בית שערים אורח חיים שט

מחמת האוכל דלא אסרה תורה אלא אכילה ואכילה בכזית ועיין חת"ס יו"ד סי' קי"ד אלא דאפ"ה אסור דס"ל כשיטת הרא"ם שבמל"מ פ"א מחמץ ה"ז דסתם אכילה בכ"ש רק לעונש אתי הלכתא ואוקמא אכזית ע"ש ונ"ל כונתו כמו"ש רש"י בשבועות כ"א ע"ב דבלשון בנ"א נקרא אכילה בכ"ש ע"ש רק תורה גילה מהלמ"מ דאין עונש אלא באכילת כזית אבל לאי' אין כאן שיעור אלא כסתם אכילה שנקרא בלשון בנ"א. ולפי"ז בלשון בנ"א הכל מקרי אכילה כמה שאוכל שאם אוכל כ"ש זה נקרא אכילה ואם אוכל כזית זה נקרא אכילה ואם אוכל ק' זיתים זה נקרא אכילה ואתי הלכתא אפיקתי' לקולא דאם אוכל פחות מכזית אינו אכילה להתחייב ואם אוכל ק' זיתים והתרו בו כאו"א חייב ק' מלקיות ולכן לאיסורא גם כ"ש אסור דלא אתי הלכתא ואפקי' לקרא ממשמעותי' לגמרי שאם רוצה לאכול גם כ"ש גם זה אסור אבל במ"ע שחייבה התורה לאכול נהי דלולי הלכתא הו"א שאם אינו רוצה לאכול רק כ"ש לא חייבה אותו התורה לאכול יותר אבל אם אתי הלכתא לומר שחייבה אותו תורה לאכול כזית אין זה הפקעת קרא ממשמעותי' לגמרי דמחויב לאכול כזית כדי שלא יהי' הכ"ש אכילה ומיושב קושי' המל"מ שם על הרא"ם ולפי"ז באוכל ח"ש בתערובות הרי האי' והיתר ביחד הוא שיעור אכילה שהרי כך היתה אכילתו ולא איסור לבד ולכן ח"ש מותר מה"ת לא מצד הנאכל רק מצד האוכל. אלא דזה א"א דאי נימא דח"ש אסור משום דלענין איסור נשאר במשמעותי' ל"ל קרא דכל חלב לאסור ח"ש אע"כ דסתם אכילה בכזית ואתי קרא לאסור ח"ש וא"כ גם ח"ש בתערובות אסור וזה כונת רש"י כיון דמכאן מוכח דח"ש בתערובות אסור כמו שהוכיח הר"ש לכן כתב רש"י דזה משום דילפי' ח"ש מכל חלב מוכח דהא דח"ש אסור אינו משום דסתם אכילה בכ"ש שיהי' מותר עי"ת אלא מכל חלב ולכן גם עי"ת אסור. ויען כי אין זמן לפלפל בפלפלת כ"ש אקצר ויהי' ד' עמך ללמוד בהתמדה. ולהיות איש מדה. ביראת ד' כנפש החותם בברכת התורה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ש"ה

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' וישב תרנ"א לפ"ק

חיים וברכה למשמרת שלום. לאוצר בלום. ידידי הרב הגדול המופלג בתורה. מעוטר בתפארה. תפארת חכמים כ"ש מו"ה שלום נ"י רב בק"ק וו"ב

מכתבו בא אלי בעתו מה שהאריך בדין טבילה בזמנה מצוה תחילת דברי פיהו בדברי הרמב"ם פי"א מפרה ה"ב שכתב מי שהוזה עליו בשלישי ולא הוזה עליו בשביעי ושהה כמה ימים טובל בכל עת שירצה אחר הז' בין ביום בין בלילה שמזין עליו ביום בין קודם טבילה בין אחר טבילה וכו' והשיג עליו הראב"ד וכ"מ שהוא נגד גמרא קידושין ס"ב דיליף מן והזה הטהור וכו' דהיכי דעביד בג' ובח' דלא מהני ותי' כ"מ דגירסת הרמב"ם בקידושין הי' סד"א וכו' וא' עביד בד' ובח' אימא ש"ד קמ"ל דלאו ש"ד דהזאה בזמנה מצוה וכיון דאנן קי"ל כר"י ביומא ח' דהזאה בזמנה לאו מצוה ליתא לסוגי' דקידושין ולכן פסק הרמב"ם כפסיקתא דיליף מן וחטאו וכו' דלא בעינן שביעי סמוך לשלישי אלא ח' וט' וי' נמי סגי ע"ש והקשה לפי"ז איך פסק הרמב"ם פ"ג משביתת עשור דכל חייבי טבילות טובלי' בין ביו"כ בין בט"ב וה"ט משום דטבילה בזמנה מצוה והוא מגמרא תענית י"ג וכת"ק שם כמו"ש מ"מ שם הא תוס' ביומא ח' ד"ה מקשי' הקשו אמאי פשוט להו טפי דטבילה בזמנה מצוה מהזאה ותי' משום דכתי' והזה הטהור על הטמא ביום הג' וביום הז' וחטאו ביום הז' וכבס בגדיו ורחץ במים וטהר בערב וע"כ הא דהדר כתי' וחטאו ביום הז' לאו משום הזאה כתי' דהא כתי' כבר ואי משום לאשמעונין הזאה בזמנה מצוה להדר נמי הזאה דג' כדהדר הזאה דז' אעכ"ח משום ורחץ איצטריך לאשמעינן דתיכף להזאה טבילה וש"מ דטבילה בזמנה מצוה ע"ש ולרמב"ם דצריך וחטאו דהזאה כשירה אפילו אין ז' סמוך לג' מנ"ל כלל דטבילה מצוה. וא"ל כמו"ש רש"י בשבת קכ"א ד"ה טבילה בזמנה מצוה דכתי' והי' לפנות ערב ירחץ במים דהא בפ"א ממקוואות כתב הרמב"ם דבעל קרי טובל והולך כל היום כולה מתחילת הלילה שנ' והי' לפנות ערב ירחץ וכו' וא"כ איצטריך קרא להכי ומנ"ל למילף מיני' טבילה בזמנה מצוה

וטרם אענה אני אומר דשפיר י"ל כהאי וא"ל דלרמב"ם טבילה בזמנה מצוה מקרא דוהי' לפנות ערב דבאמת מ"ש הרמב"ם דקרא והי' לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחילת הלילה עד הערב שמש אינו מובן איך ילפינן מכאן שטובל בתחילת הלילה וראיתי בפני' יפות עה"ת פ' תצא שכתב נראה דדייק מדכתי' לפנות ערב ולא כתי' בפנות ערב משמע משעת מקרה הלילה עד פנות ערב הוא זמן טבילה ע"ש ולפענ"ד עפמ"ש רש"י נזיר ס"ו ד"ה מ"ד דדייק מלפנות ערב דמשמע ב' ערבים לפנות הוי ערב משמע כדכתי' כי הנה היום והאי דכתי' ערב היינו נמי ערב אחרינא והוי משמע דכתי' בי' מערב ועד ערב וכו' ועיין בתויו"ט פ"ב דזבים מ"ג עכ"פ מבואר דפי' לפנות ערב לרש"י היינו מערב ועד ערב וכן ס"ל לרמב"ם ושפיר יליף מיני' שטובל והולך מתחילת הלילה עד הערב שמש. ומעתה לק"מ דתרתי ש"מ דמגופא דקרא והי' לפנות ערב מוכח דטבילה בזמנה מצוה מדצותה תורה לטבול קודם הערב שמש ומדשני קרא בדיבורי' וכתי' לפנות ערב ולא בפנות ערב כמו"ש פנים יפות או מדמשמע ב' ערבים כמו"ש עפ"י פירש"י שמעי' שטובל והולך מתחילת הלילה וכו'

ואדרבה לפי האמור מוכח שפיר טבילה בזמנה מצוה כיון שיכול לטבול מתחילת הלילה כמו"ש הרמב"ם א"כ למה הקפידה תורה על טבילתו קודם הערב שמש הא גם קודם לזה יכול לטבול אעכ"ח משום דקודם לזה אף שיכול לטבול מ"מ לא יהי' טהור בלא הערב שמש א"כ אינו מצוה לטבול רק רשות אבל בהערב שמש שהיא עת טהרתו מצוה לטבול משום דטבילה בזמנה מצוה. וזה לשון המזרחי בפסוק הנ"ל עמ"ש רש"י סמוך להערב שמש יטבול שאינו טהור בלא הערב שמש ע"כ פירש"י וכתב המזרחי פי' הא דכתב קרא והי' לפנות ערב לא דוקא אלא דה"נ כל היום שטובל והולך כל היום אלא הא דכתב קרא לפנות ערב מפני שאינו טהור בלא הערב שמש ואין תועלת בטבילה שטבל ביום כל עוד שלא העריב שמשו ומפני שבהעריב שמשו הוא עת טהרתו כתב קרא והי' לפנות ערב ירחץ במים שיטבול סמוך להערב שמש שהוא עת טהרתו וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"א מה' מקוואות שהבעל קרי טובל והולך כל היום כולו מן תחילת הלילה שני והי' לפנות ערב ירחץ במים מלמד שטובל והולך מתחילת הלילה עד הערב שמש ע"ש ולפי פשוטו הביא ראי' לסתור דנהי שיש ראי' מרמב"ם למ"ש הוא דיכול לטבול כל היום מ"מ בפי' הקרא הוא סתירה לפירש"י דרש"י פי' הקרא סמוך להערב שמשו יטבול ורמב"ם פי' הקרא שטובל והולך מתחילת הלילה. ולפי האמור צדקו יחדיו דודאי פשטי' דקרא הוא כרש"י סמוך להערב שמשו יטבול והיינו שאז מצוה לטבול משום טבילה בזמנה מצוה וע"ז כתב רש"י דאף דיכול לטבול מתחילת הלילה מ"מ אינו מצוה משום שאינו טהור בלא הערב שמש וכמו"ש מזרחי וכמוש"ל ושפיר הביא ראי' מרמב"ם דס"ל כרש"י שיכול לטבול מקודם מהאי קרא גופא מדיוקא שכ' פנים יפות או מדיוקא שכתבתי לעיל וא"כ ע"כ מה שאסרה תורה שיטבול סמוך להערב שמש הטעם כמו"ש רש"י לפי שאינו טהור בלא הערב שמש וא"כ אינו מצוה לטבול מקודם כנ"ל אבל בסמוך להערב שמש מצוה לטבול וא"ש

ולפי האמור יש ליישב תמיהת תויו"ט פ"ב דזבים שתמה עמ"ש תוס' בנזיר ס"ו דפליגי התם תנאי בשכבת זרע של זב דס"ל לת"ק דמטמא במשא כל מעל"ע ור' יוסי אומר יומו ואמרי' בגמרא מ"ד מעל"ע דייק מלפנות ערב ואידך דייק מקרה לילה ופריך ומ"ד מלפנות ערב הכתי' מקרה לילה א"ל אורחא דקרי וכו' וכתבו תוס' שם ד"ה במאי ונראה לומר דאידך דריש לפנות ערב כדדרשי' בספרי דקרי פוטר זיבה של אחרים כל מעל"ע ע"ש והק' תויו"ט הנ"ל ד"ה רי"א הא ר"י ס"ל שם מ"ג דאינו פוטר אלא יומו ע"ש. ולפמ"ש ניחא דלר' יוסי דס"ל ביומא ח' דטבילה בזמנה מצוה י"ל דדריש לפנות ערב דטובל מתחילת הלילה ואפ"ה כתבה תורה שיטבול סמוך להערב שמש וע"כ משום דטבילה בזמנה מצוה וכמוש"ל וא"כ ר' יוסי לשיטתו ל"ק כלל קושי' תוס' ואליבי' לא כתבו דדרש דפוטר כל מעל"ע דהא ס"ל בהדי' דאינו פוטר אלא יומו וכקושי' תוסיו"ט אלא דק"ל למ"ד טבילה בזמנה לאו מצוה וע"כ ס"ל דהא דאמרה תורה שיטבול סמוך להערב שמש היינו משום דקודם לזה לא עלתה לו טבילה וא"כ ע"כ לא דריש לפנות ערב שטובל מתחילת הלילה ואי ס"ל בהא כר"י דש"ז של זב אינו מטמא במשא אלא יומא תקשי האי לפנות ערב מאי דריש בי' ותי' דאי בהא ס"ל כר"י פליג על אידך דר"י דמ"ג דזבי' ודריש לי' לדרשא דספרי דפוטר זיבה של אחרים כל מעל"ע ואפילו אם הוא דוחק קצת ליישב קושי' תוסיו"ט עכ"פ ארווחנא דקושי' תוס' לר' יוסי מיושב שפיר נכון

אבל אינני צריך לזה די"ל הא דטבילה בזמנה מצוה הוא מסברא בלא קרא דהרי אמרינן בביצה ח"י לר' ביבי דאין מטבילין כלים ביו"ט הוא משום גזירה שמא ישהה ואתי' בהו לידי תקלה להשתמש בהם תרומה וכן כתב הרמב"ם פ"ד מיו"ט הי"ז וכתבו תוס' שם אבל אדם אינו משהה עצמו מלטבול ועוד ל"ש למיחש לתקלה כ"כ ועיין פסחים כ' ויומא ס"ו דסקלה עצמה תנאי היא ולפ"ז לתי' א' שבתוס' דגם באדם שייך תקלה אם משהה עצמו מלטבול אלא דלא חיישינן שמא ישהה לפי שאינו משהה עצמו מלטבול וודאי י"ל דטעמא דמ"ד טבילה בזמנה מצוה משום דס"ל כמ"ד דחיישינן לתקלה וצריך לטבול בזמנה כדי שלא יבא לידי תקלה אלא אפילו לתי' שני נמי י"ל כן דלא כתבו רק דליכא למיחש לידי תקלה כל כך שנזור שמא ישהה אבל עכ"פ אם משהה שייך תקלה גם באדם. אלא דאפ"ה מקשי תוס' שפיר ביומא ח' דאי מה"ט טבילה בזמנה מצוה א"כ הזאה בזמנה נמי מצוה מה"ט ואמאי פשוט להו טפי דטבילה בזמנה מצוה מהזאה ועוד דלשון מקשינן הזאה לטבילה משמע דטבילה יליף מקרא דאי מסברא