בית שערים אורח חיים לד

אך הרמב"ם בפי' המשנה פ"י דפרה והרע"ב שם פי' דבאמת טעמא דר"ע הוא משום קלוטה כמי שהונחה וכס"ד דזבחי' ולפ"ז ע"כ לא ס"ל כמ"ש, אבל כבר תמה עליהם תוס' יו"ט שם שהם נגד מסקנת סוגי' דזבחי' הנ"ל ועיי' בר"ש ואני בעניי הכינותי לבי ליישב דבריהם לפמ"ש רמב"ן במלחמות בסוגי' דשבת ח' וז"ל אלא עיקר הפטור שמשעה שיורדה לתוך ג' נעשית כמונחת ואפי' למ"ד תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו התם בזורק כלומר זורק ממקום למקום שאין סופו לניח כאן אבל הבא כמעביר דמי שהרי סופה לניח כאן וכו' ולפ"ז תקשי מאי פריך אביי שם בזבחי' מהזאה אהא דלגין הלא הזאה הוא בזורק וכדאמרי' שם במסקנא כיון דנפק נפק ולא גזרי' שמא יניח וא"כ גם לס"ד ל"ש בזה קלוטה כיון דודאי אין סופה לניח כאן אבל בהאי דלגי' דמיירי במעביר ואפשר ובידו לניח בתנור לכן שפיר אמרי' בי' קלוטה כמי שהוכחה. אמנם י"ל דרמב"ן לא כתב אלא לפי המסקנא דשבת דקאמר מתגלגן קאמרת וכו' וס"ל לחלק בין סופה לניח ובין אין סופה לניח דסופו לניח אמרי' קלוטה טפי מאין סופו לניח אבל אביי בזבחי' דפריך מהזאה ס"ל כרבינא בשבת שם דאמר לאו היינו מתני' וכו' וס"ל דאין חילוק בין סופה לניח או לא ל"ק כלל קושי' הגמ' בזבחי' כקושי' הנ"ל ושפיר איכא למימר דפליגי בקלוטה ושפיר כתב רמב"ם ורע"ב דטעמא דר"ע משום קלוטה וא"ש

וסבור הייתי לומר דהתם בלגין שהעבירו ע"פ התנור שאני משום דתנור הוי כלי חרס ומטמא אוכלי' ומשקי' מאוירו באויר שהוא תוך הכלי נגד הדופן להכי אמרי' שגם האויר למעלה מן הדופן שהוא כנגד תוך נמי מטמא לר"ע משום קלוטה אבל בעלמא שפיר י"ל כסברא הנ"ל דל"ש קלוטה רק ברשיות ולא בשאר דברי' וא"כ גם לרמב"ם ורע"ב יש קיום לסברא הנ"ל

ועוד נ"ל לחלק דדוקא במקום דלא בעי' הנחה רק רגע כמימרא כמו גבי קנין וגט ולענין חיוב שבת דאם נח רגע אחת כבר נגמר הקנין והגט וחיוב שבת אעפ"י שמיד נטלו משם בזה אמרי' קלוטה כמי שהונחה כרגע משכחת גם באויר כמ"ש רש"י שבת מ' ד"ה שנח ע"ג משהו שהבאתי לעיל אבל בתפילין שהנחה יש לה המשך זמן שיהיו מונחי' עליו כל היום לפי עיקר מצותן וזה לא משכחת באויר לא אמרי' בי' קלוטה כמי שהונחה וא"ש

ועוד בה שלשי' נ"ל סברא ישרה דדוקא אם הדבר שהוא באויר צריך ליגע ולניח בדבר שעומד במקומו אמרי' מיד שהגיע לאויר הדבר שעומד במקומו הוי הדבר שעומד באויר כאלו מונח שהרי כבר נעקר ובא לאויר המקום שהנחתו בו פועל קנין או חיוב אבל בתפילין וכ' צורך תפילין הוא שיונחו על הראש אדרבה הראש צריך ליגע בתפילין שהם באויר. ועיי' בלשון הראשוני' נדרי' ט"ז דמשו"ה נדר חל על דבר מצוה לפי שמניח האי' על החפץ ואין החפץ מחויב להעשות בו מצוה אבל שבועה אינו חל לפי שהוא מחויב לעשות מצוה וא"י להפקיע והראש אינו קלוט באויר התפילין ל"ש בי' קלוטה כמי שהונחה דמצד זה אמרי' רק בדבר שהוא באויר הוי כנוגע במקום שהוא באוירו אבל לא אמרינן דדבר העומד במקומו הוי כנוגע בדבר הנקלט באוירו

וגם מ,ש דלא אמרי' קלוטה אלא במקום שאין קפידא בפרטי הנחה רק שיהי' נח אבל במקום שיש קפידא באופן הנחתם כמבואר באו"ח סי' כ"ז ס"ט יו"ד וי"א בזה לא אמרינן קלוטה כמי שהונחה הוא גם כן נכון ויש לי לעשות סמוכי' דהרי אמרי' בשבת דף ד' דר"ע דס"ל קלוטה כמי שהונחה ס"ל דלא בעי' מקום ד' ואי אפי' במקום דאיכא קפידא על פרטי הנחה נמי אמרינן קלוטה כמי שהונחה איך מוכח דלא בעי' מקום ד' הא כיון דהוא באויר מקום ד' הוי כמו שהונחה במקום ד' אע"כ במקום ד' שיש קפידא בפרטי הנחה ל"ש קלוטה כלל וה"נ דכוותי'

אבל מ"ש דלא אמרי' קלוטה כמ' שהונחה אלא במקום דלא צריך נגיעה ממש כמו בשבת דסגי בפחות מג' טפחים לארץ אבל בזבחי' הנ"ל בטומאה דבעי נגיעה ממש ל"ש קלוטה וא"כ בתפילין דילפי' במנחות ל"ז גז"ש בין עיניכם מקרחה מה להלן בגובה הראש וכו' בעי דוקא נגיעה ממש ול"ש קלוטה. אין מזה טעם דמנלן דבעי נגיעה ממש בתפילין ובטומאה הלא אי אמרינן קלוטה הוי קלוטה כמו נגיעה ואמרינן דלא בעי נגיעה ממש וגם בשבת מנ"ל דלא בעי נגיעה ממש הלא הא דסגי בפחות מג"ט סמוך לארץ הוא רק מטעם לבוד וכלבוד ואמר בהדי' הל"מ על הנחה בהוצאות שבת ואי הסברא דבעי' דוקא הנחה ממש תקשי אמאי נימא לבוד כמו דק' אמאי נימא קלוטה כמי שהונחה והלא בהדי' אמר רבא בשבת ק' תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג משהו ועיי"ש בפירש"י דרבנן דל"ל קלוטה גם לבוד ל"ל בפחות מג' וא"כ איך אפשר למימר דטעמא דמאן דאית לי' קלוטה הוא משום דאי"ל לבוד הלא תקשי לא נימא לא קלוטה ולא לבוד רק ניבעי נגיעה ממש

ומה שתמהת בעיקר הספק הלא כתבו תוס' בשבת ד' ד"ה אבל דכשהחפץ בידו של עני או של בעל הבית ל"ש קלוטה דהא כשניתק בעמ"ב לתוך ידו והוציאו לא מיחייב עיי"ש מבואר דל"ש קלוטה רק כשהוא באויר וא"כ בתפילין שהוא ביד המניח ל"ש קלוטה כלל. לק"מ דלענין הוצאת שבת כמו דאם לא הוציא כולו פטור כיון דעדיין אגיד בפנים כן אם לא הניח כולו ועדיין מקצתו אגיד בידו פטור דלא שמי' הנחה עיי' בשבת צ"א ע"ב ולפי"ז לא מיבעי' לתי' ראשון שבתוס' שבת צ"ב ד"ה התם דרבה סבר אגד גוף שמי' אגד אפי' בלמטה מג"ט א"כ אפי' הניח ע"ג קרקע ואוחזו בידו ל"ש הנחה כיון דאגדו בידו מכ"ש כשהוא רק קלוטה באויר משא"כ בתפילין אם הניחם על ראשו כדינו ואוחזים בידו ודאי יצא א"כ ה"ה בקלוטה באויר ואוחזים בידו דבתפילין אינו מזיק מה שאגודי' במקום אחר. אלא אפי' לתי' שני שבתוס' שם דלמטה מג' דהוי לבוד אגד גופו ל"ש אגד רק למעלה מג' לענין קלוטה אמרי' דאגד יד שמי' אגד דידו בתר גופו גריר מ"מ הטעם משום אגד יד דאם נח באויר משום קלוטה צריך שינוח כולו באויר אבל אגדו בידו חשיב טפי מה שמונח ביד ממאי שמונח באויר אבל כשמונח ע"ג קרקע הנחתה בידו לא חשיב והוי כנח כולו אבל בתפילין דאינו מזיק מה שאגוד במקום אחר אם מוכחא רק על הראש ג"כ וכיון דאמרי' קלוטה הרי הם כמונחי' על הראש ואף שמונחי' ביד ג"כ אינו פוסל ושפיר יש להסתפק דאמרי' קלוטה אף שהם ביד המניח

ובזה מיושב קושי' תוס' חדשים פ"י דפרה הנ"ל שהק' על הרמב"ם והרע"ב ולס"ד דזבחי' הנ"ל איך אפשר לומר בנטל את הלגי' והעבירו ע"ג תנור דר"ע מטמא משום קלוטה כמי שהונחה דמי' ולתוס' הנ"ל כיון שהלגי' בידו ל"ש קלוטה ולפמ"ש לא קשה מידי דבטומאה א"צ ליגע כולו אלא אפי' נגע מקצתו נטמא כולו ואינו מזיק לה שאגיד במקום אחר שפיר אמרינן קלוטה אפי' כשאחזו וא"ש. ויען כי ארכו הימים אשר לא השבתי לך בד"ת וגם עתה הארכתי קצת וגם אני טרוד מאוד אחתום בברוך. ונזכה לשתי שולחנות ערוך. בזה ובבא ליום שכולו ארוך. וד' יחננו ויברכינו בכל הברכות האמורים בתורה. עדי יבנה בית הבחירה. כנפשך ונפש חותנך הדו"ש תורתך

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה כ"ה

שיל"ת ב'. אויפאלו עש"ק ויחי תרמז"ל

ישא ברכה מאת ד' אהובי חתני הרב המאוה"ג השלם במדעות טובות כמו"ה גרשון שטערן ני' רב בק"ק מ. לודאש ולביתך נאוה קודש בתי הרבנית מ' מרים תי' לאוי"ט

מכתבך קבלתי עם ברכת מז"ט אבל מדוע לא שלחת אלי מעשה ידי אומן מועתק ככתבו וכלשונו ומ"ש על מה שחידשתי דל"ש לפסול מן האסור בפיך אלא בדבר שצריך להיות או מן האסור או מן המותר בפיך כגון עור וגידין אבל קולמוס שכשר מה"ת בשל עץ וקנה וברזל ועיי' באה"ע קכ"ה ס"ד ושם סוסי' בח"מ וב"ש ועיי' ביו"ד סוסי' ער"א ל"ש בי' מן המותר בפיך וממילא אינו מזיק בי' מן האסור בפיך וכתבת שזה שלוש שנים אשר חידשת סברא זו. ואתה תחזה כי הפרש גדול יש בין שני הסברות כי לפי סברתך דל"ש מן המותר בפיך אלא בדבר שצריך להיות מבע"ח דוקא אבל דפנות הסוכה שא"צ להיות דוקא מבע"ח אף אם הוא מבע"ח כגון פיל בסוכה כ"ג אינו פוסל אם אינו מותר בפיך מיושב ג"כ קושי' מהרצ"ח בהגהות שבת כ"א איך כשר שמן קיק לנ"ח הא קיק עוף טמא הוא ואינו מן המותר בפיך ולדבריך כיון דשמנים של נ"ח א"צ להיות באים מבע"ח דוקא ל"ש בי' מן המותר בפיך ולק"מ אבל לפי סברתי דדוקא בדבר ששייך בי' בא מן המותר בפיך שייך בי' פסול מן האסור בפיך אבל בדבר שבא מדבר שאינו לא אסור ולא מותר בפיך אינו מזיק גם אם הוא אסור בפיך אינו מיושב דשמן של נ"ח אף שא"צ להיות מבע"ח מ"מ שייך בי' מותר בפיך ופוסל אסור בפיך ומה שנ"ל ביישוב קושיתו יבואר לקמן אי"ה

ועוד יש הבדל כי על סברתך יתכן השגת הרב הגאבדק"ק נייטרא ממתני' דמגילה כ"ד ציפן זהב ה"ז דרך החיצוני' ופי' רש"י ור"ן ורע"ב שם משום דבעי' מן המותר בפיך שיהי' הכל מעור בהמה טהורה הרי דאפי' בדבר שאינו מבע"ח נמי שייך מן המותר בפיך אבל לדידי לא מיבעי' דתיובתא ליכא אלא אפי' סייעתא נמי איכא דהרי חזינן דהיכי דבעי' מן המותר בפיך פסול גם דבר שאינו לא אסור ולא מותר בפיך כגון זהב וא"כ בדבר שכשר דבר שאינו לא אסור ולא מותר בפיך ע"כ לא בעי' מן המותר בפיך וכשר גם דבר האסור בפיך, ועי' תשו' נוב"י קמא או"ח ס' א' שתמה על דברי רש"י אלו דלא ממעטי' מתורת ד' בפיך אלא בהמה טמאה אבל זהב מאי אי' והיתר שייך בי' עיי"ש ולפמ"ש א"ש דבדבר שכשר מדבר שאינו לא אסור ולא מותר בפיך כשר גם בדבר האסור בפיך וכיון דכתבה התורה מן המותר בפיך ע"כ דפסול בדבר שאינו לא אסור ולא מותר בפיך ובזה מיושבי' כמה קושי' ודקדוקי' של נוב"י שם מיהו בלאו ה"נ ל"ק קושי' נוב"י דרש"י ס"ל דמן המותר בפיך דוקא שצריך להיות ממין שראוי בפיך לאכילה ולא זהב שהוא מין שאינו ראוי לפיך ממעטת נמי עור בהמה טמאה שהוא מין שאינו ראוי לפיך ואה"נ אי הוי כתי' פסול באסור