בית שערים אורח חיים שלט

הרמב"ם לענין איסור בע"א יוחזק וה"נ קודם שמזין על הטמא יש לנו לדון על המתעסקי' אם הם טמאים ואנו מטמאים אותן משום דרוב עדיף מן חזקה א' חזקת טהרה וכיון שהחזקנו הרוב נגד חזקה א' אם אח"כ בא עוד חזקה חזקת טומאה רובא עדיף ולא מצרפי' חזקת טהרה הקודם כיון שכבר החזקנו הרוב נגדה משא"כ בהאי דריב"ש שני החזקות הם בפ"א נגד הרוב שפיר י"ל דשני חזקות עדיפי מרוב וא"ש

ועל רביעית אשיבנה דכבר ביארו הקדמונים שיש שני מיני חזקה חזקה המברר' את הספק כמו חזקת פנוי' וחזקת א"א דמוקמי' אחזקה שלא נשתנה שלא נתקדשה ולא נתגרשה ויש חזקה דמעיקרא שאינה מבררת הספק כגון אם זרק גט או קידושי' ספק קרוב לו ספק קרוב לה דל"ל דבשביל חזקת פנויי' או חזקת א"א נפל קרוב לו ומ"מ מניחין הדבר כמו שהי' מקדם מספק בחזקת פנוי' וחזקת א"א ועיין רמב"ם בפי' המשנה נזיר ס"ג. ולפי"ז חזקת טומאה וחזקת טהרה שניהם אינם חזקה המבררת את הספק שהפרה טריפה רק שמניחי' אותן בחזקת מה שהי' ומשני חזקות כאלו רוב עדיף אבל בהאי דריב"ש דחזקת חי הוא חזקה המבררת את הספק נהי דחזקת א"א אין מברר הספק שעדיין חי מ"מ י"ל שמצטרף עם חזקת חי המברר הספק ועדיף מרוב והם דברים מבוארים בעניני חזקות וא"ש

וחמישיתו אוסיף עליו בסברא דדוקא בהאי דריב"ש דאיכא שני חזקות כנגד הרוב כשאנו דנין על אדם אחד אמרינן דב' חזקות עדיפי מרוב אבל חזקת טומאה של הטמא וחזקת טהרה של המתעסקי' או של טהור שנפל עליו הזאה הם בשני בנ"א ובכל אחד שאנו דנין עליו ליכא רק חזקה א' או חזקת טומאה או חזקת טהרה אין מצטרפי' ושפיר רוב עדיף מחזקה אחת ואפי' בבאו לישאל בב"א כתבו תוס' בפסחים דאינן טמאים רק מדרבנן דמדאו' אפי' בב"א טהורים ע"ש לפי שאנו דנין על כל אחד בפ"ע וה"נ דכותי' ודבריו נכונים. עיין בי"ש חיו"ד ה' שחיטה להרבני מהר"י אבעלעס מפעסט] ובזה תנוח דעתו הרמה. וייטיב ד' לנו הכתיבה והחתימה. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ש"כ

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לס' ויברך את יוסף תמה"ר לפ"ק

שוכן מעונים. יוסיף לו כח ורב עונים. ויברכהו בברכת כהנים. לכבוד אהובי מחותני מו"ר הרב הגאון הגדול המפורסי'. גן הדסים. ראש בשמים. צדיק תמים. כקש"ת מו"ה חיים סופר נ"י האבדקה"י בודאפעסט הבירה וכל מרבית ביתו לשלום יפקרו

ידים אהובות ותחילת מדברי סופרי' תמול הגיעני וכו' ואעורר בד"ת אשר חידש בסוגי' דדיחוי ביומא ד' ס"ד ע"א דלרב דדרשי' בהם בעיניהו הוא דלא מרצו הא ע"י תערובות מרצו בבעלי מומין שנתערבו חיים בכשרי' דגם בע"מ מרצו ואין הבעלים צריכים להביא קרבן אחר עכ"ד. ואני תמה הלא אין מום פוסל רק בגלוי כמבואר בבכורות דף ל"ט וכן פסק הרמב"ם פ"ז מביאת מקדש הי"א ועיין כ"מ שם וא"כ איך אפשר שיתערב בע"מ מחיים אי מום שבגלוי הא ידע לי' ולישקלי' ואי לא ידע לי' אינו מים כדמקשי' זבחים ד' ע"ד ע"ב גבי טריפה שנתערב אי דידע לי' נשקלי' אי דלא ידע מנא ידע

ואפשר הי' לחדש למש"כ תוס' בכורות ל"ח ע"ב לחד תי' דבמום שאינו עובר מאליו רק ע"י רפואה מקרי מום קבוע ובכור נשחט עליו במדינה ע"ש א"כ אף דגילתה תורה מום בם הוא דלא ירצו הא עבר מומם ירצו היינו מחיים ואינו ניכר דבעיני' פסול וע"י תערובות מרצו. אך ברי"ט אלגאזי העלה דאם עבר מומו ע"י רפואה חוזר לקדושתו ודלא כמש"כ וא"כ לדבריו צ"ע והארכתי בזה במק"א וכאן לא באתי רק לעורר

והד"ג השיב על השגתי דמשכחת בע"מ חי שנתערב בפיו בלום ורגלו מבולמות דמחמת גופו ובריתו הוי מום ומחמת הרוח אינו מום כמ"ש הרמב"ם פ"ז מביאת מקדש. ולפענ"ד זו קשה מן הראשונה דלפי' שני שברש"י בבכורות ל"ט ע"ב גם מחמת הרוח הוי מום עובר וא"כ כל זמן שלא נתרפא גם זה פסול ה"ז שמחמת בריתו שלא נתרפא ניכר ולפי' ראשון שברש"י שם הוי משוני' זה מזה באיכותן ותמונתן וניכר הוא מבחוץ וא"א להתערב. ודרך כלל אני אומר דכל שאפשר להתערב ויש דוגמתו שאינו מום גם זה אינו מום דכיון שאינו ניכר מבחוץ ל"ה מום שבגלוי ואינו מום ליפסל דאינו דומי' דעור ופסח דמהכי ילפי' כמ"ש כ"מ פ"ז מביאת מקדש הי"א בשם תוספתא וצ"ע

אחר זמן מצאתי בתוס' ב"ק ד' צ"ח ד"ה מתוך דא"צ שיהי' הקלקול בגלוי אלא שהאבר שיש בו קלקול יהי' בגלוי ע"ש והתם מיירי בעבד שיוצא בכ"ד ראשי איברי' ואפשר דגם לענין מומ' בהמה לקרבן הוא כן וצ"ע

תשובה שכ"א עוד להגאון הנ"ל

גם על מה שחידש הד"ג נ"י בבהמה של שני שותפין שהקדיש חצי' וחזר ולקחה שיכול להקדיש מחדש חציו הראשונה ואין לומר דחצי' הראשונה הוא של הקדש וא"י להקדיש דשא"ש כיון דהוא רק קדוה"ג הוי שלו דמעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן כדאמרי' בב"ק דף ע"ו עיי"ש עכ"ד. יש לי קצת צ"ע דהרי כ' תוס' שם דוקא לענין דלא הוי כמכירה אמרי' האי סברא דהשתא נמי תורא דראובן משום דבמכירה יצא לגמרי מרשותו וכאן לא יצא לגמרי מרשותו אבל מ"מ מקרי שינוי רשות כיון דהוא גם ברשות הקדש ומבואר יותר ברמב"ן במלחמות בב"ק דף קי"ד וא"כ איך יכול להקדיש מחדש כיון דאינו ברשותו לא עדיף מנגזל שאינו יכול להקדיש משום דאינו ברשותו

ולריב"ש סי' שנ"ט דקדוה"ג יכול להקדיש אף דאינו ברשותו א"ש דכאן מקדיש קדוה"ג גם בפעם שני' אך כבר גמגמו בזה האחרוני' אלא אפי' לשי' בעה"מ בב"ק שם דגזלן אינו יכול להקדיש קדשי מזבח אפי' לאחר יאוש דל"ה שינוי רשות מה"ט דהשתא נמי תורא דראובן עיי"ש מ"מ נ"ל דהיינו משום דס"ל דאף בשינוי רשות נמי בעי' שיצא לגמרי מרשות הראשון דוקא ובלא"ה לא מקרי שינוי רשות אבל אה"נ דמודה דלאו לגמרי מקרי תורא דראובן שיהא יכול להקדיש עוד הפעם. וגדולה מזו כ' תוס' בחולין דף מ' ד"ה א"ה דלרבנן דלא ס"ל קדשים קלים ממון בעלים לא חשוב שום זבח שלו אפי' לאסרו ומכ"ש להקדיש דהא יותר יכול לאסור מלהקדיש והראי' דלאסור איכא מ"ד דס"ל אדם אוסר דשא"ש ולהקדיש דשא"ש ליכא למ"ד. ואף דבחטאת מסקי' התם לר"נ כיון דקני' לי' לכפרה כדידי' דמי' ועיי' בתוס' שם מ"מ ר"י בבהמה של שני שותפי' ע"כ לא מיירי בחטאת דהרי אמר ותמורתה כיוצא בה ופי' רש"י דאינה קריבה דמכח קדושה דחוי' קאתי ואי בחטאת בלא"ה תמורת חטאת הוא מה' חטאות המתות כדקתני בתמורה דף כ"א עיי"ש

אבל נ"ל להצדיק דבריו אף דאינו ברשותו מ"מ יכול להקדיש כמו שהנגזל אף שאינו יכול למכור וליתן במתנה ולהקדיש מ"מ יכול להקנותו להגזלן גופא שהוא ברשותו ה"נ יכול להקדישו אף שאינו ברשותו כיון שנותנו להקדש והרי הי' עד עתה ג"כ ברשות הקדש ושפיר יכול להקדיש שנית אמנם לכאורה יש לחלק דבגזלן מהני הקנאת הנגזל מטעם מחילה דכבר קני' לי' משעת גזילה וא"צ קנין חדש ועיין תוס' ב"ק דף ס"ט ד"ה כל שצדדו בזה וכבר האריכו בזה האחרונים אבל כאן שצריך הקדש חדש אינו יכול להקדיש כיון שאינו ברשותו. אמנם יתכן דבריו למש"כ ב"ש סי' כ"ח ס"ק ט"ז דבריצוי שניהם הגזלן והנגזל יכולי' להקדיש וה"נ כיון שהקדש שהוא ברשותם מרוצי' להקדש חדש שפיר יכול להקדיש. אבל עדיין יש לחלק דשאני בנידון הב"ש שכל א' מקנה הזכות והקנין שיש לו בו הנגזל קנין שלו והגזלן קנין רשות אבל כאן הוא של הקדש וכיון שאינו ברשותו אין בו כח להקדיש וצ"ע

ומה שהתפלא הד"ג נ"י על הרמב"ן במלחמות הנ"ל איך אפשר אי יאוש לא קני דהוי הקדש משום שינוי השם ושינוי רשות הלא ע"ז אנו דנין איך יש לי כח לחדש שינוי שם ושינוי רשות ולהקדיש עכ"ד. כבר נתקשה בזה בחי' רשב"א בגיטין דף נ"ה ותי' כיון דשינוי שם או שינוי רשות קני הקדישו וקנייתו באים כאחד עיי"ש ואין קושי' מזה על מש"כ קצו"ח סי' ר' דדוקא בגט ושחרור דהוי בעכ"ח אמרי' גיטו וידו או גיטו וחצרו באים כאחד ולא במתנה עיי"ש דכונתו שם במקום דבעי' מעשה קנין מצד המקבל ל"ש מתנתו וחצרו באים כא' אבל בגט ושחרור דהוי בעכ"ח לא בעי' קנין מצד המקבל רק מצד הנותן ובזה אמרי' דבאים כא' וא"כ גם בהקדש לא בעי' קנין מצד המקבל רק מצד הנותן דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט שפיר אמרי' קניינו והקדישו באים כא' והארכתי בזה במק"א בהסבר הדברים

אבל לפענ"ד בלא"ה לק"מ לפמש"כ הרמב"ן במלחמות ב"ק דף קי"ד שם דודאי קודם יאוש לא מהני שי' שם דגזלן בל' מעשה משום דבעלי' מעכבי' ואין אדם קורא שם לדבר שאינו ואין זה שינוי שם כלל אבל אחר יאוש כיון שיצא מרשות בעלי' אף דאיהו לא קני מ"מ מהני שינוי שם שלו וממילא קני' לי' ביאוש ושינוי שם דאחר יאוש כמו שאחר יכול לזכות בו ואין הנגזל יכול לתבוע ממנו ועיין תוס' ב"ק דף ס"ט ד"ה כל שלקטו כמו כן הי' ראוי שהגזלן יוכל לזכות בו אלא דלמ"ד יאוש כדי לא קני הטעם משום דכבר חל מצות והשיב לא פקעה מיני' אחר יאוש אבל עכ"פ מהני שינוי שם ושינו רשות דידי' כיון שנשתנה ול"ה כעין שגזל פקע והשיב והוי שלו ומהני הקדישו או אפשר משו"ה הגזלן לא קני ביאוש אפי' עושה קנין אח"כ משום דכבר קני לי' משעת גזילה אלא דמ"ע של והשיב עליו ומה מהני קנין על קנין וכמש"כ האשר"י ב"מ ר"פ איזה נשך לענין מחילת ריבית אבל שינוי שם ורשות שלו שפיר מהני והוי הקדש ומה דדרשי' מה ביתו שלו וברשותו היינו קודם יאוש וכדאמר ר"י גזל ולא נתיאשו הבעלי' וכו'. והנני בזה מחותנו הדוש"ת באהבה רבה ועזה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: