בית שערים אורח חיים שמה

פוסקים וכן קבע להלכה באה"ע רס"י קל"ו ועיין ב"ש שם לכן שפיר חשיב מעשה אבל בתרומה הוא להיפוך אם הרים ולא אמר ולא חישב כלום שיהי' תרומה לא מהני מידי ואם אמר או חישב שיהי' תרומה בצפונו או בדרומו מותר לאכול מצד אחר ואפשר אינו צריך להפריש כלל דזה שירי' ניכרים עיין רש"י עירובין ל"ז ע"ב ד"ה ראשית ששירי' ניכרים ואוכל והולך עד שמגיע לתרומה ושפיר אפשר דהוי רק מילי ועיי' במהרי"ט בחידושי קידושין נ"ח דכל שנשתתפו דיבור ומעשה כא' הו"ל מעשה אלימא וכו' אבל בתרומה דסגי בדיבור או מחשבה לחוד לא מקרי מעשה אבל בגט אפילו לשיטות הפוסקים דאם אינו אומר ה"ז גיטך פסול מה"ת מ"מ כיון דאמירת ה"ז גיטך לא מהני בלי מעשה נתינה נשתתפו דיבור ומעשה כאחד שפיר חשיב מעשה לכן דבריו צ"ע לפענ"ד

ומה שדחית ראי' שלי מדצריך קרא תשביתו בחמץ דמהני ביטול בלב ות"ל משום דהכ"ד דמי אע"כ משום דבדיבורי' איתעבד מעשה לא מהני הכ"ד ודחית דאי לא כתיב תשביתו הו"א דצריך דוקא בידים. לפענ"ד דוקא תשביתו פירושו בלב כמו"ש רש"י פסחים ד' ע"ב ד"ה בביטול והשבתה דלב הוי השבתה ע"ש אבל לשון ביטול פירושו בפה וא"כ הו"ל למכתב תבטלו אף דפירושו בפה מ"מ הוי ידעינן דסגי בלב משום הכ"ד ומדאפקי' בלשון תשביתו דסגי בלב משום הכ"ד דמי ועיין פר"ח או"ח רס"י תל"א שכתב מדלא כתיב תבטלו שמעינן דמהני בדיקה עיי"ש מוכח דיותר ראוי לכתוב תבטלו מתשביתו וכ"ת א"כ צריך למכתב תשביתו דמהני בדיקה ז"א דא"נ כתיב תבטלו הוי שמעינן בדיקה מלישנא דמבתיכם כמו"ש פר"ח שם ולזה כוונתי מתחילה

וביישוב קושי' מח"א על מהרי"ט נ"ל עפמ"ש המרדכי בגיטין ס"פ האומר וממורי הכהן קבלתי כל היכא שאין הדבר נגמר עפ"י השליח חשיב מילי ולא מימסר לשליח אבל קבלת הגט זהו גמר הדבר אבל הכתיבה שאמר לעדים חשיב מילי משום דאין הדבר נגמר עד נתינת הגט ואע"ג דהם שלוחים על הכל מ"מ שליחות הכתיבה מילי נינהו וכו' ע"ש ומעתה תרומה שפיר מהני ע"י שליח ולא חשיב מילי לפי שהמעשה נגמר ע"י שהוא תרומה והשירים חולין ואף דאכתי מחוסר מצות נתינה לכהן זו מצוה אחריתא הוא שהרי אם הבעלים כהנים צריכי' להפריש כדי להתיר איסור טבל ומחזיקי' לעצמם ואין כאן מצות נתינה כלל ועיין תוס' כתובות ל' ע"ב ושפיר מקרי מחשבת תרומה מעשה אבל בהקדש דמיירי מהרי"ט שאומר לחבירו צא והקדש שור א' משוורי' דאין המעשה נגמר ע"י השליח דאכתי מחוסר הקרבה עיין חולין קל"ט ור"ה ו' דאפריש ולא אקדיש עובר בבית ועיין טו"א שם שפיר כתב מהרי"ט דהוי רק מילי וכן בהקדש לעניים דמיירי מהרי"ט שם אין המעשה נגמר עפ"י השליח דאכתי מחסר מסירה ליד הגבאי או נתינה לעניים שפיר כתב שם מהרי"ט דהוי רק מילי ולא מימסרן לשליח וא"ש

ומה"ט נמי כתב רמב"ן ב"ב קכ"ו ע"ב דא"י לעשות שליח לקבל נזירות עבורו וכן כתב תוס' נזיר י"א ע"א משום דאין המעשה נגמר עפ"י השליח שהרי הבעלים צריכין לנהוג נזירות והוי רק מילי וכן הא דכתב הר"ן בפסחים ו' דלא מהני ביטול ע"י שליח משום דהוא בתורת הפקר והפקר ע"י שליח לא מהני ע"ש ועיי' בב"י או"ח סוס"י תל"ד הוא נמי מה"ט כיון דאין הדבר נגמר עפ"י השליח ולא מיבעי לר"י דס"ל בנדרים מ"ג דהפקר עד דאתי לרשות זוכה ודאי לא הוי גמר מעשה אלא אפילו לרבנן דמיד הוי הפקר מ"מ היינו רק מה"ת אבל מדרבנן יכול לחזור בו עד ג' ימים כמבואר בסוגי' שם והכי פסקינן בחו"מ סי' ער"ג ס"ט ועיין בש"ך ביו"ד סי' רכ"א סקנ"ג א"כ אינו גמר הדבר עפ"י שליח שהרי עדיין יכולי' הבעלים לחזור בהם לכן הוי מילי וכן בנדר אין כאן גמר מעשה רק בקיום הבעלים נדרם עיין בב"י סוס"י תל"ד הוי מילי וא"ש

ובהכי ניחא מה שהק' מח"א שם ונוב"י ח"ב יו"ד סי' קמ"ז מנזיר י"ב ע"ב דיכול לעשות שליח להפר נדרי אשתו ועיי' נדרים ע"ב והא הוי מילי. ותוס' רעק"א גיטין פ"ד אות ל"ד הק' איך יכול לבטל גט ע"י שליח הא הוי מילי ובתפארת ישראל במשנה גיטין פ"ו הק' ל"ל קרא דאינו חייב קרבן שבועות עדות ע"י שליח ת"ל דהוי מילי ועוד מנדרים ח' ע"ב גבי בעל אי נעשה שליח לחרטת אשתו הא הוי מילי. והאחרונים הקשו מסנהדרין קי"א דדרשינן יצאו הם ולא שליחם ל"ל קרא הא מדיחי' הוי רק מילי. ולפמ"ש לק"מ דהפרה וביטול גט ע"י שליח הוי גמר מעשה וכן בשבה"ע וחרטת אשתו הוי גמר מעשה וכן מדיחי' שעע"ז עפ"י הוי גמר מעשה ולא מקרי מילי וא"ש

אך אכתי קשי' מה שהק' מח"א שם מהא דתמורה י' דבעי רמב"ח מקדיש עושה תמורה או מתכפר עושה תמורה אמר רבא א"כ מצינו צבור ושותפי' עושין תמורה כגון דשוי שליח לאקדושי ע"ש א"כ חזינן דאפשר להקדיש ע"י שליח. והגאון ר' בונם איגר בתשובת חת"ס יו"ד שכ"א הק' מנדרים ל"ו דמוכח דמדעת בעלים יכול להיות שליח להפריש בשבילו חטאת ופסח עיי"ש מה שהאריך. והנה מהא דתמורה ופסח אפשר לומר דאיירי דאית לי שותפות בגווי' שהרי הוא ג"כ א' מן הצבור וכן בפסח פי' הרא"ש שם שימנה חבירו על פסחו ע"ש ומשו"ה אפילו במילי מהני שליחות כדאמרינן בקידושין מ"ב ודילמא שאני התם דאית לי' שותפות בגווי' אבל בחטאת חלב ל"ש שותפות ועיי' תוס' ב"ק מ' ד"ה כופר

אבל לפמ"ש נ"ל דבר"ה ו' אמרינן דאיכא תרי קראי לענין לעבור בבל תאחר חד דאמר ולא אפריש וחד דאפריש ולא אקריב ומבואר שם דבהרי זו לא משכחת אמר ולא אפריש רק בהרי עלי או בקרבן חובה חטאות ואשמות עולות ושלמים ע"ש ועיין ברמב"ם פ"ח ממתנות עניי' כתב דבצדקה עובר מיד בב"ת משום דעניים מצויין הם והוא מגמרא ר"ה דף הנ"ל ואם אין שם עניים מפריש ומניח עד שימצא עניים וכן פסק המחבר ביו"ד סי' רנ"ז ס"ג בלי חולק וא"כ נראה דה"פ בקרבנות אפי' יש אונס שא"י להקריב מ"מ מחויב להפריש כמו בצדקה הנ"ל. ולפ"ז א"ש דמהרי"ט לא כתב כן אלא בעושה שליח להקדיש מה שלא הי' מחייב מקודם ועושה שליח לומר ה"ז עולה ואז אין הפרשה גמר מעשה שתכליתה הוא הקרבה והרי מחוסר הקרבה לכן הוי מילי וא"א ע"י שליח אבל בחטאת חלב שהוא קרבן חובה וכן האי דתמורה מיירי בקרבן צבור ומסתמא הוא קרבן חובה ועיין ברמב"ם פ"א ממעה"ק ופ"ב ופי"ב ופי"ד משמע שאין הציבור נודרי' נדבה וא"כ הפרשה הוא מצוה אעפ"י שא"י להקריב כנ"ל וכיון שהפרשה מצוה בפ"ע הוי גמר מעשה ושפיר יכול לעשות שליח וא"ש

ומפסח בלא"ה לק"מ כיון דאסור לאכול שלא למנוי"ו א"כ במה שמונה אותו על פסחו מתירו לאכול ממנו שפיר הוי גמר מעשה על ידי שליח ולא הוי שליח ואתי שפיר וקצרתי מאפס הפנאי

ושוב נתישבתי דמהאי דפסח לק"מ ואין לו ענין כלל המקדיש ע"י שליח אלא שממנה את חבירו על פסח שלו שהקדיש כדי שלא יהי' שלא מנויו ומזכה לו חלק בפסחו ועיין פסחים צ' בממנה זוכה על פסחו ועיין קידושין מ"ב דומי' דשכן אדם מביא על בניו ובנותיו הקטנים ואינו שליח להקדיש כלל רק לזכות לו שהיא מעשה ולא מילי והגמרא פריך דאפי' עושה כן בלא דעתו להוי למנויו ומשני לה שפיר אבל עושה כן מדעת שפיר הוי למנויו אבל להקדיש לו פסח ע"י שליחות י"ל דלא מהני משום דהוי מילי. וכן הא דפריך אלא מעתה יביא אדם חטאת חלב על חבירו הפי' משלו ולא משל חבירו דומי' דשכן אדם מביא על אשתו שוטה ומסיק דלא מהני שלא מדעת דזימנין דלא ניחא לי' דליכפר במידי דלאו דידי' כדאמרי' בערכין כ"א אבל מדעת שמודיע את המתכפר עיין רש"י בערכין שפיר מהני ולא מתורת שליחות רק הוא יכול להפריש חטאת בשביל חבירו מדידי' אבל להפריש משל חבירו בתורת שליחות ודאי לא מהני משום דהוי מילי. אך קושי' מח"א מהאי דתמורה קשי' ומ"ש בהג"ה שם דהאי דתמורה מיירי שהקדיש השליח משלו לא נ"ל דא"כ אינו מדין שליחות כנ"ל ואיך אמרו שם בגמרא כגון דשוי שליח לאקדושי

ומה שנ"ל בזה הוא דתוס' בקידושין נ"ט ע"ב ד"ה מידי הקשו אמאי לא פריך ר"ל לר"י מהא דתרומה דקאמר אם עד שלא תרם ביטל אין תרומתו תרומה ומשמע הא אם משתרם ביטל הוי תרומה אעפ"י שתרם השליח במחשבה אלמא לא אתי דיבור ומבטל דיבור ותי' דמחשבה דתרומה הי' יודע דכמעשה דמי דכתי' ונחשב לכם והוי כאלו תרם בידים ואפי' אינו מוציא מידי תרומה דהיינו אפי' תרם בעה"ב אח"כ כראוי אחר מחשבת השליח אבל גבי טומאה אין המחשבה מטמאתו אבל מביאתו לידי תורת קבלת טומאה ואותה הבאה יכולה להתבטל דהכל מודים דע"י המעשה מתבטלת א"כ תתבטל ע"י מחשבה ע"ש. ובחי' מהרי"ט שם הק' לקשי ר"ל לנפשי' דהא מודה דאתי דיבור ומבטל דיבור כגט ותרומה רק בקידושין ס"ל דנתינת מעות ליד אשה כמעשה דמי ותי' והסביר סברת תוס' דר"ל ידע דכל שהמחשבה מועלת כמעשה חשיבה מעשה אלא דמחשבת כלים לא הועילה להם לאלתר אלא לאחר שיגע בהם שרץ והרי אפשר להתבטל קודם שיגע בה שרץ ע"י מעשה כמו"ש תוס' וא"כ בשלמא לר"ל דחשיב נתינת מעות ליד אשה אעפ"י שלא הועילה עכשיו וגם אפשר להתבטל ע"י קידושי' אחר בתוך שלשים אלא שמועילי' אחר זמן שלא תהי' צריכה קידושין אחרים חשיבה מעשה שפיר חשיב גם מחשבה דטומאה מעשה אבל לר"י שאעפ"י שעשה מעשה כל דלא אהני מיד ואפשר להתבטל ע"י קידושי אחר לא חשיב לי' מעשה כ"ש מחשבת כלים ע"ש. ועיין בש"ך חו"מ סי' רנ"ה סק"ה בשם ראשונים דהא דיש שאלה בהקדש היינו מקמי דאתי ליד גזבר דהוי רק דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור אבל בהר דאתי ליד גזבר דקנהו הקדש במשיכה לא מהני שאלה דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ע"ש. ועיין תוס' חולין כ"ב ע"ב ד"ה והביא שהק' כיון דממנ"פ הא' פסול איך יכול להקריב ותי' כיון שהביאן ליד כהן יצא ידי נדרו מאחר דמ"מ הא' מהן ראוי להקריב עיי"ש ועיי' בס' טהרות הקודש ריש זבחים שהראה מקור לזה מסוגי' דמעילה י"ט דמוציא מעות הקדש ולקח מהן קיני זבים וזבות ויולדות כיון שהוציא מעל ופירש"י כיון שהביאו לעזרה יי"ח ידי אחריות ומעל דבר' ר"ש רי"א עד שיזרוק הדם והסביר שם דברי ריש איך יי"ח בהבאה לעזרה הא אין כפרה אלא בדם