בית שערים אורח חיים שכג

שאין דבריו יועילו צריך לנסות להשפיל עצמו בדברים רכים לשבור מלתעות רשעים והיינו במים שהולכי' ממקום גבוה למקום נמוך ואם גם זה לא יועיל אז במדבר יניח אותם הפקר כמדבר

לכן לא ישמיע קול עלה ויסיר כעס מלבו ויהי' מן הנעלבי' ואינן עולבי' ישכים ויעריב לביהמ"ד כי הוא חיינו ואורך ימינו וד' הטוב בעיניו יעשה וישוב שופטינו כבראשונה. ונעלה לציון ברנה. כנפשו ונפש ידידו דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שי"ז

שיל"ת ב' אויפאלו תע"א שנת תמה"ר ישועה לפ"ק

להגאון הגדול ליהודים המפורסים, בכל אפסים סוע"ה וכו' כקש"ת מו"ה יעקב וויידענפעלד נ"י אבדק"ק הירועלוב במדינת גאליציען

א) פגשתי את שש בשעשעי' תורתו והנה גאון יעקב שליט"א הק' קושי' קשה כברזל בש"ס יומא דף ז' ע"ב בסוגי' דציץ מרצה דאמר ר"ש כה"ג ביוה"כ שאין עודהו על מצחו ומרצה. דמאי קאמר ר"ש כה"ג ביוה"כ יוכיח וכו' ופי' תוס' שם ד"ה מכלל דאם נטמא הקרבן בידו אפילו אם יש אחרת טהורה אין אומרי' לו הבא אחרת ע"ש. והרי בעבודת פנים ליכא רק פר ושעיר ור"ש גופא אית לי' בתוספתא דפרים ושעירים הנשרפין אינן מטמאין טומאת אוכלין עיין תוס' ב"ק דע"ז ע"א וא"כ לדידי' לא משכחת לה טומאה כלל בפר ושעיר של יוה"כ ואי תימא דמשכחת טומאה בהאימורי' גם לר"ש דאכילת מזבח שמה אכילה כמש"כ תוס' מנחות דק"א ע"א ד"ה פגול. ז"א דהא בפסחים דף כ' גבי מחט שנמצא בבשר קודש פריך האי בשר דאתכשר במאי הא דם קדשים אינו מכשיר ומסיק כגון שהעבירוהו בנהר ועדיין משקה טופח עליו ופי' תוס' שם דע"י העור הוכשר הבשר דכ"ע מודה דיש שומר להכשר והתינח אם הבשר מקבל טומאה י"ל שהוכשר ע"י העור אבל כאן שהבשר אינו מקבל טומאה ועל האימורי' ל"ש לומר דעור הוי שומר לאימורי' ואי דנימא דבשר נעשה יד לאימורי'. ז"א דבחולין דקכ"ח בע' המשתחוה לחצי דלעת אסרה מהו שתעשה יד לחברתה ופירש"י ותוס' דהאיבעי' לר"ש דס"ל אוכל שאין אתה יכול להאכילה לאחרי' אינו קרוי' אוכל מהו שתעשה יד דידי' ול"ד לשאר ידות שאין מקבלי' טומאה דל"ה אוכל בעצם ושפיר הוי יד משא"כ כאן דהוא אוכל בעצם רק שאינו קרוי' אוכל משום שאין אתה יכול להאכילו לאחרי' ל"ה יד ע"ש וה"נ הבשר הוא אוכל רק שאינו מקבל הכשר משום שאין אתה יכול להאכילו לאחרי' ל"ה יד להכשר האימורי' עכתו"ק הנפלאה הראוי' להד"ג נ"י

והנה בהשקפה ראשונה רציתי לומר לדעת הראב"ד פ"א מטו"א ה"ד דס"ל דאף דאין מכשירי' לקבל טומאה רק ז' משקין ולא שאר משקין מ"מ הם עצמם מקבלי' טומאה ע"ש וא"כ ה"נ אף דילפינן בפסחים דט"ז ודף כ' דדם קדשי' אינו מכשיר היינו דוקא שאינו מכשיר אוכלין לטומאה אבל דם קדשים עצמם שפיר מקבל טומאה והרי בשמעתי' דיומא דם שנטמא בשוגג הורצה וכו' וכן על מה הציץ מרצה על הדם ועל החלב שנטמא מבואר דדם קדשים מקבל טומאה וא"כ שפיר משכחת טומאה בפר ושעיר של יוה"כ בדם הפר והשעיר עצמה שמזה בפנים ולק"מ

אמנם עדיין קשי' לדעת הרמב"ם שם דכל משקה שאינו מכשיר אינו מקבל טומאה א"כ דם קדשים שאינו מכשיר אינו מקבל טומאה ג"כ והדק"ל והני ברייתות שהבאתי לעיל דמצינו טומאה בדם י"ל דעכ"ח רק מדרבנן ומה דאמר ר"ש כה"ג ביוה"כ יוכיח קאי מה"ת

ולכן לולי דמסתפינא הי' נ"ל לחדש דבר דהנה תוס' בפסחי' די"ז ע"ב ד"ה אבל הק' אדרבה בדם י"ל טפי אפי' בכלים דדם קדשים לא איתקש למים כדאמרינן לעיל שאינו נשפך כמים אינו מכשיר ותי' דהכי פירושו אבל דם היכא דמטמא כגון דם חולין או בע"מ או זבח שנפסל לא יע"ש. ולפ"ז גם להרמב"ם דם קדשים מקבל טומאה מה"ת כיון שהזבח נפסל עי"כ ונשפך כמים וא"כ פסולו וטמאתו באי' כאחד וא"כ גם להרמב"ם משכחת טומאה בפנים בדם הפר ודם השעיר וא"ש

אמנם אכתי לא הונח לי בזה דהא תוס' הק' מה בכך דאין הציץ מרצה הא טומאה דחוי' עכ"פ ותי' דאפי' איכא אחרת אינו מביא אחרת כנ"ל וא"כ שפיר י"ל דדם קדשים אינו מקבל טומאה ומה תאמר דפסולו וטומאתו באי' כא' ז"א דהא אם אין אומרי' הבא אחרת הדם כשר משום דטומאה דחוי' וממילא אינו נשפך כמים ואינו מקבל טומאה כלל ומותר לגמרי ועדיין קושי' הד"ג נ"י במקומה עומדת וצ"ע

ולכן נלענ"ד דשם בפסחים ד"כ פריך אלא דאתכשר בחיבת הקודש אימור דמהני לי' חיבת הקודש לאפסולי גופא ולא למימני' בי' ראשון ושני ע"ש וא"כ הכא דסגי באפסולי גופא להביא אחרת שפיר משכחת טומאת קודש בפנים ע"י חיבת הקודש דמכשיר. אמנם ז"א דהא הכא מדאורייתא מיירי וחיבת הקודש הוא רק דרבנן לר' יוסף בחולין דל"ו ע"ב אמנם י"ל דר"ש ס"ל דחיבת הקודש דאורייתא כר"ל בחולין שם ושפיר פריך כה"ג ביוה"כ יוכיח וא"ש

ואם כנים אנחנו בזה מה מאוד מיושב דברי הרמב"ם פ"ד מביאת מקדש ה"ח דפסק אין הציץ על מצחו אינו מרצה ופסק שם טומאה דחוי' בצבור א"כ תקשי קושי' הש"ס שהק' ר"ש לר"י כה"ג ביוה"כ יוכיח ובמש"כ הכ"מ שם בשם הר"י קורקוס יע"ש. ולהנ"ל א"ש דהרמב"ם דפסק פ"י מטו"א הי"ז דחיבת הקודש דרבנן וא"כ לא משכחת כלל טומאה בפר ושעיר בעבודת פנים ול"ק כלל כה"ג ביו"כ יוכיח וכקושי' פרו"מ נ"י ופסק שפיר דאינו על מצחו אינו מרצה אעפ"י שפסק דטומאה דחוי' בצבור וא"ש

אמנם אי משום הא לא אריא דקושי' הד"ג מעיקרא ליתא שהרי הקטורת הי' מן העבודות בבגדי לבן בפנים כמבואר ברמב"ם פ"ב מעבודת יו"כ והרי הקטורת מקבל טומאה דדרשי' בחולין שם והבשר לרבות עצים ולבונה וכן פסק הרמב"ם פ"ח מטו"א ה"ט וא"כ שפיר משכחת טומאה בעבודת פנים דקטורת וקאמר שפיר כה"ג ביוה"כ יוכיח. ועוד דלדעת הרמב"ם בלא"ה קושיתו לק"מ שהרי הוא כ' בפ"ד מביאת מקדש ה"ז וכן הציץ מרצה וכו' אבל אינו מרצה וכו' ולא על טומאת אדם שנטמא בטומאה ידיעה אא"כ היתה הטומאה הדחוי' בצבור שהציץ מרצה עלי'. יוצא מבואר מדבריו דס"ל דטומאה הדחוי' בצבור הציץ מרצה גם על טומאת הגוף ועיין שעה"מ שם וכ"כ לח"מ פ"א מפסוהמ"ק הל"ד ע"ש וא"כ שפיר משכחת טומאה בעבודת פנים טומאת גברא דבעי ריצוי ציץ לרמב"ם כיון דטומאה דחוי' וא"ש

ב) ומעתה במסילה נעלה ליישב בזה קושי' השג"א סי' ל"ח ע"ד תוס' בסוגיין ד"ו ע"ב ד"ה א"ר תחליפא וכו' שהק' דהכא ס"ל לרבא טומאה הותרה בצבור ובזבחי' ל"ג ס"ל טומאה דחוי' בצבור ותי' דבזבחי' לענין פסח איירי ואין לומר נהי דפסח כיון דאתי בכנופי' חשוב כקרבן צבור ודוחה את השבת ואת הטומאה מ"מ כיון דלאו כל ישראל מייתי חד פסח בשותפות מהדרי' אטהורי' אפי' למ"ד היתר הוא בק"צ גמור הבא בשותפות וכן משמע לקמן בסמוך באילו של אהרן אע"ג דזמנו קבועה לי' ודחי את השבת ואת הטומאה כק"צ מ"מ כיון דקרבן יחיד מהדרי' אטהורי' לכ"ע ע"ש. והק' השג"א א"כ בסנהדרין י"ב דקתני אין מעברין את השנה מפני הטומאה רי"א מעברין וכו' ופריך למימרא דסבר ר"י טומאה דחוי' הוא בצבור והתני' וכו' הנח לכה"ג ביוה"כ שטומאה הותרה בצבור ומאי קושי' נהי דבשאר קרבן צבור ס"ל הותרה מ"מ בפסח רק דחוי' כמ"ש התוס' הנ"ל וכן הק' השעה"מ פ"ד מה' ביאת מקדש. [הן אמת דלזה אפשר לומר דקשי' לי' אינימא דאפי' לר"י דס"ל טומאה הותרה גבי פסח דחוי' א"כ מ"ט דת"ק דס"ל אין מעברין כלל דת"ק לית לי' האי סברא וס"ל דאפי' גבי פסח הותרה דהא אמרינן בפסחי' ע"ז דליכא תנא דשמעית לי' דאמר טומאה הותרה בצבור אלא ר"י וכ"ש דליכא תנא דמיקל טפי מר"י דס"ל אפי' גבי פסח הותרה אלא דקשי' לפי המסקנא דמסיק חסורי מחסרא וה"ק אין מעברין את השנה מפני הטומאה ואם עיברהו מעוברת רי"א אינו מעוברת משום דס"ל הותרה בצבור ואמאי אין מעברין הא גבי פסח מודה דהוי רק דחוי' ועיי' שג"א שם]

ועוד הק' השג"א הא כתבו תוס' ד"ה כיון דמה"ת אפי' בקרבן יחיד שקבוע זמנו כגון אילו של אהרן נמי טומאה הותרה אלא מדרבנן מהדרי' אטהרה וא"כ עדיין הקושי' במקומה עומדת איך קאמר רבא בזבחי' דל"ב מצורע דהתירא הוא להא אישתרי ולהא לא אישתרי טומאה דחוי' הוא מ"ל חד דחוי' מ"ל שני דחוי' הא מה"ת היתר הוא וכי משום דרבנן אמרו גבי פסח דחוי' לחומרא נימא להקל להתיר איסור כרת של טומאת זיבה הואיל ואדחי לטומאת מת והלא לטומאת מת אשתרי מה"ת ולא אמרינן הואיל ע"ש

ולהנ"ל א"ש דהנה הא דבעי ריצוי ציץ למ"ד טומאה דחוי' נלענ"ד משום דיש בזה לדון על שני דברים. האחד שיש לאו לעבוד בטומאה וחייב מיתה ביד"ש כמ"ש הרמב"ם פ"ד מביאת מקדש ה"א. ושנית שקרבן פסול כמ"ש שם בה"ו. ומעתה נהי שעבירת הטומאה דחוי' מפני מצות הקרבת הקרבן מ"מ הלא הקרבן פסול ולהכי צריך ריצוי ציץ כד' להכשיר הקרבן וזה טעם הרמב"ם דבעי ריצוי ציץ על טומאת הגוף בטומאה דחוי'. אמנם דעת רש"י בשמעתי' ד"ה בין בצבור דטומאת הגוף דחוי' שלא ע"י ציץ וכן דעת תוס' בפסחי' דע"ז ע"א ד"ה אלא וכ"כ רש"י ותוס' במנחות דט"ו ונ"ל טעמם משום דס"ל דאין קרבן פסול אם עובד בטומאה אלא משום שעבד העבירה אבל היכא שטומאה דחוי' ולא עבד בעבירה ממילא הקרבן כשר אך כ"ז בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר ועולי' דהקרבן פסול בעצם לא בשביל שעבד בעבירה שפיר צריך ריצוי ציץ אפי' בטומאה דחוי' וכמ"ש תוס' במנחות דט"ו ד"ה והכא ע"ש

ומעתה יש לדון למ"ד טומאה דחוי' בצבור שבקושי הותרה משני פני' א' שבקושי הותרה לעשות העבירה עבודה בטומאה. והשנית שבקושי הותרה שיהי' הקרבן כשר להרמב"ם משום טומאת הגוף עצמה ולרש"י ותוס' משום טומאת הקרבן.