בית שערים אורח חיים לג

ק"ש ותפילה כמ"ש באו"ח סי' ל"ז ולישנא דכ"ז מוכיח כן לא כמו שמשנה ומיד יסירם ע"ז ל"ש לומר כ"ז וא"כ שפיר יכול לתקן, ואינני יודע כונתו בזה אם רוצה לדמות להא דסי' תקפ"ב אם אמר האל הקדוש ותכ"ד נזכר ואמר המלך הקדוש דא"צ לחזור וה"נ אם הסיר של ראש תכ"ד של הנחת אין בזה שום אי' א"כ לא הו"ל לומר ואח"כ של יד דא"כ הו"ל יותר מתכ"ד ועוד דהתם צריך לידע שהוא עשי"ת רק טעה בדיבורו כמ"ש מג"א שם ולישנא הוא דאיתקל לי' וא"כ ה"נ צריך לידע דצריך להניח ש"י תחילה ולא הניח ש"ר תחילה רק כמתעסק בעלמא, ועוד דתינח אם הסיר תכ"ד אבל לאחר כ"ד מאי א"ל, ועוד דכבר ביארתי בתשו' א' דמעשה שאינו תלוי בדעתו ורצונו ל"ש כלל חזרה תכ"ד ואם כונתו שלא הי' עליו בשעת ק"ש ותפלה לא עבר כלל על כ"ז שבין עיניך יהי' שתים הא ודאי ליתא דעיקר מצותם כל היום ומ"מ בכל רגע מקיים מצוה וברגע א' שהניח ש"ר קודם ש"י כבר עבר על כ"ז שבין עיניך יהי' שתים ומה שצריך גם עכשיו להיותם עליו בשעת ק"ש ותפלה הוא רק זהירות כמבואר בשו"ע שם

אבל מה שיש לי לדחות הוא דנ"ל דבר חדש דאינו עובר אם מניח ש"ר תחילה אלא במניח לשם מצוה או בסתם למ"ד מצות אין צריכות כונה אבל אם מניח שלא לשם מצוה בהיפך כוונה אין כאן עבירה כלל ומעתה שפיר יש לתקן דאמרינן שלא הי' מצוה כלל בש"ר ואין כאן עבירה כלל למפרע ובכה"ג לכ"ע אמרי' אעל"מ אפי' לאביי דדוקא היכי דא"א לתקן האי' למפרע רק מכאן ולהבא ס"ל לאביי דמהני אבל היכי דאפשר לתקן למפרע שלא יהי' אי' בעולם כלל גם הוא מודה דלא מהני כמ"ש חי' רמב"ן ורשב"א יבמות ק"ג וטו"א ר"ה כ"ח וחת"ס סוכה ל"א עיי' עליו

אמנם למ"ש אין צורך לדברי מהרי"ט דכבר ביארתי דסברת מהרי"ט הוא כך דל"ש אעל"מ אלא בדבר שהפעולה הנמשך ממעשה עבירה הוא אסור כגון תמורה אי לאו דגלי קרא ופי' הוא ותמורתו יהי' קודש הו"א דל"מ והפעולה שנמשך ממעשה עבירה שהמיר שיהי' תמורה הוא בטל וממילא מתוקן האי' מכאן ולהבא שאינו תמורה אבל ודאי א"א לתקן האי' שעבר על לא ימיר דהא משו"ה לקי דעבר אמימרא דרחמנא וכן בפדיון חרמי כהני' שם במהרי"ט אבל בהולך בעש"ג במהרי"ט שם אף דיש פעולה נמשך מן הליכה זו והי' לנו לומר דלא מהני לכן הוצרך לחדש דהפעולה הנמשך מן העבירה אינו אסור דהי' כדין עיי"ש במהרי"ט והליכה לעש"ג כבר עברה וא"א לתקן וכן בשוחט לע"ז או בשוחט בשבת דמיירי בי' חו"ד ועיי' נתיבות סי' ר"ח שם נמשך פעולה ממעשה עבירה שניתר באכילה והו"ל למימר עביד ל"מ והוצרכנו לומר דהא שיהי' מותר באכילה אינו איסור ונגד רצון התורה רק השחיטה לע"ז או בשבת הוא אי' וזה א"א לתקן ומעתה כאן שאין שום פעולה נמשך ממאי שהניח תפילין ש"ר תחילה אין לו ענין כלל לומר בי' אעל"מ וזה ברור לפענ"ד, וגם אינני יודע למה לך דברי מעדני יו"ט הא גם אם האי' משום וקשרתם והדר והיו ג"כ א"א לתקן ואי שיניח עתה מחדש כס' הוא הנחה ומצוה חדשה ועיי' או"ח סי' ס"ח סי"ב ומג"א שם ושם סט"ו

אך לפענ"ד נראה דלק"מ דל"ש אעל"מ אלא בלאו שיש בו מעשה אבל בלאו שאב"מ ל"ש דלא מהני מה שלא עביד וא"כ מי הגיד לנו שהאי' במניח ש"ר תחילה במעשה מה שהניח ש"ר אדרבה האי' הוא בשב וא"ת שלא הניח של יד תחילה ואיך שייך בזה לומר דלא מהני מה שלא הניח של יד והכי משמע לישנא דכ"ז שבין עיניך יהי' שתים שהאי' הוא מה שלא הניח ש"י וכן אם הוא משום וקשרתם והדר והיו נמי כן הוא ולא קשה מידי

ועוד נ"ל דל"ש אעל"מ אלא בדבר התלוי במעשה כגון קידושין וגירושין ותמורה ושחיטה וכדומה אבל מצות תפילין אין המצוה המעשה שבגופו שעושה מעשה הנחה שהרי אפי' הניחם בלילה דאין זמן תפילין והם מונחי' על גופו ביום כדינו יי"ח כדפסקי' באו"ח סי' ל' ס"ג אלא המצוה הוא שיהי' מונחי' על גופו ועיי' קצו"ח סי' קכ"ב וא"כ ל"ש לומר עביד ל"מ כיון דמ"מ היו מונחי' על גופו כמו דל"ש שליחות בכה"ג דמ"מ היו על גוף השליח ולא על גוף המשלח וא"ש

ועוד נ"ל דדוקא באיסור עשה כמו תורם מרעה על היפה שייך בי' אעל"מ אבל כאן ודאי אין אי' אם מניח ש"ר לחוד דא"כ גם אם א"י להניח ש"י הי' אסור להניח ש"ר אלא דיש מצוה שיניח ש"י תחילה ואח"כ של ראש ואם הניח ש"ר תחילה ביטל מצוה זו ומשו"ה אם א"י להניח ש"י מניח ש"ר דכל א' מצוה בפ"ע וא"א לומר משום דא"י לקיים מצות קדימה בש"י ובטל מצות תש"ר וא"כ ל"ש כלל אעל"מ בביטל מ"ע

ומ"מ צ"ע על הטו"ז וא"ר שם דאם לא יסיר ש"ר רק יניח כך ש"י א"כ לא יקיים כלל וקשרתם וכו' והדר והיו וכו' אבל אם יסיר ש"ר ומניחם הסדר נהי שכבר ביטל מצוה זו מ"מ עכשיו יקיים אותה ואמאי אינו צריך להסיר כדי שיקיים מצוה זו, וצ"ל דס"ל כמעדני יו"ט הנ"ל דלמסקנא גם בהנחה אין הטעם כלל משום וקשרתם והדר וכתבתם אלא משום כ"ז שבין עיניך יהיו שתים וא"כ העבר א"א לתקן ומכאן ולהבא מתוקן בהנחת ש"י בלי הסרת ש"ר כמו בהסרת של ראש דמ"מ יהיו שתים מכאן ולהבא ולכן א"צ להסיר ש"ר וא"ש

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה כ"ד עוד הנ"ל

בנידון שנסתפקת עמ"ש בבאה"ט באו"ח סי' כ"ה ס"ט אם הניח תפילין של יד וכשבא להניח ש"ר קודם שהגיע הקציצה בבשר אחר שהגיע לאויר הראש הפסיק בדיבור אי אמרי' הכא קלוטה כמי שהונחה דמי' עיי' הלק"ט ח"ב סי' מ"ב עכ"ל ודחית דהא גבי שבת לא קיי"ל קלוטה כמי שהונחה דמי, הנה לא הראית מקום לזה אבל כן משמע בשבת ק' דאמר רבא תוך ג' לרבנן צריך הנחה ע"ג ועיי' ברש"י שם דאפי' תוך ג' ל"ל קלוטה ומדאשמעי' רבא איך הדין אליבא דרבנן ש"מ דהלכה כן ועוד מדפשיטא לי' דטעמא דרבנן משום קלוטה לאו כמי שהונחה א"כ ודאי הלכה כוותיהו דיחיד ורבי' הלכה כרבים ומילתא דמיבעי' לי' לרבה בשבת דצ"ז אי פליגי בקלוטה או פליגי אי ילפי' זורק ממושיט וכו' פשיטא לי' לרבא דבקליטה פליגי אבל מדברי רמב"ם פי"ג משבת הכ"ב שהביא המשנה שם כצורתה ולדר"י דבעי' שנח ע"ג משהו ולא הביא הא דרבא דאפי' סופו להניח לא מהני דהא מתגלגל גרע שאין סופו לנ"ח כדאמרי' התם משמע דלית הלכתא כרבא וצ"ע בזה אבל אין הזמן מסכים

אמנם ניחא לך למאי דאמרי' בגיטין ע"ט ע"כ לא פליגי רבנן אלא לענין שבת וכו' והטעם מבואר שם בירושלמי שהביא רשב"א שם בשבת כתי' לא תעשה מלאכה נעשית הוא מאליו וכו' ופי' קה"ע משום דכל שהוא באויר ל"ש בי' עשיי' עיי"ש או משום דכל מלאכה צריכי' להיות דומי' דמשכן ובמשכן הי' הנחה ממש ומשו"ה סברי רבנן קלוטה לאו כמי שהונחה דמי אבל לענין תפילין י"ל דמודי דכמי שהונחה דמי, הנה מ"ש מסברתך דבעי' דומי' דמשכן לא נהירא לי דאם הסברא הוא קלוטה כמי שהונחה לענין שאר דברי' א"כ מקרי זה דומי' דמשכן ותדע לך דשם בשבת ק' פירש"י דאם עכבתו הרוח באויר מעט והוא פחות מג' סמוך לארץ הוי הנחה ונהי דמטעם לבוד אתאי' עלה מ"מ הא במשכן הי' הנחה ממש אע"כ כיון דאמרי' לבוד הוי דומי' דמשכן וה"נ אי אמרי' קלוטה הוי דומי' דמשכן, ומ"ש בשם ק"ע אין לי ירושלמי עם פי' ק"ע על סדר נשים אבל אינני מבין סברתו אמאי באויר אין הוא עשיי' ול"ש בי' עשיי' הא מכחו הוא באויר אבל הפני משה פי' נעשית הוא מאלי' בתמי' וכי מלאכה שנעשית מאלי' אסרה תורה והלכך בעי' שתתקיים מחשבתו ועד שינוח עכ"ל ועיי' תוס' שבת ד' ד"ה אלא אר"י ונראה שגם ק"ע כיון לזה ולפ"ז בתפילין נמי למאי דקי"ל מצ"כ כיון דלא נתכווין לעשות מצוה עד שיניחם בראשו כל זמן שלא נעשית מחשבתו לא עשה ולא כלום ול"ש בי' קלוטה כמי שהונחה כמו בשבת ועיי' תוס' מ"ב ד"ה אמר אביי ועוד דוק מיני' לאידך גיסא דהר' סיים בירושלמי ברם הכא ונתן בידה ברשותה ופי' פ"מ דלאו ידה ממש בעי' והלכך אפי' באו"ר שהוא ברשותה מגורשת ובבבלי אמרי' הכא משום אינטורי הוא והא קא מינטר ומשמע דוקא בגיטין משום ה"ט ס"ל דכמי שהונחה דמי אבל בעלמא ס"ל לאו כמי שהונחה דמי'

אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דל"ש קלוטה כמי שהונחה אלא ברשיות כמו רה"י ור"ה או רשות אדם לענין קנין דברה"י יש לכל אדם קנין בקרקע שלו עד רום רקיע ועיי' בחו"מ סי' רי"ד במוכר אי צריך לכתוב בפירוש שמוכר ללוקח עומקא ורומא וא"כ אויר שכנגד חצירו או ביתו עד רום רקיע שייך לרה"י וא"כ אי אמרי' קלוטה כמי שהונחה הרי הוא מונח ברה"י ובר"ה האויר עדי משתמשי' בו רבים וא"כ האויר שייך לר"ה ואי אמרי' כמי שהונחה הרי הוא מונח בר"ה אבל שם בתפילין ל"ש לומר כיון שבא באויר כנגד מקום הנחת תפילין כמי שהונחה על הראש דמי' דמה שייכות לאויר זה אל הראש ומי יימר שזה אויר הראש דילמא האויר של התקרה למעלה ואינו באויר הראש כלל וא"כ ל"ש בי' קלוטה כמי שהונחה ועיי' תוס' עירובין יו"ד ע"ב ד"ה ואצבעים דלא אמרי' אתי אוירא דהאי גיסא והאי גיסא ומבטל אלא באויר שאני חושבו כסתום והיינו משום דשייך לו והוא ישר בסברא

אלא דלכאורה סוגי' דזבחי' צ"ג הוא נגד זה דבעי' למימר דהא דפליגי ר"ע וחכמי' פ"י דפרה גב' הי' עומד חוץ לתנור ושרץ בתנור והושיט ידו לחלון ונטל את הלגין והעבירו ע"פ תנור דריע עטמא וחכמי' מטהרין ואמר רבה דפליגי בקלוטה והרי התם אין ענין כלל לרשיות ומאן יימר דאויר זה שייך לתנור ואפ"ה בעי למימר דטעמא דר"ע משום דקלוטה כמי שהונחה, אך ז"א דבאמת מסקי' התם דכ"ע לאו כמונח דמי ומוכחי' לה מדתני' מודה ר"ע בהזאה שהעבירה ע"ג כלי חרס טמא ע"ג משכב ומושב טמא שהוא טהורה שאין לך דבר שמטמא למעלה כלמטה אלא כזית מן המת ושאר כל המאהילי' וכו' וא"כ י"ל דבאמת מה"ט הוא וכמ"ש: