בית שערים אורח חיים שטז

רק משום תרומה המעורב בו. והרי אפי' בטבל של מעשר עני אמרי' במכות ט"ז ע"ב דלוקה אם אכלו וכן פסק הרמב"ם פ"י ממ"א ה"כ ע"ש

אבל הדרך הישר הוא דדעת רש"י כמו"ש הרמב"ם פ"י ממ"א הי"ט הטבל כיצד כל אוכל שהוא להפריש ממנו תרומה ומעשרות קודם שיפריש ממנו נקרא' טבל ואסור לאכול ממנו שנ' ולא יחללו את קדשי בנ"י את אשר ירימו לד' כלומר לא ינהגו בו מנהג חולין ועדיין קדשים שעתידים להתרים לא הורמו והאוכל כזית מן הטבל קודם שיפריש ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר חייב מיתה בי"ש שנ' ולא יחללו את קדשי בנ"י וכו' והשיאו אותם עון אשמה. ה' כ' אבל האוכל מדבר שניטלה ממנו תרומה גדולה ותרומת מעשר ועדיין לא הופרש ממנו מעשרות ואפי' לא נשאר בו אלא מעשר עני ה"ז לוקה משום אוכל טבל ואין בו מיתה שאין עון מיתה אלא בתרומה גדולה ותרומת מעשר בלבד ובהשגות א"א סברא הוא זו והוא יפה בעיני דכתי' בהנך קראי קודש ובכ"מ הביא שבעל מ"ע תמה עליו איך תלה בסברא דבר שהוא גמ' ערוכה ותי' שממ"ש כאן בגמ' לא נשמע אלא שהוא חייב על טבל שהורם ממנו תרומה ותרומת מעשר אבל חיוב זה אם יהי' חיוב מיתה או לאו לא שמענו ואעפ"י שאמר רב דטבל הטבול למעשר עני לוקה הי' אפשר לומר דח"מ אם לא לקה ואיצטריך לאשמועי' דאינו חייב מיתה משום דקראי דכתי' בהו חייב קודש כתי' בהו ע"ש העתקתי דברים ככתבן ללמוד מזה דודאי כל טבל הוא אי' בעצמותו ולוקה על כזית ממנו ואפי' בטבול למעשר עני אלא דבטבול לתרומה גדולה. שהלאו הוא מדכתיב ולא יחללו את קדשי בנ"י אשר ירימו לד' בעתיד לתרום הכתוב מדבר כדאמרינן בסנהדרין פ"ג א"כ אסרה תורה הטבל בשביל דעדיין פתיך בי' הקודש הוי כאלו קודש א"כ דינו כקודש שהוא התרומה שהוא במיתה וס"ל לרמב"ם הה"נ בתרומת מעשר דכתי' בי' ונחשב לכם תרומתכם כדגן מן הגורן שדינו כתרומה גדולה נמי הוי טבלו במיתה [ומ"מ אפשר דדוקא כשכבר הפריש מעשר ראשון אבל קודם שהפריש מעשר ראשון לא וכמוש"ל] אבל בטבול למעשר עני שאין איסורו מצד דפתיך בי' קודש שעתיד להתרים שהרי אינו קודש כלל אין חיוב מיתה בטבלו

ובהכי מיושב קושי' כ"מ שם הא מע"ש נמי אקרי קודש חדא דעל מע"ש גופא אינו חייב מיתה רק לאו וכמ"ש הרמב"ם פ"ק ממע"ש הלכה ה' חיוב מיתה במעשר מ"מ לאו דטבלו אינו מחמתו משום שעתיד לתרום כדכתי' בתרומה אשר ירימו בעתיד לתרום רק מקרא דלא תוכל לאכול בשעריך כמו דאמרי' במכות י"ז ע"ב ומשו"ה אף דאקרי קודש אין טבלו אלא בלאו

ואפי' למאי דילפי' בסנהדרין פ"ג טבל במיתה מגז"ש חילול חילול מתרומה מ"מ אנו צריכי' לסברא הנ"ל כיון דאשכחן דטבול לתרומה במיתה אמאי לא נילוף נמי דטבול למעשר שני ולמעשר עני דהוא ג"כ בלאו במה מצינו שיש בו גם חיוב מיתה ולהכי אנו צריכי' לחלק עפ"י סברא הנ"ל דא"א למילף זה מזה וזהו ג"כ סברת הר"ן בנדרים פ"ד ע"ב שהביא במכתבו ואל ישיאו אותו דקדוקים קלים להטות דברי הר"ן מפשוטו

וזה הי' דעת רש"י דתרומה טובלת וחייב מיתה על הטבל כיון שאסור מצד שעתיד לתרום ותרומה מיתה כתיבה בי' אבל מעשר לא חמיר טבלו מיני' גופא רק דילפי' מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון נמי טובל אבל אי' וחיוב מיתה דטבל גם רש"י ס"ל דהוא אי' וחיוב בעצמותו על כזית ממנו ולא בשביל תרומה המעורב בו הס כי לא להזכיר וריהטא דכולא תלמודא לא משמע הכי והחדש אסור מה"ת בכ"מ

ובזה יש ליישב קצת קושי' תוס' על רש"י דמעשר ראשון נמי כתיב בי' תרומת מעשר מלבד מש"ל דנהי דתרומת מעשר במיתה מ"מ לא כתיב בי' אשר ירימו וקודש שנ' דאסרה תורה הטבל משום הקודש שעתיד לתרום וכל זמן נתרם לא ינהגו בו מנהג חולין רק הוי כולו קודש וגם מן ונחשב לכם תרומתכם י"ל דדוקא תרומתו איתקש לתרומה גדולה ולא טבלו ולהכי צריכים למילף במה מצינו מה תרומה טובלת אף מעשר ראשון טובלת. וגם מה שהקשו דלא ליתסר טבל לכהן כיון דתרומה שרי' לי' לק"מ דהא אפי' טבול למעשר עני אסור לכהן בלאו דלא תוכל וכו' וכ"ש דטבול לתרומה אסור לכהן מולא תחללו את קדשי בנ"י וכיון דעכ"פ אסור לכהן אף דתרומה שרי' שוב אמרי' גם לענין מיתה דטבל בישראל שהוא ג"כ בכהנים ודון מינה מתרומה דיש חיוב מיתה בטבול לתרומה ואוקי באתרי' דטבל שאסור לכהן חיוב מיתה נמי אית בי' אפי' לכהן וכל אלו דברים קרובי' לפשוטו

וממילא בהתרועע היסוד נפל הבנין שכל דבריו בנוים על זה דלרש"י אין טבל אסור רק מחמת תרומה המעורב בו ואין כאן אי' טבל בעולם רק אי' תרומה והוא רק כמדומה לכן אינינו מכיר עצמו בפלפלת כ"ש. ורק את זה ראיתי שהביא תו"כ פ' אמור פ"ו ה"ז יכול תהא מפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ת"ל ונתן לכהן את הקודש מתנתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ואין הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש דברי ר"מ ראבר"ש אומר אף הפרשתו מקדשתו לחייב עליו קרן וחומש ופי' קרבן אהרן דקאי על תחילת הפרשת תרומה דלר"מ מתנתו מקדשתו ולראב"ש הפרשתו מקדשתו ועיי"ש בר"ש פ"ו דתרומות הביא ירושלמי דפליגי בזה רבי וראב"ש והמל"מ רפ"י מתרומות התפלא ע"ז כ' מעולם לא שמענו חילוק בתרומה אם נתנה לכהן או לא ולכן פי' הוא דקאי על תשלומי תרומה

ואני בעניי אינני רואה פלאים בדברי ק"א דיש להבין למ"ש תוס' בפסחים כ"ט דאע"ג דמוכח בשבת צ"ג דמקרבן שבא לכפרה אין קלב"מ פוטר מ"מ גבי מעילה פוטר דאם אין קרן וחומש אין מעילה ע"ש וא"כ הה"נ אם אין קרן אין חומש ואין מעילה א"כ איך אפשר לחייב חומש על אכילת תרומה לאחר הפרשה קודם שנתנו לכהן והא קיל דהמזיק מתנות כהונה פטור משום דהוי ממון שאין לו תובעי' וא"כ אין קרן ואם אין קרן אין חומש. אך ז"א דהרי כתבו תוס' כתובות ל' ע"ב דשאני שוגג דתרומה משום דתשלומי' דידי' כפרה ולא ממונא כדאמרינן במס' תרומות פ"ו דאם רצה הכהן למחול א"י למחול משום דלא הוי ממון אלא כפרה ואפי' אוכל תרומת עצמו דלא גזל מידי משלם כפרה לעצמו וחומש לכהן והיינו שצריך להפריש חולין כנגד שיעור התרומה והם נעשים תרומה ומוכרן לכל כהן שירצה והדמים שלו וזה אפי' קנה תרומה מכהן או ירש תרומה מאבי אמו כהן וע"כ לא פליגי ר"י ור"ל פסחים פ"ב ה"ג אלא בגוזל תרומה מאבי אמו כהן ואח"כ מת דר"י ס"ל משלם לשבט ור"ל ס"ל משלם לעצמו אבל באכל אחר שכבר קנה או ירש כ"ע מודו דמשלם קרן לעצמו וחומש לכהן כדאמר התם בירושלמי מידה ר"ל לר"י בחומש שהוא משלם לשבט עיי"ש וכ"ש אחר הפרשה קודם שנתנו לכהן דאם אכלו שמחויב לשלם קרן לעצמו לכפרה כנ"ל וא"כ שפיר איכא קרן וממילא דשפיר יש חומש

אמנם בתוס' גיטין מ"ט הקשו הא מזיק הקדש דפטור ילפי' ממזיק תרומה ואמאי במזיק הקדש פטור גם מקרן והרי במזיק תרומה חייב בקרן דמזיק ממון כהן הוא ותי' דהא דמשלם בתרומה לאו מהאי קרא מפיק אלא מקרא אחרינא דהוי כגוזל חבירו ומזיקו וכן כתבו ב"ק ז' דאי לאו קרא דרעהו ולא של הקדש לא הוי דרשי' כי יאכל פרט למזיק אלא למעט חומש לחודא ואע"ג דכי יאכל פרט למזיק בתרומה כתי' ושם חייב מזיק קרן דממון דכהן הוא מ"מ מהאי קרא דכי יאכל לא נפיק אלא מקרא אחרינא דהוי גוזל חבירו ומזיקו ע"ש ואי נימא דגם אוכל תרומה של עצמו מחויב לשלם קרן לעצמו לכפרה א"כ שפיר גם בתרומה ממעטי' קרן מכי יאכל פרט למזיק שאינו משלם קרן לעצמו א"וו ס"ל לתוס' דקרן דתרומה אינו משלם לכפרה רק ממונא דכהן הוא והא דאין הכהן יכול למחול היינו לאחר שכבר הפריש דגזה"כ הוא דתשלומי תרומה תרומה א"כ מה תיהני שוב מחילתו. ולפ"ז קודם שנתנו לכהן רק לאחר הפרשתו דליכא קרן ליכא חומש ושפיר אין הפרשתו מקדשתו לזה ולענין קושי' תוס' שם בכתובות הנ"ל עיין ר"ש רפ"ז דתרומות. וא"כ אין תימא אם פליגי הני תנאי בסברא זו אם תשלומי קרן דתרומה הוא לכפרה או רק ממונא דכהן דאם בא לכפרה הפרשתו מקדשתו ואם הוא ממונא דכהן מתנתו מקדשתו כנ"ל

ולפי האמור נדרש כמין חומר יכול תהא הפרשתו מקדשתו ת"ל ונתן לכהן את הקדש מתנתו מקדשו וכו' וק"א נדחק בפירושו ולפמ"ש א"ש דאי נימא דהפרשתו מקדשתו א"כ משלם קרן לעצמו ואמאי כתי' ונתן לכהן וכו' אע"כ דמתנתו מקדשתו ושפיר צריך ליתן לכהן הקרן וגם החומש כל הקודש, ויען כי כבר ארכו הדברים ואין הזמן מספיק אסתגר בזה וד' אלקי' אמת. ינחנו בדרך אמת. ויאיר עינינו בתורתו תורת אמת. ובזה אתן החותמת. בדברי שלום ואמת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ש"ט

שיל"ת ב' אויפאלו תרח"ם לפ"ק

שוכ"ט לחתני אהובי וחביבי הרב המאוה"ג כמו"ה גרשון שטערן נ"י אבדק"ק מ' לודאש

מכתבך קבלתי וכו' והבאת לנו מעט צרי ליישב קושי' כפ"ת ביומא פ"ה שהקשה מנ"ל דוחי בהם נאמר שישראל יחלל שבת בעבור פ"נ חבירו דילמא רק לו נאמר שהוא עצמו יכול לחלל שבת במקום סכנת עצמו אבל לא חבירו. וכתבת ליישב עפ"י דברי הרע"ב ותוי"ט פ"ד דפאה מ"א מוריד ומחלק שכתב דכתיב תעזוב אותם אותם שאין בהם סכנה אתה עוזב לפניהם וכתב תויו"ט שהוא ירושלמי והכי דריש דאותם מיעוטא הוא ומסתברא להוציא את אלו שיש בהם סכנה ע"ש וה"נ יש לדרוש אשר יעשה אותם האדם אותם שאין סכנה בעשייתם אתה עושה ואי אתה עושה אותם שיש סכנה בעשייתם א"כ כבר נשמע דלחולה עצמו מותר לחלל שבת מאותם ועכ"ח וחי בהם אתי לאתויי אחרים דמותרים לחלל שבת בעבורו. ולא נהירא לי כלל ואני אומר ולטעמך הלא התם ממעטי' מאותם שא"צ לעזוב בשביל סכנת אחרים והיינו העניים א"כ ה"נ נמעט מאותם שא"צ לעשות המצות בשביל סכנת אחרים ול"ל וחי בהם. ועוד בשלמא התם סברא