בית שערים אורח חיים שמב

האשה שמגורשת למפרע ואינו מאמיני' רק שהוא מגורשת מיכאן ולהבא ולא למפרע אבל בסנהדרין שם אי פלגי' דיבורי' שנרבע ולא לרצונו רק לאונסו הלא העדות שאנו מאמיני' לו היא על הרובע ועל גוף זה מאמיני' לו כל העדות ועל הנרבע שאנו מאמיני' לו שנרבע ולא לרצונו ופלגי' דיבורא הלא אין אנו מאמיני' לו שום עדות על גוף הנרבע שהרי נרבע לאונסו אין שום נפ"מ לדינא לגבי נרבע רק לגבי רובע זה לא מקרי חד גופא וכן נראה מדברי רוב ראשונים בסוגי' זו ועיי' מהרש"ל כתובות ח"י בתוס' ד"ה ואאמע"ר ולפמ"ש אין דבריו מוכרחי'. ולפ"ז ה"נ כיון שלגבי הקרבן אנו מקבלי' כל עדותו שפיגל והוא פסול ומה שאנו פלגי' לגבי עצמו שפיגל ולא במזיד רק בשוגג כיון שאין נפ"מ לדינא לגבי עצמו במה שמאמיני' לו שפיגל בשוגג לא מקרי בחד גופא ושפיר י"ל כתי' הנ"ל

ועוד נ"ל ליישב קושי' פמג"ד לפמ"ש תוס' כריתות י"ב אהא דאמרי' מיגו דאי בעי אמר מזיד הייתי והא אאמע"ר ותי' דהא דאאמע"ר היינו ליפסל לנפשי' לא מהימן אבל אי אמר מזיד אכלתי חלב מהימן דאומר מתכווין לטובה שאינו רוצה להביא חולי' בעזרה ע"ש ועיין קידושי' ס"ו ותוס' ב"מ ג' ע"ב ולפ"ז ה"נ ל"ש אאמע"ר דאומר לטובה מתכווין שלא יתבטל ממ"ע דהבאת קרבנו וכ"ש כ"ג ביו"כ שכל כפרת ישראל תלוי' בזה ודאי יכול לומר לטובה מתכווין ועושה תשובה וכש"כ קודם הקרבה שאינו רוצה להקריב קרבן פסול וכ"ש כ"ג ביו"כ שמקריב אח"כ קרבן אחר ואי לאו דקיי"ל שהראשון פסול חולי' בעזרה לא הוי מעייל בשני כדאמרי' שם בקידושי' וכ"ש שמחלל יו"כ בחנם ולק"מ

ומה שצ"ע אצלי למ"ש הנתיבות סי' ל"א דהא דע"א אינו נאמן בממון לאו משום דחשדי' לי' למשקר אלא שאומר בדדמי ע"ש באריכות א"כ איך ילפי' מכ"ג ביו"כ דנאמן שפיגל ע"א נאמן באיסו' דלמא שאני התם שהעיד על עצמו שפיגל וגם א"א באחר שכל עבודת היום אינה כשירה אלא בו והוא בע"ד ל"ש בדדמי אבל בעלמא אינו נאמן משום דגם באיסור אומר בדדמי וצ"ע כעת

ומה שנ"ל עוד ביישוב קושי' פמג"ד ואקדי' דתוס' יו"ט ספ"ג דב"מ ד"ה החושב עמד על סתירת תוס' דבב"מ מ"ג ע"ב ד"ה החושב פשיטא להו דמחשבת פיגול הוי בדיבור ולא בלב ובחולי' ט"ל ד"ה אלא מיספקא להו דפיגול הוי במחשבה ע"ש. ונ"ל דבספרי פ' שופטי' דריש לא תזבח לה' אלוקיך וכו' כל דבר רע מנין לקדשי' ששחטן חוץ לזמנם וחוץ למקומם שהוא עובר בל"ת ת"ל כל דבר דבר שתלוי בדיבור ורש"י בחומש הביא דרש זה ופי' הרא"מ שבפ' ויקרא ובפ' קדושי' נכתב עונש האוכלי' אותן שנתפגלו ע"י דיבור רע אבל המחשב עליהם לא נכתב כלום לפיכך נכתב פה אזהרה למחשב שיהי' עובר בל"ת וכו' ועיי' בשפתי חכמים שם בביאור יותר. ומעתה נ"ל דס"ל לתוס' דודאי לענין ליפסל הזבח י"ל דנפסל במחשבה בלא דיבור דהתם לא יחשב כתי' ולא דבר אבל לענין שיהי' המפגל עובר בל"ת דכתי' דבר הוא דוקא בדיבור ולא במחשבה ולכן שם בב"מ דקאי אמאי דקתני החושב לשלוח יד בפקדון בש"א חייב דקאי אחיוב גברא כתבו הך מחשבה הוי דיבור כדיליף מעל כל דבר וכן מחשבת פגול. פי' לחייב המפגל נמי הוי בדיבור ולא בלב וכו' ויתר דברי תוס' יבוארו לפנינו בעזהי"ת אבל בחולי' דפריך אלא זביחה דע"ז דמיתסר היכי משכחת לה כתבו שפיר אי חשיב פגול אף במחשבה בלא דיבור היינו ליפסל הזבח א"כ משכחת זביחת ע"ז דמיתסרא בדיבור וכו' ואין כאן סתירה כלל בזה ולק"מ

ותמהני על הרא"מ שכתב והא דקאמר ע"י דיבור רע לאו דוקא אלא אפי' ע"י מחשבה רעה כדנפקא לן מלא יחשב ע"ש מנ"ל הא דילמא כמו"ש דלא יחשב הוא ליפסל הזבח אבל עבירות המפגל הוא דוקא בדיבור. ואולי ס"ל כמו"ש בחינוך סוף מצוה קמ"ד דאזהרת מפגל הוא סניף מלאו דמטיל מום בקדשים ע"ש וא"כ עיקר עבירות המפגל משום שפסלו וכיון שנפסל במחשבה עובר נמי במחשבה אבל דעת תוס' י"ל שאינו כן רק כמו"ש ולק"מ. ומ"ש תוס' כדמוכח פ"ב דזבחי' ל' ופ"ק דמנחות כ' ופ' תמיד נשחט ס"ג ופ' הנזקי' נ"ד היינו דסוגיות אלו מוכיחות דאפי' אינו נפסל במחשבה אבל יש לדחות ראי' אלו ומשו"ה נסתפקו בחולי' הנ"ל וכן בזבחי' ד' ע"ב ד"ה מחשבה ובתוס' בכורות נ"ט ד"ה במחשבה פשיטא להו גם בשליחות יד דהוי רק במחשבה ע"ש אבל עכ"פ ראי' מזה דלענין עבירות המפגל ודאי בעי' דיבור דוקא ומשו"ה יש להסתפק דניליף מיני' נמי לענין ליפסל דבעי' דיבור דוקא אבל אם גם במפגל א"צ דיבור דוקא דדבר פירושו מחשבה מהיכא תיתי דניבעי' דיבור ליפסל הא לא יחשב כתי' אע"כ דלענין לעבור המפגל פשיטא דבעי' דיבור ולכן יש לספק דגם לענין ליפסל בעי' דיבור והני סוגיות דמביא תוס' קאי אי אמרינן דגם ליפסל בעי דיבור ומ"מ גם לגמר' לא פשיטא להו דבעי דיבור דוקא. והנה מה דהביאו מגיטין נ"ד היינו מדאמרי' ודילמא דשמענא דפיגל ודאי י"ל כנ"ל דלא פשיטא לי' דצריך בפה אלא דקאמר דאין ללמוד מזה ע"א נאמן באיסורי' דדלמא צריך בפה ושמענא דפוגל וגם בהאי דפסחים ע"ש בתוס' ד"ה ר"מ שמדקדק ר"י משם דצריך לפגל בפה ג"כ הוא רק בדרך שי"ל כן דאפשר הוא במחשבה ולא ס"ל כאוקמתא שם רק דקסברי אחרי' אינה לשחיטה אלא לבסוף וכדקס"ד מעיקרא ומה שהביאו מזבחים ל' ומנחות כ' מייתי שם לפום רהיטא ואינני יודע כונת ראייתם משם ואין הזמן מסכי' לעיין יותר

ובזה יש ליישב קושי' הגהת מל"מ פי"ג מפסוהמ"ק לרמב"ם דפגול במחשבה א"כ בזבחי' כ"ט דאמרי' המחשב בקדשים לוקה שנאמר לא יחשב להזהיר הכהנים על כך ואם איתא דפיגול במחשבה מלקות היכי משכחת לה וכו'. ולפמ"ש י"ל דלכאורה יש לדקדק אמאי לא יליף לי' מדרשת ספרי הנ"ל לא תזבח לה' אלקיך כל דבר רע. אבל האמת יורה דרכו עפמ"ש תורת חיים ב"מ הנ"ל לשיטות תוס' דהחושב לשלוח יד היינו דיבור אמאי נקט חושב ותי' דבדיבור לחוד אם אינו באמת במחשבתו לשלוח יד גם לב"ש אינו חייב אלא בעי' פיו ולבו שווין [ותיתי לי שהייתי בר מזלי' בסברא זו] ומעתה שני הדרשות צריכין זל"ז דאי מדרשא דספרי הו"א דסגי בדיבור בלא מחשבה ואי מדרשא דקרי בי' לא יחשב הו"א דסגי במחשבה בלא דיבור קמ"ל דבעי' תרווייהו דיבור ומחשבה וכן בזבחים שם קמ"ל דאינו לוקה בדיבור אלא במחשב ג"כ. ולפ"ז א"ש דרמב"ם ס"ל כנ"ל דליפסל הזבח סגי במחשבה לחוד אבל עבירת המפגל בעי גם דיבור מדרשת הספרי ושפיר משכחת בי' מלקות. ולפ"ז באומר שפיגל במחשבה לחוד הזבח פסול ונאמן דאינו משים עצמו רשע כלל בזה ומיושב קושי' פמג"ד על נכון וא"ש. ויען אני טרוד מאוד תהי' בזה שביתת קולמסי וד' יחדש עלינו שנה טובה ומבורכת כאלה וכאלון אשר בשלכת. מצבת בם ויציבנו לעולם עד ישוכלל הכיל ואולם כנפשך ונפש חמיך דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שכ"ה עוד להרב הנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו א' לס' והי' ברכה תר"ן לפ"ק

שבוע העברה הייתי בט"פ לטובת האלמנה ויתומים וביום ה' לעת ערב שבתי לביתי לשלום והיום ראיתי דבריך ומה שדעתך לומר דסברת הש"ש דוקא בעבירה חמורה אאמע"ר אבל בקלה מע"ר המעיין שם יראה שאינו כן רק דוקא אם נפסל לעדות אאמע"ר משום שאינו נאמן ליפסל עצמו ולהוציא עצמו מחזקת כשרות לעדות ולא אאריך בזה כי כבר רמזתי וביארתי במכתבי במה שיש בו די

וגם מ"ש דגם באשה שייך שנפסלה לעדות ע"י עבירה דכל פסולי עדות כשרי' לעדות אשה חוץ מן הפסולים מחמת עבירה עיי' אה"ע סי' י"ז וב"ש שם סקי"ב בעת כותבי נשמרתי מזה וכתבתי באשה ל"ש אאמע"ר מה"ת והרי גם לעדות אשה שמת בעלה אינה כשירה רק מדרבנן דהא מה"ת בעינן שנים דהוי דבר שבערוה ולהעיד על סוטה שנטמאה בסתירה שלא תשתה אפשר דאפי' פסולי' מחמת עבירה מהני משום דרגלים לדבר שהרי קינא לה ונסתרה עיין רש"י ר"ה כ"ב ועיי' ש"ך יו"ד קכ"ז סק"כ. ומה שתמהת על קושי' שעה"מ קושיתו היא אמאי לא פריך אי באשת ישראל אי ברצון הא אאמע"ר ע"ש

ומה שפקפקת עמ"ש ליישב קושי' פמג"ד דנהי דאינו נאמן ליפסול עצמו מ"מ נאמן לאסור וליפסל הקרבן דלענין איסור דלא צריך שני עדים לא בעינן דיני עדות ול"ש עדות שבטלה מקצתה וכו' וכתבת דקושי' פמ"ג הי' איך מוכח מכ"ג ביו"כ דע"א נאמן באיסורין הא התם באמת אינו נאמן משום אאמע"ר. אני אומר ולטעמך בלא"ה ק' מנ"ל משם דע"א נאמן דילמא באמת כ"ג ביו"כ אינו נאמן וכמו שהק' פנ"י שם וע"כ כתי' פנ"י דאי ס"ד דאינו נאמן איך אמרה תורה וכל אדם לא יהי' באוהל מועד הא אתי' לידי תקלה ע"ש וע"כ דנאמן ע"א באיסורין אלא דפמ"ג הק' אמאי נאמן הא אאמע"ר וע"ז תי' עלה כהוגן כיון דע"א נאמן ל"ש אאמע"ר

ומ"ש על יישוב קושיתך שקשה להעמיס כן בדברי אחרון צדקת בדבריך אבל יען גוף הענין נכון כתבתיו לחדודי כדי ליישב דעת פמג"ד. אבל ביישוב הקושי' לאמת אקדי' מ"ש מוהרח"ש בתשובה בכמה מקומות מצינו משום עגונא אקולי בה רבנן יותר מבממון ובכמה מקומות אמרי' להיפך משום חומרא דא"א אחמרי' רבנן יותר מבממון ותי' דהכא דאיכא לספוקי באמיתת הענין מחמרי' בא"א יותר אבל בדברי' שהם גזה"כ מקלי' משום עגונא. וה"נ אני אומר הלא לא הצריכה תורה דיני עדות אלא לעונש ממון או מיתת ב"ד ועריות דגמרי' דבר דבר מממון עיי' רש"י חולי' י' אבל באי' אין לנו לימוד ע"ז וא"צ דיני עדות רק שנדע אמיתות הדבר אם הוא אסור או מותר וא"כ מה שאנו דנין אם ע"א נאמן באיסורי' היינו אם יש לסמוך על נאמנותו שאומר שהיא מותר או אסור או אין לסמוך שמא משקר אבל אין לדין דילמא צריכי' באי' ג"כ דיני עדות דמדאיצטריך רחמנא לכתוב גז"ש דדבר דבר ללמד דבדבר שבערוה צריך דיני עדות ש"מ דבשאר איסורי' אינו צריך דיני עדות

ובהכי ניחא לי קושי' חמורה דכבר נתחבטו ראשוני' מהיכן ילפי' דע"א נאמן באי' עיי' רש"י ותוס' וראשוני' ריש גיטין ור"פ,