בית שערים אורח חיים שמז

מ"ש לתרץ קושיתי אמאי לא ילפינן דע"א נאמן באיסור דאי אינו נאמן הלא מסברא א"נ וא"כ ל"ל גז"ש דדבר דבר דאין דשב"ע פחות משנים אלא מדאיצטריך גז"ש ש"מ דבשאר איסור נאמן וכתבת דאי מהאי הו"א דוקא בלא איתחזק איסור והיתר אבל באיתחזק הו"א דילפי' שאר איסור מדשב"ע וציינת דברי מהרמ"ל ריש גיטין בתוס' ד"ה הו' דשב"ע. הרבה יש להשיב ואינני רוצה להכניס עצמי בזה בפלפול אבל גוף תירוצך שקר הא ע"א באמת אינו נאמן באיסור באיתחזק רק בלא איתחזק והילפותא מפגול אסקי' בקשי' ואכתי קושי' במקומה על הראשונים דטרחו מנ"ל דע"א נאמן באי' בלא איתחזק הא מוכח דנאמן בלא איתחזק דאי אפילו בלא איתחזק אינו נאמן ל"ל קרא בדשב"ע דא"נ אעכ"ח דבעלמא נאמן ויש לי הרבה תירוצים ע"ז ואין עת האסף פה. וד' הטוב. יריק לנו שפע כל טוב. לא יחסר קורטוב. כנפש חמיך הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שכ"ז

שיל"ת ב' אויפאלו מוש"ק לסדר ובירך את עמך ישראל תרמ"ז לפ"ק

במוצאי מנוחה. ברכה והצלחה. לידידי הרבני החרוץ ושנון. וריח לו כלבנון כמו"ה אהרן מרדכי נ"י גאלדפינגער בגליל מארגרעטין

כתבו בא אלי בעש"ק העבר סמוך להכנסת כלה וחשתי ולא התמהמהתי להשיב על דבר קושיתו מאי פריך בשבת כ"א על רמב"ח מהא דמבלאי מכנסי כהנים ומהימניהם וכו' דילמא ס"ל לרמב"ח כראב"ש ביומא י"ב דאבנטו של כה"ג לא זהו אבנטו של כהן הדיוט דאבנט של כהן הדיוט הי' של בוץ ולא הי' בו צמר וא"כ אין כאן פסול פתילות כלל

הנה התי' הפשוט הוא כיון דקי"ל הלכה כרבי מחבירו ורבי ס"ל התם ביומא דהי' של צמר לא בעי' לאוקמא לרמב"ח דלא כהלכתא. וגם יש לדחות כיון דסתמא קתני מבלאי מכנסי כהנים ומהימניהם משמע אפי' דכ"ג ואבנטו של כ"ג וודאי הי' של צמר כדכתי' ואת האבנט שש משזר ותכלת וכו' וכמו שפירש"י בשבת ע"ש. אלא דז"א דהרי פסק הרמב"ם פ"ח מכלי מקדש הלכה ה' ובגדי כ"ג שבלו גונזי' אותן ע"ש בכ"מ ובמל"מ

אבל באמת דברי הרמב"ם תמוהים בעיני שהוא נגד ירושלמי פ"ה דסוכה ה"ג דאיתא שם תני מבלאי מכנסי כ"ג הי' מדליקי' את הנרות שבפנים ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקי' את הנרות שבחוץ מבואר שלא היו גונזי' אותם ואין לדחות דרמב"ם קאי רק על אבנט של כ"ג שהי' בו צמר ולא הי' ראוי' לפתילות דא"כ תקשי אבנטו של כהן הדיוט נמי טעון גניזה דהא אינו ראוי' לפתילות דהא הרמב"ם פסק שם כרבי דאבנטו של כ"ג הוא אבנטו של כהן הדיוט כמ"ש כ"מ. ואולי י"ל דלעולם רמב"ם קאי רק על אבנט דכ"ג אלא בשלמא בבגדי כ"ג שהיו עושי' פתילות למנורה אבנט פסול משום שיש בו צמר וטעון גניזה אבל אבנטו של כהן הדיוט שהיו עושי' פתילות לשמחת בית השואבה וכשר גם בשל צמר כדמסיק בשבת שם שפיר אינו טעון גניזה אבל לישנא דרמב"ם לא משמע הכי דקאי רק על אבנט דכ"ג של כל השנה וצ"ע

ומה שנ"ל ביישוב קושיתו דתוס' בסוכה נ"א ד"ה מבלאי הקשו תימא דלא חשיב נמי כתונת שגם הוא היתה של שש ע"ש ודבריהם תמוהים מה בעו בזה שגם הוא היתה של שש הא למסקנא דשבת הי' מותר בשמחת בית השואבה אפי' בשל צמר דהרי קושי' הגמ' ה' למ"ד דאבנט של צמר וע"ז משני דשמחת בית השואבה שאני ונ"ל דבחי' רשב"א שם בשבת הק' מאי פריך מבלאי מכנסי כהנים והלא יש בו פשתן דשש כיתנא והו"ל כרך דבר שמדליקי' בו ע"ג דבר שאין מדליקי' בו ואע"ג דבשבת אסור היינו משום גזירה דילמא אתי לאדלוקי בעיניהו אבל במקדש ליכא למיגזר ותי' דפשתן שבהם דבר מועט הוא שאין בהם אלא רביע פשתן וג"ח תכלת וארגמן ותולעת שני ודבר מועט של פשתן כזה בטל הוא לגבי שאר המינים כאלו אין בו כלל ע"ש ודבריו צריכין ביאור דלמה הק' דבמקדש קדש ליכא למיגזר תיפוק לי' דהוא עצמו כתב נעיל דדוקא בדבר שהוא ראוי' להדליק בפ"ע אלא שהאור מסכסכת בהן ועשוי' לכבות מהרה גזרי' עי"ת אטו בעינייהו אבל דבר שאינו ראוי' להדליק בפ"ע ל"ש למגזר דהא אינו דולק בפ"ע ע"ש וא"כ בצמר דאמרי' שם לעיל דמכוויץ כוויץ ואינו דולק בפ"ע ל"ש למיגזר כלל אפי' בגבולין. ונראה דרשב"א רצה להקשות אפי' לתנא דברייתא דהוסיפו עליהם של צמר וס"ל דדולק בפ"ע אלא שאין מושכין השמן יפה וכמ"ש בתוס' שם בדף הקדום ד"ה ותנא

ולפ"ז י"ל דכ"ז לפי קושית רשב"א היינו צריכי' לומר דמאי דהוסיפו בברייתא של צמר היינו משום שדולק בפ"ע דל"ל דהוסיפו שפסול עי"ת פתילות כשרות דהא מדינא הו' ס"ל דכשר אפי' אם המיעוט פתילה כשירה וגזירה ל"ש אם אינו דולק בפ"ע אבל באמת זה דוחק שיחלקו תנא דמתני' ותנא דברייתא במציאות אם דולק בפ"ע ובפרט דעינינו רואות דצמר כווין ושיער מיחרך לכך נראה דלפי תי' רשב"א דאם הרוב מדבר שאינו דולק בפ"ע והמיעוט פתילה יפה בטל המיעוט לגבי רוב ופסול מדינא א"כ י"ל דתנא דברייתא לא פליג אמתני' דצמר ושיער אינו דולק בפ"ע רק דהוסיפו בברייתא צמר ושיער עי"ת פשתן מועט שיוכל לדלוק ע"י הפשתן אלא שהאור מסכסכת בהן לפי שהצמר רוב ופסול מדינא לא משום גזירה כמ"ש רשב"א ותנא דמתני' לא חשיב רק מה שדולק בעיניהו ולא מה שדולק עי"ת

ובזה יובן דברי רש"י שם ד"ה כרך דבר וכו' שסיים כגון פסול פתילות דמתני' והוא פלא אמאי לא ניחא לי' לרש"י דהאיבעי' קאי נמי אפסול פתילות דברייתא דהא לחנא דברייתא דולק בפ"ע. ולפמ"ש א"ש דס"ל לרש"י דלפי האמת תנא דברייתא נמי ס"ל דצמר ושיער אין דולקי' בפ"ע אלא דהוסיפו דפסול מדינא עי"ת מיעוט פתילה כשרה וכנ"ל וא"כ ליכא למיבעי' רק על פסול פתילות דמתני' שדולקי' בעיניהו אבל בפסול פתילות דברייתא ליכא למיבעי' דהא אין דולקי' בעיניהו וכמ"ש הרשב"א הנ"ל ואף דאכתי איכא למיבעי' אי גזרי' ברוב פתילה כשירה אטו מיעוט פתילה כשירה דפסול מדינא אפשר דבהא פשיטא דגזרי' רוב אטו מיעוט ולא מיספקא לי' רק אי גזרי' דילמא אתי לאדלוקי בעיניהו ועוד דעכ"פ בעל איבעי' נקט לישנא דילמא אתי לאדלוקי בעיניהו ע"כ לא קאי על פסול פתילות דברייתא דבהו ל"ש בעינייהו רק על פסול פתילות דמתני'. ולפ"ז י"ל דתוס' בסוכה בעו לאפוקי רק שלא הי' כולו צמר דבכולו צמר שפיר לא חשיב לי' דהא אינו דולק כלל אפי' לתנא דברייתא וע"כ צריכי' לומר דהי' בו שש ונקטו האמת שגם הוא היתה של שש היינו כולו שש

ובתויו"ט שם תמה אמאי לא הקשו תוס' נמי ממצנפת ע"ש ובעיני יפלא שלא שת לבו לדברי כ"מ פ"ח מכלי מקדש הנ"ל שכתב ומצנפת צריך טעם למה השמיט רבינו מצנפת ותי' בתי' השני משום דמצנפת דקות ביותר ולא חזו לפתילות ע"ש וא"כ לא רחוק הוא שגם תוס' ס"ל כן ומשו"ה לא קשי' להו אמאי לא חשיב נמי מצנפת והוא פשוט

וביישוב קושי' תוס' הנ"ל עלה בדעתי לפמ"ש הרמב"ם שם ה"י דמכנסי כהנים הדיוטי' שבלו ואבנטיהם היו עושי' מהן פתילות ומדליקי' בהם במקדש בשמחת בית השואבה וכתנות כהנים הדיוטי' שבלו היו עושי' מהן פתילות למנורת תמיד וכתב כ"מ ודייק רבינו כתנות כהנים למעט אבנט דאין עושי' מהם פתילות למנורת תמיד משום דאית בי' עמרא ואין להדליק בהם למנורת תמיד ומכנסים תנן דבשמחת בית השואבה מדליקי' בהם ולא נשאר לפתילת התמיד כ"א כתנות ע"ש, אמנם הוא גופא טעמא בעי למה בחרו כתנות למכורה ומכנסים לשמחת בית השואבה ואפשר לומר עפ"י ירושלמי הנ"ל דמבלאי מכנסי כ"ג היו מדליקי' נרות שבפנים ומבלאי מכנסי כהן הדיוט היו מדליקין נרות שמבחוץ ופי' ק"ע דמכנסי כ"ג היו מפשתן יפה ונאה לכך היו מדליקין המנורה מהם ע"ש

ולפענ"ד הי' אפשר לומר דבגדי כ"ג נשתמש בהם קדושה חמורה יותר דכ"ג קדוש יותר מכהן הדיוט לפיכך עשו פתילות לקדושה חמורה דמעלין בקודש ולשני הפירושי' אפשר לומר כיון דמכנסים היו לכסות בשר ערוה ועיי' טו"ז או"ח סי' קל"ב שם גבי מי רגלים ועיי' רש"י בחומש פ' ויקהל בפסוק במראות הצובאות ורמב"ן שם על כומז לכן הי' כתנות בגד חשוב יותר והי' מפשתן יפה ונאה יותר ממכנסים לכן לקחו כתנות למנורה ומכנסים לשמחת בית השואבה. ועכ"פ מבואר דכתנות לקחו למנורה ולא לשמחת בית השואבה יהי' מאיזה טעם שיהי' לכן לא חשיב כתנות בשמחת ביה השואבה ומיושב קושי' תוס'

אמנם לפענ"ד נראה עוד ליישב קושי' תוס' דתוס' בשבת הנ"ל ד"ה שמחת הקשו האיך שרי להדליק בהם הא לאו צורך קרבן הוא ואמרי' בגדי כהונה שבלו מועלים בהם וא"ל משום דלב ב"ד מתנה דמה צורך יש להתנות בזה ותי' כיון דלכבוד הקרבן הי' עושי' צורך קרבן חשיב לי' ע"ש ועיי' במל"מ בה' הנ"ל ה"ו דפי' משום דלכבוד הקרבן היו עושי' שייך שפיר לב ב"ד מתנה וא"כ א"ש דבמכנסים אשמועי' רבותא דמותר להדליק בהם לשמחת בית השואבה דהו"א דאסור כקושי' תוס' קמ"ל כתי' תוס' ובהימניהם נמי אשמועי' רבותא דמותר להדליק בהם אע"ג דהם של צמר וכדמשני בשבת שמחת בית השואבה שאני ולפי דעת המקשן בשבת שם אשמועי' דלא כדרשא אבל בכתונת ליכא תו שום רבותא להכי לא חשיב לי' וא"ש

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דזה פי' דברי תוס' בסוכה תימא דלא חשיב נמי כתונת ובזה נגמרה הקושי' וע"ז תירצו דמשו"ה לא חשיב לי' לפי שגם היא היתה של שש כמו מכנסים וא"כ אין בו שום רבותא ובזה מיושב מה שהקשיתי לעיל על דברי תוס' אלו. אך כ"ז למ"ד אבנטו של כ"ג זהו אבנטו של כהן הדיוט אבל לראב"ש דאבנט כהן הדיוט הי' של בוץ א"כ גם בהימניהם אין שום רבותא והדק"ל אמאי לא חשיב נמי כתונת אע"כ מתני' רבי הוא ופריך שפיר לרמב"ח: