בית שערים אורח חיים לב

שא"י להכשיר א"כ אינו כולו בהכשר ופסול וא"כ מה שנעשה ע"י דבר ממין האסור בפיך א"י לקבל שם חדש של כשר ומין המותר בפיך וכבר דשו רבים בסברא זו לענין ביטל דעשה רק מן ישנו אינו ולא מן אינו ישנו וה"נ זוז"ג ובפרט לדעת הר"ן בע"ז שהוא מטעם ביטול ודאי אמרינן סברא זו כמו בביטול. וראי' לזה מירושלמי שהביא תוס' פסחי' ע"ה ד"ה וגרפו ובירושלמי דייק כשהפסח נצלו בתנור והגחלים תחתיו הלא חום התנור ג"כ מבשלו והוי צלי מחמת ד"א עיי"ש מה שתי' ומאי קושי' הא הוי זוז"ג גחלים דהיתר וחום התנור דאיסור וזוז"ג מותר אבל לפמ"ש א"ש דמשום זוז"ג אינו מקבל שם חדש של הכשר להיות נקרא צלי אש וא"ש

אמנם לפענ"ד ל"ש בזה מן האסור בפיך דדוקא בדבר שצריך להיות דוקא ממין האסור או מותר בפיך כגון גידין ועור דל"ש אלא בבהמה טהורה או טמאה בעי' דוקא ממין המותר בפיך אבל דבר שא"צ להיות לא מן מין האסור ולא מן מין המותר בפיך כגון קולמס שכשר אם הוא של עץ וקנה וברזל ול"ש בי' מין המותר בפיך אינו מזיק בי' מין האסור בפיך עיי' חולין קכ"ט כששימש מעשה עץ שימש. ובזה מיושב מה שהק' מהרש"ל בנוב"י תנינא או"ח סי' ג' דאיתקש כה"ת כולה לתפילין כדאמרי' בקידושין כ"ה והק' הנ"ל מסוכה כ"ג דקאמר בפיל קשור כ"ע לא פליגו דכשר לדופן סוכה והרי פיל לא ממין המותר בפיך עיי"ש שהאריך ולפמ"ש ניחא בדופן סוכת כיון שא"צ לחיות דוקא מדבר האסור או מותר בפיך וכשר בכל דבר ל"ש בי' מין המותר בפיך כלל אבל שופר דהוא ע"כ או מבהמה טהורה שהוא מין המותר בפיך או מבהמה טמאה שהוא מין האסור בפיך שפיר כתב מג"א דאיתקש לתפילין דבעי' מן המותר בפיך

וגם מה שהק' שם מרמב"ם פ"א מכלי המקדש שכתב המור הוא דם הצרור בחיה שבהודו וכו' והראב"ד השיג וכתב הכ"מ דדעת הרמב"ם כיון שנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר בעלמא כשר לקטורת וק"ל נהי דמהני זה לענין ממשקה ישראל מן המותר לישראל אבל אכתי תקשי דהרי אינו מן מין המותר בפיך ולא עדיף משערות ועור. הנה מלבד שיפה השיב המשיב דשאני עור ושערות שלא נשתנו מכמות שהי' אבל מור נשתנה מצורת דם ונעשה ברי' אחרת ומה שהק' מהר"ש לאנדא ע"ז הא עור אחר העיבוד נמי נשתנה ונעשה ברי' אחרת לק"מ דעור נהי שנשתנה מ"מ עדיין נשאר מחומר הראשון ג"כ אבל במור הפשוט חומר הראשון לגמרי והלביש חומר אחר ורק דבר מין האסור בפיך גרם שיבא בעולם חומר זה וגורם של דבר מין האסור אינו פוסל ותדע שכן הוא דאל"כ לא הי' מהני גם לענין ממשקה ישראל מן המותר לישראל דהא כל היוצא מן הטמא טמא אע"כ דנעשה ברי' חדשה וכל היוצא מן הטמא אינו רק גורם. אבל נ"ל עוד סברא ישרה דל"ש מין המותר בפיך אלא בדבר שבאותו דבר עצמו ל"ש אסור בפיך ולא מותר בפיך כגון גידין שערות ועור בזה פוסל אם בא ממין האסור בפיך אבל דבר שהוא בעצמו מותר בפיך כמו מור אינו מזיק מה שבא ממין הדבר האסור בפיך ודוקא לקולא אמרינן דאפי' דבר זה בעצמו אסור בפיך כנבלה וטריפה מ"מ כיון שהוא ממין המותר בפיך כשר אבל אם הוא מותר בפיך שיפסל משום שהוא ממין האסור בפיך זה לא שמעתי וא"ש

ועוד נ"ל דוקא בדבר שאינו מצוה להיות דוקא מדבר האסור בפיך ואפשר להיות גם מדבר המותר בפיך אז אמרי' דצריך להיות דוקא ממין המותר בפיך אבל בדבר שהוא מצוה מדבר האסור בפיך וא"א להיות מדבר המותר בפיך ל"ש בי' דין מותר בפיך כלל וכמו דבעי' ממשקה ישראל מן המותר לישראל ואפ"ה מקטירי' החלבי' דאסור לישראל משום דהמצוה הוא דוקא בדבר האסור לישראל ולא משכחת לי' כלל בדבר המותר לישראל וה"נ דכוותי' וכעין זה כתבו תוס' חולי' ל"ג דבדבר שהוא מצוה לישראל ל"ש מי איכא מידי וא"כ במור שהוא מצוה דוקא בדבר שהוא ממין האסור בפיך ל"ש בי' מן המותר בפיך כלל. ובהכי ניחא מה שהקשה גם מחלזון ותולעת שני שהי' במשכן ומקדש ובגדי כהונה הא אין מן המותר לישראל דכיון דמצוה דוקא בזה ל"ש מן המותר לישראל כלל וא"ש

ועוד ראיתי שם דבר תמוה בתחילת התשובה שמביא ראי' שמותר למשוח הרצועות בשומן דג טמא דבדבר שהוא רק לצורך העיבוד א"צ להיות ממין המותר בפיך מילקוט בא דמעבדי' עורות לסת"מ בצואת כלבי' והלא כל היוצא מן הטמא טמא עיי"ש. ואינני יודע מי הגיד להם דצואת הכלבי' מתמצה מגופו דילמא אין מוציאי' רק מה שמכניסי' לגופן ול"ש בי' כל היוצא מן הטמא טמא ועיי' בכורות ז' וביו"ד סוס"י פ"א ובב"י שם ועיי' ב"ק ח"י ע"ב גללי' איצטריכא לי' וכו'

אבל מטעם אחר הי' נ"ל לכאורה להתיר למשוח הרצועות בשומן דגי' טמאי' כיון דבשעת המשיחה הם שחורות ועדיין כשרות הן והמשיחה אינו רק מעכב הפסול שלא יבא בזה לא בעי' מותר בפיך שהרי אינו עושה מלאכת שמים בדבר האסור בפיך וכמ"ש נוב"י תנינא יו"ד קל"ז דאע"ג דבעי' במקוה הוי' ע"י טהרה מ"מ מניעת פסול זחילה כשר בדבר המקבל טומאה עיי"ש ועיי' בר"ש פ"ד דמקוואות ואשר"י ה"ג סי"א ובתשו' כלל ל"א ס"ז ותויו"ט סופ"ד דמקוואות

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה כ"ב עוד להנ"ל

ומה שהקשית על מה שנסתפק פמ"ג או"ח סי' ל"ב במש"ז סקכ"ז ובפתיחה להל' תפילין בס"ת שנכתב על עור של איה"נ של ע"ז או של שור הנסקל אי כשר משום דמללה"נ או פסול משום דכתי' כתבו לכם את השירה הזאת ואמרינן לכם שלכם תהי' ויד אפרי' או"ח קי"ג ותו"ח סנהדרין כ"א פשיטא להו דבעי' לכם משלכם ומה"ט הכותב ס"ת לעצמו ונתנה לביהכ"נ אינו יוצא י"ח ועיי' פ"ת יו"ד סי' ע"ר דמה"ט אינו יוצא י"ח בס"ת של שותפות וקשי' לך א"כ נדרוש נמי לכם דבעי' שיהי' בו היתר אכילה כדדרשי' באתרוג סוכה ל"ה וכיון דעור נבלה וטריפה אסור באכילה כמ"ש רמב"ם פ"ד ממ"א א"כ אמאי פסקי' ביו"ד סי' ער"א דמותר לכתוב ס"ת על עור נבילה וטריפת ועיי' שו"ת שיבת ציון סי' י"ז. לק"מ מכמה טעמים חדא דמ"ש הרמב"ם שם ממקומות שמבצבץ משם הדם כשיחתכו אכולהו קאי גם אעור וא"כ לאו כל העור אסור באכילה רק במקומות שהדם מבצבץ והא דמכשירין ביו"ד ס"ת בעור של נבלה וטריפה היינו במקומות שאין הדם מבצבץ ולא חזי לאכילה כלל ול"ש בי' היתר אכילה

ושנית נראה לפמ"ש תוס' סוכה שם דגבי תרומה טמאה דרשי' לך שלך תהא להסיקה תחת תבשילך כיון דנטמאת ואסרו הכתוב שייך לדרוש לך דידי' לגבי שאר הנאות כמו לכם דלולב דל"ש בי' אכילה ע"ש אלמא אע"ג דקודם שנטמאת שייך בי' היתר אכילה וגם עכשיו ראוי לאכילה מ"מ כיון דאשעה דכתי' בי' לך ל"ש היתר אכילה לא בעי' היתר אכילה וה"נ דכתי' כתבו לכם דרשי' שבשעת כתיבה בעי לכם וכיון שבשעת כתיבה הוא עור מעובד כדפסקי' ביו"ד רס"י ער"א דבעי' עיבדו ישראל דוקא וא"כ עור מעובד ודאי אינו ראוי לאכילה ול"ש בי' היתר אכילה כמו בלולב לכן דרשי' לכם רק לשאר הנאות ולא היתר אכילה וקצת מזה כתב גם חותני הרב ני'

ושלישית נ"ל דוקא גבי אתרוג שייך למידרש לכם להיתר אכילה דגם אחר שלקחו למצותו עדיין יש בו היתר אכילה לאחר שיצא בו ועיי' תוס' סוכה ט' ד"ה מנין וסוכה מ"ו ע"ב אבל בכתיבת ס"ת ל"ש היתר אכילה אחר שנכתב בו ס"ת דיש בו קדושה וגם ל"ש בי' עברה מצותו ואית בי' נמי משום מוחק השם ל"ש למדרש לכם לענין היתר אכילה דבעי' שייך בי' היתר אכילה לאחר כתיבה ועיי' תוס' חולי' ק' ד"ה שאני וכ"ש כאן דכתי' כתבו והדר לכם ועיי' קצו"ח סי' נ"ב ודאי בעי' היתר אכילה אחר כתיבה וכיון דאחר כתיבה ל"ש בי' היתר אכילה שוב לא דרשי' לכם להיתר אכילה כלל

ובלאה"נ נ"ל דלק"מ שהרי סיים הרמב"ם שם אעפ"י שהוא אסור ה"ז פטור מפני שאלו אינן ראוי' לאכילה ואין מצטרפי' עם הבשר לכזית ועיי' מ"מ שם וכיון שאינן ראוי' לאכילה אעפ"י שהן אסורי' באכילה מ"מ כיון שאינן ראוי' לאכילה הוי כמו לולב שאינו ראוי לאכילה ולא דרשי' בהו לכם להיתר אכילה ועיי' כפות תמרים שם דהא דדרשי' לכם להיתר אכילה היינו משום דבדבר הראוי לאכילה הוי אכילה דרך הנאתו ושאר הנאות שלכדה"נ אבל בעור שאינו ראוי לאכילה כמ"ש הרמב"ם פשיטא זה כדרך הנאתו ואדרבה שאר הנאות הם כדה"נ לכן דרשי' לכם לשאר הנאות ולא להיתר אכילה וא"ש

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה כ"ג עוד להנ"ל

ומ"ש לתרץ קושי' פמג"ד או"ח סי' כ"ו עמ"ש טו"ז סי' תרפ"ר דאם הניח תפילין של ראש קודם של יד א"צ להסיר של ראש לחזור ולהניח כסדרן הא אמרינן במנחו' ל"ו דמניח של יד ואח"כ של ראש משום דכתי' וקשרתם לאות על ידיך והדר והיו לטוטפות ולמסקנא אמרינן נמי דכתי' והיו לטוטפות בין עיניך כ"ז שבין עיניך יהי' שתים וא"כ אמאי לא נימא כל מילתא דאמר רחמנא לא תעבוד אי עביד לא מהני ואפי' במ"ע כמו בתורם מרעה על היפה פריך הכי בתמורת ה' וא"כ ביש לו שתיהם והניח ש"ר תחילה אימא דצריך להסיר ולהניח כסדר כמו מקדים תרומה לבכורי' דפריך התם, וכתבת דלמ"ש מהרי"ט סי' ס"ט וחו"ד יו"ד סי' א' דלא אמרי' אעל"מ אלא היכי דמתקני' האי במה דאמרי' לא מהני אבל אם אין מתקני' האי במה דלא מהני שפיר אמרינן דמהני א"כ ה"נ גם אם יסיר ש"ר ויחזור ויניח כסדר אינו מתקן מה שעבר על כ"ז שבין עינך יהי' שתים ועיי' במעדני יו"ט על אשר"י ה"ת סקט"ו שכתב דלמסקנת הגמ' לאו דוקא בחליצת תפילין אלא גם בהנחת' הוא משום כ"ז שבין עיניך יהי' שתים וכיון דא"א לתקן אמרי' דמהני עכ"ד, וחותני נ"י פקפק ע"ז הא אם הי' מניח בשוגג או במזיד ש"ר תחילה ואח"כ ש"י ותיכף הסיר הש"ר עדיין לא עשה ולא כלום כ' עיקר מצותו שיהי' עליו עכ"פ בשעת