בית שערים אורח חיים שה

ומשו"ה מועלי' בו וא"כ א"ש דה"נ איכא קרן וחומש דהא שוי' פרוטה דאם עלה לא ירד אבל לתו"י הנ"ל קשי'

והנה מדברי רש"י אלו נר' דלא כש"ש הנ"ל דמעילה בהקדש אינו מצד דין ממון שבו אלא מצד תורת איסו' דא"כ לא הוי צ"ל שהוא שוה פרוטה כיון דאם עלה לא ירד אלא כתו"י כיון דקדוה"ג הוא ולא פקע שם הקדש מיני' שפיר מועלי' משום דין איסור שבו. אלא דבתשו' חת"ס או"ח סי' ק"פ הק' ע"ז דהא כ' רש"י בחולי' ד' דאם חליפי חמץ מותרי' למחליף א"כ מצינו דמים לחמץ בפסח וכו' והתוס' הק' ע"ז הא כיון דלכתחילה אסור למכור לאו בר דמים הוא וה"נ כיון דלכתחילה אסור להקריבו אינו שוה כלום ותי' דגם רש"י ס"ל כתו"י דבקדשי מזבח לא בעי' שוה פרוטה ומועלי' בכזית אע"פ שאינו שוה פרוטה אלא דאם הי' הדין עלה ירד פקע מיני' שם קדשי מזבח ולכן כ' רש"י דחזי לגבוה שאם עלה לא ירד וא"כ אכתי שם קדשי מזבח עליו ע"ש וא"כ הדק"ל גם לשיטת רש"י

לכן נ"ל לחדש דתוס' כתובות ל"ד ד"ה ס"ל הק' ואמאי לא קאמר דר"מ לטעמי' דדאין דינא דגרמי וכו' ותי' משום דאיכא למימר דע"כ ל"ק ר"מ אלא בשורף שטרותיו של חבירו או מקדש תבואות חבירו שהוא ממון הראוי לכל העולם אבל שור הנסקל אינו ראוי אלא לזה שומר שיפטור עצמו ע"ש ולפ"ז כל קדשי מזבח אין בהם תורת ממון דהרי אינו ראוי לשום אדם דקי"ל המוכר עולתו ושלמיו לא עשה ולא כלום עיי' במל"מ פט"ז ממעשה הקרבנות ה"ז ואפ"ה חייבה רחמנא קרן וחומש כשמעל בשוגג וע"כ תשלומי הקדש בקדוה"ג אינו מה שגזל הקדש אלא לכפרה א"כ גם בנותר דלא שווי' מידי נמי משלם קרן וחומש ושפיר חייב אשם מעילות. ותדע דהא כשמועל בקרבן של עצמו דלא גזל מידי דהא אמרי' ב"ק ע"ו מעיקרא תורא דראובן והשתא תורא דראובן ועיי' בבטהמ"א ב"ק קי"ד דאפי' שינוי רשות לא מקרי דלא כרמב"ן במלחמות שם ותוס' ב"ק ע"ו ואפ"ה משלם קרן וחומש ועכ"ח דהוי לכפרה. ומכח רש"י זו הוכיח תוס' כתובות ל' ע"ב ד"ה זר דתשלומי תרומה הם לכפרה דאפי' אוכל תרומת עצמו דלא גזל מידי משלם כפרה לעצמו ע"ש. והא דכתבו תוס' שם אבל קרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה אלא משלם ממון שגזל הקדש היינו בקדושת דמי' כמו אוכל חמץ של הקדש במועד דע"ז קאי התוס' שם וזה שפיר הוי ממון למכור וראוי לכל העולם אפי' בהקדש שלו שפיר משלם קרן וחומש בתורת ממון דלאו שלו אלא של הקדש כדאמרי' ב"ק הנ"ל גנב והקדיש חייב בד' וה' דהוי כמכרו להדיוט והיינו בקדשי בדה"ב דלא מקרי על שם בעלי' כמ"ש תוס' שם ד"ה והשתא אבל בקדוה"ג שפיר י"ל כנ"ל דגם תשלומי קרן וחומש דהקדש הוי רק משום כפרה ושפיר איכא קרן וחומש אפי' לא שווי' מידי כמו באוכל תרומת חמץ בפסח למ"ד לפי מידה משלם בפסחי' ל"ב וא"ש

ולפי האמור מיושב קושי' קצו"ח רסי' כ"ח דק"ל מה מוסיף ר"מ אף אם הי' שבת והוציאו בפיו הא א"כ בציר לי' אשם מעילות דהא חייב מיתת ב"ד דאפי' ר"מ דלוקה ומשלם אית לי' מת ומשלם ל"ל ואף שהוא שוגג הרי גם חייבי מיתות שוגגי' פטורי' מתשלומי' וכיון דפטור מקרן וחומש משום קלבד"מ פטור נמי מקרבן אשם מעילות כמ"ש תוס' פסחי' הנ"ל דכ"ט ע"ש, [ועיי' צל"ח פסחי' הנ"ל] ולפמ"ש א"ש דדוקא באוכל חמץ של הקגש במועד שהוא קדושת דמים ותשלומי' דידי' משום שגזל ממון הקדש קלבד"מ פטרו מתשלומי קרן וחומש לר' נחוני' כמ"ש תוס' כתובות הנ"ל אבל כאן ביש אוכל אכילה א' דהוא קדשי מזבח ותשלומי קרן וחומש לכפרה אין קלבד"מ פטרו כמ"ש תוס' כתובות הנ"ל ופסחי' כ"ט גבי תרומה כיון דהתשלומי' לכפרה אין קלבד"מ פטרו ושפיר גם בשבת יש אשם מעילות וא"ש

ומעתה דברי רש"י בכריתות כ"ג נדרשי' כמין חומר שכ' ואע"ג דאיה"נ הוא כשאר כל הקדשי' שאסורי' בהנאה שמועלי' בהם דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלה לא ירד ועיי' בהגהו' הגמו"ה וואלף באסקאוויטץ זי"ע שהגיה ואע"ג דנותר הוא מ"מ איה"נ הוא כשאר וכו' והנה קו' רש"י היתה ואע"ג דאיה"נ או ואע"ג דנותר הוא ופסול להקרבה וא"כ לא שווי' מידי כקושי' תו"י וע"ז תי' רש"י דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלה לא ירד ושפיר שוה פרוטה או לדעת חת"ס אף שאינו שוה פרוטה משום שאסור להקריבו לכתחילה מ"מ בקדוה"ג לא בעי' שוה פרוטה וכיון שאם עלה לא ירד עדיין שם קדשי מזבח עליו ולא בעי' שוה פרוטה רק כזית וא"כ הנך תיבות כשאר כל הקדשי' שאסורי' בהנאה שמועלי' בהם הם שפת יתר ח"ו וגם אין להם ביאור כלל ולפמ"ש א"ש דק"ל לרש"י הא תי' זה אינו מספיק חדא דלא שווי' מידי ול"ש קרן וחומש וכיון דאין קרן וחומש אין מעילה משא"כ בשאר קדוה"ג. יש קרן וחומש כפי מה ששווה להקריבו אבל כאן דלכתחילה אסור להקריבו אינו שווה כלום כקו' חת"ס ועוד דהא גופא מנלן דבקדוה"ג לא בעי' שוה פרוטה רק כזית דילמא שוה פרוטה בעי' כמו בקדושת דמ' ושאר קדשי מזבח דבעי' שוה פרוטה להקריבו משא"כ כנ"ל וע"ז תי' רש"י שהוא רק כשאר כל הקדשי' האסורי' בהנאה ואינם ממון לכל העולם כמש"ל ואין בהם דין ממון ואפ"ה הדין שמועלי' בהם. ועכ"ח אינו משום תורת ממון רק משום תורת איסור ותשלומי' לכפרה כמש"ל וא"כ א"ש דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלה לא ירד ואכתי שם קדש' מזבח עליו ושפיר יש בו מעילה כנ"ל

ולפ"ז יצא לנו טעם חדש דבקדשי מזבח בעי' כזית דוקא כיון דמצד דין ממון אין בו מעילה רק מצד דין איסור וכ"ז כל זמן דשם קדשי מזבח עליו שראוי להקריבו או עכ"פ אם עלה לא ירד וכיון דקי"ל כרבא במנחות נ"ח דאין הקטורה פחות מכזית וכמ"ש הרמב"ם פי"ג ממעה"ק הי"ד א"כ בפחות מכזית נהי דאם עלה לא ירד מ"מ אין שם הקטרה עליו ופקע שם קדשי מזבח מינה וממילא אין בו מעילה ומטעם חזי לאיצטרופי עם עוד חצי זית להקטיר ל"ל דהוי שם קדשי מזבח עלה מטעמי' שכתבו אחרוני' דל"ש ח"ש אסור מה"ת רק באיסו' אכילה. וא"כ וודאי א"ש מש"ל דקוש' הגמ' והרי הקדש לא קאי אנותר דבנותר שפיר לא חיילא מעילה בפחות מכשיעור דהא כזית בעי' וכמ"ש

ובדברינו אלו יש ליישב קו' תוס' פסחים ל"ג ד"ה אף מעילה שהבאנו לעיל דבאמת קדשי מזבח ילפי רבנן מתרומה דמעילה בכזית דתרומה נמי קדוה"ג הוא והא דאמרי רבנן לא אמרו שוה פרוטה אלא לענין מעילה היינו בקדו"ד דלית בי' קדוה"ג ול"ש בי' שיעור כזית רק שיעור בדמי' דהיינו שוה פרוטה וא"ש

ומדברי תוס' כתובות ל' הנ"ל שכ' אבל קרן וחומש של הקדש אינו משום כפרה אלא משלם ממון שגזל הקדש וכו' מבואר דלא כש"ש שהבאתי לעיל דמעילה בהקדש אינו מצד תורת ממון שבו רק מתורת איסור והרי תוס' כתבו להדי' דגם חומש משלם משום שגזל הקדש והוא דין ממון וגזל ודוחק לחלק בין חומש לקרבן מעילה. ועוד דש"ש כ' שאין לדון כלל על ממון הקדש מצד דין ממון אלא מצד דין איסור וא"כ גם תשלומי קרן הוא רק לכפרה ותוס' כתבו להדי' דאין התשלומין לכפרה וכן מוכח ג"כ מתוס' פסחים הנ"ל דקלבד"מ פטרו מקרן וחומש ומוכח דזה אינו לכפרה רק מצד דין ממון וצ"ע. אלא שיש לחלק כמש"ל דבקדושת דמי' אנו דנין מצד תורת ממון שבו אבל בקדוה"ג אין דנין מצד ממון רק מצד תורת איסור שבו

אמנם קשי' לי בגווי' דא"כ בקדו"ד נמי נימא דתשלומי הקדש הוא רק לכפרה דהא קי"ל דאפי' אם הזיק הקדש בידים פטור מלשלם אפי' קרן מה"ת וכמ"ש תוס' גיטי' מ"ט ד"ה שור וב"ק וי"ו ע"ב וא"כ עכ"ח הא דמשלם אינו משום דחסרו לממון הקדש אלא לכפרה וא"כ אמאי יפטיר משום קלבד"מ בשלמא הא דפטור בחמץ של הקדש משום דאינו בר דמים ניחא וכמש"ל משום דפקע שם הקדש מיני' אבל למאן דמוקי האי דהאוכל חמץ של הקדש במועד כרנבה"ק ומשום דקלבד"מ קשי'. ועוד דא"כ אמאי תלוי מעילה בשוה פרוטה הול"ל דתלוי בכזית כיון דלאו מדין ממון אתאי' עלה. מיהו בזה י"ל כמש"ל בשם מג"ש כיון דאיכא מעילה במידי דלאו אכילה ל"ש לתלות בכזית אבל קמייתא קשי'. ונ"ל לפמ"ש תוס' כתובות ל' ע"ב ד"ה לא צריכא שכ' כגון דמעיקרא לא הוי בה כ"א שוה פרוטה או מעט יותר ועתה שנתקלקלה קצת אינו שוה פרוטה ואפי' אי זה נהנה וזה לא חסר פטור מ"מ כיון דשווין כ"ש אז מיחייב בכל וכו' מבואר דמדין ממון הדיוט נמי חייב לשלם מה שנהנה ומרבה לעצמו אף דלא חסרה לחבירו אלא פחות משו"פ דאין חיוב מצד דחסרא לחבירו אלא כיון שיש חסרון לחבירו בכ"ש חייב במה שנהנה ועיי' תוס' ע"ז ע"א ע"ב ד"ה ואי. ולפ"ז ה"נ בהקדש דמים שפיר חייב לשלם מתורת ממון אף דמזיק הקדש פטור מ"מ כיון דחסרה להקדש חייב לשלם במה שנהנה הקרן כדין גזל הדיוט ולא לכפרה ושפיר אמרי' בי' קלבד"מ וא"ש

אלא דלפ"ז ליתא למ"ש לעיל וי"ל דגם בקדוה"ג משום דין ממון חייב לשלם ואף דאינו ממון הראוי לכל העולם זה שייך רק לפטור במזיק דבהכי מיירי תוס' בכתובות ל"ד הנ"ל אבל בנהנה מן ההקדש כיון דלהקדש הי' ראוי להקריב אף דאין לו דין ממון לא גרע מפחות משו"פ דג"כ אין לו דין ממון ואפ"ה כיון דחסרה לחבירו מחויב לשלם כל מה שנהנה ה"נ בהקדש כיון דעכ"פ חסרי' להקדש צריך לשלם כל מה שנהנה מדין ממון הדיוט ולא לכפרה. ולפ"ז מיושב קו' חת"ס דשפיר כ' רש"י כיון שאם עלה לא ירד אף דלכתחילה אסור להקריבו מ"מ לא גרע מפחות משו"פ וחסרי' להקדש וצריך לשלם בכל מה שנהנה ושפיר מעל משא"כ בחולי' הק' תוס' שפיר כיון דלכתחילה אסור למכור אף שהחליפי' מותרי' בדיעבד מ"מ אין הנאה זו שוה פרוטה ואינו בר דמי'. ועכ"פ מיושב מה שהקשיתי לעיל לתו"י כיון דלא שווי' מידי ואין קרן וחומש אין מעילה דשפיר איכא קרן וחומש לשלם מה שנהנה אף דלא שווי' מידי מ"מ הוא צריך לשלם מה שנהנה יהי' מאיזה טעם שיהי' וא"ש

ועונ"ל סברא ישרה לחלק דשם בחולי' הא דאסור למכור לכתחילה הוא משום דהוי איה"נ שפיר כתבו תוס' דאף דחליפו מותרי' בדיעבד מ"מ כיון דלכתחילה אסור למכור לאו בר דמים הוא אבל כאן