בית שערים אורח חיים שלז

שפיר נקבע לחטאת בל' גורל ועיין תוס' זבחים דף ב' ד"ה סתם ושפיר כתב התוס' דאי ליכא אלא חד עושהו פנימי. ובהכי ניחא נמי מה שהשמיט הרמב"ם הך דינא דשני שעירי יוהכ"פ מעכבין זא"ז שעמד בזה בספר מעין חכמה. ולפמ"ש א"ש כיון דהך דינא הוא רק אם נקבעו ביחד ע"י גורל אין אחד כשר בלא חבירו. אמנם לרב ביומא ס"ד דס"ל שני שבזוג ראשון יקרב. שני שבזוג שני ירעה דאין בעלי חיים נדחין ורבא אמר שם דדייקא מתני' כותי' דרב. ועכ"ח מתני' דהקומץ אתי' כמ"ד ב"ח נדחין וכיון דרמב"ם פסק בפ"ה מעבודת יו"כ הט"ו כרב שפיר לא הביא האי דינא דשני שעירי יוה"כ מעכבין זא"ז

ופר"מ כתב ליישב קושי' מעין חכמה משום דסוגי' קאי אמתני' דר"י ס"ל דמה פנימי אין מכפר אלא על אחת כן החיצון ולזה מודה רק פליג דרגלים ור"ח אין כפרתן שווה ור"מ מוסיף דחיצון ור"ח כפרתן שווה אבל פנימי כ"ע מודו דאינו מכפר אלא אדידי'. וא"כ על פנימי קאי קושי' גמ' לכ"ע וכן על החיצון לר"י ור"ש והרי ר"ש ס"ל יומא מ' הגרלה אין מעכבת. יפה כיוון אבל לא הי' צריך לכל האריכות רק דגמרא בעי לומר נ"מ גם למ"ד הגרלה אין מעכבת. ואולי משום דקימ"ל מעכבת הוצרך לומר ר"ש לשיטתו אבל מ"ש דעל החיצון הי' הקושי' רק לר"י ור"ש לא דק דגם על החיצון קאי הקושי' לכ"ע וגם לר"מ דר"מ מודה שאין החיצון תולה תליית הפנימי וכל שעירים כפרתן שווה דקאמר היינו כל שעירי מוספין וכמו שפירש"י שם במשנה יע"ש

וליישב דברי הרמב"ם שהשמיט מתני' דשני שעירים מעכבין זא"ז נלענ"ד בהקדם ליישב קושי' דברי ר"ש שהבאנו הא חוקה לא כתיב רק על דבר הנעשה בפנים דלכאורה קשה למאי דאמרינן ביומא ס ע"ב לענין קטורת שחפנה קודם שחיטתו של פר וכו' צורך פנים כפנים דמי א"כ למה צריך ביומא מ' קרא לר"י דהגרלה מעכבא יען שנעשה בחוץ הא הוא לצורך פנים. אך לק"מ מתרי טעמי חדא דצריך קרא דאפילו לענין משתלח הגרלה מעכב ודלא כמעין חכמה, ועוד דדוקא מה שמעכב לצורך פנים כגון חפינת קטורת סדרו מעכב גם אם עושה מבחוץ אבל אי הגרלה אינו מעכב לצורך פנים אף שהוא צורך פנים אינו מעכב. אמנם כ"ז קודם דידעינן משני פעמים אשר עלה ומועשהו חטאת דהגרלה מעכב בפנימי אבל בתר דידעינן דהגרלה מעכב בפנימי שוב אף אם נאמר כדעת מעין חכמה דליכא למילף מהני קראי דמעכב במשתלח מ"מ שוב הוי משתלח צורך פנימי והגרלה מעכב בו אף דנעשה מבחוץ מדכתיב חוקה ומיושב קושי' הגאון דברי ר"ש ז"ל. ולפ"ז הפי' שני שעירים מעכבין זא"ז דא"א לעשות אפילו אחד בלא הגרלה וכיון שפסק הרמב"ם פ"ג מעבודת יו"כ ה"ג דהגרלה מעכבת ובפ"ה ה"ב פסק דצורך פנים כפנים שוב א"צ להביא הך דשני שעירים מעכבין זא"ז ועיין ברמב"ם פיה"מ מנחות שם שני שעירי יוה"כ הן שעיר המשתלח וחבירו וכבר נתבאר זה ביומא. והנה גוף דין זה לא נזכר ביומא אלא כונתו דכבר נתבאר ביומא לענין מה מעכבים וכיון שהביא הדינים לענין מה מעכבים לכן אך למותר דבר שפתים להביא הך משנה וכמבואר

וראיתי למעלתו דברים תמוהים בכאן מ"ש כיון דרמב"ם פסק כר"ש דלכפר קאי על כפרת דברים וא"כ אע"ג דפסק הגרלה מעכב אבל במת משתלח לא ישפך הדם כמבואר ביומא דס"ה דדוקא לר"י דדריש לכפר אכפרת דמים דאמר עד מתי צריך לעמוד חי עד שעת מתן דמים אבל לא לר"ש. ויישוב בזה מה שלא הביא הרמב"ם דין דמה משתלח ישפך הדם. שותא דפר"מ לא ידענא דלשיטת רש"י שם דואזדו לטעמייהו היינו לענין אי וידוי מעכב א"כ לא נזכר שם כלל דלר"ש לא ישפך הדם במת משתלח אלא ודאי ישפך ומשום דנדחה במיתת חבירו ושחוטים לכ"ע נדחים רק חנן המצרי ס"ל אפילו דם בכוס מביא חבירו ומזדווג לו ולא קי"ל כוותי'. וע"כ לא מצרכי' קרא דיעמד חי דישפך הדם אלא לר"י דס"ל וידוי אינו מעכב במשתלח. וקשה קושי' הגמרא יומא דף ס"ה הא איתעבד מצוותי'. ועיין בפירש"י שם. ולהכי צריך קרא דיעמד חי. אבל לר"ש דווידוי מעכב ל"ק כלל קושי' הגמרא. דלא איתעבד מצוותי' עדיין ונדחה הדם דשחוטים נדחים וא"כ ודאי ישפך הדם. ולשיטת תוס' שם ביומא מ' דלר"ש לא ימות המשתלח אם נשפך הדם מ"מ אינו מוכרח דאם מת המשתלח לא ישפך הדם די"ל ב"ח אינן נדחין אבל שחוטין נדחין. אבל אפילו יהיבנא לי' דלהתוס' לר"ש מת המשתלח אינו נשפך הדם. מ"מ הא כתבו תוס' דטעמא דר"ש משום דס"ל הגרלה לא מעכבא. אבל לרמב"ם דפסק הגרלה מעכב ודאי נשפך. והא דלא הביא הרמב"ם דין זה משום דלא איצטריך דפשיטא הוא כמ"ש כיון דפסק וידוי מעכב ולא איתעבד מצוותי' ושחוטין נדחין ודאי ישפך ולא נצרכה דין זה אלא לר"י דוידוי אינו מעכב וכבר איתעביד לי' מצוותי' והו"א דשוב א"צ למשתלח כלל קמ"ל דאפי"ה ישפך מקרא דיעמד חי וזה פשוט

ומכ"ש מ"ש פר"מ ביישוב דעת הרמב"ם שהשמיט מתני' דמעכבין זא"ז משום דס"ל כדעת התוס' דאי ליכא אלא חד עושין פנימי. והוא דבר אשר אין לו שחר. שהרי גם מעלתו לא כתב אלא תוס' כתבו כן משום דקושי' הגמרא הי' לר"ש דס"ל הגרלה לא מעכבא. אבל הרמב"ם דפסק מעכבא אין עושין פנימי בלא הגרלה ולדעת מעיין חכמה עושין משתלח בלי הגרלה וזה תירץ במעין חכמה יע"ש

ומדי עברי בין בתרי דבריו ראיתי בספר דברי ר"ש יומא שם שהקשה אהא דפריך ביומא ס"ה מת המשתלח אמאי ישפך הדם הא איתעבד לי' מצוותי'. ופירש"י דשילוח אינו מעכב. א"כ לפמ"ש הש"ך סי' רס"ב דאם נימול תוך ח' כשר וח' אינו אלא למצוה אינו דוחה שבת וכדאמרינן מנחות ע"ב ואס"ד נקצר שלא כמצוותו כשר אמאי דחי שבת א"כ ה"נ כיון דשילוח אינו אלא למצוה אמאי אמרינן עתי ואפילו בשבת. ובהשקפה ראשונה אמרתי למאי דמסקינן בכריתות י"ד דעירוב והוצאה ליו"כ אלא דאפ"ה לא הוי ילפינן שבת מינה משום דהכשרו של יוה"כ בכך לכן צריך עתי ואפילו בשבת. אבל השתא דכתיב עתי ל"ק כלל שאינו אלא למצוה אמאי דחי דדוקא התם שאפשר לקיים מצוה זו בלא דחיי' אם חל בחול אינו דוחה שבת אבל כאן שא"א לקיים מצוה זו אלא בדחיית יו"כ שפיר דוחה גם שבת

עוד נ"ל סברא לחלק יצאת דשם במילה במעשה אחת מקיים ב' מצות אם מל בח' והיינו שעיקר המצוה הוא שיהי' התינוק נימול ופרט המצוה הוא שימול בח'. ועיין בספר המצות לרמב"ם ובריש ה' מילה מנה רק מ"ע אחת. לכן שפיר אמרינן דאי נימול תוך ח' כשר יכול לקיים עיקר מצוה בלא חילול שבת אף שאם הי' עושה בשבת עושה במעשה זו עוד מצוה של שמיני שאינו מעכב בעיקר המילה אינו דוחה שבת. וכן בעומר אין הקצירה מצוה בפ"ע אף שהיא מעשה בפ"ע שהרי אם אינו מקריב העומר אין בקצירה מצוה כלל רק הקצירה הכשר להקרבה ועיקר המצוה הקרבת העומר. ועיין בספר החינוך לרא"ה ז"ל מצוה ר"ב. לכן כיון שיכול לעשות עיקר המצוה בלי חילול שבת של קצירה אין מצות קצירה שאינו מעכב בעיקר מצות הקרבת העומר דוחה שבת. אבל בשעיר המשתלח יש ג' מעשי מצוות שאין א' קשור בחבירו הגרלה וידוי ושילוח וכ"א מצוה בפ"ע שגם אם לא הגריל מצוה להתודות ולשלוח למ"ד הגרלה לא מיעכבא ולדעת מעין חכמה במשתלח לכ"ע לא מעכבא וכן אם לא התודה לר"י מ"מ מצוה בשילוח ואם אינו משלח לא עשה ממעשה מצות שילוח כלום שפיר דוחה שבת אעפ"י שמצות שילוח אינו מעכב בכפרה מ"מ ביטל מצוה זו לגמרי

ואחר העיון נ"ל לחלק עוד דבמילה אם נימול תוך ח' כשר שפיר לא דחי שבת רק מלו בתוך ח' וכשיגיע שבת אינו חל עליו מצוה כלל וכן בעומר נ"ל דאם נקצר שלא כמצוותו כשר אם קצר מע"ש אין עליו מצוה כלל לקצור בליל שבת דהרי כתיב ראשית קצירכם שיהא העומר ראשית הנקצרים ואסור לקצור קודם העומר ועיין במזרחי פ' אמור בפסוק ראשית קצירכם. וא"כ אם יניח מה שקצר מע"ש ויקצור בליל ט"ז לצורך העומר יהי' עבירה למפרע מה שקצר קודם העומר לכן אמרינן דאם נקצר שלא כמצוותו כשר נקצרי' מע"ש ולא יחול עליו מצות קצירה בשבת ולא דחי שבת. אבל מצוות שילוח שעיר המשתלח שעכ"פ חל עליו בשבת אף שאינו אלא למצוה מ"מ דחי שבת ודו"ק

ומה שהביא פר"מ קושי' האחרונים על דברי פמ"ג סי' ט"ו שכתב והנך ז' ימים בעינן מעל"ע דוקא. א"כ מה פריך ביומא דס"ג הא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם הא משכחת שהביא שעיר אחד בן ח' יום ובחצות למשל יכלו לו ז' מעל"ע ומגריל בשחרית דשפיר הגורל קובע דהא אם יעלה על שעיר זה גורל לשם ימתין עד אחר חצות ואשמעינן קרא דאסור והגאון מהר"ש גאנצפריעד בספרו העלה שלמה תי' דאנן בעינן שבשעת הגרלה יהי' ראוי לקדשו לה' כי בשעת הגורל קורא לו שם ואומר לה' חטאת ומחוסר זמן אין מקדשין. ופר"מ פקפק ע"ז דכ"ע אית להו דרשה דר' אפוטריקי לילה לקדושה יום להרצאה ופמ"ג מודה דלענין הפרשה מותר אפילו בליל ח' ואפילו לא כלו לו ז' מעל"ע וציין לתוס' זבחים י"ב ד"ה לילה אין מחוסר זמן וד"ה יום להרצאה ותוס' מנחות ה' ד"ה אלא אר"פ

ולפענ"ד דברי מהר"ש ג"פ נכונים דלשון פמ"ג שכתב והנך ז' ימים בעי מעל"ע דוקא משמע דקאי אז' לקדושה דבזה כתיב שבעת ימים יהי' תחת אמו אבל להרצאה ז' לאו זמנו הוא רק ח' והני ודאי לא בעינן מעל"ע. ומר' אפוטריקי אין ראי' דמיירי היכא דשלמו ז' מעל"ע בלילה דאז מיד בתחילת היום להרצאה ואז לילה לקדושה אבל במקום שגם ביום אינו להרצאה עד חצות אין לילה לקדושה ואפילו ביום א"י להקדישו קודם ששלמו זי"ן מעל"ע

וראי' לזה מדברי תוס' יומא דס"ד ד"ה התם שהקשה למ"ד ב"ח ניחין ודיחוי מעיקרא הוי דיחוי איך אמרינן לילה לקדושה יום להרצאה הא הוי דיחו' מעיקרא. ותי' בחד תי' דדוקא היכי דהוא זמן הקרבה ורק קרבן זה אינו ראוי להקרבה הוי דיחוי אבל לילה לא חזי להקרבת שום קרבן ואין הפסול בקרבן זה ל"ה דיחוי. [ואמת כי צע"ק מתוס' זבחים י"ב ד"ה יום להרצאה דבכל הקרבנות אם נשחטו בלילה עלו לא ירדו ובליל ח' עלה ירד א"כ ל"ד אהדדי] וא"כ אם ביום אינו ראוי להקרבה עד חצות ששלמו ז' מעל"ע ודאי הוי דיחוי דהא שאר קרבנות ראוית להקרבה וממילא אין כאן יום להרצאה ולא לילה לקדושה וממילא ממ"ד ב"ח נדחין נשמע סברא זו גם למ"ד אין נדחין ודיחוי