בית שערים אורח חיים לא

תפילי' כמו בלילות קצרות וא"כ אין לדבר קצבה כמה שעות במעל"ע פטרוהו רבנן מהנחת תפילין והא ודאי כשפטור מדרבנן לא מקרי ביטול מצוה דיש כח בידם לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת ועיי' רשב"א ר"ה ט"ז ד"ה למה וכיון דחיוב תפילין מה"ת שווה ביום ובלילה ורבנן פטרותו בלילה והם שעות שאין להם קצבה שפיר אמרינן דאם התפלל ערבית לא יניח תפילין משום תרי מילי דסתרי כיון שכבר עשאו לילה ולא שייך לומר דאין מבטלי' מצוה בזמנה וכו' שהרי אין זמנה ביום יותר מבלילה וגם אין קצבה כמה שעות יוכל לבטל במעל"ע

ועוד נ"ל לחלק דהרי מבואר בדברי חי' רשב"א הנ"ל דכשמבטל מצות עשה עובר על בל תגרע עיי"ש ונ"ל מסברא דבתפילין אף דמצוה להניחם כל היום מ"מ אם הניחם רק שעה אחד שוב אינו עובר על בל תגרע וכמ"ש תוס' ר"ה ט"ז ד"ה ותוקעים שאם עשה מצוה אחד ב"פ ליכא בל תוסיף ע"ש ה"נ מצוה שיש לה משך זמן אם אינה מקיימה כל משך הזמן ליכא בל תגרע ולפי"ז י"ל דוקא בשופר דאיכא בל תגרע כשמבטלה אין מבטלי' משום תרי מילי דסתרי אבל בתפילין מיירי שכבר הניח תפילין היום שעה אחד דשוב ליכא בל תגרע ושפיר מבטלין משום תרי מילי דסתרי

ויש קצת ראי' למ"ש מהא דקתני בברייתא שבועות כ"ה ע"ב לא הנחתי תפילין היום וכו' והאי היום גרותר והו"ל למנקט שלא הנחתי תפילין אלא לפימ"ש תוס' שם דאתו לאשמעוני' אע"ג דליתא בלא אניח ולפ"ז דוקא באומר היום ליתא בלא אניח דהוי נשבע לבטל את המצוה כיון שלא יניח היום כלל אבל בלא היום לא משמע לעולם ועיי' תוס' שבועות כ"ה ע"א ד"ה איני א"כ כשהניח שעה חדא שוב ליכא בלא אניח משום נשבע לבטל את המצוה כיון שאינו עובר על בל תגרע בביטולה ויש לדחות

ושלישי' על כולו לפימ"ש מג"א סי' רס"ו בשם בה"ג ורמב"ם דאפילו לרבנן דזמן תפילת המנחה עד הערב יכול לצלויי של שבת בע"ש אע"ג דבחול אסור להתפלל ערבית בזמן ההוא וביאר מג"א הטעם משום דתפילת ערבית נגד אברי' ופדרי' שמקטירן בלילה ובשבת אסור ליתנו דאמרינן ולא עולת חול בשבת ע"ש ולפי"ז בשלמא בתפילין אם התפלל ערבית כבר עשאו לילה כר"י ותפילין אסור להניח בלילה שפיר הוי תרי מילי דסתרי דאי אפשר להיות יום ולילה בפ"ע לכן אינו מניחן אבל שם בשופר אם כבר התפלל של שבת בזה עדיין לא עשאוהו לילה דהרי יכול להתפלל של שבת גם ביום אלא שעשאוהו שבת מבעו"י ועיין בתוס' הרא"ש ברכות כ"ז שהק' אהא דרב צלי וכו' משבת כ"ג דאמרינן ובלבד שלא יקדים ותי' שאין זו הקדמה כיון שהי' מקבל עליו שבת באותה שעה עיי"ש וכיון דלא מהני קבלה מטעם שכתב הטו"ז קודם לזה ל"ה תרי מילי דסתרי ואין מבטלין מצוה בזמנה בשביל זה דהוי רק מחזי כתרי מילי דסתרי, ואין להקשות א"כ דלא מתני קבלה יצטרכו להתפלל עוד הפעם של שבת כקושי' תוס' הרא"ש דהוי הקדמה דל"ש תי' הנ"ל כיון דלא מהני הקבלה ז"א דאפי' בקבלה בטעות דודאי ל"מ קבלה אמרינן בברכות ב"ז שאני צבור דלא מטרחינן להו ועיין תוס' שם והכי פסקינן בסי' רס"ג סי"ד ושפיר אין צריך להתפלל עוד הפעם של שבת, וגם אין לומר כיון שתקעום יצטרך להתפלל משום תרי מילי דסתרי דלא שייך זה אלא בקו"ע אבל לא בשב וא"ת וא"ש

וכזה נדחה נמי מה שתי' מעלתו דבתפילין מהני קבלתו להיות לילה כיון שאינו מפקיע עצמו בזה ממצוה דאורייתא דהא מה"ת לילה זמן תפילין אבל בתקיעת שופר נהי דבקבלת שבת אינו מפקיע עצמו ממצוה דאורייתא דהא מה"ת מותר לתקוע בשבת אבל בקבלת לילה מפקיע עצמו ממצוה דהא לילה לאו זמן תקיעה כלל לא מהני קבלתו ולפימ"ש ז"א דהא במה שהתפלל של שבת אינו עושהו לילה כלל רק עושהו שבת ביום וא"כ גם כאן אינו מפקיע עצמו ממצוה דאורייתא ועוד דבמה שעושהו לילה אינו מפקיע עצמו דאורייתא דאטו אסור לתקוע בלילה בלי שבת ואם תוקע ודאי יוצא יי"ח תקיעת שופר כמ"ש טו"ז שם סי' ת"ר לענין מילה בשבת

אבל בלאה"נ דבריו אין להם מובן כלל דאטו מהני קבלתו ורצונו להפוך יום ללילה ומה דאמרינן כיון שהתפלל ערבית עשאו לילה היינו דעביד כר"י דמפלג המנחה הוי לילה ואם מניח אז תפילין עשאו יום דעביד כרבנן והוי תרתי מילי דסתרי אבל לא שיוכל לקבל ע"ע שיהי' ביום לילה רק שיכול לקבל ע"ע תוס' שבת מבעו"י עיין ר"ן יומא פ"א וא"כ אין לומר דקבלת לילה לא מהני משום דמפקיע מצות תקיעה דלאו ברצונו תלי' מילתא רק דעב"ד כר"י ובזה כל דבריו דחוי' מעיקרא

ומה שפלפל כבוד ידידי מחו' הגאב"ד דט"פ כי' דכל יום מצוה באפי נפשה תמוה בעיני דאי נימא לילה זמן תפילין מצוה א' הוא משבת לשבת כיון דלא מפסקי לילות מימים וכדאמרינן סוכה מ"ה ע"ב סוכה דלא מפסקי לילות מימים כולהו ז' כחד יומא אריכא דמי

ובגוף הקושי' נ"ל לחלק עוד דהתם גבי תפילין דאסור להניחם בלילה משום שמא יישן בהם אינו תלוי בלילה או ביום אלא בזמן שכיבה חיישי' שמא יישן בהם וא"כ כיון שהתפלל ערבית ומסתמא קרי גם ק"ש וכמ"ש תוס' רפ"ק דברכו' וא"כ עשאו זמן שכיבה ואסור להניח תפילין כמו בלילה גזירה שמא יישן בהם אבל תקיעת שופר דתלוי ביום אף שהתפלל ערבית מ"מ לא מבטלי' מצוה בזמנה משום תרי מילי דסתרי וא"ש

ומילתא דתמיהא מידכר דכירנא במ"ש הטו"ז סי' ת"ר דאפי' הי' יודע שיביא שופר אח"כ ואפ"ה קיבל שבת עליו דלא מהני לי' לאפקועי החיוב של שופר דקבלה לא עדיף משבועה וקי"ל דאין שבועה חלה לעבור על המצוה והוא פלא דהרי קי"ל ביו"ד סי' רל"ו ס"ה ובאו"ח סי' תק"ע ס"ג דשבועה חלה לבטל את המצוה בכולל וה"נ הקבלה בתוס' שבת הוא בכולל עם דבר הרשות ואמאי לא מהני מיהו בדוחק יש ליישב דהרי מבואר שם סי' תק"ע סעי' א' דבלשון קבלה אינו חל על דבר מצוה אפי' בכולל וטעמא נ"ל דהא דקבלה מהני היינו כמ"ש הר"ן בנדרי' ח' דדרשינן בפיך זו צדקה והה"נ לכל דבר מצוה אבל לבטל את המצוה שאינו מצוה אין קבלה חל כלל וה"נ מה שמקבל עליו תוס' שבת בזמן הראוי לתוס' היינו משום דגלי רחמנא דמצוה להוסיף מחול על הקודש אלא שלא נתנה בו תורה שיעור ואם רצה להוסיף רק כ"ש סגי עיין ר"ן יומא פ"א אבל אם מקבל תוס' מתחילת שקיעה שהוא ג' מילין ושליש מיל או רביע קודם ביהש"מ הוי קבלה לדבר מצוה ומהני אבל לבטל מצות תקיעת שופר אינו מצוה ולא מהני. אבל מ"מ הדמיון לשבועה קשי' והו"ל לדמותו לקבלה לדבר מצוה וצ"ע. והי' זה שלום וברכה כנפשו ונפש ידידו דוש"ת

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה כ"א

שיל"ת ב' אויפאלו יום ג' לס' מעט צרי ומעט דבש תרמ"ו לפ"ק

ביומי דחנוכה, חיים שלום וברכה, לחתני אהובי הרב המאוה"ג הוותיק, מלא עתיק כמו"ה גרשון ני' שטערן רב דק"ק מ' לודאש ולבתי היקרה נות ביתך נאוה קודש הרבני' החשובה והיקרה, צפירת תפארה, מ' מרים תי' לאוי"ט יהי בועם ד' עליכם

היום פניתי מעט ונתתי עיני בדבריך הנעימים להשיב לך כאשר יחנני החונן לאדם דעת על דבר שאלתך בענין תפילין שנכתבו בקולמוס של עוף טמא ועיניך שפיר חזו דברי שערי תשובה בשו"ע או"ח סי' ל"ב סק"ד שכתב בשם דבר שמואל שנסתפק אם מותר לכתוב תו"מ בקולמוס של עוף טמא דשמא כיון שאינו ניכר ממשו של אי' לאחר הכתיבה אינו דומה לעורות וגידין של הטמאי' עיי"ש. ובעיניך פשוט דלכתחילה פסול דבשעה שכותב ניכר לסופר האי' ובדיעבד כשר דהוי זוז"ג הקולמס גורם איסור והעור גורם היתר. הנה מ"ש לפי הבנתך בדב"ש דבשעה שכותב ניכר לסופר אף שאינו ניכר בכתיבה כסברא זו משמע קצת בתוס' ב"ב ב' ע"ב ד"ה וחייב שכתבו ומטמא אעפ"י שרואי' השרץ על הטהרות לא חשיב היזק ניכר דמי יודע אם הוכשרו וכונתם אעפ"י שאפשר שרואה משקה טופח עליהם מ"מ בעי' דניחא לי' לבעלי' וזה א"א להכיר ומשמע הא אלו לא היינו צריכי' דניחא לי' לבעלי' והי' אפשר להכיר בשעת נגיעה אף דאח"כ אינו ניכר שום דבר בפירות הי' נקרא היזק ניכר וה"נ אע"ג דאחר הכתיבה אינו ניכר מ"מ בשעת הכתיבה ניכר אבל א"כ גם בדיעבד הי' לנו לפסול כיון דבשעת כתיבה פסול איך יכשיר אח"כ ואין פסול חוזר להכשירו. אבל באמת אין זה כונת דבר שמואל דא"כ אנו צריכין לומר דעור וגידין ניכרי' הם שהם ממין טמא דאל"ה לא מפסיל משום מן המותר בפיך וא"כ איך יפרנס מאי דאמרינן בשבת ק"ח אלא מעתה ע"ג עוד נבילות וטריפות אל יכתבו וכו' והלא נבילות וטריפות אינו ניכר שהוא מנבילה וטריפה משא"כ טמאי' ניכרי' וא"ל דזה בכלל תשובתו דתלוי במין המותר בפיך ועיי"ש בתוס' דזה דוחק גדול. אבל כונת דב"ש דהא דבעי' מן המותר בפיך ולא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד היינו בשעה שעושה המצוה לא יעשה המצוה במין האסור אבל כאן שאינו ניכר ממשו של אי' אחר הכתיבה א"כ אינו עושה מלאכת שמים דהיינו המצוה במין האסור בפיך וא"כ מה לנו במה שניכר לסופר בשעת כתיבה הלא אז אינו עושה בו מלאכת שמים רק מכשיר חפץ לעשות בו מלאכת שמים וכיון שבשעה שעושה מלאכת שמים אין כאן מין האסור בפיך ל"ל בה

ומ"ש דבדיעבד מותר משום זוז"ג נעלם ממך דברי תוס' בע"ז מ"ח ע"ב ד"ה ורבנן דבעי' הנודעי' שווין אבל צל עם הקרקע לא מקרי זוז"ג דמה שהצל עושה אין הקרקע עושה וה"נ מה שהקולמס עושה אין הדיו ועור עושה וכן כתב חותני הרב ני' על דבריך והביא ממרחק לחמו דברי לח"מ פי"ז ממ"א ה"כ. אמנם בלא"ה נמי נ"ל דל"ש כאן זוז"ג דזה באי' והיתר דפקע שם אי' מיני' אבל לא בפסול וכשר שיחדש שם הכשר כיון דאיכא גורם כשר כיון דאיכא נמי גורם פסול