בית שערים אורח חיים שמו

ותי' דבאמת אין חטאו מכופר אלא שקיים מ"ע שיש עליו להביא קרבן ע"ש באריכות ולפ"ז פשיטא לר"ש כיון דמשהביאו לעזרה נפטר מאחריות וכבר קנאו הקדש שוב א"י לישאל עליו

ולפענ"ד גם חטאו מכופר כמו דאמרינן בגיטין נ"ח בחטאת גזולה שלא נודעה לרבים ועיין רש"י וחי' רשב"א שם ויבמות צ' דרבנן עקרו מצות אכילת בשר בשב וא"ת ומ"מ בעלים מתכפרים וא"כ מה התם דאנוס בתקנתא דרבנן חטאו מכופר ועיי' תוס' שבת ד' ד"ה קודם מכ"ש אם אנוס בד"ת שפטור מאחריות כיון שהביא לעזרה שחטאו מכופר אם מת או נאבד הקרבן אלא באיתניהו הכפרה תלוי בדם. ומ"ש תוס' כריתות י"ג ע"ב ד"ה ארבע מ"מ השתא שנשחטו ונזרקו דמן כהלכתן ליתא בשאלה היינו אפילו אליבא דר"י אבל לר"ש מיד שהביאן לעזרה ליתא בשאלה דקני' הקדש כמו בקדשי בדה"ב כשבאו ליד גזבר ומ"ש רשב"ם ב"ב ק"ך ע"ב דאפי' לאחר שחיטה ישנו בשאלה היינו דוקא בשחטו בחוץ עיי"ש ועיין טו"ז יו"ד סי' שכ"ג ואו"ח סי' תרי"ט. ועיין פי' הרא"ש נדרים נ"ט דס"ל לר"א ממיץ דגם תרומה ביד כהן מצי ישראל לישאל עלי'

ומעתה סברת מהרי"ט נכונה דעושה שליח להקדיש הוי רק מילי כיון דאין דיבורו מועיל עכשיו רק לאח"ז שיתנה לגזבר או שיביאהו לעזרה וגם אפשר להתבטל ע"י שאלה משא"כ אחר שעשה מעשה ונותנו לגזבר או הביאו לעזרה א"א להתבטל ע"י שאלה א"כ אין הדיבור פועל כמעשה דמעשה ליתא בשאלה ודיבור איתא בשאלה לכן לא חשיב מעשה רק מילי ולא מימסרן לשליח אבל בתרומה דהדיבור מועיל כמו המעשה אף דאפשר להתבטל ע"י שאלה מ"מ גם בעשה מעשה ונתנה לכהן נמי מהני שאלה וא"כ המחשבה מהני ומועיל כמו מעשה שפיר מיקרי המחשבה ודיבור מעשה ולא הוי מילי ושפיר מימסרן לשליח ואפי' לשיטות הסוברים דתרומה ביד כהן אינה בשאלה מ"מ כבר כתבתי לעיל דנתינה לכהן הוא מצוה בפ"ע עכ"פ אם מפריש בידים נמי איתא בשאלה וא"כ המחשבה והדיבור מועילין כמעשה הרמה אבל בהקדש אם מקדיש ואינו נותן לגזבר ואינו מביאו בעזרה לא עשה ולא כלום כי אין בו תכלית אחר רק לתתו לגזבר ולהביאו בעזרה וכיון שאם מקדיש במעשה ליתא בשאלה ודיבור ובמחשבה איתא בשאלה ואפשר להתבטל לא הוי כמעשה רק מילי וא"א ע"י שליח. והיינו נמי טעמא דנזירות לפי שלא הועיל דיבורו עכשיו עד שינהוג נזירות ואפשר להתבטל ע"י שאלה ואחר שנהג נזירות א"א לישאל דאכלה כולה אין נשאלי' עיין שבועות כ"ז וכן נדר כן ולכן הוי מילי וכן ביטול חמץ דהוא מטעם הפקר והפקר הוא כנדר כמו"ש רמב"ם פ"ב מנדרים הי"ד וכן הוא בטוש"ע חו"מ סי' ער"ג ועיין קצו"ח שם ומהני בי' שאלה ואפשר להתבטל לכן הוי מילי. ובהכי מיושבי' כל הקושי' שהבאתי לעיל על מהרי"ט דבכל המקומות כיון דאהני דיבורי' וא"א להתבטל כמעשה שפיר מיקרי מעשה ומהני ע"י שליח וא"ש

ולפ"ז לר"י דס"ל במעילה הנ"ל עד שיזרוק הדם יכול לישאל על קדוה"ג אפי' הביאו לעזרה רק אחר שנשחט ונזרק הדם כדינו אינה בשאלה כמו"ש תוס' כריתות א"כ שוב גם בהקדש הוי מחשבה ודיבור כמעשה ואי משום דאיתא בשאלה הא במעשה הבאה לעזרה נמי איתא בשאלה והוי כמו תרומה דלא הוי מילי וא"כ הא דנדרים ל"ו דפריך יביא אדם חטאת חלב על חבירו שכן אדם מביא קרבן על אשתו כר' יודא ור"י לשיטתו שפיר לא הוי מקדיש קדוה"ג מילי ולהכי שפיר מדעת יכול להיות שליח להקדיש אבל מהרי"ט כתב שפיר אליבא דר"ש ופסק כוותי' דלא כרמב"ם פ"ו ממעילה הי"ב דפוסק כר"י וא"ש

אלא דלכאורה קשי' הא חכם עוקר נדר מעיקרא א"כ מה דאפשר להתבטל ע"י שאלה לא מקרי אפשר למעשה או לדיבור להתבטל אלא שלא הי' כאן הקדש מעולם ושאני בהך דכלים שכתבו תוס' קידושין שע"י מעשה נתבטל מהם תורת קבלת טומאה מכאן ולהבא שפיר מקרי אפשר להתבטל אבל כאן אם חל פ"א א"א להתבטל ונראה עפמ"ש הר"ן בנדרים כ"ז בשם הרמב"ן דהא דנדר שהותר מקצתו הותר כולו היינו דוקא בניתר ע"י פתח דמשוי לי' נדר טעות אבל ניתר בחרטה אין כל הנדר ניתר רק מה שמתחרט בו בלבד ע"ש מבואר דבניתר בחרטה שפיר הי' נדר אלא שנתבטל אח"כ ועיין ש"ש שמעתתא וי"ו פ"ג ומ"מ עוקרו למפרע כמו זבה שסותרת למפרע ועיין זבחים כ"ט ושפיר מקרי אפשר להתבטל והוי רק מילי. אלא דאכתי קשי' הא לדעת הרמב"ם פ"ז מערכין הי"ז נדרי הקדש אין ניתרי' אלא בפתח ולא בחרטה ובמחנה אפרים הל' צדקה סי' ח' הסביר עפמ"ש רמב"ם סוף הלכות נדרים דנדרי הקדש מצוה לקיימן ולא לישאל עליהם אלא מדוחק ע"ש וכיון דהקדש אינו נשאל עליו אלא בפתח דמשוי לי נדר טעות א"כ לא הי' מעשה מעולם רק בטעות ועיין בלשון רשב"ם ב"ב ק"ך וא"כ לא מקרי אפשר להתבטל והדק"ל. אך המח"א שם הק' א"כ איך ס"ד בנדרים נ"ט דתרומה הו' דשיל"מ משום דמצי לאיתשולי עלה הא שמא לא ימצא פתח ובחרטה אינה ניתרת ותי' כיון שאינו רוצה להפקיע המצוה שדעתו לחזור ולתרום שפיר ניתר בחרטה ע"ש ולפ"ז בהקדש נמי כשאומר הרי עלי והפריש לנדרו או שהפריש קרבן חובה ורוצה לישאל שפיר ניתר בחרטה כיון שאינו רוצה להפקיע המצוה רק להפריש אחר במקומו ושפיר מקרי אפשר להתבטל והוי מילי ולא מימסרו לשליח. ולפ"ז באומר ה"ז עולה דאם נשאל עלי' אינה נותן אחרת במקומה אינה ניתר בחרטה רק בפתח ולא מקרי אפשר להתבטל ושוב הוי מחשבה ודיבור כמעשה ושפיר מימסרן לשליח וא"כ האי דתמורה א"ש כגון דשוי שליח לומר ה"ז עולה דבכה"ג לא הוי מילי ושפיר משוי' שליח וא"ש

ובזה י"ל פרפרת נאה בתוס' שבועות כ"ה ד"ה משום שכתבו גבי קדשים כתי' שהביאו בעזרה כל נדיב לב עולות והאי שהביאו הוא שפת יתר. ולפמ"ש א"ש דכבר הקשיתי ל"ל קרא ת"ל דהרהור כדיבור דמי ותרצתי כיון דבהקדש ע"י דיבורי' איתעבד מעשה הוי כמעשה כדאמרינן בתמורה ג' לא תיתני מימר דבדיבורי' איתעבד מעשה לא אמרינן הרהור כמעשה ולפי האמור יש להשיב דהא מבואר בנזיר ל"א דאפי' לב"ה תמורה בטעות הוי תמורה וא"כ אין שאלה בתמורה שהא בהא תלי' כמבואר ב"ב ק"ך ובכמה דוכתי לכן במימר שפיר חשיב דיבור כמעשה אבל תחילת הקדש דישנו בשאלה הוי רק מילי והדק"ל ל"ל קרא ת"ל דהכ"ד דמי. אך ז"א דהתם הביאו הקרבנות בעזרה והקריבים מיד כמבואר בדה"י שם וא"כ הוי ה"ז ואינו ניתר בפתח ושפיר מקרי מעשה ול"ש הכ"ד ושפיר צריך קרא וזה שכתבו תוס' גבי קדשים כתי' שהביאו בעזרה דשפיר הוי מעשה ולהכי צריך קרא כל נדיב לב עולות. ובהכי א"ש מה שהקשיתי לעיל איך הוי שני כתובים הא תרומה מקדשים לא ילפינן דשאני קדשים דמחשבה הוי רק כדיבור אבל בתרומה דילהוי כמעשה מנ"ל וקדשים מתרומה לא ילפי' דתרומה חידוש דהרהור הוי כמעשה אבל לפמ"ש ניחא דגם בקדשים מיירי היכי דמחשבה הוי כמעשה ולכן העמידו תוס' דבריהם אהא משום דהוי שני כתובים כדי ליישב קושי' זו

ועוד נ"ל ליישב קושי' מהרב"א מהאי דחטאת חלב ופסח בנדרים ל"ו דלכאורה קשי' לפמ"ש ריב"ש סי' שנ"ט דהא דאין אדם יכול להקדיש דבר שאינו ברשותו היינו דוקא בקדושת דמים דמוציא מרשות לרשות והוי כמכרו להדיוט כדאמרינן ב"ק ע"ו אבל בקדוה"ג שפיר יכול להקדיש דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ואינו רק מניח עליו שם איסור וזה יכול אף שאינו ברשותו דאיש כי יקדיש ביתו מה ביתו ברשותו בקדושת דמים כתי' ולהכי מהני הקדש לוה אף דאינו ברשותו ועיין קצו"ח סי' קי"ז ולפ"ז תקשי אמאי אין אדם יכול להקדיש קדוה"ג בהמות חבירו והא אינו רק קורא עליו שם איסור. אך זה שיבוש דהא אאאדשא"ש בדיבור ובמחשבה. אבל הא קשי' הא כתב רמב"ן במלחמות ב"ק קי"ד דשינוי השם במחשבה לא מהני קודם ייאוש משום דבעלים מעכבים אבל לאחר ייאוש דליכא בעלים מעכבים שפיר מהני ע"ש וא"כ היכא דניחא לי' לבעלים שפיר יכול להקדיש קדושת הגוף אעפ"י שאינו שלו ועיין ע"ז נ"ג ע"ב מדפלחו ישראל לעגל גלי דעתי' דניחא בע"ז כי אתי נכרי שליחותא דידהו עבדי ול"ש אין אדם אוסר דשא"ש וא"כ איך כתב מהרי"ט דבעושה שליח להקדיש לא הוי הקדש נהי דלא הוי שליח משום דמילי לא מימסרן לשליח מ"מ כיון דבעלים גלי דעתיהו דניחא להו בהקדש וכיון דאין הבעלים מעכבים שפיר יכול להקדיש קדוה"ג אעפ"י שאינו שלו דאם אין בעלים מעכבים אאדשא"ש. אך גם הא לא קשי' כמו"ש הר"ן בגיטין ר"פ האומר בשם ירושלמי הרי שהיתה צווחת להתגרש אני אומר שמא חזרה בה ע"ש ועיי' חת"ס אה"ע ח"א סי' ד' הסבר נאה בשם הגאון מו"ה יצחק משה פערלס זצ"ל דכשהוא שליח בעי' ביטול בפה ואוקמא אחזקה שלא ביטלה אבל כאן שמא באותו רגע שקיבל שליח הגט חזרה בה במחשבתה ולא הי' נימא לה ע"ש ולפ"ז א"ש דשם בע"ז ברגע דפלחו ישראל לע"ז הי' ניחא להו ונאסרו כולם ברגע זו אבל כאן שמא ברגע שהקדיש השליח חזר בו במחשבתו ולא ניחא לי' בהקדש כי חוב הוא לו שמפסיד ממונו וכיון דאין בו דין שליח א"צ ביטול בפה ושפיר כתב מהרי"ט דלא מהני אלא אי קשי' הא קשי' למ"ש תוס' ב"מ כ"ב ד"ה אם דגבי תרומה כיון דחזינן בי' דניחא לי' השתא אמרינן נמי דניחא לי' מעיקרא משום מצוה א"כ ה"נ אי ניחא לי' אח"כ בהקדש נימא מעיקרא נמי ניחא לי' משום מצוה ועיין קצו"ח סי' רס"ב

ונ"ל לחלק דוקא גבי תרומה שהוא צריך עכ"פ להפריש תרומה וליכא אלא הפסד מועט שתרם מן היפות שפיר אמרינן מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' משום מצוה וכ"ש שהוא מצוה מחויבת אבל בהקדש דאיכא הפסד ממון הרבה כל החפץ וגם אינו מצוה חיובית לא אמרי' מדהשתא ניחא לי' מעיקרא נמי ניחא לי' משום מצוה וכה"ג מחלק מג"א סוס"י י"ד לענין ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' ע"ש ושפיר כתב מהרי"ט דלא מהני הקדש. וכ"ז בהקדש שהוא נדבה אבל התם בנדרים בחטאת ופסח שהוא קרבן חובה דמי לתרומה הנ"ל דהוי הפסד מועט שפיר אמרינן דניחא לי' ויכול להקדיש מדעת בעלים אעפ"י שאינו שלו ולא מדין שליחות רק דיכול להקדיש קדוה"ג גם אם אינו שלו אם אין הבעלים מעכבים וניחא להו כנ"ל ועיין מנחות דף ס"ד ולא עוד אלא שאומרים לו הבא שמינה לכתחלה ושחוט וא"ש: