בית שערים אורח חיים שד

תקשה הא הנאת גרונו קודם להנאת מיעיו ואיך חשיב יו"כ דבעי הנאת מיעיו בהדי אינך דלא בעי רק הנאת גרונו שהוא קודם

אבל לפענ"ד בפשיטות ביישוב קושיתו דהדבר פשוט דקושי' תוס' הי' לר"י דקי"ל כוותי' וא"כ חיובי דהנך בשעת בליעה בהנאת גרונו וחיוב הוצאה אינו עד שתנוח במיעיו ואיך חשיב להו בהדי הנך אע"כ משום דבליעתן הוי הנחתן והא דחשיב בהדייהו יו"כ היינו משום דחת"ס לא כ' אלא דביו"כ מודה ר"י דבעי נמי הנאת מיעיו אבל הנאת גרונו נמי בעי' ואפי' למ"ש שג"א דביו"כ כיון דלא כתיב אכילה חייב גם שלכד"א מ"מ הנאת גרונו בעי' שלכד"א אבל כרכו בסיב ובלעו שלא נגע בגרון פטור לר"י דליכא יתובי דעתא בהנחת מיעיו לחוד בלי הנאת גרון ומעתה שפיר חשיב יו"כ בהדי אינך דמחייבי בהנאת גרון כיון דהנאת גרון גורם נמי לחיוב יו"כ אבל על הוצאה הקשו תוס' שפיר דחיובי דאינך הוא בהנאת והנחה במיעיו אין שייך לו כלל והוצאה החיוב על הנחה במיעיו ואין הנחת גרון שייך לזה כלל וא"כ איך חשיב הוצאה בהדי הנך

ואפי' תאמר דלא בעי' ביו"כ הנאת גרונו כלל נמי לק"מ דעיין תוס' כריתות י"ד ע"א ד"ה אם הי' שבת והוציאו שהקשו מה שייך זה לענין אכילה ותי' משום דבליעתן הוא הנחתן ע"ש וזה הי' קושי' תוס' גם בעירובין הנ"ל גם בשבת י"א ד"ה לא כיון דחיובא דהנך הוא בשעת בליעה וחיוב הוצאה אינו עד שתנוח במיעיו איך חשיב להו בהדי הנך כיון שאין להם שום שיווי ודמיון דאין חיובם בא בב"א והנך משום אכילה וזה משום הוצאה אעכ"ח דבליעתן זו הנחתן וא"כ יש שיווי ודמיון ביניהם שחיובם בא כאחד אף דהנך משום אכילה וזה משום הוצאה אבל מיו"כ ל"ק כלל אף דחיוב דהנך קדים מ"מ שווים הם דחיובם משום אכילה. וכ"ת אכתי מה הק' תוס' דילמא הוי הוצאה משום שחיובו בא כא' עם יו"כ ז"א דלא שבק תלתא ונקט משום חדא שאין שייך להנך רק במקצת דחיוב כולם משום אכילה וא"ש. והי' לי להאריך אבל מאפס הפנאי מחמת ימים הקדושים הבאי' לקראתינו אסתגר בזה והנקדש בצדקה יברכנו בברכת השנים. דשנים ורעננים כנפשו ונפש ידידו דוש"ת באהבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ש'

בעזהי"ת

ברכות שמים מעל לכבוד מחו' ידינ"פ הרב הגאון כמו"ה אליעזר זוסמן סופר נ"י האבדק"ק האללאש והגלילות וכל מרבית ביתו לשלום יפקדו

היום נפניתי מעט להשיבו בד"ת על מה שנתקשה בדברי תו"י כריתות י"ג שהק' אהא דיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' איך חייב אשם מעילה אנותר הא לא שווה מידי ואמרי' בפסחים כ"ט האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל ותי' דהתם בקדושת דמים דלא נחית עלי' קדוה"ג וכשנאסר בהנאה אינו שוה פרוטה ולא נהנה מן ההקדש שוה פרוטה ע"ש וק"ל משבועות כ"ג דפריך אהאי מתני' והרי הקדש ומשני הא בעי שוה פרוטה והא בקדוה"ג לא בעי' שוה פרוטה כמ"ש תו"י. זה לי עשרים שנה נתקשיתי בזה ואז אמרתי מסברא דהא דאמרינן דבקדוה"ג יש מעילה אפי' לא שווי' מידי היינו דוקא באית בי' כזית אבל אי לית בי' כזית ולא שוה פרוטה אין בו מעילה ואפי' בקדושת דמי' נמי נ"ל דיש בו תרי גוני מעילה או באית בי' שוה פרוטה אפי' לית בי' כזית או אפי' לית בי' שוה פרוטה רק דאית בי' כזית מועלי' בו ואפי' אם נאמר דבשאר הנאות בעי' דוקא שוה פרוטה אבל כזית בלא שוה פרוטה אין מעילה ומ"מ באכילת הקדש ודאי יש מעילה בכזית אפי' אין בו שוה פרוטה כך הי' נ"ל מסברא. ואחר זמ"ר מצאתי לו פנים מסבירות בהלכה דתוס' פסחים ל"ג ד"ה אף הק' דהתם משמע דמאן דיליף חטא חטא מתרומה ס"ל דמעילה בכזית כמו תרומה והלא כולהו אית להו האי גז"ש דבמעילה ח"י ילפי' מעילה מתרומה למילי טובא ורבנן לא פליגי ארבי רק לענין מיתה משום דכתי' בו ולא במעילה וא"כ מ"ט דרבנן דאמרי ל"א שוה פרוטה אלא לענין מעילה אבל בתרומה עד שיהא בו כזית והניחו בקושי' אבל מג"ש שם תי' כיון דילפי' במעילה ח"י מתמעול מעל שיש מעילה אפי' במידי דלאו אכילה ובזה הוי השיעור שוה פרוטה א"כ ה"ה במידי דאכילה דמקשי' אכילה לממון. ועוד דודאי אי לא הוי ידעי' מעילה בהקדש רק מתרומה הוי בעי' כזית דוקא אבל כאן אדרבה אי לאו גז"ש הו"א דיש מעילה בין באכילה בין בהנאה בין פגם בלא נהנה בין נהנה בלא פגם וילפי' רק מתרומה למעט פגם לחוד או הנאה לחוד ואי לאו ריבוי דתמעל מעל הוי ממעטי' נמי כל הנאות ממעילה רק באכילה לחוד אבל השתא דכתי' תמעל מעל לא ממעטי' שאר הנאות ממעילה ולא ממעטי' נמי פחות מכזית דאדרבה מקשי' אכילה לממון דאפי' בפחות מכזית מועלי' באית בי' שוה פרוטה ע"ש ועיין היטב שם ברש"י ד"ה וחכ"א ותוד"ה ומינה ופנ"י וצל"ח שם. ולפ"ז התינח דלא ילפינן מתרומה דבעי' דוקא כזית ולא סגי בשוה פרוטה אבל לענין זה דאית בי' כזית ולית בי' שוה פרוטה שפיר ילפי' מעילה מגז"ש מתרומה דמועלי' באכילה עכ"פ וא"ש

ועיין בס' ש"ש שמעת' וי"ו פ"ד שהוכיח מתוס' מעילה כ"א דאין מעילה בהקדש מצד תורת ממון אלא משום תורת איסור שיש בו והאריך בזה [וע"ל סי' א' ראי' לזה] ומדברי תו"י אלו יש ראי' ברורה לדבריו דעכ"פ בקדוה"ג אף שאינו שוה כלום יש בו מעילה. ולפמ"ש דכזית מועל אפי' בקדו"ד ואפי' אין בו שוה פרוטה א"כ גם בקדו"ד אינו משום תורת ממון רק משום תורת איסור. אלא דהי' מקום לחלק. דוקא בכזית הוא מדין איסור ולא מדין ממון ודוקא באכילה אבל בפחות מכזית ושוה פרוטה או אפי' בכזית ושאר הנאות חוץ מאכילה באמת הוי משום תורת ממון

אמנם גוף ראי' ש"ש מתוס' מעילה כ"א ע"ב ד"ה פרוטה שהק' וליבטיל האי פרוטה של הקדש שנפלה וכו' [והנה מדיוק לשון התוס' האי פרוטה של הקדש שנפלה ולא ק"ל נמי מפרוטה בכיס זה. הקדש מבואר דבדבר שאיסור בא בתערובת דשייך ברירה ויוכל להיות האיסור איזה שירצה לברר ל"ש דין ביטול ברוב] ומה קושי' הא אמרי' בביצה ל"ח דממונא לא בטיל ואף דאמרי' שם דאיסור תחומין בטיל היינו משום דהוא איסור בפ"ע ואינו תלוי באיסור גזל משא"כ הכא ע"ש. ולפענ"ד נר' סברא ישרה דאין זה ראי' לא מיבעי' אי ס"ל דבנתערב לו קב חטין בתשעה קבין של חבירו נהי דממונא לא בטיל מ"מ רק דמים הוא חייב לו וא"צ לתת לו קב מאותו חטים דוקא ודאי לק"מ דאף דהוא חייב לשלם להקדש מ"מ בכיס זה אין בו מעילה אלא אפי' אי אמרינן דצריך לתת לו דוקא קב מאותו חטים וה"נ צריך לתת פרוטה להקדש מכיס זה מ"מ למה שהעלה הוא עצמו בקצו"ח סי' ר"י דבנכסי הקדש שבא להם ע"י קנין אין מעילה דבעי' מקדשי בני ישראל ע"ש באריכות א"כ כיון דאיסור בטיל ורק משום קנין ממון יען שנתבטל בכיס זה פרוטה של הקדש קנה הקדש פרוטה בכיס זה א"כ אינו הקדש ע"י דיבור של בר ישראל רק ע"י קנין ואין בו מעילה

והא דאמרינן בפסחים כ"ט האוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל משום דלא שווי' מידי אף דאית בי' כזית נ"ל דהוא עפמ"ש קצו"ח סי' שנ"ג לבאר דברי תוס' קידושין כ"ט ד"ה משכו במאתים דבהקדש דמים כיון שגזבר יכול למכרו ויוצא לחולי' ואין בו קדושה רק הדמי' שיש להקדש בו וכיון דליכא רוחא להקדש לא חל בו קדושה ודין הקדש כלל וא"כ ה"נ סוף הקדש כתחילת הקדש אם אינו בר דמים ולא שווה מידי פקעה קדושתו ולכן אין בו מעילה ואפי' אכל כזית דלא משל הקדש אכל. וכ"ז בקדו"ד שהקדושה רק מצד השווי' אבל בקדוה"ג דלא פקעה בכדי ואפי' אינו בר דמי' דמלבד הדמי' יש בו קדוה"ג שפיר מועיל באוכל כזית ואפי' לא שווי' מידי והוא איה"נ משום דעכ"פ הקדש הוא וה"ה ה"נ בקדו"ד אם שווי' מידי ושם הקדש עליו אף שאינו שוה פרוטת. וזה שדייק התו"י התם בקדו"ד דלא נחית עליו קדוה"ג וכשנאסר בהנאה אינו שוה פרוטה ולא נהנה מן ההקדש דהנך תיבות ולא נהנה מן ההקדש אין להם ביאור ולפמ"ש נכון שלא נהנה מן הקדש דאינו הקדש כלל

ומעתה לפ"מ שבארנו דוקא באיכא כזית מועל באין בו שוה פרוטה אבל בליכא כזית אינו מועל תקשי מה פריך התם בשבועות והרי הקדש דחיילא אפחות מכשיעור ופי' רש"י אשם מעילות במעל שוה פרוטה אפי' פחות מכזית והרי במשנה דיש אוכל אכילה אחת דעלה קאי והא נותר לא שוה מידי שפיר בעי' כזית. אלא דז"א דהא שבועה נמי מצי למיתני בנשבע רק על כשיעור אלא כיון דאיכא שם שבועה בעלמא דחייל פחות מכשיעור במפרש כפרש"י לא קתני א"כ הקדש נמי נהי דהכא בעי' כזית מ"מ כיון דאיכא שם מעילה בעלמא בפחות מכזית ואיכא שוה פרוטה אמאי קתני וע"ז שפיר משני דהיכי דליכא כזית הא בעי' שוה פרוטה והיינו שיעורי' ולק"מ

ובהכי א"ש מה שדקדקו האחרוני' האיך קתני יש אוכל אכילה א' וחייב עלי' ד' חטאות ואשם א' הא אשם מעילות אינו תלוי בשיעור אכילה ולפמ"ש דהכא בעי' כזית דוקא להתחייב אשם מעילות ודוקא באכילה א"כ שפיר תלוי באכילה ושיעור אכילה דוקא

אלא דאי קשי' הא קשי' דתוס' פסחים כ"ט ד"ה רנבה"ק הק' למאן דמוקי האי דהאוכל חמץ של הקדש במועד לא מעל כר' נחוני' דפטר משום קלב"מ הא בשבת דף צ' מוכח דקלבד"מ לא פטר מקרבן ותי' דהכא שאני כיון דפטור מקרן וחומש פטור נמי מקרבן שאין אשם מעילות בא אלא כשיש קרן וחומש עיי"ש וא"כ תקשי הכא בנותר דלא שוי' מידי וליכא קרן וחומש ואיך אפשר להתחייב אשם מעילות ועיין פסחים ל"ב

ולשי' רש"י בכריתות כ"ג ד"ה בגסה שאכל הרבה ואע"ג דאיה"נ הוא כשאר כל הקדשי' האסורי' בהנאה שמועלי' בהם דהאי נמי חזי לגבוה שאם עלה לא ירד ע"ש מבואר שתי' דגם שוי' פרוטה