בית שערים אורח חיים שי

הנ"ל ל"ש מקשי' הזאה לטבילה וע"ז תי' משום דכתי' והזה וכו' וע"כ לא אשמעינן דהזאה בזמנה מצוה דא"כ ליהדר. נמי הזאה דג' אע"כ משום ורחץ איצטריך דתיכף להזאה טבילה וש"מ דטבילה בזמנה מצוה ולהכי פשיטא לי' טבילה טפי מהזאה. אבל לרמב"ם שפיר י"ל אף דצריך וחטאו לדרשא דספרי מ"מ פסק שפיר כל חייבי טבילות טובלין בין ביו"כ בין בט"ב משום טבילה בזמנה מצוה כסברא הנ"ל דלא ליתי לידי תקלה וא"ש. אלא דז"א דא"כ תקשי הזאה בזמנה נמי ליהוי מצוה מה"ט וכ"ת ה"נ ז"א דהא הרמב"ם פסק פ"א מעיו"כ ה"ד דאין מזין עליו אלא בג' וז' וכן בפ"ב מפרה ה"ד כתב דמזין עליו בכל יום הוא רק מעלה יתירא והיינו כרחסה"כ ביומא ח' דהזאה בזמנה לאו מצוה. אך זה שיבוש דאי הזאה בזמנה מצוה רק מטעם הנ"ל דלא ליתי לידי תקלה א"כ התינח היכי דיוכל לטהר עי"ז מקודם אבל בכהן השורף את הפרה או כ"ג ביו"כ דהוא מסופק שמא נטמא במת וא"י אימתי דסוף כל סוף א"י לטהר עד אחר ז' שפיר הזאה בזמנה לאו מצוה וא"ש

ויותר נ"ל דבאמת יש להבין על תי' תוס' דמשו"ה לא מהדר הזאה דג' כד' לאשמעינן דמשום ורחץ איצטריך לאשמעינן דטבילה בזמנה מצוה תקשי למ"ד מקשי' הזאה לטבילה אמאי לא מהדר נמי הזאה דג' לאשמעינן דהזאה בזמנה מצוה ונקיש טבילה להזאה ונדע נמי דטבילה בזמנה מצוה וצ"ל דהכי עדיף לי' דמרויח שא"צ לכתוב ביום השלישי ולפ"ז י"ל דמ"ד לא מקשינן הזאה לטבילה ל"ל ה"ט אלא ס"ל מדלא מהדר הזאה דג' ונקיש טבילה להזאה גלי קרא דהזאה בזמנה לאו מצוה ולא מקשי' הזאה לטבילה ובהכי מיושב קושי' טו"א מגילה כ' דאמרינן ולא טובלין ולא מזין דכתיב והזה וכו' ביום השביעי ואיתקש טבילה להזאה ולפירש"י קאי אטבילת גברא וא"כ אמאי לא מקשי' ביומא ח' הזאה לטבילה כמו דמקשי' טבילה להזאה לענין דבעי' ביום ע"ש. ולפמ"ש לק"מ דשאני הכא דגלי קרא דהזאה בזמנה לאו מצוה כנ"ל ולא מקשי'. ולפ"ז א"ש גם לרמב"ם דס"ל הזאה בזמנה לאו מצוה משום דגלי קרא וחטאו וכו' דהזאה הוא גם בח' ט' וי' ומ"מ פסק דטבילה בזמנה מצוה משום חשש תקלה כנ"ל ובהזאה גלי קרא דלא חיישינן לתקלה והזאה אינו אלא בטמא מת אבל טבילה דשייך בכל הטמאים שפיר חיישינן לתקלה ומשו"ה טבילה בזמנה מצוה

ועוד נ"ל ביישוב קושי' טו"א ואקדים דבתשו' רדב"ז סי' נ"ז הק' אמאי מברכי' על ספירת העומר ואין מברכי' על ספירת זב וזבה ותי' כיון דספירת ז' נקיים אינה מצוה הכרחי' שאם לא להזקק לבעלה וליכנס למקדש ולאכול קדשים אלא להשאר טמאה הרשות בידה לפיכך אינה מברכת על ספירתה והק' החק יעקב סי' תפ"ט אות ז' דא"כ איך מברכת על טבילתה וכן על השחיטה וכה"ג הרבה ברכות אלא כיון דעכ"פ כשרצתה לטבול לבעלה צריכה לספור ולטבול אמאי לא מברכת עלי' ותו דלמ"ד טבילה בזמנה מצוה מא"ל ע"ש. ולפענ"ד נראה דבפסחים ס"ט ע"ב תני' יכול לא יהא ענוש כרת אלא שהי' טהור ושלא הי' בדרך רחוקה ערל וטמא שרץ ושאר כל הטמאים מנין ת"ל והאיש ע"ש מבואר דאי לאו קרא דוהאיש הוי אמינא אף דאם הוא טהור ואינו עושה פסח מחויב כרת מ"מ אם הוא טמא אף שאפשר לו לטהר ולעשות פסח מ"מ אם אינו מטהר עצמו ואינו עושה פסח אינו מחויב כרת ועיין רשב"א סוכה מ"ב דמשו"ה גזרו בהזאה שמא יעבירנו אף שזמן הפסח ברור והוא מצוה של תורה כיון שבעודו עכשיו טמא אינו מחויב בפסח עד שיזה לפיכך גזרו בהזאתו וכו' ומעתה י"ל אף דטבילה בזמנה מצוה היינו דוקא אם כבר ספרה. והגיע זמן טבילה הוא מצוה לטבול אבל קודם שספרה אין מצוה עלי' לספור כדי שיגיע זמן טבילה ויהא מצוה עלי' לטבול ושפיר אינה מברכת על הספירה ומיושב קושי' השני'

וביישוב קושי' ראשונה נראה עפ"מ דאמרי' מנחות מ"ב כל מצוה דעשייתה גמר מצוה כגון מילה וכו' צריך לברך וכל מצוה דעשייתה לאו גמר מצוה כגון תפילין א"צ לברך ע"ש וס"ל לרדב"ז דהסברא הוא משום דאינו מחויב להניח אותן תפילין דוקא ואם אינו מניח לא הי' בעשייתן שום מצוה ולהכי א"צ לברך על עשייתן ולפ"ז וודאי בשחיטה וטבילה כיון שרוצה לאכול או לטהר הוי שחיטה וטבילה גמר מצוה שפיר צריך לברך אבל בספירת נקיים שאינו גמר מצוה א"צ לברך אלא שאם הי' הכרח שתספור ותטבול שפיר הוי גמר מצוה אבל כיון דאפילו תספור אין הכרח שתטבול למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה ואפילו למ"ד מצוה מ"ע אפי' התחילה לספור אין הכרח שתגמור ספירתה כמוש"ל וא"כ לא הוי גמר מצוה שהרי הרשות בידה שלא לגמור ספירתה וא"כ כשלא תגמור אין בהתחלת ספירה שום מצוה ולא הו' גמר מצוה ולכן אין מברכין ועיין תוס' כתובות ע"ב ד"ה וספרה לה וכו'. ועיין ר"ה כ"ו סד"ה של יעל וסוד"ה ר"י דהיכי דאיכא סברא לחלק לא אמרינן אין היקש למחצה ופנ"י קידושין מ"ג ע"ב כתב זה מסברא דנפשי' וכן הר"ש מקינין בס' הכריתות בית שני אות י"א לענין אין גז"ש למחצה ע"ש ולפ"ז א"ש דאף דלענין ביום דהוא גזה"כ מקשינן טבילה להזאה מ"מ לענין הזאה בזמנה מצוה לא מקשי' הזאה לטבילה דשאני טבילה שהוא גמר מצוה וטהרה לכן הוא מצוה אבל הזאה שאינו גמר טהרה רק הכשר לטבילה שפיר אינה מצוה וכיון דיש סברא לחלק לא מקשי' ואתי שפיר

ועוד נ"ל ביישוב קושיתו דהנה בפסיקתא וספרי שהביא כ"מ יליף דהזאה כשרה בח' ט' וי' מן וחטאו אבל בילקוט חוקת בשם ספרי זוטא איתא הוא יתחטא בו ביום השלישי יכול סמוך למיתה אמרת שוב ביום השלישי אם למד שלישי שהוא סמוך למיתה כבר למד הא מה אני מקיים שלישי אפילו רחוק מן המיתה יכול הזאת שלישי תהא רחוקה מן המיתה אבל הזאת שביעי תהא סמוכה לשלישי אמרת שוב בשביעי אם למד שביעי שהוא סמוך לשלישי כבר למד הא מה אני מקיים שביעי אפילו רחוק מן השלישי וכו' מבואר דלא מן וחטאו יליף דהתם לא כתיב שלישי רק שביעי אלא יליף לי' אן והזה הטהור על הטמא ביום השלישי וביום השביעי ונראה הטעם כי הפסיקתא וספרי ס"ל כר"מ דיומא דהזאה בזמנה מצוה וכסוגי' דקידושין דיליף מן והזה הטהור דהזאה בזמנה מצוה וכמו"ש כ"מ ולהכי איצטריך למילף דח' ט' וי' כשר להזאה מוחטאו אבל בספרי זוטא שבילקוט ס"ל כר"י דהזאה בזמנה לאו מצוה. ושפיר יכול למילף ח' ט' י' דכשר להזאה מקרא דוהזה הטהור וכו' כנ"ל וכיון דרמב"ם פסק כר"י דהזאה בזמנה לאו מצוה כנ"ל שפיר ילפינן ח' ט' וי' מקרא דוהזה כספרי זוטא שבילקוט ואייתר לי' וחטאו משום ורחץ לאשמעינן דתיכף להזאה טבילה וש"מ הזאה בזמנה מצוה כתי' תוס' ושפיר פסק דטבילה בזמנה מצוה

וראי' לזה שהרי לשיטת הרמב"ם אם מזה בשביעי צריך להקדים הזאה לטבילה ויליף לי' בספר' מדכתיב וחטאו ביום השביעי וכבס בגדיו ורחץ במים וכו' ולשון ספרי שהייתי אומר אם קדמה טבילה להזאה יצא ת"ל וחטאו ואח"כ וכבס בגדיו כמו"ש הרמב"ם בפי' המשנה סוף מס' פרה ואם מזה אחר יום ז' טובל בין לפני הזאה ובין לאחר הזאה ואי נימא דרמב"ם ס"ל כפסיקתא וספרי דמוחטאו ביום הז' ילפינן ח' ט' וי' א"כ וחטאו ביום הז' מיירי מהזאה שלא בזמנה ובהא אמרינן ואח"כ וכבס א"כ הו"ל למימר להיפך דבהזאה שלא בזמנה בעינן דוקא הזאה קודם טבילה אבל בזמנו יכול לטבול קודם הזאה אעכ"ח דרמב"ם ס"ל כספרי זוטא דח' ט' י' ילפינן מן והזה הטהור כנ"ל אבל וחטאו מיירי מהזאה בזמנו בשביעי ובזה בעי' הזאה קודם טבילה וא"ש

ועוד נ"ל דלדעת הרמב"ם מוכח דטבילה בזמנה מצוה דאל"כ ל"ל היקישא דמגילה כ' איתקש טבילה להזאה דאינו אלא ביום תיפוק לי' דבלילה שלפניו א"א לטבול דהא בעינן קדמה הזאה לטבילה ואי בלילה שלאחריו באמת מותר לטבול בלילה ועיין תוס' מגילה כ' ד"ה ולא טובלין אעכ"ח דלהכי איתקש להזאה דצריך להיות ביום דוקא משום טבילה בזמנה מצוה. ובהכי מיושב קושי' טו"א אמאי לא ילפינן נמי טבילה שלא בזמנה דבעי' דוקא ביום כמו הזאה שלא בזמנו דבעי' דוקא ביום ולפמ"ש ניחא דרמב"ם ס"ל דלא איתקש דבעי' דוקא ביום אלא משום טבילה בזמנה מצוה ולכן שלא בזמנה דיכול לטבול קודם הזאה שפיר יכול לקיים טבילה בזמנה גם בלילה לא מקשי' הזאה לטבילה וא"ש

אבל קושטא קאמינא דמעיקרא לק"מ לפי המבואר ברמב"ם בפי' המשנה סוף פרה דספרי יליף ח' ט' וי' מדכתי' וחטאו מ"מ ע"ש וא"כ הי' די אם כתי' והזה הטהור וכו' וביום הז' וחטאו וכבס בגדיו והוי שמעי' כל הדרשות למה לי דכתי' וחטאו ביום השביעי אעכ"ח דלהכי כתי' ביום הז' משום ורחץ לאשמעינן דטבילה בזמנה מצוה וכמו"ש תוס' יומא ח' ולק"מ קושיתו לרמב"ם

אבל מה שתי' מעלתו דמוכח טבילה בזמנה מצוה דאל"כ ל"ל קרא להזאה שלא בזמנה ת"ל דגם טבילה שלא בזמנה הוא כזמנה. לא נ"ל דבהזאה הו"א דאינה כשירה אלא בזמנה בשלישי ובז' אבל ח' ט' י' דרחוק מג' אינה כשירה אף דטבילה כשירה שלא בזמנה מ"מ הו"א מדכתיב ביום הג' וביום הז' שלא יהא הפסק בין יום הזאה ראשון לשני' יותר מג' ימים וכדס"ל לר"ש וראב"ד באמת להכי צריך קרא דכשירה וא"כ אינו מוכח דטבילה בזמנה מצוה. וגם מ"ש ליישב קושי' טו"א כיון דאיתרבי מוחטאו הזאה שלא בזמנה ומוכח דטבילה בזמנו מצוה א"כ דוקא טבילה בזמנה איתקש להזאה ולא שלא בזמנה אינו נראה דנהי דטבילה בזמנה מצוה לכתחלה מ"מ כיון דכשירה בדיעבד שלא בזמנה א"כ מה דכתיב ורחץ במים וטהר הוא אפילו שלא בזמנה ותקשי נקיש להזאה דבעינן דוקא ביום

ומה שיש לי לדקדק בדברי רבינו שמשון שהביא כ"מ שפי' שספרי דמרבה ח' אם הזה בד' וט' אם הזה בה' וי' אם הזה בששי וכתב והאי דספרי דריש לי' מוחטאו וכו' ובקידושין דריש לי' מביום הג' וביום השביעי וכו' ואין לו מובן דאדרבה בקידושין דרשי' לפסול ג' וח' מביום הג' וביום הז' ובספרי דרשי' להכשיר ד' וח' ובדוחק י"ל כיון דיש קרא בקידושין לפסול ג' וח' ומדאיצטריך קרא לפסול ג' וח' ש"מ דד' וח' כשר. וגם התי' אינו מובן שכ' סוגי' דקידושין כרחב"ג דאייתר לי' חד קרא וברייתא דספרי כר"מ וכו' והוא פלא דהא פריך