בית שערים אורח חיים לה

בפיך לא הוי ממעטי' זהב אבל מן המותר בפיך כתי' דכשר וממילא דייקי' דמה שאינו מותר בפיך פסולי וכ"ת כיון דאיתקש כה"ת לתפילין כמ"ש מג"א ה' ר"ה סי' תקפ"ו סק"ג א"כ ליפסל בכה"ת מין שאינו ראוי לפיך אני אומר אה"נ ובכ"מ דכשר דבר שאינו ראוי לפיך לאכילה באמת לא בעי' מן המותר בפיך וכשר גם אסור בפיך וכמ"ש והא דלא ילפי' בי' באמת מתפילין דבעי' דבר הראוי לפיך לאכילה היינו או משום דגלי קרא כמו בסכך של סוכה דבעי' פסולת גורן ויקב או כמו שאכתוב לקמן אי"ה

אמנם כן גם על סברתך אין זה השגה כלל ולא השמעת לאזנך מה שאתה מוציא מפיך ואטו אתה אמרת דאם עושה מלאכת שמים מדבר שאינו בע"ח כשר ממין האסור בפיך אפי' בדבר שצריך להיות מבע"ח דוקא זה לא ניתן להאמר דהא צריך מבע"ח דוקא אלא כך אמרת דבר שצריך להיות מבע"ח דוקא שייך בי' מן האסור בפיך אבל בדבר שא"צ להיות דוקא מבע"ח ל"ש מותר ואסור בפיך וא"כ שפיר כתבו רש"י ורע"ב דזהב פסול משום דכתי' מן המותר בפיך וזה ל"ש רק בדבר הבא מבע"ח דוקא וממילא זהב שאינו מבע"ח פסול דאל"כ ל"ש בי' מותר בפיך הראותך בעיניך חתני אהובי כ' תשים לב להבין דבר על בוריו ולשדד עמקי' למען תהי' תורת ד' בפיך

ולא עוד אלא לפי מה שהוכיח נוב"י שם מרש"י ור"ן דפירשו ציפן זהב שעשה גוף הבתים של זהב א"כ פשיטא שצריך להיות מבע"ח דוקא מעור ובמנחות פי' רש"י שהוא ק"ו מרצועות עיי"ש דף מ"ב ד"ה ציפן ובפ' נגמר הדין פירש"י שהוא הל"מ אלא לפי הבנת ב"י או"ח סי' ל"ב דפי' ציפן זהב הוא ע"ג בתים של עור מ"מ כיון דגוף הבתים צריכין להיות מבע"ח של עור דוקא דשייך בי' מן המותר בפיך לכן גם בנטפל אל הבתים וציפוין ס"ל לרש"י ורע"ב ור"ן נמי דשייך בי' מן המותר בפיך אבל לעולם בדבר שאינו בא מבע"ח י"ל דל"ש בי' מן המותר בפיך

אבל מה שהשבת אתה על השגה הנ"ל דאם היתה קושי' מהר"ש לאנדא מסוכה כ"ג גבי דופן סוכה מפיל לדעת רש"י ורע"ב הנ"ל דבעי' מן המותר בפיך שראוי לאכילה ודאי לק"מ דלפ"ז יהי' גם דפנות סוכה של עץ ולבני' וסכך של זמורות פסולי' לסוכה דאינם ראוי' לאכילה כמבואר כתובות פ"א ע"א דזמורות מאכל עילי' וזה ודאי אינו וכל מס' סוכה מלא מזה דכשר, אינו תשובה כלל ואדרבה תקשי הקושי' על כל הני אמאי כשר הא בעי' מן המותר בפיך שיהי' ראוי לאכילה ובסכך י"ל דגלי קרא שיהי' מפסולת גורן ויקב אבל בדפנות קשה ואין לומר דאיתקש לסכך א"כ ליבעי' נמי דומי' דסכך פסולת גורן ויקב דוקא דבר שאינו מקבל טומאה ותלוש והרי מבואר במס' סוכה והלכותי' דברי' שכשרי' לדפנות ופסולי' לסכך, אבל אני אומר כלל גדול בדין זה דוקא בדבר שאמרה בו תורה ממאי צריך להיות שייך לומר בו דאיתקש כה"ת לתפילין שדבר זה שצריך להיות ממנו צריך להיות מן המותר בפיך שראוי' לאכילה ולא ממין שאסור בפיך ולא ממין שאינו ראוי לאכילה אבל בדבר שלא הקפידה בו ממאי צריך להיות כגון דפנות הסוכה שלא דיברה בה תורה כלל ולא הל"מ רק אמרה שצריך דפנות כדפנות רשות ל"ש לומר דאיתקש כה"ת לתפילין דאין זה בכלל תורה כלל רק על דפנות רשות צריך סכך מצוה ואז הוא סוכה ואיך יהי' איתקש לתפילין לכן אין קפידא בדפנות הסוכה על מותר בפיך כלל וכ"ש דמיושב קושי' מהר"ש לאנדא, ולפ"ז גם הקולמוס שכותב בה סת"מ שלא אמרה בה תורה דבר ולא הל"מ מאיזה דבר יהי' אם מעץ או קנה או ברזל או כנף רק שיכתוב כדרך כתיבת רשות במה שלבו חפץ ל"ש בי' דאיתקש לתפילין ולא בעי' בי' מן המותר בפיך ומ"ש מאירי במגילה כ"ד כלומר שכל עניני התפילין הן קלף שלהם הן תוך שלהם הן חוטי' הן רצועות הכל של בהמה טהורה לא של טמאה ולא של עץ ולא של זהב קאי רק אהני דחשיב דכתבה בו תורה איך ובמה צריך להיות בתפילין אבל קולמוס שלא כתבה בו תורה דבר והוא כותב בקולמוס שכותב דברי רשות ל"ש בי' מן המותר בפיך כלל, ומעתה בין תבין את אשר לפניך כי מה שהבאת לשון המאירי להאיר על דב"ש ליתא

ומה שנ"ל ביישוב קושי' מהרצ"ח הנ"ל דל"ש מן המותר בפיך אלא בדבר שעושין בו מלאכת שמים בהויתו וכדכתי' למען תהי' תורת ד' בפיך דהיינו הוי' אבל הדלקת נ"ח שהוא בביעורו והעדרו ל"ש בי' מן המותר בפיך כלל ואף שכתבו תוס' שבת כ"ה סר"ה הא דשמן ובשר ותבואה חשיבי בעין טפי בשעת היסק מעצים מ"מ לא כתבו אלא דהוי בעין טפי מעצים אבל באמת גם זה לא חשיב בעין גמור ואפי' חשיב בעין גמור מ"מ המצוה הוא בכלוי ולא בהוי' ול"ש בי' תורת ד' בפיך מן המותר בפיך

ומ"ש להצדיק דבריך דכשר אם כתב סת"מ בקולמוס של עוף טמא משום דהוי זוז"ג דהעור הוי גורם היתר והשגתי מדברי תוס' ע"ז מ"ח דבעי' הגורמי' שווין ותמהת הלא הר"ן והריטב"א ס"ל דלמסקנא אפי' אין הגורמי' שווין נמי חשיב זוז"ג וכ"כ שעה"מ ספ"ג מחמץ ידעתי בני ידעתי אבל שיטת התוס' ורמב"ן שגם בעסקנא לא נאיד מסברא זו עיי' בר"ן וריטב"א ותשו' אבני מילואי' סי' ז' ולא כיוונתי רק שאין הדבר פשוט כמ"ש וכן דעת לח"מ ברמב"ם פי"ז ממ"א עיי"ש אבל לפענ"ד נראה לחדש דגם לדעת הר"ן והריטב"א לא מקרי כאן זוז"ג והנה שאור של חולי' ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה וחימצו מקר' זוז"ג אבל אם נפל שאור של תרומה לחוד אסור ולא הוי זוז"ג ואמאי לא נימא דהעיסה גורם היתר וכן תנור חדש שהוסק באיה"נ ואפה בו פת בהיסק ראשון אסור כמבואר כ"ז בסוגי' דפסחי' דף כ"ז וע"ז מ"ט ובראשוני' ושו"ע יו"ד קמ"ב ואמאי לא הוי הפת גורם היתר וכן נטל הימנה כרכור וארג בו את הבגד אסור בהנאה ע"ז מ"ט ע"ב ואמאי לא אמרינן דהפשתי' או הצמר שהבגד נארג ממנו הרי גורם היתר וביו"ד סי' ס' בהג"ה דפרה שנתפטמה כל ימי' באי' אסורה דאין כאן זוז"ג ואמאי לא מקרי הפרה גופא גורם היתר אלא ודאי דלא מקרי גורם אלא דבר שפועל פעולה בנפעל ושאור פועל חימוץ בעיסה, והאש פועל אפי' בעיסה והעיסה אינו פועל רק נפעל בו הפעולה, והכרכור פועל בצמר שיהי' בגד והצמר הוא נפעל מהכרכור. והמאכל גורם פיטום בפרה והפרה נפעלת מהמאכל ולכן לא נקראו כל אלה גורם היתר ולפ"ז ה"נ לא הוי זוז"ג דאין כאן רק גורם א' שפועל בהנפעל דהיינו הקולמוס פועל בדיו וקלף לצור מן הדיו על הקלף צורת אותיות והקלף והדיו הם נפעלי' ומקבלי' פעולת הקולמוס והו' רק גורם א' ופסול וזה ברור לפענ"ד

אך לכאורה אכתי איכא זוז"ג דהסופר הכותב הוא פועל כמו הקולמוס ויש לחלק כמ"ש בסמוך אי"ה אבל זה שיבוש דהסופר אינו גורם היתר דאדם אינו מן המותר בפיך דהרי פסק הרמב"ם פ"ב ממ"א ה"ג דבשר אדם וחלבו בין מן החי בין מן המת אינו לוקה אבל אסור הוא בעשה ועיי' מ"מ שם ואריכות הר"ן כתובות ס' בזה וא"כ גם האדם אינו מותר בפיך ואפי' לדעת הראב"ד ורמב"ן ורשב"א שהביא המ"מ שם דבשר אדם אין בו אי' כלל מה"ת מ"מ לדעת רש"י ור"ן ורע"ב וק"ע ופ"מ במשנה דמגילה הנ"ל דמה שאינו ראוי לאכילה נמי לא מקרי מותר בפיך א"כ בשר אדם ודאי אינו ראוי לאכילה ואינו עומד לאכילה ומכ"ש דמת אסור אפי' בהנאה ומחיים אסור לחבול בו וגם אסור לחבול בעצמו וכמ"ש הרמב"ם פ"ה מחובל ומזיק ה"א ולא משכחת רק בחותך ממנו לרפואה או באיסור ופשיטא דלא מקרי מותר בפיך. ולפ"ז תקשי איך יכול סופר לכתוב סת"מ הא הסופר אינו מן המותר בפיך ואין לומר שכותב בקולמוס הבא מעוף טהור שהוא מותר בפיך והוי זוז"ג ומותר ז"א כיון דזוז"ג אסור עכ"פ לכתחילה אפי' הוא מדרבנן מ"מ אין ראוי שיהי' זה מצוה כמ"ש ראשוני' גבי לא אמרה תורה שלח לתקלה והי' ראוי' שיהי' הכל דוקא בדפוס עיי' טו"ז סוסי' ער"א ותשו' חו"י סי' קפ"ד דאז האדם הוי רק גורם דגורם או גורם שלישי דאינו מזיק אלא ודאי נפשוט ספיקא של דב"ש דכיון דבשעה שעושה מלאכת שמים והמצוה אין כאן דבר שאינו מותר בפיך שפיר כשר

ומה שתמהת על ראי' שהבאתי מירושלמי שהביאו תוס' פסחי' ע"ה דבכשר ופסול ל"ש זוז"ג שיכשר ע"י גורם כשר מדלא תי' דגחלי' וחום התנור הוי זוז"ג ותמהת הא גם לתי' ירושלמי דתנור מצרף חום הגחלי' שלא יתפזר צ"ל דמטעם זוז"ג אתאי' עלה וכן הבינו כל האחרוני'. אבל לפענ"ד לשון שכתבו תוס' כי איכא אש האש נוצח כח התנור לא משמע כפירושם אלא שאין חום התנור צולה כלל את הפסח אינו גורם לצליי' כלל רק גורם דגורם כמ"ש והתנור מצרף חום הגחלי' שלא יתפזר ואין חום התנור פועל בפסח כלל רק בגחלי' שגורמי' צליית הפסח והגחלי' הם גורם כשר שצולי' הפסח והתנור גורם דגורם ולהכי שרי וכמ"ש הריטב"א בע"ז מ"ט ליישב האי דפא"ט דאמרי' בדספנא מארעא דחד גורם הוא ולא אמרינן שהתרנגולת והקרקע הו' זוז"ג לפי שכל העיקר הוא מן התרנגולת כי היא הזורע המצמיחה ואין הקרקע אלא כעין מזון בלבד לחממה עיי"ש ונ"ל נמי דכונתו דקרקע הוי גורם דגורם קרקע בתרנגולת ותרנגולת בביצה וה"נ דכוותי' תנור בגחלי' וגחלי' בפסח ואתי שפיר

ועוד נ"ל בכונתם למ"ש נוב"י תנינא יו"ד קל"ז דאע"ג דבעי' במקוה הויתו ע"י טהרה ואפי' לדעת הר"ש דמניעת פסול זחילה בעי' נמי דוקא ע"י טהרה היינו דוקא אם הפסול כבר כאן שהם זוחלי' אבל אם עכשיו אכתי אינו פסול ואינם זוחלי' רק שרוצה למנוע שלא יבא פסול מכאן ולהבא לא בעי' ע"י טהרה וה"נ רק הגחלי' לבדם צולי' עכשיו ונוצחים כח החום אלא שאילולי התנור הי' בא פסול מכאן ולהבא שהי' חום הגחלי' מתפזר והתנור מונע רק שלא יבא הפיזור מכאן ולהבא זה לא מקרי גורם פסול והכי דייקי לישנא דתוס' אבל זוז"ג ל"ש בכשר ופסול וכמ"ש

ומה שדחית מ"ש דל"ש למידרש כתבו לכם השירה הזאת לכם דבעינן היתר אכילה כמו באתרוג משום דעור אינו ראוי' לאכילה כמ"ש רמב"ם פ"ד ממא"ס והוי כמו לולב דלא דרשינן לכם להיתר אכילה וע"ז הפלאת לרש"י ור"ן ורע"ב הנ"ל דזהב לא מקרי מותר בפיך לפי שאינו ראוי' לאכילה א"כ עור נמי אינו מותר בפיך ואינו משכחת סת"מ כלל וע"כ צ"ל דעור מקרי מין המותר בפיך דיש עור רך דראוי' לאכילה וא"כ מה"ט נמי לא דמי עור ללולב שכל המין אינו ראוי לאכילה משא"כ עור, הנה אין הנידון דומה דלענין מותר בפיך תלי'