בית שערים אורח חיים שמח

ועוד נ"ל עפי"מ דאיתא בירושלמי שם א"ר שמואל ברב יצחק כתי' להעלות נר תמיד שיערו לומר אין לך דבר עושה שלהבת אלא פשתן בלבד ופי' המפרש לכן לקחו פתילות של פשתן ולא של צמר גפן אע"ג שהוא נאה הימנו מפני שהפשתן מעלה להב יותר וכתי' להעלות נר תמיד ע"ש ולפי"ז קשי' לי מנ"ל לרמב"ח דפתילות שהם פסולות בשבת פסולות למקדש משום שנאמר להעלות נר תמיד שתהא שלהבת עולה מאילי' ולא שתהא עולה ע"י ד"א הא איצטריך קרא להאי דרשא דירושלמי הנ"ל

אך נ"ל דבאמת קשה על ירושלמי הנ"ל ל"ל קרא להכי שעושי' פתילות מבגדי כהונה שבלו תיפוק לי' דאמרי' בברכות ט"ל ושבת קי"ז ע"ב בריפתא דעירובא מברכי' עלי' המוציא וכו' אמרי' הואיל ואיתעביד בי' מצוה חדא נעביד בי' מצוה אחריתי ועיי' באו"ח סי' שצ"ד בהג"ה וסי' תרס"ד בהג"ה ס"ט ומשו"ה שפיר הדליקו בשמחת בית השואבה מבלאי מכנסי כהונה ולא בצמר גפן שהוא נאה הואיל ואיתעביד בי' מצוה שלבשו כהן בעבודה נעביד בי' מצוה אחריתי וצ"ע לכאורה

איברא יש לחלק בתרי גווני חדא דוקא אם לא נשתנה הדבר מכמות שהי' בשעה שעשה בו מצוה ראשונה אז אמרי' הואיל ואיתעביד בי' מצוה חדא וכו' אבל כאן אין עושי' בו מצוה שני' לעשות פתילות עד שכבר נשתנה מכמות שהי' בשעת מצוה ראשונה ואינו ראוי' עוד למצוה ראשונה עיי' ברמב"ם הנ"ל הלכה ה' ל"ש לומר הואיל ואיתעביד בה חדא מצוה וכו' דהא כמות שהוא לא איתעביד בי' מצוה ולכן צריך קרא

ושנית י"ל דלא עבדי' בי' מצוה אחריתי אלא אם אינו גרוע מד"א וגם שם בעירוב אם יש לו פת נקי' יותר מן העירוב אינו מבצע עליו וכאן כיון שצמר גפן עדיף ונאה מפשתן לא הוי ידעי' דנעביד בי' מצוה אחריתי ולהכי צריך קרא

אמנם כ"ז אי ילפי' נרות דשמחת בית השואבה מן נרות דמנורה אבל למאי דמשני רמב"ח בשבת שמחת בית השואבה שאני דלא ילפי' מקרא דמנורה א"כ תקשי למה עשו מבגדי כהונה פתילות לשמחת בית השואבה ולא בצמר גפן כקושי' ירושלמי ואי מקרא דירושלמי הא האי במנורה כתי' ולרמב"ח לא ילפי' מיני' וע"כ מסברא כיון דאיתעביד בה חדא מצוה נעביד בה מצו' אחריתי וא"כ מוכח דלא כחילוק הנ"ל וממיל' דגם במנורה לא צריך קרא דירושלמי רק מסברא הנ"ל עבדי' פתילות מבלאי בגדי כהונה ואייתר קרא להעלות נר תמיד לדרשא דרמב"ח וא"ש

ולפ"ז התינח לבתר דמשני שמחת בית השואבה שאני אבל המקשן דלא ידע מזה פריך שפיר מבלאי מכנסי כהנים אפי' לראב"ש דאבנט כהן הדיוט הי' של בוץ דמ"מ קשה אמאי עבדי' בפשתן ולא בצמר גפן ואי משום דאיתעבד בי' חדא מצוה ס"ל כחילוק הנ"ל וע"כ מקרא דירושלמי להעלות נר תמיד וא"כ איצטריך קרא להכי ומנ"ל לרמב"ח דרשא שלו כקושי' הנ"ל רק כיון דאנן קי"ל כרבי פירש"י הקושי' על גוף הדין אליבא דרבי אבל המקשן פריך שפיר גם אליבא דראב"ש וכמ"ש וקושיתו לק"מ. וד' יאיר עינינו בתורתו להעלות נר תמיד. וכביר ונאור. באורו נראה אור כנפש ידידו החותם בכתיבה וחתימה טובה דוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שכ"ח

שיל"ת מאדע יום ג' לס' וצויתי את ברכתי לכם תר"ם לפ"ק

אלף שלומים. מגבהי מרומים. לחותני אהובי ידידי הרבני החו"ב בחכמה פותח שערים. ובדעת ימלא חדרים. מתהלך בתומו. כשמן תורק שמו. כמו"ה חיים יוסף דוב כהנא נ"י עם חותנתי הצנועה מנב"ת מ' זלאטא תי' לאוי"ט

מה שנתקשה חותני נ"י בש"ס שבועות י"ז דפריך טמא ששימש היכי משכחת לה אי דלא שהה היכי עביד עבודה. וקשיא לי' דבזבחים ר"פ ב"ש ס"ל לב"ש וב"ה דכל הניתני' במזבח החצון אם נתן מתנה אחת כיפר והוא בודאי שיעור קטן מכדי השתחוי' שהוא כמימרא דהאי פסוקי וכל בנ"י וכו' וי"ו מן ויכרעו וכו' והוא עבודה גמורה וגמר עבודה ול"ל לאביי לשנוי שהופך בצינורא. הנה בגוף הקושיא אינני מסכים עמו אף שהוא כהן בעבודתו. ומי יודע אם מתנה הוא שיעור מכדי השתחוי' אם לא נתנו חכז"ל דבריהם לשיעורין אמנם גם לדעת חותני נ"י נ"ל לתרץ ואמינא תרתי ותלתא טעמי

א) דהרמב"ם פ"ד מביאת מקדש ה"ד פסק דטבול יום שעביד עבודתו פסולה וחייב מיתה ביד"ש והראב"ד בהשגת כתב כיון שטבול יום שנכנס למקדש בכרת וכמ"ש הרמב"ם נמי בפ"ג מהלכה הנ"ל הי"ד היכי משכחת לה טבול יום ששימש במיתה האיכא נמי כרת בשביל ביאת מקדש ואינו מוצא אותן אלא בבמה אי נמי שעשה בית יד ארוכה לצינורא והיפך באברים מבחוץ ע"ש. ולהכי משני אביי בהופך בצינורא. דבזה ניחא נמי דלא תקשי טבול יום ששימש בטומאה היכי משכחת לה. דבזה ליכא למימר כקושי' חותני נ"י שהרי טבול יום הוא חוץ למקדש וכיון דעכ"ח צריך לתרץ כן אטבול יום נקט נמי כן גב' טמא וא"ש

ב) נ"ל כמו דאמרינן בעלמא כל הראוי לבילה אין הבילה מעכבת ושאינו ראוי לבילה בילה מעכבת ה"נ אף דנתן מתנה אחת כיפר היינו אם ראוי ליתן ד' מתנות כמצותו. אבל כאן גם בלי איסור טמא ששימש אינו ראוי ליתן ד' מתנות משום איסור שהי' במקדש וכיון שאינו ראוי לבילה מעכבת בו ולא כיפר גם בלא איסור שימש בטומאה וממילא אין כאן איסור שימש בטומאה כלל דאינו עבודה וא"ש

ג) נ"ל כיון דטמא ששימש עבודתו מחוללת וכמו שפסק הרמב"ם פ"ד ה"א מביאת מקדש וא"כ לא אהני מעשיו ואיך מחויב מיתה ביד"ש אלא משום דעבר אמימרא דרחמנא וכך ע"ז חייבי התורה. ולפ"ז נ"ל דבר חדש דודאי אם עשה עבודה כמצותה כגון שנתן ד' מתנות חייב אף דלא מהני מעשיו. אבל בנתן מתנה אחת שאינו כמצותו אלא דבדיעבד כיפר. והתינח בכהן טהור אבל בטמא ששימש דלא כיפר דהרי עבודתו מחוללת וכיון שלא עשה כמצותו אינו עבודה כלל ולא מקרי שימש בטומאה ופטור משום דלא אהני מעשיו

ד) נראה לי ע"ד הנ"ל כיון דעבודתו מחוללת אבל הקרבן אינו נפסל בכך וא"כ א"צ כהן טהור ליתן מחדש ד' מתנות כמצותו וממילא הוי המתנה ראשונה שנתן הטמא כאלו הוא מום כיון שניתנו ד' מתנות חוץ ממתנה זו כמצותו ואין כאן שימש בטומאה. והמעיין ימצא לכל הסברת הנ"ל דמיונות וראיות אך אין הזמן מסכים עמי לברר ולהאריך וד' שנותיו יאריך. בטוב ובנעימים כנפשו. ונפש חתנו כבנו החותם בברכה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שכ"ט

שיל"ת ב' אויפאלו ג' שמיני תרמ"ט לפ"ק

הנני נוטה כנהר שלום, לנופך ספיר ויהלום, אוצר בלום, ידידי הרב הגדול בתורה, נזר תפארה, עושה נפלאות, בחריפות ובקיאות, כש"ת מו"ה אברהם צבי יונג נ"י פה העירה

באיגרת הפורים. בחכמה פותח שערים. ונתקשה בתוס' זבחים צ"ג ע"א שהקשו אהא דאר"א התם מי חטאת שנטמאו מטהרי' וכו' א"כ למה גזרו שלא יעביר אדם מי חטאת ואפר חטאת בנהר ובספינה וכו' כדאי' ביבמות קט"ז ע"ב ותי' דהתם קודם קידוש והכא לאחר קידוש והתפלא שהוא נגד משנה ערוכה פ"ט דפרה מ"ו מי חטאת לא יעבירם בנהר וכו' אבל עובר וכו' ובמים שאינם מקודשי' הרי מפורש יוצא דלא גזרו רק לאחר קידוש ולא קודם קידוש ותהי' להיפוך מדברי תוס' הנ"ל אלו תוכן דבריו. ולפענ"ד נראה ואקדים דטו"א בחגיגה כ"ג תמה על דברי תוס' הנ"ל מה יש לחלק לענין טומאה בין קודם קידוש ובין לאחר קידוש וכו' ע"ש

ואני בעניי הכינותי את לבי להסביר דבריהם דתוס' יומא מ"ח ד"ה מדפסיל וכו' דאפר חטאת אין לו שום טומאה מה"ת ואי משום חיבת קודש הא ל"ש בה משנעשית אפר כדמשמע במנחות נ"א ע"ב ועל פרה שלא יהי' מועלי' באפרה ע"ש ולפי דבריהם צ"ל דהא דתנן פי"א דפרה מ"ו כל הטעון ביאת מים וכו' מטמא את מי חטאת ואת אפר חטאת וכו' שמשם הוציא הרשב"א בתשו' ל"ב דאפר חטאת מקבל טומאה היינו רק מדרבנן אבל מה"ת אינו מקבל טומאה ובטו"א הנ"ל דחה ראיות תוס' ממנחות הנ"ל דדוקא לענין מעילה מיעטא רחמנא בהדי' היא בה מועלי' באפרה אין מועלי' אבל לכל מילי דינו כחטאת ע"ש. ועיי' תוס' מנחות שם ד"ה ואין שהקשו ל"ל קרא למעוטי אפר ממעילה תיפוק לי' דאפר הקדש מותר כדאמרי' סוף תמורה וכו' ותי' דשאני הכא דכל מצותה לשריפה עומד ועוד נראה דטעם דהתם משום דאין לך דבר שנעשית מצותו ומועלי' בו אבל הכא אכתי לא איתעביד ע"ש. ולפ"ז נ"ל לחדש דודאי האפר קודם קידוש דאכתי לא איתעביד מצותו עדיין שם חיבת קידש עלי' ומקבל טומאה מה"ת דחיבת קודש מכשירתה גם ר"א מודה דאינו מטהר ומשו"ה גזרו קודם קידוש שלא יעביר אפר חטאת בנהר שאם יטמא מה"ת אינו מטהר אבל לאחר קידוש שכבר נעשה מצות הפרה ומה שהגברא צריך לקבל הזאה הוא מצוה אחרת על הגברא ועיי' ברמב"ם ריש הלכות פרה שכתב יש בכללן שתי מצות עשה וזהו פרטן א') דין פרה אדומה ב') דין טומאת מי נדה וטהרתן ע"ש אבל טהרת הגברא הוא מילתא באפי נפשי' וא"כ כבר איתעביד כל מצות הפרה ופקע מיני' שם חיבת הקודש ואינו מכשיר לקבל טומאה וא"כ מה"ת אינו מקבל טומאה רק מדרבנן אפשר דמקבל טומאה ולהכי מטהרי' לר"א וכן לתי' א' שבתוס' דכל מצותה לשריפה עומד שייך רק על האפר קודם קידוש אחר שריפה אינו עומד דוקא לקידוש כדאמרי' שם דקא