תפס מפקי' מיני' ואפי' אי לא מפקי' מיני' הוי רק דהגל"מ דאינו ודאי שיוכל לתפוס ופסק פ"י משבועות ה"ז דהגל"מ לאו כממון דמי ולהכי אף דבעלמא אזלי' בתר דאו' הכא פטור מק"ש משום דאינו מפסידו ממון בכפירתו כקושי' רשב"א ול"ל כתי' רשב"א דהא פסק דגורם לממון לאו כממון דמי וא"ש

ומ"ש שדברי תוס' ריש סוכה ד"ה כי שהקשו כיון דלא חיישי' אלא שיהא ראוי' לעשותה עראי אע"פ שעשה אותה קבע א"כ אמאי אמרי' בתענית ב' שהגשמים סימן קללה בחג והלא יכול לקבוע הנסרי' במסמרי' שלא ירדו גשמים בסוכה ואפי' את"ל דאסור משום גזירת תקרה וכו' מ"מ כיון דלא אסור אלא מדרבנן ל"ש לומר שהגשמים סימן קללה ע"ש שהוא כר"מ דסוכה כ"ג דעושה סיכתו ע"ג בהמה ואילן כשר אף דבעי' סוכה ראוי' לז' הא נמי מדאו' מיחזי חזי ורבנן הוא דגזרו בה ע"ש. לא כוון יפה דטעמא דר"י בסוכה כ"ג כיון דמדרבנן אסור לכנס בה בשבת ויו"ט וא"י לכנס בה מפני איסור דרבנן שפיר אינו ראוי' לשבעה דלא גרע מאלו א"י לכנס בה מפני ייתושי' ופרעושי' יום אחד דהוי אינו ראוי' לשבעה אבל שם בתוס' ריש סוכה וכי יש איסור לכנס אם הנסרי' קבועי' במסמרי' אלא שמדרבנן אינו יי"ח סוכה בזה משום גזירת תקרה ואם ירדו גשמים שפיר יכול לישב בה ויוצא יד' חובת סוכה מה"ת שפיר הק' תוס' מה סימן קללה יש בזה שא"ל אינו חפץ בשימושך כדאמרינן סוכה כ"ח ורש"י תענית שם הא שפיר חפץ השי"ת בשימושו שמקיים מצות סוכה דאורייתא. ובזה הנני בברכת התורה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה של"א

שיל"ת ב' אויפאלו ג' לס' נח תרנ"ו לפ"ק

שוכ"ט לחתני תלמידי הרב המאוה"ג חריף ובקי כמוה"ר גרשון נ"י שטערן אבדק"ק מ' לודאש

אחרי הודיע משלומינו הנני למבוקשך הבאת קושי' בשם אוהל דוד בסוכה דף ז' ע"א דפריך א"ה ליתני יתירה סוכה דעלמא אסורה דשבת וכו' דילמא הך ברייתא אתי' כר"א דמצריך סוכה הראוי' לשבעה וממילא גם שבת שבתוך החג לא סגי בלחי כיון דלא מהני בשאר ימים. ולפענ"ד נראה לחדש דבר דהא דבעי' סוכה הראוי' לז' ילפי' בסוכה כ"ז ע"ב מדכתי' חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים עשה סוכה הראוי' לשבעה וא"כ דוקא מחמת מה שעשה אינו ראוי' לז' פסולה אבל אם אינו ראוי' לז' מחמת מה שלא עשה ג' דפנות כהלכתן אינו פסולה כלל ותדע דאטו נימא דכשעשה מחיצה א' פסולה משום שאינה סוכה הראוי' לז' וא"כ גם כשעושה אח"כ מחיצות האחרות תיפסל משום תעשה ולא מן העשויי' בפסול וכן בציצית נימא בכה"ג שאם אינו עושה הד' ציצית בפ"א תיפסל משום תעשה ולא מן העשויי' אלא ודאי דל"ש זה אלא אם הפסול מחמת מה שנעשה אבל לא אם הפסול מחמת שלא נעשה דהא תעשה כתי' ולפי"ז בשבת שבתוך החג שפיר כשר בלחי מגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לסוכה ואף דאינו ראוי' לז' מ"מ מה שאינו ראוי' לז' אינו מחמת מה שעושי' אלא מחמת מה שאינו עשוי' שאין דופן השלישי טפח ושפיר כשר ולק"מ

ועוד נ"ל דמעיקרא לק"מ דמה בכך שאינו ראוי' לז' אלא כיון דאינו ראוי' לז' אינו כשר לדופן סוכה והלא בלאה"נ אינו כשר לדופן סוכה לפי שאינו רחב טפח אלא דאמרי' מיגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לסוכה וה"נ לענין דופן שאינו ראוי' לז' נהי דבשאר ימות החג פסולה לדופן סוכה ואינו דופן מ"מ בסוכה דשבת כשירה דמיגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לסוכה וזה נראה לפענ"ד אמת ונכון

אבל מ"ש ליישב עפ"ד הרא"ש סוכה ט' שכתב והאי דאסירי עצי סוכה היינו דוקא הסכך אבל עצי הדפנות משרי שרי דכל מה דדרשי' מחג הסוכות היינו דוקא בסכך כדלקמן דף י"א גבי פסולת גורן ויקב וכו' ע"ש א"כ ה"נ בסוכה הראוי' לשבעה דילפי' מחג הסוכות תעשה לך שבעת ימים א"צ להיות ראוי' לז' כ"א הסכך ולא הדפנות וכו'. הוא נגד הגמ' ערוכה בסוכה כ"ג דבעי למימר מתני' ר"מ הוא דתני' העושה סוכתו על גבי בהמה ר"מ מכשיר ור"י פוסל מ"ט דר"י א"ק חג הסוכות וכו' וכו' שאינה ראוי' לז' לא שמה סוכה וכו' ועיי' בתוס' שם ד"ה ע"ג בהמה דמיירי שהעמיד סוכה על ד' קונדיסן וסמך עליהן הסכך והכניס שם הבהמה ועשה עלי' קרקעיתא ומחיצותי' עד לסכך דלא חזי' לשבעה דאין עולין ע"ג בהמה ביו"ט ע"ש אלמא אע"ג דהסכך ראוי' לשבעה כיון שאין הדפנות ראוי' לשבעה פסול

אלא דהדבר נכון דהרי דעת הלבוש וטו"ז סוסי' תרל"ה דאם עושה הסכך קודם לדפנות אפי' בדיעבד פסול וכן הסכים בא"ר וא"כ אם הדפנות אינם ראוי' לשבעה הן מצד שאין בהם כשיעור הן מצד שאין עולי' להם ביו"ט ממילא גם הסכך אינו ראוי לשבעה דאפי' יעשה דפנות אחרות הרי הקדים הסכך לדפנות ופסול אבל הרא"ש כתב שפיר דדפנות כשרים אם אינן מפסולת גורן ויקב ורק בסכך פסול וכיון דדפנות כשרים ממילא גם הסכך כשר אם הוא מפסולת גורן ויקב אבל לענין דפנות שאינם ראוי' לשבעה ל"ש לומר דביום שראוי' יהי' הסוכה כשר כיון דעכ"פ יהי' זמן שאין הדפנות ראוי' ופסולי' וממילא יהי' אז גם הסכך פסול ואם אין הסכך ראוי' לז' שפיר הסוכה פסולה אפי' ביום שדפנות ראוי' כיון שאין הסכך ראוי' לז' כנ"ל ובסכך שפיר בעי' ראוי' לז'

שוב הקשית קושי' נאה על רבינו ישעי' שבאשר"י סוכה מ"א שהק' מה חילוק יש בין מעמ"ל לשאול בשניהם הוא שלו עד שיטלנו ושניהם אין הגוף קנוי' לו ותי' דמעמ"ל אינו חייב באונסי' דלהכי יהבי ניהלי' במתנה מיהו כי איתי' בעיני' מיחייב לאהדורי לי' וכיון דאינו חייב באונסי' קרינא בי' לכם אבל שאול שחייב באונסי' לא קרי' בי' לכם ע"ש ולפמ"ש קצו"ח סי' ע"ב אות ל"ד דשואל ספר מחבירו פטור מאונסין דה"ט דשואל חייב באונסי' משום שכל הנאה שלו אבל מללה"נ ע"ש א"כ בלולב ואתרוג שאול פטור מאונסי' משום דמללה"נ וכיון דפטור מאונסי' אמאי לא קרי' בי' לכם. ולפענ"ד נראה סברא אחת לפמ"ש התוס' שבועות מ"ד סד"ה שומר דאם מחויב בגניבה ואבידה מצד בע"ח קונה משכון עובר בחמץ כיון שחיוב גניבה ואבידה הוא מצד קנינו שהוא שלו אעפ"י שאינו חייב באונסי' אבל מצד קבלת שמירה אינו עובר אא"כ מחייב באונסי' ע"ש וה"נ אני אומר