בית שערים אורח חיים שז

שיטת ר"ת דא"נ לעשות קשר של תפילין בכל יום דאי כרבינו אלי' שצריך לעשות בכל יום א"כ לא הוי קשר של קיימא ובעירובין צ"ז משמע דאסור לקשור קשר של תפילין בשבת ע"ש ולא דחה דשאני התם כיון דחשיב קשר לענין תפילין חשיב נמי לענין שבת ש"מ דלית לי' האי סברא רק בספר ישוע"י סי' כ"ה חידש סברא זו ליישב דעת רבינו אליהו ע"ש. אך לפענ"ד שם אין צורך לסברא דמיגו דהוי קשר לגבי תפילין הוי נמי קשר לענין שבת אלא דלגבי שבת גופא הוי קשר דדוקא שאר קשרים דלא חזי למילתיהו להיות נקרא קשר אלא בקשר של קיימא בעינן דוקא קשר של קיימא אבל קשר של תפילין דחזי למילתא למצוה בקשר שאינו של קיימא שפיר מקרי קשר גם לענין שבת. וכמו שמצינו חילוק זה לענין שיעור הוצאות שבת בפ' כלל גדול ופ' המוציא דכל חד שיעורי' לפי מה דחזי למילתי' תבן כמלוא פי פרה וכו' שבת ע"ו ושם ע"ב יין כדי מזיגת הכוס וכו' ושם ע"ח חבל וכו' ועיין חי' רשב"א שם צ"א ד"ה בהא וה"נ בשאר דברים איכות הקשר בשל קיימא ובתפילין איכות הקשר שיהי' כשר למצוה וא"ש

ואמנם בגוף הערתו הנה זהו קושי' הגמרא בכריתות י"ד אהא דקאמר בשני זיתים לא קמיירי פריך ולא והקתני יו"כ וביו"כ כותבות הוא דמחייב וכותבות אית בי' שני זיתים. ומשני ר"ז כגון שאכל כוליא בחלבא. ור"פ משני דמלייה בתמרא ופירש"י שם דודאי אכילה אחת פירושו זית אחד דהוא שיעור אכילה ומ"מ קתני שפיר דעל זית אחד יש ד' חטאות אף דלחיוב חטאת דיו"כ צריך עוד זית כדי שיהי' ככותבות מ"מ הלא חיוב חטאת זה צריך גם לזית הא' שמחויב בשבילו שאר ג' חטאות והוא מועיל נמי לחטאת הד' אבל כזית פגול לא קתני דחייב ה' חטאות דא"כ לא הו' משום שיעור אכילה א' דהא כזית שחייב עליו ג' חטאות או ד' לא אהני לחיוב חטאת החמישי דפגול כלום דכזית דפגול לא צריך לצירופו וא"כ שיעור אכילה א' לא גרם לחיוב חטאת החמישי כלום ולהכי לא קתני לה ע"ש שזה כונת רש"י בהסבר קצת

ובזה יובן מ"ש רש"י שם כותבות אית בה ב' זיתים דכך בית הבליעה מחזיק. והוא פלא מאי בעי רש"י בזה ומאי ענינו לשינוי קמא ואין לו מקום רק בשינוי דר' אדא. ולפמ"ש א"ש דעל מה דמשני בב' זיתים לא קמיירי פריך מ"ט לא מיירי בב' זיתים ע"כ משום דקתני אכילה אחת והיינו זית אחד שיעור אכילה של תורה והא יו"כ דבככותבות וכותבות אית בי' ב' זיתים. וע"כ פי' אכילה אחת אינו שיעור אכילה של תורה דהיינו כזית רק אוכל הנאכל בב"א דהיינו שני זיתים. וע"ז פירש"י דכך בית הבליעה מחזיק וא"כ יכול למתני' ה' חטאות באכילה אחת שאכל גם כזית פגול. וע"ז משני דלעולם אכילה א' פירושו זית אחד שיעור אכילה של תורה רק כגון דאכל כוליא בחלבא או דמלייה בתמרי ושיעור זית א' הועיל לד' חטאות וכנ"ל. אך ר' אדא לא ניחא לי' בהני שינוי ותני ה' חטאות דאכל גם כזית פגול ופירש אכילה א' אוכל הנאכל בב"א דהיינו שני זיתים לא שיעור אכילה של תורה דהוא זית אחד

ומעתה מ"ש רש"י בשבועות כ"ד ובשבת ק"ב אכילה אחת זית אחד כונתו לשינוי קמא דבגמרא כריתות הנ"ל ולאפוקי מדר"א דפי' אכילה אחת אוכל הנאכל בב"א דהיינו ב' זיתים וממילא בטלו קושיות שלו. דאף דביו"כ צריך כותבות ובהוצאת שבת כגרוגרות מ"מ א"ש אכילה אחת זית א' דהא האי זית א' אהני גם לחיוב דיו"כ ולחיוב הוצאת שבת וכנ"ל. ומה שהכריח רש"י לזה לפרש כשינוי קמא יבואר לקמן אי"ה בעזהי"ת

מיהו בלאה"נ נ"ל דל"ש כאן מיגו דהוי כזית שיעור לענין שאר איסורין הוי נמי שיעור לענין יו"כ כדאמרינן בשבת צ"א מדמצטרף לענין טומאה מחייב נמי לענין שבת יע"ש בתוס' וראשונים. דהתם שיעורי' בחשיבותא תלי' מילתא וכיון דחשיב לענין טומאה חשיב נמי לענין שבת אבל יו"כ דביתובי דעתי' תלי' מילתא וקי"ל לרבנן דבציר מכותבות לא מיתבא דעתי' עיין יומא ע"ט וא"כ מה בכך דהוי שיעור חשיב לענין שאר איסורים מ"מ לא מיתבא דעתי' בהאי שיעורא ופטור ביו"כ. ובהכי ניחא מאי דפריך בכריתות והא קתני יו"כ וביו"כ כותבות הוא דמחייב וכותבות אית בי' שני זיתים. ומאי קושי' נימא מיגו דהוי שיעור לענין שאר איסורין הוי נמי שיעור לענין יו"כ כדאמרינן שבת צ"א הנ"ל. משום דביו"כ ל"ש ה"ט כמ"ש

ומה שהעיר אמאי בשבת ק"ב ובשבועות כ"ד פירש"י אכילה אחת זית א' ולא פירש כן ביבמות ל"ד וכריתות הנ"ל. נ"ל עפמש"ל דכונת רש"י הוא כשינוי קמא דגמ' בכריתות ודלא כר' אדא. והנה בחי' הר"ן שם בשבת הקשה מאי ראי' מייתי מר"מ דמחשבתו משווי לי' מקום הא רבנן פליגי עליו. ותירץ דרבנן נמי מודו לי' בהא דמחייב על הוצאת שבת דמחשבתו משווי לי' מקום אלא דלא חשבינן לי' משום שאינו מן השם ע"ש. וק"ל הא בחי' הר"ן שם פי' דחייב ד' חטאות משום חלב ומשום טומאת הגוף ומשום אכילת קודש ומשום יו"כ אבל משום נותר לא דהא אין בנותר חיוב חטאת שהרי אין באכילתו מזיד לא מיתה ולא כרת ולפ"ז קשי' לי אמאי נקט נותר. ונ"ל דתו"י בכריתות שם הק' אמאי חייב קרבן מעילה בנותר הא אינו ראוי להקרבה ולא שווי' מידי ואמרינן בפסחים כ"ט האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל ותי' דהתם בקדושת דמים דלא נחית עליו קדוה"ג וכשנאסר בהנאה אינו שו"פ ולא נהנה מן ההקדש שו"פ אבל בקדוה"ג שפיר מעל אף דלא שווי' מידי ע"ש. ולפ"ז אף דנקט נותר לרבותא נקט אע"ג דלא שווי' מידי מ"מ מעל וכתי' תו"י וא"ש

אלא דלפ"ז תקשי הא קצו"ח סי' כ"ח הק' איך קאמר ר"מ אף אם הי' שבת והוציאו בפיו הא א"כ חסרי' לי' אשם מעילות דהא חייבי מיתות שוגגין פטורי' מתשלומי' ופטור מקרן וחומש וכיון דאין קרן וחומש אין מעילה כמ"ש תוס' פסחים כ"ט ד"ה ר' נחוניא היא [ועיי' בצל"ח פסחי' הנ"ל ובכיו"ב לעיל סי' א']. ותי' דקלב"מ חייב לצי"ש וא"כ לצי"ש שפיר איכא קרן וחומש וכיון דקיי"ל, חייבי חטאות ואשמות אין ממשכני' וא"כ כל חיוב קרבן מעילה הוא רק לצי"ש וכיון דלצי"ש גם כאן חייב שפיר לא חסרי' לי' אשם מעילות ובפסחים שם מיירי בהזיד בחמץ וכיון דעבדי' לי' החומרא אפילו חיוב לצי"ש ליכא בקרן וחומש ושפיר כתבו תוס' דאם אין קרן וחומש אין מעילה ע"ש באריכות. ולפ"ז ק"ל מאי השיבו חכמים לר"מ לא מן השם הוא זה הא נותר נמי אינו מן השם ואפ"ה קתני לי' לרבותא דאפ"ה חייב אשם מעילות דסד"א כקושי קצו"ח קמ"ל כתירוצו וע"כ דרבנן אכולה מילתא פליגי דאינו חייב משום שבת דמחשבתו לא משוי' לי' מקום וא"כ הדק"ל מאי ראי' מייתי מר"מ הא רבנן פליגי עליו. אמנם לק"מ דקושי' קצו"ח בלא"ה לק"מ דהא חיוב מעילה שהוא בשו"פ או בכזית כמו שביארתי באורך בתשובה אחת קדום לחיוב שבת שהוא בכגרוגרות וכיון דחיוב ממון קדים פשיטא דחייב כדאמרינן בכתובת ל' ע"ב וא"כ שפיר קא"ל רבנן דאינו מן השם אבל לעולם מודו דבמחשבתו משוי' לי' מקום וא"ש

אמנם כ"ז ניחא לשינוי קמא י"ל שלא בלע גרוגרות בב"א אלא בזאח"ז בכדא"פ ושפיר חיוב ממון קדום. אבל לר' אדא ע"כ צ"ל שבלעו בב"א כדאמרינן בכריתות שם בחדא אכילה מיירי בשתי אכילות לא קמיירי וא"כ אין חיוב ממון וק' כנ"ל וע"כ דרבנן לית להו מחשבתו משוי' לי' מקום ותקשי קושי' חי' הר"ן מאי ראי' מייתי מר"מ לכן שיכל לשונו אכילה אחת זית א' והיינו כשינוי קמא ושפיר י"ל כתי' חי' הר"ן הנ"ל וא"ש

וכן בשבועות א"ש דהא פריך התם ואם איתא דאמרינן איסור כולל באיסור הבא מעצמו על עצמו משכחת לה חמש כגון דאמר שבועה שלא אוכל תמרי' וחלב וכו' הא כתב ריטב"א בקידושין ע"ז דמשו"ה לא חל יו"כ אנבילה אפילו בנתנבלה ביו"כ משום דאי' נבילה קדים שהוא בכזית ויו"כ בככותבות ע"ש. [ומזה יש ראי' דביו"כ לא אמרינן מיגו דהוי שיעור לענין שאר איסורין הוי נמי שיעור לענין יו"כ דא"כ כאן נמי נימא הכי והוי אי' בב"א אע"כ דביו"כ דבעינן יתובי דעתי' ל"ש זה כמש"ל] ולפ"ז אפילו לא אמרינן כולל בכה"ג נמי תקשי הא משכחת לה חמש חטאות בשבועה שלא אוכל ח"ש חלב דשפיר חל כדאמרינן שם כ"ב דאיסור שבועה קדים לשאר איסור דהא אכתי לא ידע דלא קתני אלא מילתא דחיילא דוקא בכשיעור. ואין לומר דאכילה אחת קתני שחיובו דוקא בשיעור אכילה דהא קתני אשם מעילות דהוא בשו"פ לא בכזית וכדאמרינן שם הרי בעי' שו"פ. ומה דקשיא ע"ז מתו"י הנ"ל כבר יישבתי במק"א ואכ"מ. [ע"ל סי' ש'] אמנם לק"מ דמתני' לאו לרבוי חטאת קאתי רק אשמעינן רבותא בכל חד דאמרינן כולל או מוסיף ודהוי כולל או מוסיף ופריך שפיר למ"ד דאמרינן כולל באיסור ע"י עצמו על עצמו ליתני נמי שבועה בנשבע על כזית חלב בכולל לאשמעינן רבותא דגם בכה"ג אמרינן כולל אבל למ"ד דלא אמרינן כולל בכה"ג לק"מ דבנשבע על ח"ש חלב אין שום רבותא דחייב חטאת גם על השבועה ולהכי לא קתני לי' וא"ש

אמנם כ"ז לשינוי קמא דכריתות אבל לר' אדא דתני ה' חטאות ודאכיל כזית פגול א"כ בזה אין שום רבותא דחייב חטאת ואפ"ה קתני לי' לאפושי בחטאות וא"כ גם למאן דל"ל כולל באיסור הבא מעצמו על עצמו נמי תקשי וליחשוב נמי שבועה שלא אוכל ח"ש חלב כנ"ל אף דלית בי' רבותא. ולכן לתרץ זה פירש"י אכילה אחת זית א' כשינוי קמא וא"ש כנ"ל

אבל ביבמו' דאין נ"מ בפי' הסוגי' בין שינוי קמא לשינויי דר' אדא לא פירש"י כלום ומכ"ש במקומו בכריתות דאיכא תרי שינויי ודאי לא יכול רש"י לפרש כחד שינויי והנה נכון. ודרכינו לפני ד' יכון. עדי בראש הרים בית ד' יהי' נכון. כנפשו ונפש מחותנו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ש"ג

שיל"ת ב' אויפאלא ב' שופטים תרנ"ב לפ"ק

כצאת השנה. יפרח כשושנה. ידידי הרבני המופלג. מלא פלג חרוץ ושנון וריח לו כלבנון. כמו"ה חיים זלמן ני' מאשקאוויטש בק"ק ח' בוסערמין כעת דומ"ץ בק"ק טאקאי: