בית שערים אורח חיים שמט

עבדי' מיני' למכתן כיון דמיעטי' רחמנא ממעילה וא"כ שוב אין בו חיבת הקודש ואינו מקבל טומאה מה"ת ושפיר כתבו התוס' לחלק בין קודם קידוש ובין לאחר קידוש ולק"מ דאחר קידוש ל"ש ב' תירוצי תוס' הנ"ל וא"כ לענין מעילה א"צ למיעטה דהיא רק מסברא פקע מיני' שם הקדש ול"ש חיבת הקודש כמו"ש תוס' ביומא הנ"ל דכאן ל"ש דחיית טו"א כיון דלאו ממיעוטא דהיא ממעטי' לי' וניחא סברת תוס' כנ"ל וא"ש

ומכאן יש תשובה למ"ש חת"ס יו"ד סוסי' קס"ז לדחות דברי נוב"י דאף דפ"א יש שני חזקות נגד הרוב מ"מ אזלי' בת"ר ודחה חת"ס כיון דלא ידעי' פסול טריפה בפ"א רק מדכתי' חטאת היא שדינה כחטאת וכיון דבחטאת כשר דשם ליכא אלא חד חזקה נגד הרוב ממילא כשר נמי לפ"א אף דאיכא שני חזקות ע"ש והרי כאן דלא ידעי' מעילה בפ"א רק מדכתי' חטאת היא ואף דקדשי בה"ב הוא מ"מ אין מועל אחר מועל אלא מדכתי' חטאת הוא כמו"ש תוס' מנחות שם ד"ה חטאת ומ"מ אי לאו מיעוטא דהיא הו"א דיש מועל אחר מועל באפר פרה מטעמי' שכתבו תוס' אף דבחטאת גופא אפר מותר וצ"ע

אמנם גוף דברי טו"א שכתב דוקא לענין מעילה מיעטו קרא בהדי' מדכתי' היא אבל לענין שאר מילי דינו כחטאת תמוהי' בעינ' וכי קרא דחטאת היא אתי למעילה הלא משם ילפי' דטריפות פוסל בפרה כדאמרי' בחולי' י"ב וכן מומי' ושאר דברי' הפוסלי' בקרבנות פסולי' בזה ומדקרי' רחמנא חטאת וכמו"ש רמב"ם פ"א מפרה ה"ז ועיי' כ"מ שם ה"ט וע"ז קאי מיעוטא דהיא דהא דקרי' דרחמנא חטאת לומר שדינה כחטאת אף שהיא קדשי בה"ב היינו רק היא גופא ולא אפרה וא"כ שפיר כתב תוס' ביומא דבאפר ל"ש חיבת קודש

ומה שהביא שם ראי' נגד דברי תוס' יומא הנ"ל ממנחות ק"ב דפריך לר"ש דאמר כל העומד לזרוק כזרוק דמי ה"נ כל העומד לשרוף כשרוף דמי פרה ונותר אמאי מטמאי' טומאת אוכלי' עפרא בעלמא היא ומשני חיבת הקודש מכשרתן ומשמע דפרה מטמא מה"ת והביא שכן כתב בתשוב' רשב"א סי' ל"ב ע"ש. דמי להאי עורבא דמביא נורא לקיני' דאדרבה הרשב"א שם מוכיח מגמ' זו דאפר פרה אינו מטמא טומאת אוכלי' וז"ל אחר שהביא גמר' הנ"ל אלמא פשיטא להו דפרה אינו מטמא טומאת אוכלי' לאחר שריפתה דאפי' קודם שריפתה הוי ק"ל היכי מטמאה טומאת אוכלי' משום כל העומד לשרוף כשרוף דמי ובהא הוא דמהני חיבת הקודש דאע"ג דכל העומד לשרוף כשרוף דמ' הכא משום חיבת הקודש לא אמרי' ע"ש הרי מפורש יוצא מדברי רשב"א דלא מהני חיבת הקודש אלא דלא נימא עומד לשרוף כשרוף אבל האפר אינו מקבל טומאה משום חיבת הקודש וכדברי תוס' יומא הנ"ל וכן משמע מלשון תוס' ב"ק ע"ז ד"ה פרה שכתבו אע"ג דהוי מהני כל העומד לשרוף על האוכל כגון נותר ופרה לחשוב כעפרא אי לאו דמכשיר להו חיבת הקודש ע"ש משמע דלא מהני חיבת הקודש רק דלא נימא כל העומד לשרוף אבל לא לקבל טומאה אחר שנעשה אפר

ולכן הנכון דהא דאמרי רבנן דמי חטאת שנטמאו אין מטהרי' ועי' רש"י חגיגה כ"ג ד"ה כזית מת תחוב והאהילו עליו ונטמאו הוא עפ"מ דתנן פרה פ"י מ"ג קלל של חטאת שנגע בשרץ טהור נתנו על גביו ר"א מטהר וחכמי' מטמאי' ופירשו הר"מ ור"ש ורע"ב שם אע"ג דכ"ח אינו מקבל טומאה מגבו מ"מ מדכתי' במקום טהור אין זה מקום טהור ע"ש ועיי' ברמב"ם פי"ד מפרה ה"א וה"ג מבואר דאפר חטאת שאינו במקום טהור נפסל מגזה"כ ואסף איש טהור את אפר הפרה והניח מחוץ למחנה במקום טהור ולפי דעתי העני' הוא רק לאפסולי גופא ולא למימני בי' ראשון ושני עיי' מנחות ק"ב ע"ב כיון דהיא רק גזה"כ ובעלמא לא מצינו שיהי' אפר מקבל טומאה וכן כתב גם טו"א בסוף דבריו. ומעתה כיון דהא דאפר חטאת נפסל בקבלת טומאה הוא גזה"כ נ"ל כמו דקי"ל לענין מי חטאת שנעשו בהם מלאכה דפסולי' דיש חילוק דוקא קודם קידוש אבל אם נעשו בהם מלאכה לאחר קידוש שרי' כמבואר בכמה דוכתי וברמב"ם פ"ח מפרה ה"נ לענין פסול אפר יען שאינו במקום טהור אינו פסול רק קודם קידוש אבל לא לאחר קידוש דאין לך בו אלא חידושי וא"כ נכון סברת תוס' זבחים הנ"ל לחלק בין קודם קידוש לאחר קידוש ולק"מ קושיא טו"א וא"ש

ותימה בעיני על רשב"א בתשובה שם שתמה על השואל שכתב היכא מצינו באפר ועפר שיקבלו טומאה וכו' ותמה הרשב"א וכי אפר פרה אינו מקבל טומאה והלא מקרא מלא דיבר הכתוב ואסף איש טהור את אפר הפרה וכו' ולפמ"ש שפיר כתב השואל דלא מצינו אפר ועפר שיקבלו טומאת אוכלי' לממני בי' ראשון ושני והא דבעי' איש טהור היינו רק מגזה"כ לאפסולי גופא מהזאה כמו דבעי' מקום טהור מגזה"כ וכמוש"ל

עוד תמה טו"א שם על דברי תוס' הא האי עובדא דמת תחוב בקרקע של ספינה במי חטאת נמי הוי וגם גזר על מי חטאת נמי שלא ישאו בספינה מהאי עובדא דנטמאו ש"מ דמי חטאת שאחר קידוש כשנטמאו נמי אין מטהרי'. ולפענ"ד לק"מ דתוס' לא הק' אלא אם מי חטאת שנטמאו מטהרי' בין נטמאו קודם קידוש בין נטמאו לאחר קידוש א"כ למה גזרו כלל הא אפי' נטמאו מטהר' אבל כיון דבנטמא האפר קודם קידוש אינו מטהר ושפיר גזרו שלא יעביר אפר חטאת בנהר וכיון דבאותה מעשה הי' מי חטאת ואפר חטאת גזרו על שניהם שלא יעבירם בנהר אף דבמי חטאת ל"ש שום חשש גזרו הא אטו הא וכ"ש לר' חנני' בן עקיבא דבעי דוקא כמעשה שהי' וא"ש

ועתה נחזור לקושיתו עיי' רע"ב פ"י דפרה מ"ה שכתב ובידו כלי ריקן דלא בעי' והניח במקום טהור אלא באפר הפרה ובמים המקודשי' ע"י האפר והר"מ שם הוסיף שאנחנו לא נצריך מקום טהור אלא לאפר הפרה כמו שביאר הפסוק או למים מקודשים לסיבת האפר אשר בה ע"ש מבואר דבמי חטאת אפי' לאחר קידוש אין בהם דיני מי חטאת רק מצד האפר אשר בו. ולפ"ז מה שמחלקי' תוס' בין קודם קידוש לאחר קידוש היינו באפר חטאת דנטמאו קודם קידוש אין מטהרי' ולהכי גזרו שלא יעבירו בנהר אבל לאחר קידוש מטהרי' ומ"מ גזרו גם על מי חטאת שלא יעבירם בנהר אטו אפר חטאת כמש"ל לסיבת אפר שבה אבל על המים קודם נתינת האפר לא גזרו כלל ולא מיבעי' לחנני' דבעי' כמעשה שהי' ודאי לא גזרו דשם לא היה מים לחוד אלא אפי' לרבנן דלא בעי' כמעשה שהי' מים כיון דגם לאחר קידוש אין במים דין חטאת רק מצד האפר שבו וכמו"ש הרמב"ם הנ"ל א"כ קודם נתינת האפר לתוכה לא גזרו כלל והיינו מתני' דפ"ט דמקוואות מ"ו ובמים שאינם מקודשי' דהיינו המים קודם קידוש לא גזרו כלל שאסור להעבירם אבל באפר עיקר הגזירה משום קודם קידוש דאינן מטהרי' אבל לאחר קידוש מטהרי' וכמו"ש תוס' ומ"מ גזרו שאסור להעבירם בנהר אטו נטמא האפר קודם קידוש וכמוש"ל ומיושב קושי' מעלתו וא"ש

עוד האריך בטו"א שם עמ"ש תוס' בחגיגה דהא דמי חטאת שנטמאו מטהרי' היינו בשאר טומאות אבל בטומאת מת נפסלו ואמאי הא כמו דיליף ר"א נטמאו בשאר טומאות דמטהרי' שהרי נדה מזין עלי' א"כ כ"ש דיש למילף דנטמאו במת מטהרי' דהא טמא מת מזין עליו ובשלמא לאביי א"א למילף בטומאת מת טומאה קדומה מטומאה שבאותו שעה דהא טומאה שבאותו שעה הכשירו בכך אבל לרבא דר"א סבר הזאה צריכה שיעור ומצטרפי' להזאה קשי' דל"ש הכשירו בכך דהא אפשר להזות כשיעור בב"א ע"ש. אמנם לענ"ד כל דבריו בנוי' עמ"ש רש"י שלא מצינו בתורה שהוזקקה לטבול לנדתה תחלה ולקבל הזאה וטהרה אבל הרמב"ם פי"א מפרה ה"ג כתב כל הטמאי' מקבלי' הזאה וכו' שנאמר והזה הטהור על הטמא ביום השלישי הא למדת שהזי' מועלת לו אעפ"י שהוא טמא והוא מספרי זוטא כמו"ש כ"מ שם וא"כ דוקא מנדה דאיכא קרא ילפי' דמי חטאת שנטמאו בשאר טומאות מטהרי' אבל מטומאת מת ליכא למילף דלמא באמת לא מהני הזאה אלא כשמזה כשיעור בב"א אבל כשהיא גם נדה שפיר מצטרפי' להזאות הואיל ומטהרי' לטומאת נדה מטהרי' נמי לטומאת מת וכמו דאמרי' בזבחים ל"ב הואיל ואישתרי לטומאתן אשתרי נמי לזיבתן וא"ש. ויש לי עוד בזה אריכות דברים. ומחמת טרדא אקצר באמרים. ור' יזרוק עלינו מים טהורים. וקרנינו ירום. כנפש ידידו דוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ש"ל

שיל"ת ב' אויפאלו

ישאו הרים שלום. לאוצר בלום. ידידי הרבני החרוץ ושנון. וריח לו כלבנון. שמו ינון. כמו"ה חיים זלמן נ"י מאשקאוויטש בק"ק ה' בוסערמין וכעת דיין מצויין בק"ק טאקאי

מכתבו קבלתי והנני להשיבו במה שנסתפק פמ"ג או"ח סי' תרכ"ח בטו"ז סק"ג באין לו סוכה אחרת כ"א באילן או ע"ג בהמה אי עולין ביו"ט וכו' וכ' וקצת ראי' מחי' רשב"א פ' הישן סוכה כ"ג שכ' וזו אינה ראוי' לז' רצופי' שהשבת בא לעולם בתוך ז' ובהמה אינה ראוי' לשבת ע"ש ומה צריך לזה הא בלא"ה הא ביו"ט אין עולין אלא משמע דמשכחת לה דעולין ביו"ט ע"ש והקובץ ברמב"ם פ"ד מסוכה דחה ראיתו דמשכחת לה אם כבר עלה מעיו"ט דאפשר דאין מחייבין אותו לירד ותמה מעלתו עליו הא בשבת נמי י"ל כן אם עלה מע"ש עוד הק' דהא דאין מחייבי' אותו ע"כ הפי' מעיו"ט דאי בי"ט מבואר בעירובי' ק' ורמב"ם פכ"א משבת ה"ט דמותר לירד אם עלה מעיו"ט ול"ש לשון מחייבי' וא"כ אמאי אין מחייבי' אותו לירד הא מבואר בסוגי' דיש איסור בישיבת אילן כמו בעליי' וירידה. ונ"ל ליישב דלכאו' קשה אמאי לא נימא דאתי עשה דסוכה ודחי אי' דאין עולין באילן ואי' דאין משתמש' בבע"ח אך ז"א דיו"ט עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה דרבנן כדאמרי' בר"ה ל"ב ועוד דלא הוי בעידנא דמיעקר לאו מיקיים