בית שערים אורח חיים שכב

לקח. ושאול באחת. מלאו כף נחת. ושם האחד אליש"ר. מתניו אמונה אזר. כקש"ת מו"ה יעקב שאול אלישר ראש הרבנים בעה"ק ירושלים תובב"א וסביבותי'

הן דורשי' תחילות בשלמא דמר ניהו רבא דעמא קדישא בקרתא קדישא ואחרי כן אמלא דברי. את קולו שמענו מתהלך בק"ן קולמוסו לרוח היום קול חוצב להבות ע"ת במכתב גלוי פותח בשלום ואגוד"ה על ארש"ו יסד. לאגוד ג' מינים יחד. והכתות במדינתינו כת"א דמיקל"א מקול"י כתוב"ה תורה שבכתב ומקולי בית שמ"ע אוזן ששמעה על הר סיני תורה שבע"פ מכוני' נעלאגען וכת נקראה בשם שטאטוסקווא וכת הישנים ואלה שמות בני ישראל ארטד. להתאחד בשפה אחת ודברים אחדים

אמת כי כל אשר בתוכו יתמ"ה רבות שבעה לה נפשינו שברון לב ועצבון רוח באיגרת שלום ומכתב גלוי אשר אמר עם הספר בחס"ר שיש בו דין חלוקה לשלוש כתות במדינתינו גד אגד לאגוד ג' מינים יחד ופותח וחותם בשלום ואחדות יען בזה נתן יד לפושעי' הרוצים לעקור שרשי האמונה ולהרוס חומת אש דת ומנהגי ישראל בשאט נפשם כי יאמרו אחות לנו בבית מלכי רבנן ותלו באילן גדול

אבל נפלאת בעינינו מה ראה על ככה הלא את מי אין כמו אלה לדעת את שלום יר"א של"ם אך מקרא מלא דיבר הכתוב אין שלום אמר ד' לרשעים ויתפרדו כל פועלי און ואחכז"ל פיזור לרשעים נאה להם ונאה לעולם ואחד הי' אברהם אבינו ע"ה אמר לבן אחיו הפרד נא מעלי

ולכן קמו ונתעודדו חכמי הדור שלפנינו ברוב מנין ורוב בנין גדולי עולם גאוני ארץ צדיקים וחסידים אנשי מעשה גודרי גדר ועומדי' בפרץ להציל עדרי צאן קדשים מזאיבי טרף מחבלי כרם ד' צבאות ועטו קנאת ד' להפרד מהם ומהמונם והוא חלוקה דרבנן במושב זקנים ובסוד חכמים ונבונים ולולא זאת כמעט פסקה תורה ויראה והאמונה חו"ש עין ראה ותעידה

ועתה דבר שנצטערו עליו אותן הצדיקים וחסידי עליון מוסדי ארץ זי"ע ומסרו נפשם עבור זה לא יאומן כי יסופר התלאות והיגיעות אשר מצאתם עד כי השיגו אורחת חיים להחזיק בעץ החיים תוה"ק ויו"ט עשו להם כאשר השיגו רשיון מן הממשלה וקיום מן מלכינו מלך אדיר וחסיד קיר"ה וירכיבו אותם על הפריד"ה עינינו ראו ולא זר והוא שעמדה לנו שהותיר לנו ד' שריד שרידים אשר ד' קורא

ועתה ידו פרש ש"ר על כל מחמדינו ליחד את אשר הפרידו רבותינו וחכמינו הקדושים נמ"ע כל הג' כתות ותחת שלשה רגזה הארץ לא האמינו כל מלכי רבנן כי יבא ש"ר ואוה"ב בשור"ה ירושלים להרהר אחריהם את אשר כבר עשוהו

ונפשינו יודעת מאוד שאלו הי' גלוי לפניו מעמד ומצב היהודים במדינתינו והי' לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף ידיעות הטומאה באחדות ושלום עם כתות מהרסי דת תוה"ק וידיעות הקודש בחלוקה מהם ולולא הפירוד חו"ש פסקה תורה ויראה ממדינתינו לא הי' מוציא מתחת ידו דבר מסוכ"ן כזה רק אין חכמים כבעל נסיון ונכנס בהעלם תומ"ת ישרים והעלם קודש

לכן נפשי בשאלתי ועמי בבקשתי יאחז צדיק דרכו להודיע בשער בת רבים דברים שאמרתי טעות הן בידי ושגגה יצאה מלפני באשר לא ידעתי מעמד ומצב היהודים הנאמנים עם ד' ותוה"ק בארץ הגר וכל דבריי בטלין ומבוטלי' לא שרירן ולא קיימין ומודים דרבנן היינו שבחוהו ויתקדש ש"ש על ידו. ויהי' כזית הודו. וכל העם המאמינים בד' ובתוה"ק רואים את הקולות. בהדרת קידש. ויענו אחריו מקודש מקודש. עדי ישלח ד' עזרו מקודש. ויבנה המקדש. היכל ואולם. וחיים וברכה עד העולם. כנפשו היקרה. בארץ הצבי צפירת תפארה. ונפש המחכה לקץ הימין במהרה. ודוש"ת באהבה גמורה. עד יהפוך אל עמים שפה ברורה

ומרגלא בפומי לומר אף כי השלום אחד מעמודי העולם ות"ח מרבים שלום. אבל אין מוסיפין בשלום להתחבר עם רשעי ארץ. אשר פרצו פרץ. ובאו פרוצים וחללו את תוה"ק הנמסר לנו מסיני הרי הוא עובר בבל תוסיף. וכמו כן אחז"ל לענין לימוד הלכה ופלפול התורה בקידושין דף למ"ד ע"ב דדרשינן כי ידברו את אויבים בשער אפילו אב ובנו ורב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד נעשו אויבים זא"ז וכו'. ובזה נלע"ד לחדודי לאוקמי בחזקת קשרות לקשר מס' עירובין סופו לתחילתו אשר סיימתי תל"י באותן הימים בלימוד התלמידים. וכי הוא זה

במשנה שלהי עירובין רש"א כ"מ שהתירו לך חכמים משלך נתנו לך שלא התירו אלא משום שבות. והנה ק"ל לכאורה לדעת הרמב"ם בסה"מ שורש ראשון דכל מילי דרבנן הוי בעשה דעפ"י התורה אשר יורוך ול"ת דלא תסור אמאי התירו משום שבות הא שבות נמי דאורייתא הוא וכעין שהקשה רמב"ן על הרמב"ם אמאי אמרינן סד"ר לקולא הא כל דרבנן הוא דאורייתא משום ל"ת דלא תסור. אמנם תירץ שתירצו ע"ז שכך הותנו חכמים מעיקרא להקל בספיקן להבדיל בין דאורייתא לדרבנן יספיק ג"כ כאן שמתחילה הותנו להפריש בין דבר שהוא מדבריהם לדאורייתא ובזה יש לפרש הא דקאמר הש"ס סוכה דאורייתא תני פסולה מבוי דרבנן תני תקנתא כדי להפריש בין דאורייתא לדרבנן. וזה הקישור לסופו דבריש המסכתא תנ' תקנתא מה"ט וא"כ א"ש סוף המס' שלא התירו לך אלא משום שבות שהוא ג"כ מה"ט

אך הא גופא קשיא למה הוצרכו להפריש בין דאורייתא לדרבנן ונ"ל עפמ"ש הרמב"ם ספ"ב מממרים דאם החכמים אוסרין דבר שהוא מותר מה"ת ויאמר שהוא בכלל מה שאסרה תורה כגון שיאמר דבשר עוף הוא בכלל גדי ה"ז עובר בבל תוסיף אבל אם אומר בשר עוף מותר מה"ת ואנו נאסור אותו ונודיע לעם שהוא גזירה אז ליכא בל תוסיף. ולפ"ז א"ש שהוצרכו להפריש בין דאורייתא לרבנן כדי להודיע שהוא רק דרבנן דאל"כ עוברין על בל תוסיף

ובריש המוצא תפילין קתני מכניסן זוג זוג ואמרינן בגמ' זוג אחד אין טפי לא וכו' ומסקינן הכא דבחול נמי זוג א' אין טפי לא לענין הצלה נמי זוג א' אין טפי לא. ומבואר שם הטעם דטפי לא משום בל תוסיף

ועיין בירושלמי עירובין פ"ג ה"ב אר"י מפני מה מערבין בחצרות מפני דרכי שלום. ועיין מהרש"א שלהי עירובין ושם המסכתא עירובין ע"ש העירוב ושלום. ועיין קידושין ל' ע"ב הנ"ל דדרשינן כי ידברו את אויבים בשער אפילו האב ובנו הרב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער א' נעשין אויבים זא"ז וכו' שמתוך כך מתברר הלכה לאמיתה וא"כ על השלום שמרומז במס' עירובין אין להוסיף שלא יהו נעשין אויבים בשער או להתחבר עם רשעים ועובר בבל תוסיף שמתו"כ אין מתברר הלכה ל]ש לאמיתה ופן צדיקים ילכדו ברשתם

והיינו דקאמר שלא התירו אלא משום שבות. וק' הא שבות נמי דאורייתא כקושי' הנ"ל. ותירץ. הדרן עלך המוצא תפילין. שחוזר למוצא תפילין דזוג א' אין טפי לא משום בל תוסיף וא"כ צריכין לעשות הפרש בין דאורייתא לדרבנן שלא יהי' בל תוסיף כתירץ הנ"ל. ולפ"ז וסליקא לה מס' עירובין שמרמז על השלום סליק דגם בזה עובר על בל תוסיף. רק צריך כי ידברו את אויבים בשער כדרשת חז"ל הנ"ל וא"ש. [ועיין בתשו' חאו"ח סי' רס"א] ושלום תנין

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל: נכד להגה"ק מאוה"ג מו"ה עמרם חסודא זצוק"ל מ"כ בצפת הבירה

תשובה שט"ז

שיל"ת ב' אויפאלו א' אמור תרנ"ז לפ"ק

בימי הספירה. תופע עליו נהרה. ידידי הרב תמאוה"ג. מעוז ומגדול. כש"ת מו"ה יעקב צבי נ"י קאלטמאן אבדק"ק ווירטעש ואגפי'

מכתבו עם שני העתקות הלוטי' בו קבלתי בעש"ק העבר וכבר כתבתי לו דעתי לדינא ויותר מזה ידי מסולקת ממני מטעמים אשר לבי לפומי לא גלאי וגם מראשית כזאת הודעתיו כ' מצוה לשמוע דברי חכמים שלא לומר דבר שלא נשמע והלא בעיניו יראה ובלבבו יבין שאין בידו למחות בדור היתום הזה שאין נושאין פנים לתורה רק הולכי' בדרכי לבם ומראה עיניהם ועושים מה שלבם חפץ והי' כעם ככהן לכן המשכיל בעת ההוא ידום וכבר עשה מה שבכחו להפרישם מאכילת איסורי' ואם לא יחושו לעצמם וסומכי' על דברי המיקל באופ"ל מה יש לו לעשות עוד אין הקולר תלוי בצוארו

ועיין בש"ך יו"ד סי' קנ"א סק"ו שכתב משא"כ בעכו"ם וישראל מומר שאינו חייב להפרישו וכתב דג"מ שם אבל נראה לענ"ד כונת הש"ך דאף בישראל אין מצווין להפרישו כי אם כשעובר בשוגג ויש בידי איש אחר להפרישו חייב להפרישו וכמו בקאו"נ שהקטן שוגג הוא וכו' אבל בישראל דרוצה לעבור במזיד על איזה עבירה אפי' אינו מומר גמור אין ישראל אחר מצווה להפרישו לדעת הש"ך ומומר דנקט הש"ך הוא משום דהפוסקים במומר דברו ומומר מסתמא מזיד ועוד דכל עובר עבירה במזיד יקרא מומר לאותו דבר ע"ש ובאמת זה כמה תמהתי על דבריהם מהא דאמרי' ב"ק כ"ח מנין לנרצע שכלו לו ימיו ורבו מסרהב בו לצאת וחבל ועשה בו חבורה שהוא פטור ת"ל לא תקחו כופר לשוב ומסיק רנבי"א בעבד שרבו מסר לו שפחה כנענית עד האידנא היתירא והשתא איסורא ופירש"י ורשאי להלקותו ולהפרישו ע"ש ולדג"מ אמאי הלא אינו מצווה להפרישו אמנם נ"ל לחלק קצת דהכא מיירי כשעובר האיסור בחפץ של בעה"ב שהשפחה קנין כספו של בעה"ב והוא אינו מחויב להניח חפץ שלו לעבור איסורי' ולכן יכול להפרישו אבל כשעובר האיסור בחפץ של עבריין עצמו אז באמת אינו מצווה להפרישו

ודרכי לפרש דברי המד' בג' דברים ניתנה התורה באש ובמים ובמדבר כי בתחלה צריך לילך בהתלהבות גדול נגד עוברי עבירה להפרישם מאי' והיינו באש שדבריו יהי' בוערים כאש ואם רואה