בית שערים אורח חיים שכ

אינו מקיים שום מצוה הנה גוף סברא זו וחילוק זה כתב בחת"ס על קושי' רע"א אהא דנוטלי' שכר על קבורת מתים אבל אין ענינה לכאן דמאי נ"מ אם צריך לבער משום איה"נ או שצריך לבער משום כפרה ובזיוני. ומ"ש דגם בשבת מוטל עליו להוציאה משום לא תביא תועבה התינח ע"ז עצמה אבל מה תענה למשמשי ותקרובת ע"ז ושאר איה"נ דג"כ מודה בה ר"ש. ומ"ש דקבורה לא רמי' עלי' בשבת ה"נ ביעור ע"ז לא רמי' עלי' בשבת שהוא או שריפה או שוחק וזירה לרוח ובהוצאה מן הבית לא קיים מצות ביעור ע"ז ואפי' להוציא לא רמי' עלי' באי' הוצאה מרשות לרשות. ומ"ש דאצל"ג בו ביום הוא שיבוש אטו אינו חייב על מלאכת שבת אלא אם מתקן וצריך לו בשבת גם אם מתקנה וצריך לו לשנה הבאה מקרי מלאכת מחשבת וחייב עלי' וכל זה פשוט וברור ולכן לא הראיתי מקום לכל זה

אבל גוף הענין אינו כמו שחשבת ובירושלמי פ"ט דשבת ה"ו דקאמר מודי ר"ש באיה"נ פי' קרבן העדה שהוא רוצה בביעורן שלא יכשל בהם ע"ש וא"כ הוצאן צל"ג שלא יהי' בביתו כדי שלא יבא בהם לידי תקלה ואף דלחד יומא לא חיישי' דילמא אתי' בהו לידי תקלה היינו שלא חייבוהו חכמים לבערו משום דאתי' בהו לידי תקלה והוא אומר שיזהר שלא יבא לידי תקלה אבל מ"מ ניחא לי' בהוצאתו שלא יהי' צריך ליזהר והוי צל"ג ועיין חת"ס אה"ע ח"ב סי' א' ופריך ירושלמי שפיר דאף במת דג"כ אסור בהנאה נימא כן ולק"מ. וד' יזכנו ליום שכולו שבת ומנוחה. ונסו יגון ואנחה. וצום החמישי יהי' לששון ולשמחה. והיתה הרוחה. וברכה והצלחה. כנפשך ונפש חותנך הדוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שי"ב

ב"ה ה' מאדע יע"א

ודוד בא עד הראש ללחום מלחמת ד' והמקום יהי' בעזרו. ה"ה הרב הגאון הגדול. מעוז ומגדל. הצדיק המפורסם. כגן הדסים. ערוגת הבושם כקש"ת מו"ה דוד דייטש נ"י אב"ד ור"מ דק"ק ב' דירארמוט תצ"ו

מכ"ק הגיע לידי בזמנו ואשר קרא גם אותי הצעיר להצטרף בצרופי דרבנן לאסור איסור על הסעמינאר אף כי מכיר אני ערכי פחות שבעירוכי' מ"מ לעשות רצון צדיק הד"ג נ"י הנני. והנה לוטה פה

אחינו בני ישראל. שומרי דת יקותיאל. תורה צוה לנו משה מורשה. טהורה היא וגם פירושה. תורה שבע"פ קדוש בכל מיני קדושה. אבן הראשה. לאום משולשה. בגולה כבושה. מחזיקים במנהגי אבותינו ורבותינו הקדושים באמונה. בכל מקומות מושבותם בכל עבר ופנה. יהי נועם ד' עליכם. קודש שאו ידיכם וד' עמנו ועמכם

מלפנים בישראל בוועד נתוועדו בשנת תרכ"ט בעיר אפען יותר ממאתים רבנים ובהם רוב גאוני ארץ אונגארן וקדושי עליון. אשר רבים מהם כעת בצרור החיים את ד' ובוועד ההוא נדברו יראי ד' הרבנים הנזכרים בישיבות שיש בהם סמוכי' מן התורה והדבר יצא מפי המלך מלכו של עולם ע"י עבדיו נאמני ביתו אשר רוח ד' דבר בם ומילתו על לשונם בהסכמת בני האסיפה רובם ככולם. כי יש סדר למשנה בלימוד הישיבות מקובל מפי סופרים וספרים להיות שונה הלכות תורת ד' תמימה. ברה כחמה. בלי תערובות חכמה. משאר חכמות חיצוניות. ומשנה לא זזה ממקומה לא ישתנה מאשר הי' מאז ומקדם. אצל רבותינו הקדושים אשר הכל מיד ד' עליהם השכיל

וגם התלמידים אשר ישמשו בישיבה יהי' תשמישי מצוה ותשמישי קדושה וראשית ביכורי לימודם יביאו בית ד' ומור"ה לא יעלו על ראשם להיות במחשבה תחילה. להיות רב ומורה וראש בקהלה. ואלישע בן אבי'. שלמדו אביו תורה. ובהחיל"ו כבוד אומר כולו יוכיח כדאיתא בחגיגה ט"ו ע"א בתוס' ד"ה שובו בשם ירושלמי פוק חזי מה עלתה בו נהפך לאחר כדאיתא התם

ופה אחד ענו ואמרו כי בנין בית תלמוד ות"ל מע"ד הנקרא סעמינאר הן ותולדותיהן כיוצא בהם שאמרם שהוא ישיבות המערבים קול סופר וד"א ונופת תטופנה שפתי זרה בטהרת הקודש ומעיל צדקה הוא סתירת לימוד התורה. ונתיבת בית היראה והירוס חומת הדת והוא לפח ולמוקש ומכשול עון לעם בני ישראל תמימי דרך ההולכי' בתורת ד' חו"ש לכן קימו וקבלו הרבנים עליהם ועל כל המקשיבים לקול דבריהם שאם חו"ש יגברו אויבי ד' מחבלי כרם ד' צבאות מפירי תורה וחוקקי און משיגי גבול אשר גבלו הראשונים ויקימו כושל בית ספר ושבר סעמינאר לאסור איסור בי"ת אח"ז כדאי' במ"ר פ' שמיני פי"א אות ז' ויהי בימי אחז בן יותם מה צרה היתה וכו' משל למלך שמסר את בנו לפדגוג והי' הפדגוג שונא אותו אמר אם אני הורג אותו עכשיו נמצאתי מחייב ראשי למלך אלא הריני מושך את ינקתו ממנו והוא מת מאיליו כך אמר אחז אם אין גדיים אין תיישים אם אין תיישים אין צאן אם אין צאן אין רועה אם אין רועה אין עולם כך אמר אחז אם אין קטנים אין תלמידים אם אין תלמידים אין חכמים אם אין חכמים אין תורה אם אין תורה אין בתי כנסיות ובתי מדרשות אם אין בכ"נ ובמ"ד אין הקב"ה משרה שכינתו בעולם מה עשה עמד ונעל בכ"נ ובמ"ד הה"ד צור תעודה חתום תורה בלמודי ע"כ וכן יהי' בית און זה למוקש בני ישראל לכן יחול עליו גם איסור כולל המורים ותלמידיהם אשר יהי' ידם עמהם במעל הזה ויורו הלכה לתלמידי' או בשאר חכמות בבית הזה אשר לא נקרא שם ד' עליו כי המורים שם הן בתורה הן בשאר חכמות מורים חצים נגד לימוד התורה והתלמידים ירעו עד שיסתאבו לעבור על כל איסורים שבתורה בקל וחומר איסורי כרת ואיסורי סקילה ויפלו ברשת היצה"ר כדגים שנאחזים במצודה לכפור ביסודי התורה ויסודי האמונה ר"ל

ועתה ישראל מאמינים בני מאמינים בני אל חי הלא ידעתם הלא שמעתם כי מעת גלה ישראל מעל אדמת הקודש אולי לא היתה להם אסיפה גדולה כזו אשר יקרא מלוא הרועים ואין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חברו אא"כ גדול ממנו בחכמה ובמנין כדאיתא בגיטין ל"ו ע"ב ורמב"ם פ"ב ממרים ועיין מג"א סי' תר"ץ סקכ"ב ולא נמצא כזה בדורינו בעוה"ר דור יתום כי כמה גאונים וקדושים נפקדו מן הצאן מן המאתים בעו"ה מאז ועד עתה אשר אין חליפות למום ולא הניחו כמותן וגם אנחנו חתומי מטה שומרי דת ציון המצוינת. היא הנותנת חיזוק לדבריהם שאינם צריכין חיזוק הם מסכימים ואנו מסכימים ומעריפי' טל אמרותינו באיסור מוסיף כל מקום אשר דבר המלך מלכו של עולם ודתו מגיע אופ"ל גדול ליהודים בית תלמוד כזה אשר הוא בית אופל שרואין בו את הנגעים בית מנוגע שהוחלט להוציא אל מחוץ למחנה ישראל

לכן המשכילים יזהירו כזוהר הרקיע באזהרת ראשית לאסור איסור בבית אב ליתן את בנו אל בית הצע"ר. ללמוד בסעמינאר. מקום אשר אסורי המלך עשירי"ם שם והוא בכלל כל בואי' לא ישובון וכמו כן אסור לכל קהלה נאה. אשר בשם שומרי הדת [ארטד] נקראה להקים מורה הוראה. שום רב או תלמיד לומדי הרעי"ם בסעמינאר וליטע אשירה. לעטרו בתפארה. או לשרת בקודש לטבוח טבח והכן ושאר תשמישי מצוה וקדושה. וגם אם לעיני בשר. יתראה ככשר. והולך ישר. בדרכי התורה והיראה. ויסמכו ידיהם עליו רבנים הנפתים בפתוי קטנה ודבר גדול דבר דבר מממון שבקי בהוראה. אין נקי כיון שאין פרקו נאה. כי עבודת הקודש בכז"ב ישאו. ורבים חללי' יפילו חו"ש

והקהלה אשר תלך אחר ההבל ויהבלו למנות אחד מן המינויין שבישראל איש מגידולי אר"ס הסעמינאר אחת דתה ככל קהילות נעאלאגען שמאכלם ומשקיהם אסורי' למקהלות עם ד' שומרי הדת המחזיקים בה' ובתורתו

ולמען יהיו הדברים למשמרת לדורות עלה בהסכמה להדפיס הרבה מקול עלות הברית הזאת וכל איש ירא ד' יאגדם באגודה אחת בספר ומהיות טוב לספחם באחד מד' חלקי שלחן ערוך. ויהי' מקורו ברוך ונפשינו לד' נותן התורה. יחזור העטרה. ויטה לב בנ"י לעבדו באמת ובתמים שכם אחד ויקבל האמת ממי שאמרו ואל ישעו בדברי שקר ויקיים בנו מקרא שכתוב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף גם ד' יתן הטוב וארשינ"ו תתן יבולה. עד יבנה עיר ד' על תלה ושבו בנים לגבולם

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה שי"ג

שיל"ת מאדע תשרי אור לארבעה עשר שנת קו"ל מבש"ר לפ"ק

ויהי בשלום סוכו, מאדון העולם ונסיכו. ומעונות בציון. בנוה אפריון ה"ה ידיד נפש אשר ידיו לו רב. ומלמד ידו לקרב. קרבת אלוקים. ואת בריתו יקום, את יצחק דוב. מוכתר בכתר שם טוב. הרב הגאון המפורסים כגן הדסים. כש"ת מו"ה יצחק דוב נ"י כאור בהיר. אבדק"ק ווירצבורג במדינת אשכנז

שמועה שמענו ותרגז בטנינו הוקדרנו שמה החזיקתנו על שבר בת עמי בארץ אשכנז כי נחלקה התיומת נתפרדה החבילה חבל נביאים מתנבאים בסגנון אחד. והי' התו"ם להם לאות לבלתי נתון המשחית לבא אל בתיהם המה שני גדולי חכמי אשכנ"ז רועים נאמנים אשר באורם ראו אור בית יעקב ותחת כנפיהם חסיו בית ישראל במקומותם למשבותם בארצותם ארצות אשכנז ובאברתם יסוכו על עם ד' שלא יעלה עליהם הפורץ פורצי גדר תורתינו הקדושה ומנהיג ישראל הנלוזים במעגלותם מסטינים ומדיחים בהפרידם בני אדם אלו מעל גבול ישראל ומגבול נחלת עם ד' יגרעו ובתבונות כפיהם ינחו עדרי צאן קדשים ואמרו הבדלה בחונן הדעת ויצאו לעזרת ד' בגבורים ללחום מלחמת ד' נגד המחריבים ומהרסים

אבל עתה אחינו המסו את לבבינו וקול שועת בת עמי מארץ מרחקים כי גדול כים שברם ובארזים נפלה שלהבת המחלוקה וראשי העם אשר אמרנו בצלם יחיו דגן שמים ויפרחו כגפן שארית בית ישראל