בית שערים אורח חיים שח

ידיו שנויות מדברי סופרים באו עדי וכו' ועל דבר הפלתי סי' ק"י שהביא ראי' לדעת הרמב"ם דסדא"ו מה"ת לקולא ממה שהקשו אמאי לא עבד' יו"כ תרי יומי כמו שאר יו"ט ותי' משום סכנה והוא מירושלמי פ"ק דחלה עיי' ב"י או"ח סוסי' תרכ"ד והק' פלתי דאכתי תקשי לר"ל דח"ש מותר מה"ת יאכל פחות מכשיעור בכא"פ ויקיים תענית דאו' ולא יהי' סכנה אע"כ דספק מותר מה"ת ולא עביד רק איסור דרבנן וגם בח"ש איכא איסור דרבנן וא"כ יצא שכרו בהפסדו ומדר"ל נשמע לר"י ע"ש וע"ז תמה ממ"ש הרמב"ם ספ"ג משופר שני עיירות באחת יודע בודאי שיש שם מי שיברך להן ט' ברכות ואין שם תוקע ובשני' ספק יש שם תוקע ספק אין שם תוקע הולך לשניי' שהתקיעה מד"ת והברכות מדברי סופרים ועיי' או"ח סי' תקצ"ה אלמא דספק דאו' שהוא מדרבנן חמיר משאר וודאי דרבנן וא"כ ספיקא דיומא שהוא מדרבנן לחומרא חמור מח"ש שהוא דרבנן. וכן כתב מל"מ פ"ח ממ"א הח"י דבודאי איסור דרבנן רשאי לעשות סחורה ובס' אי' תורה אסור לעשות סחורה דל"ד איסורי' דרבנן שעיקר אי' מדרבנן לספק אי' תורה ע"ש

והנה בפשיטות לק"מ דט' ברכות אין להם עיקר מה"ת וכן המל"מ מיירי באי' דרבנן שאין להם עיקר מה"ת וזה קיל מסדא"ו שאסור מדרבנן אבל ח"ש יש לו עיקר מה"ת בכשיעור י"ל דחמור כספיקא דאו' וחילוק זה מצינו בראשונים ופוסקי' פעמים אין מספר ועיי' בש"ך דיני ס"ס אות י"ז

אבל בלא"ה יש לחלק בסברא ישרה דהתם מחויב וודאי בתקיעה מה"ת ובברכות רק מדרבנן אלא הס' הוא אם יוכל לקיים מצוה של תורה אבל אם ילך למקום שמברכי' יבטל וודאי מצוה דאו' שהוא מחוייב מה"ת בזה אמרי' מוטב שיבטל וודאי מצוה דרבנן משיבטל וודאי מצוה של תורה אף שאינו וודאי שיוכל לקיים מצוה של תורה אבל אם יש ספק אם הוא מחויב במצוה של תורה דאינו מחויב רק מדרבנן להרבה אחרוני' י"ל דלא עדיף מודאי מצוה דרבנן

וכן מהאי דמל"מ יש לחלק דס"ל דאי' סחורה בדברים אסורים מדאו' אסור מה"ת עיי' טו"ז סי' קי"ז וא"כ ספק אי' תורה גם לענין סחורה הוא ספק א' תורה וא"כ מדרבנן לחומרא ככל ספק אי' תורה אבל בדבר שאסרו חכמים אף שהוא וודאי אי' דרבנן מ"מ לא גזרו רק באכילה אבל בסחורה מעיקרא דדינא לא גזרו כלל אבל לעולם י"ל דודאי אי' דרבנן חמור כספק אי' דאו' והדברים ישרים למוצאי דעת

אך לפענ"ד דברי פלתי תמוהים חדא דגם לר"י דח"ש אסור מה"ת נמי קשי' אמאי מותר בכשיעור מפני הסכנה יאכל פחות מכשיעור בכא"פ כמו דפסקי' באו"ח סי' תרי"ח ס"ז בחולה שמאכילי' אותו מפני הסכנה. וגם תירוצו תמוה מ"ש דספק מותר מה"ת הא איקבע איסורא דחד יומא וודאי יו"כ ובאיקבע אי' מודה רמב"ם דמה"ת לחומרא כמ"ש מהרי"ט. ועוד דיו"כ בכרת ובס' כרת מודה רמב"ם דמה"ת לחומרא כמ"ש כ"מ פ"ט מה' טו"מ הי"ב

ועוד דממנ"פ אם יאכל בשני ימים הרי אכל וודאי ביו"כ ועבר אי' תורה ואם לא יאכל בשניהם רק ח"ש בכא"פ לא עבר רק איסור דרבנן ואמאי לא יעשה כן ולא הועיל בתירוצו כלום ואם יתענה בראשון ובשני יאכל ח"ש לא יצא שכרו בהפסידו דאם אוכל בשני כשיעור עובר אדרבנן דספק דאו' מדרבנן לחומרא ואם אוכל ח"ש הוי תרי דרבנן ועיי' מג"א סי' תרפ"ט סק"ד

ועוד דבאמת מספק התענו ביום א' כדמשמע בר"ה כ"א ע"א ומטעם דרוב פעמים אין אלול מעובר כדאמרי' בר"ה י"ט ע"ב וביצה וי"ו ע"א מימות עזרא ואילך לא מצינו אלול מעובר אלא דקושי' הגמי"י וירושלמי הי' כיון דמ"מ אפשר דאיתרמי שיעברו אלול ועיי' תוס' ביצה שם ד"ה מימות ויתברר שאכלו ביו"כ וכמעשה שהי' בר"ה כ"א א"כ הי' להם לצום גם בשני הימים ותי' מפני הסכנה אבל עכ"פ ביום ב' אפי' לשיטת הסוברי' דסדאו' מה"ת לחומרא ואין כאן איסור תורה דזיל בת"ר שאינו מעובר ואין כאן ראי' לרמב"ם כלל. ועוד יש לעורר הרבה ולקצר אני צריך מאפס הפנאי וד' יהי' עמו. ויתהלך בתומו. עדי ירום קרן עמו כנפשו ונפש ידידו החותם בברכת התורה: עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ד"ש

שיל"ת ב' אויפאלו ד' בלק תרנ"ב לפ"ק

שוכ"ט להמופלא ומופלג. מלא פלג. מו"ה יושע פאללאק נ"י

מכתבך קבלתי ומה שהקשית לתוס' יומא ע"ד דלהכי צריך ר"י טעמא דח"ש אסור מה"ת משום חזי לאצטרופי דאי מקרא דכל חלב הו"א דעיקר קרא לכוי איצטריך וח"ש מדרבנן ואסמכוהו אקרא אבל השתא דקאמר טעמא דחזי לאיצטרופי סברא הוא מה"ט דדרשא גמורה היא לח"ש א"כ מה פריך ר"י לר"ל מברייתא דכל חלב כיון דר"ל ל"ל סברת חזי לאיצטרופי א"כ אינו מוכח דדרשא דכל חלב הוא דרשא גמורה לח"ש. זה אינו קושי' דזה באמת תי' הגמר' מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא כיון דל"ל סברת חזל"א אמרי' דקרא אסמכתא בעלמא וכן פי' בס' תוס' יו"כ שם דק"ל אם מדרבנן האי כל למאי אתי למאי דהוי ס"ל דל"צ קרא לכוי משום דלא איצטריך קרא למעוטי ספיקא כצ"ל פי' קושיתו ותי' דאמרינן בפסחים מ"ג דר"א הוא דדריש כל ופליגי רבנן עליו אך כבר כתבו תוס' שם ובמנחות נ"ו ע"ב ד"ה להביא דהיכי דמסתבר גם רבנן דרשו כל ולהכי פריך ר"י לר"ל משום דמיסתבר למידרש כל משום חזל"א ור"ל ס"ל דלא מסתבר דל"ל סברת חל"א ולהכי משני קרא אסמכתא בעלמא וה"נ לתוס' הפי' כן

ועוד נ"ל דר"ל נמי אית לי' סברת חזל"א ומה"ט ח"ש אסור מדרבנן אבל מה"ת מותר כמו"ש תוס' שבועות כ"ב ע"ב ד"ה אבע"א דיש דברים שאין הסברא פשוטה כ"כ וצריך הפסוק להשמיענו הסברא ע"ש וכיון דלר"ל ליכא קרא לח"ש לא מהני סברת חזי לאיצטרופי רק מדרבנן ולא מה"ת שאין הסברא פשוטה כ"כ שיהי' סברא דאו' ועיין תוס' כתובות ט' ולפי"ז פריך שפיר כיון דע"כ גם ר"ל ס"ל סברת חזל"א דהא מה"ט אסור מדרבנן א"כ נימא דדרשא דכל חלב הוא דרשא גמורה לח"ש ומשני דקרא אסמכתא בעלמא דאיצטריך לכוי כדמסיק או דלא דרשי' כל וליכא קרא להשמיענו הסברא ואינו אסור מחמת סברא זו רק מדרבנן

ומ"ש דר"י ור"ל בח"ש אי אסור מה"ת או מדרבנן לשיטתייהו בחולין ק"ג אי חייב אהנאת גרונו או הנאת מיעיו הוא קנין שאינו שלך ודבר זה כתוב בס' שיבת ציון למהרש"ל ושמעתי' מיבדרי' בעלמא ובמק"א הארכתי בזה [עיין לעיל סימן קל"ט]

ומ"ש ליישב דברי רש"י בחולין צ"ח ד"ה לא תזלזל וכו' שכתב וח"ש מנין ת"ל כל חלב וכו' שעמדו בו האחרונים וכבר הלכו נימושות על דרך שכתבת ויהי' לך אשר לך. רק מ"ש בתוך דבריך דפמ"ג בפתיחה לבב"ח נסתפק אם בהנאה נמי שייך ח"ש אסור מה"ת משום דחל"א דהפי' כפשוטו דראוי' להצטרף עם ח"ז אחר ויהי' שיעור שלם או דילמא הפי' משום דחל"א אם יאכל עוד ח"ז בכא"פ יהא חייב ובהנאה ל"ש זה דבכא"פ לא נאמרה רק לענין אכילה ואם הפי' כפשוטו גם ע"י תערובות אסור אבל אם הפי' שראוי' עוד לצרף בכא"פ א"כ ח"ש בתערובות אינו ראוי' לצירוף ולכן מותר הנה הגם שכבר השתמשו בזה אחרונים הוא דבר שאין לו שחר ואמאי לא חזי לאיצטרופי ולא מיבע' אם נתערב ח"ש בפחות מד' ביצים של היתר שהוא שיעור א"פ או פחות מג' ביצים לרמב"ם שזה שיעור א"פ עיין באו"ח סי' תרי"ב ודאי חל"א שיאכל כל התערובות הזה ויאכל עוד ח"ש בעין בכא"פ ויתחייב. אלא אפי' נתערב בתלתין פלגא דזיתא כמו בחולין צ"ח שהוא יותר מכא"פ נמי חל"א אם אוכל מתערובות הזה פחות מכזית משיעור פרס ויכול להשלים באיסור בכעין באכ"פ ואמאי יהי' מותר מה"ת לאיצטרופי עוד למלקות אם יאכל עוד אי' בעין בכא"פ ואין לומר התינח אם אכל מהתערובות פחות מפרס אבל אם אכל פרס ועדיין הוא ח"ש הוא מותר כיון דשוב לא חל"א זה חוכא דאם אכל מן האי' שיעור מועט יהי' אסור ואם אכל יותר יהי' נעשה היתר כיון דהפחות ח"ש אסור מה"ת כ"ש המרובה אלא שאינו חייב כמו שהוא הדין בח"ש ועוד דאז אין הטעם דלא חל"א מפני שהוא בתערובות אלא מפני ששהה יותר מכא"פ ואפי' אכל אי' בעין לא חזל"א בכה"ג

ותדע לך דאל"כ גם בנתערב שיעור שלם ביותר מכא"פ נימא דמותר מה"ת כיון דלא חל"א א"וו כיון דחל"א להשלים עם עוד ח"ש איסור בעין שפיר מקרי חל"א ואסור מה"ת וכנ"ל

ועוד דהא אי ח"ש עי"ת מותר מה"ת אפי' בתערובות חד בחד מותר ועיין בחת"ס יו"ד סי' פ"ה דמוכח כן דאל"כ תקשי קושי' השואל שם איך הוכיח הר"ש מחולין צ"ח דח"ש עי"ת אסור דילמא הא דקאמר ועוד האר"י ח"ש אסור מה"ת היינו כשהוא בעין ולכן אין לזלזל בו דהא בכשיעור נמי אם נתערב ביותר מכא"פ לא הוי רק ח"ש ואפ"ה בעי' ששים אע"כ משום דבכשיעור עכ"פ משכחת לה תערובות באי' בפחות מכא"פ אבל בח"ש לא משכחת תערובות באי' כלל אפי' חד בחד אי' ח"ש בתערובות מותר וא"כ שפיר זלזל בו ומאי קאמר ועוד האר"י ח"ש אסור מה"ת ומזה הוכיח הר"ש דח"ש עי"ת אסור מה"ת ע"ש ותלי"ת כיוונתי להקושי' והתי' ועכ"פ מבואר דאי ח"ש עי"ת מותר מה"ת אפי' חד בחד נמי מותר והתם ודאי חל"א כבא"פ אם יאכל עוד ח"ש בעין או מתערובות חד בחד בכבא"פ ואפ"ה מותר

ויותר נכון לומר לפמ"ש חכ"ץ סי' פ"ו דח"ש אסור מה"ת היינו דוקא באחשבי' ולכן עי"ת מותר דל"ש אחשבי' כמו"ש אחרוני' ביישוב דברי רבינו יקר שבתוס' ע"ז דר"ש מודה עי"ת דל"א כ"ש למכות משום דעי"ת ל"ש אחשבי' ובמק"א הארכתי בדברי חכ"ץ [עיין לעיל סימן קס"ז]

אבל לפענ"ד נראה פשוט לשיטות הסוברים דח"ש בתערובות חד בחד מותר הוא משום דס"ל נהי דח"ש אסור מה"ת משום חל"א היינו מחמת הנאכל שיש עליו שם אי' אבל מ"מ ראוי' להיות מותר