בית שערים אורח חיים שו

בנותר הא דאסור להקריבו לכתחילה אינו משום איה"נ שבו חדא דל"ש איסור הנאה לגבוה וכי גבוה נצטווה במצות או שייך גבי' הנאת הגוף בפגישת גוף בגוף וקול מראה וריח אינו אסור מה"ת באיה"נ עיי' במ"מ פ"א משופר ה"ג ועיי' ברמב"ם פ"ה מאי' מזבח ה"ט שכ' אין מביאי' נסכי' ומנחות לא מן הטבל וכו' ואצ"ל מערלה וכה"כ משום שהוא מהב"ע וכו' ולא מפני שהוא אסור בהנאה לגבוה וגבוה אסור ליהנות אלמא דל"ש איה"נ לגבי' גבוה ועוד דנותר אינו אסור בהנאה כלל מצד שהוא נותר רק באכילה כדאמרי' בפסחי' כ"ד לא יאכל כי קודש הוא כל שבקודש פסול בא הכתוב ליתן ל"ת על אכילתו אבל בהנאה לא. רק אסור בהנאה כשאר קדשי' משום שהוא ממון גבוה וזה אינו גורם שלא ימעל אלא אדרבה שימעול משום דאסור ליהנות מממון גבוה אלא שהתורה פסלתו להעלותו לכתחילה והו"א דאינו שוב ממון גבוה ומותר ליהנות בו וע"ז תי' רש"י כיון דאם עלה לא ירד וכו' עדיין ממון גבוה הוא וא"כ אסור בהנאה ומועלי' בו ולק"מ

ובזה יהי' כפתור ופרח לשון רש"י שם שעמדנו עלה לעיל ואע"ג דנותר הוא כהגהות הגאון מהרוו"ב ז"ל פי' ואסור להקריבו לכתחיל' וא"כ אינו ממון גבוה ומותר בהנאה ואיך מועלי' בו ותי' מ"מ איה"נ הוא כשאר כל הקדשי' האסורי' בהנאה שמועלי' בהם משום שאסור ליהנות מממון גבוה האי נמי הוי ממון גבוה ואסור להנות ממנו דהאי נמי חזי לו בזה שאם עלה לא ירד. ועכ"ח ממון גבוה הוא דאם אינו ממון גבוה וודאי הי' אפי' עלה ירד. והא דהו' באמת ממון גבוה אף דפסול לכתחילה להקרבה היינו משום דקדוה"ג הוי ממון גבוה אע"פ שאינו שוה כלום ואין זה קו' תו"י כלל. אבל תו"י הק' נהי דהוי ממון גבוה מ"מ לא שוה מידי והרי בעי' שו"פ וע"ז תי' דבקדוה"ג לא בעי' שוה פרוטה וא"ש

ובר מן דין נמי לק"מ דשם הק' רש"י דאם חליפי איה"נ מותרי' למחליף א"כ מצינו דמי' לחמץ בפסח ולשור הנסקל שאם רצה מכרו לנכרי ותנן האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מן התשלומי' ומדמי עצי' וכו' וע"ז שפיר הק' תוס' כיון דלכתחילה אסור למכרו אף שהחליפי' מותרי' בדיעבד מ"מ פטור האוכלו דלא הזיקו כלום ולא חסרי' דגם אם הי' נשאר בידו הי' אסור למכרו וכך רצון התורה שלא יהנה ממנו וא"כ למה ישלם אם מנע הנאתו כרצון התורה אבל כאן נהי שלא היזק ולא חיסר להקדש כלום כיון דאסור להקריבו לכתחילה מ"מ כיון שאם עלה לא ירד יש בעצמותו שוה פרוטה ושפיר מעל משום שנהנה מן ההקדש דאינו החיוב בשביל שהזיק וחיסר להקדש דמזיק הקדש פטור רק בשביל שנהנה מן ההקדש דבר שהוא שוה פרוטה

ועוד יש לחלק דהתם כיון שמגוף הדבר א"י להנות רק מחליפיו וכיון שלכתחילה אסור למכור אף שהדמים מותרי' שאינו תופס דמיו מ"מ כיון דלדיעה זו שפיר הוי מכירה והוי דמיהם דלא כרמב"ן דס"ל שאינו דמיהן ול"ה מכירה ועיי' היטב בחת"ס יו"ד סי' ק"ל שביאר זה וא"כ כבר עבדה לאיסורא כמו אלו הי' אוכל חמץ בפסח וכי נימא דבשביל זה הוי בר דמי' כיון שיכול לאכול ולהנות באיסו' וא"א למיהדר עובדא שאפי' מחזיר המעות או מטילו לים אינו מתקן בזה האיסו' שכבר נהנה בשעת מכירה אבל כאן אם עלה לא ירד אף שאפשר לתקן האיסו' עכ"פ מכאן ולהבא להורירו מ"מ מותר להניחו שם לכתחילה וא"צ להורידו שפיר הוי בר דמי' מה"ת ואפשר לומר עוד במה שנחלקו הרמב"ן והרשב"א דרמב"ן בחי' ע"ז ר"פ השוכר את הפועל ס"ל דאין איסו' במכירת איה"נ לפי שאינו דמיהן וגזל הוא בידו והא דילפי' היתר הנאה בנבלה מאו מכור היינו מדקרי לי' תורה מכירה ואי אסור בהנאה לא מקרי מכירה כלל דאין הוא בעליו והרשב"א בנדרי' ס"ל מדילפי' היתר הנאה בנבלה מאו מכור ש"מ דבאיה"נ אסור למכור אבל עכ"פ כיון דגלי קרא דאסור למכור שוב אין לו שום זכות באיה"נ וממילא אינו בעליו ול"ה דמיהן וא"כ שפיר הק' התוס' כיון דלכתחילה אסור למכור דלאו בר דמים הוא דהא אין לבעלי' שום זכות בהם וממילא אינו בעליו וחליפי' גזל בידו ואינו דמיהן אף שהחליפי' מותרי' בדיעבד אבל בנותר נהי נמי דלכתחילה אסור להקריבו מ"מ כיון שאם עלה לא ירד הרי יש להקדש זכות בגופו שפיר מקרי של גבוה ובר דמים

ועוד דהתם הרי זכות זה ליהנות מחליפיו יש לכל העולם כמו לבעלי' ואין לבעלי' שום יפוי כח כיון דאסו' למכרו לכתחילה שפיר כ' התוס' דלא מקרי בר דמי' אבל בנותר כיון שיש לגבוה זכות בו והנאה שאם עלה לא ירד אף דלכתחילה אסור להקריבה מ"מ כיון שאחרי' א"י להנות ממנו כלל שפיר מקרי גבוה בעליו והוי בר דמי' מכח זה וא"ש

ובגוף קושי' תו"י הנ"ל נ"ל סברא ישרה דדוקא באוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל משום דאיה"נ בא לו ממקום אחר מצד שהוא חמץ בפסח שפיר אמרי' דפקע שם הקדש מיני' ולכן אינו מועיל אבל בנותר אף דלא שווי' מידי והוא איה"נ מ"מ הלא לא משכחת איה"נ דנותר רק בהקדש א"כ ל"ל דפקע שם הקדש מכח איה"נ זה רק אדרבה מחזיק כח הקדש ולכן שפיר מועל ונכון

וע"ד קושי' הראשונה משבועות כתבתי בחידושי דאף דחידש תו"י דבקדוה"ג אפי' לא שווי' מידי נמי מועל היינו רק דלא בעי' שיהא שוה פרוטה באמת אבל עכ"פ בעי' שיהי' שיעור שהי' שוה פרוטה אם הי' בר דמי' דלאו שו"פ גמור אלא שיעור שו"פ א"כ שפיר משני הא בעי' שו"פ. ואולי לזה נתכוין רש"י שפי' הא בעי' שו"פ והיינו שיעורו כלומר דלא בעי' שו"פ באמת אלא שיעורו של שו"פ וא"ש: אבל לפענ"ד מחוורתא דאף דבקדוה"ג לא בעי' שיהי' חפץ של הקדש שנהנה ממנו שו"פ אבל הנאתו שנהנה מן הקודש שהוא קדוה"ג צריך להיות שו"פ ואף דקי"ל במעילה ח"י דבעי' פגם ונהנה בדבר ששייך בו פגם ע"ש בתוד"ה יכול מ"מ אפשר דבאיה"נ דלא שווי' מידי מקרי ל"ש בו פגים וחייב בנהנה שו"פ אף דלא פגים בשו"פ. ועוד והוא העיקר לענ"ד דפגים ונהנה אינו פי' שיפגם ויחסר להקדש רק הפי' שיהי' הנאה של כילוי דילפי' מתרומה שאינו אסור אלא בהנאה של כילוי וה"נ בהקדש בדבר ששייך הנאה של כילוי אינו מועיל אלא בנהנה הנאה של כילוי וזה מקרי פוגם ונהנה ומי שפגם נהנה ובדבר שפוגם נהנה ופגימתו והנאתו כאחד וא"כ באכילת נותר שהוא הנאה של כילוי שפיר מקרי פגום ונהנה וכיון שנהנה בשו"פ דהיינו שהנאתו שו"פ שפיר מועיל. ולפ"ז אתי' תי' הגמ' כפשוטו הא בעי' שו"פ דבעי' שתהא הנאתו שו"פ וא"ש

הארכתי בחומר בקודש. וד' ישלח עזרתו מקודש. וכנשר נעורינו יחדש. עדי יבנה המקדש. ושם נשיר שיר חדש. כנפשו ונפש מחותנו ידידו ואוהבו הנאמן הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ש"א להגאון הנ"ל נר"ו

אשר כתב שבכמה דברי' כונתי לדברי גדולי אחרונים שמח לבי בזה אבל אין דרכי לעיין בהם ובמשנתם כי אין לי פנאי ועל הראשונים אני מצטער כי הם חיינו ואורך ימינו ומה שהשיג עמ"ש ליישב קו' ש"ש ש"ו פ"ד בתוס' מעילה כ"א איננו יודע שום השגה כי אני אמרתי דלעולם מעילה בהקדש מצד תורת ממון אבל בעי' דוקא ממון שבא מחמת קדושת פה של בר ישראל וא"כ אף דממונא לא בטיל היינו דלא בטיל שלא יהי' בו איסור גזל של ממון הקדש כמו דלא בטיל בממון הדיוט שלא יהי' בו איסור גזל אבל לענין איסור תחומין אמרי' בביצה שם דבטיל אף דאי' תחומי' תלוי בממון מ"מ כיון דאינו תלוי באיסור גזל רק הוא איסור בפ"ע שפיר בטיל כמ"ש ש"ש בעצמו שם וה"נ נהי דאיסור מעילה תלוי בממון מ"מ כיון שאינו תלוי באיסור גזל לבד דהא מה שהקדש זוכה מהפקר נמי אית בי' איסור גזל הקדש ואפ"ה אינו מועיל רק אם הקדישו ישראל בפיו ואיסור זה התלוי בממון שפיר בטיל כמו איסור תחומין ולא נשאר רק איסור גזל ממון הקדש ובזה אין מעילה רק בממון הקדש שנתן להם בר ישראל בקדושת פיו לכן אינני יודע מה השיג ע"ז דבממון הדיוט שפיר איכא למימר נהי דממון לא בטיל יכול לשלם הזיקו אבל בהקדש מועיל אפי' משלם ממקום אחר. ודאי כן הוא אם הוא הקדש שיש בו דין מעילה אבל כאן לפמ"ש הוא הקדש שאין בו דין מעילה דתנאי שבו תלוי המעילה בממון שפיר שייך בי' ביטול וא"ש. יהי ד' אלקינו עמנו ויברכינו בברכה המשולשת כנפשו ונפש מחותנו ידידו ואוהבו הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ש"ב

שיל"ת ב' אויפאלו אור ליום עש"ק לס' וישלח תרמ"ו לפ"ק

שוכ"ט לידידי מחו' הרב הגדול בתורה. מדבר בשפה ברורה כמו"ה יוסף ליב נ"י רב דק"ק דערעטשקע

זה איזה שבועות קבלתי מכתבו ויען כי אינו נחוץ לדינא רק פלפלת כ"ש וגם אני טרוד לכן אחרתי עד הנה והנני להשיבו ע"ד אשר התעורר ברש"י שבועות כ"ד שפי' במשנה דיש אוכל אכילה אחת. זית א' וק"ל הא חייל נמי יו"כ ויו"כ שיעורו בככותבות שהוא יותר מכזית. וגם לר"מ דאמר אף אם הי' שבת והוציאו בפיו קשי' הא שיעור הוצאת שבת אינו בכזית רק בגרוגרות. וניחא לי' דמיגו דהוי כזית שיעור לענין חלב נותר וטמא הוי נמי שיעור לענין יו"כ וכתב זכר לדבר שיטת המרדכי שעשה קשר תפילין בשבת אף שאינו קשר של קיימא מ"מ כיון דחשיב קשר לענין תפילין חשיב נמי קשר לענין שבת

הנה בענין זה דשיעור הוצאות שבת בכגרוגרות ושיעור אכילה בכזית שהוא פחות מכגרוגרות לכמה שיטות. וסברא זו דמיגו דהוי שיעור לענין אכילה חשיב נמי שיעור לענין הוצאה כבר האריכו האחרונים ועיין ישוע"י או"ח סי' ש"א. אבל מ"ש זכר לדבר משיטת המרדכי אין זכר למו במרדכי ואדרבה המרדכי בה' תפילין מביא ג"כ