בית שערים אורח חיים שב

מרכיבו על כתיפו דמ"ל חד דחוי' מ"ל שני דחויות כדאמר רבא בזבחי' ל"ב. אבל אחר העיון ז"א דכבר כתבתי לעיל דדוקא אם שני דחיות הם בשעה וברגע אחת אז אמרינן מ"ל חד דחוי' מ"ל תרי דחויות אבל בשביל שנדחה דחוי' אחת עכשיו לא דחי' דחוי' אחרת בזמן אחר ושפיר מוכח דאין עו"ה ליו"כ דאי יש עו"ה דילמא קרא ליו"כ דהכשירו בכך ואכתי שבת מנ"ל דדחי אפי' בזמן שאין דיחוי יו"כ. וע"ז הק' ריטב"א ולגבי שעיר דיו"כ מאי מלאכת הוצאה איכא פי' בשבת שאינו ביו"כ הא כשמוציא מרה"י לרה"ר איכא נמי ברגע זו דחויות יו"כ אי יש עירוב והוצאה ליו"כ ומ"ל חד דחוי' ומ"ל שני דחייות ותי' דמעביר ד"א ברה"ר מהוצאה גמיר לה וכו' וזה אינו רק בשבת ולא ביו"כ ולא ביו"ט כמ"ש בס' בינה לעתים פ"א מיו"ט משום דבשבת הלכתא גמירי לה ולא ילפי' מיני' יו"כ ויו"ט ע"ש וא"כ בשעה שמעביר ד"א ברה"ר אינו דוחה יו"כ אפי' אי יש עירוב והוצאה ביו"כ ול"ל מ"ל חד דחוי' מ"ל שתי דחויות וא"כ מנ"ל דדחי שבת להרכיבו על כתיפו ד"א בשבת דילמא קרא ליו"כ דמותר להוציא מרה"י לרה"ר אע"כ דיו"כ ל"צ קרא דאין עו"ה ליו"כ וא"ש ובכת"ס או"ח סי' ע"ז לא עמד בזה

ובהכי מיושב קושי' תוס' ד"ה אמר שהקשו אמאי לא קאמר דרפרם בדותא הוא דשאני שעיר המשתלח דהכשירו ביו"כ בכך כדאמר בכריתות י"ד ולפמ"ש לק"מ דאדרבה הוכחת רפרם הי' מה"ט די"ל שאני יו"כ דהכשירו ביו"כ בכך אי יש עו"ה ליו"כ וא"כ שבת מנ"ל וכמ"ש

ומה שנ"ל עוד ביישוב קושי' תוס' דבאמת בכל יו"כ אפי' לא הי' חולה השעיר הי' מרכיבו על כתיפו אלא דלר"נ אין אי' בבריא אפי' יש עו"ה ליו"כ משום דחי נושא א"ע אבל לרבנן דס"ל דבבהמה לא אמרי' חי נושא א"ע וכמ"ש הרמב"ם פח"י משבת הט"ז בכל יו"כ יש איסור אי יש עו"ה ליו"כ ולפ"ז דבכריתות קאי לרבנן וקאמר רפרם דזאת אומרת אין עו"ה ליו"כ דאי יש עו"ה ל"ל עתי אפי' בשבת הא כיון דדחי יו"כ ה"ה לשבת שפיר דחי שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביו"כ בכך כיון דעובר אי' הוצאה לרבנן בכל יו"כ א"כ הותרה ואמרי' להא אישתרי להא לא אישתרי כרבא זבחי' ל"ב וא"כ הו"א דבשבת אסור להכי איצטריך עתי אפי' בשבת ושפיר דרפרם בדותא אבל ביומא דאמרי' אפ"ת ר"נ חלה שאני א"כ ביו"כ כשהי' בריא אפי' הרכיבו על כתיפו אין אי' אפי' יש עו"ה ליו"כ וא"כ אם מותר כשחלה אי יש עו"ה ליו"כ הוי רק הודחה וא"כ אמאי נקט תנא דברייתא שבת ולא נקט יו"כ אע"כ דאין עו"ה ליו"כ וא"כ אין לדחות שאני יו"כ דהכשירו בכך דהא גם ביו"כ אין הכשירו בכך כשהוא בריא דלר"נ חי נושא את עצמו אפי' בבהמה

ובזה י"ל דשאלו לר"א חלה מתו שירכיבחו על כתיפו ולא הזכירו שבת רק כשחל יו"כ בחול ור"א ס"ל כרבנן דבבהמה לא אמרי' חי נושא א"ע וא"כ כיון דבכל יו"כ הרכיבהו על כתיפו ע"כ הותרה ביו"כ והשיב להם יכול הוא להרכיב אני ואתם היינו אפי' כשהי' בריא שיכול להרכיב אני ואתם נמי הרכיבהו על כתיפו אף שיש בו אי' הוצאה וא"כ בחלה נמי ושפיר השיב להם על שאלתם

ועוד נ"ל ביישוב קושי' תוס' דק"ל מאי פריך ביומא עתי אפי' בשבת למאי הלכתא הא אמרי' ביומא מ"א קושרי' לשון של זהורית בראש שעיר המשתלח והעמידו כנגד בית שילוחו וכן כתב רמב"ם פ"ג מעיו"כ וכתב שהיא משקל שתי סלעים ע"ש ואמרי' בשבת קנ"ג המחמר אחר בהמתו בשבת דהיינו מנהיג חמור טעונה בשוגג חייב חטאת במזיד חייב סקילה מ"ט אמר רבא דא"ק לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך וכו' וא"כ שפיר צריך עתי אפי' בשבת להתיר מלאכת מחמר וכיון שהשעיר נושא משוי משקל שני סלעים א"כ הבהמה עושה מלאכת הוצאה והוי מחמר כיון שמוליכה. ואין לומר כיון דדחי בזה יו"כ ה"ה לשבת וקרא למה לי ז"א כיון דהוא בכל יו"כ והותרה א"כ י"ל שאני יו"כ דהכשירו בכך כדאמר בכריתות ולהאי אישתרי להאי לא אישתרי ושפיר צריך קרא עתי אפי' בשבת אך לק"מ דהרי לא קי"ל כרמב"ח שם דמחמר חייב חטאת וסקילה אלא כר"י דאמר שם דף קנ"ד המחמר אחר בהמתו בשבת פטור מכלום וכו' ואינו רק איסור דאו' בעלמא וא"כ ל"ל דעתי אפי' בשבת אתי למשרי מחמר בשבת דא"כ מאי רבותא דשבת כיון שהוא רק אי' בעלמא בשלמא אי לענין חלה להרכיבו על כתיפו י"ל דאף דאשתרי ביו"כ דהכשירו בכך שהוא אי' כרת מ"מ שבת דהוא אי' סקילה לא אישתרי משא"כ מחמר דהוא רק אי' בעלמא מ"ל אם אסור משום יו"כ לחוד או אסור משום יו"כ ומשום שבת ועיי' בנזיר מ"ח ע"ב מ"ל כה"ג לחודא מ"ל כ"ג ונזיר ופריך שפיר למאי הלכתא והוצרך לומר שאם חלה מרכיבו על כתיפו

ולפ"ז י"ל דסוגי' דכריתות ס"ל כרמב"ח דמחמר חייב חטאת וסקילה וע"ז קאמר עתי אפי' בשבת דהא לא נזכר שם שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו ואמר רפרם זאת אומרת אין עו"ה ליו"כ ול"ש מחמר ביו"כ כיון דאין עו"ה אפי' באדם עצמו דאל"כ ל"ל קרא בשבת כיון דדחי יו"כ ה"ה לשבת כפירש"י וע"ז שפיר קאמר שאני שעיר המשתלח דהכשירו של יו"כ בכך וכיון שהוא בכל יו"כ הרי הותרה ובשבת לא אישתרי וא"כ דרפרם בדותא אבל ביומא דקאי להלכתא דמחמר פטור מכלום ועתי אפי' בשבת שאם חלה מרכיבו על כתיפו א"כ כיון שאינו בכל יו"כ הו' רק דחוי' א"כ אפי' קרא ליו"כ מ"מ שבת נמי מותר דמ"ל חד דחוי' מ"ל תרי דחוי' וא"כ אמאי קאמר עתה אפי' בשבת ולא קאמר ביו"כ אלא ודאי אין עו"ה ליו"כ וע"ז ל"ש למדחי שאני יו"כ דהכשירו בכך וא"כ שפיר דרפרם אינו בדותא. ולפ"ז י"ל תשו' ר"א דעיי' רמב"ם רפ"כ משבת דמחמר אחר בהמתו בשבת והי' עלי' משוי פטור ובחי' רמב"ן שבת קנ"ג פי' בכונתו דליכא במחמר רק אי' דשביתת בהמה דלא כמו שהבין הרה"מ שם שיש לאו מיוחד במחמר רק שאין לוקין עליו לפי שהלאו ניתן לאזהרת מיתת ב"ד בחרישה וכיוצא בה ע"ש וזה שהשיב על שאלתם חולה מהו להרכיבו על כתיפו דדילמא עתי להתיר מחמר בשבת והשיב יכול הוא להרכיב אני ואתם ולית בי' משום מחמר אפי' באדם כפות וחולה דמחמר אינו רק משום שביתת בהמה וכבר פסק רמ"א בסי' רמ"ו דאין שביתת בהמה ביו"ט וה"ה ליו"כ וא"כ ביו"כ יכול להרכיב אנ' ואתם ושפיר צריך עתי להתיר מחמר בשבת ואינו מוכח דחלה מרכיבו על כתיפו ואסור

ומה שהק' בחי' רמב"ן שם על הרמב"ם אמאי בחורש עם הבהמה חייב סקילה וחטאת ובמחמר פטור שהרי החורש בבהמות אתה ובהמתך הוא כמחמר שהחרישה בכח הבהמה הוא נעשה ותי' שהחורש בבהמה הוא נותן עלי' עול והוא כובש אותה תח"י וברשותו הוא עומדת כל המלאכה ע"ש האדם הוא בו הוא תלוי ואין הבהמה אלא ככלי ביד אומן ואינו דומה למחמר שבהמה היא הולכת לנפשה אלא שיש לה התעוררות מעט מן המחמר ע"ש. ולפענ"ד נראה עפ"מ שאמרו בירושלמי שבת פ"ז סוף ה"ב דפריך ולמה תנינן הושטה עמהון וכו' ריב"ל בשם ר' יתר עליהון הושטה ולמה לא תניתוה עמהון שכל המלאכות בא' וזו בשנים וכו' ונ"ל כונתו עפמ"ש בעה"מ ר"פ האורג ק"ו שכל ט"ל מלאכות שהיו כנגדן במשכן כולן הי' בהם צורך לגופן חוץ מן הזורה והבורר שהוא זורה המוץ מן הגורן ובורר הצרורות מן הכרי וזהו עיקר מלאכתן לדחות המוץ והצרורות וכן חייב עליהם ועל כל תולדה שלהם אבל שאר המלאכות ועיקר הוא לצורך גופו ומש"ה לר"ש אף דמשאצל"ג פטור מ"מ בזורה ובורר שעיקר המלאכה הוא כן חייב שזה מטבע מלאכה זו ע"ש באריכות וה"נ אף שבכל המלאכות שנים שעשאוהו פטורים אבל בהושטה שעיקר מטבע המלאכה הוא ע"י שנים חייב ולפ"ז א"ש דבשלמא בחרישה וכיוצא בו שעיקר מלאכת החרישה הוא כך האדם בשותפות הבהמה וטבע המלאכה הוא כן שפיר חייב סקילה וחטאת משום מלאכת עצמו כמ"ש מ"מ רפ"כ משבת אבל בהוצאה עיקר מלאכת הוצאה הוא שאדם עצמו מוציא בלי שותפות הבהמה לכן במחמר שהוא בשותפות הבהמה הוי כשנים שעשאוהו ופטור משום מלאכת עצמו ואין כאן רק משום שביתת הבהמה ולכן פטור וא"ש

ובפשיטות נ"ל ליישב קושיתי הנ"ל על הריטב"א דלפי העולה מסוגי' דשבת ק"ו תיקון מצוה לא חשיב תיקון גמור בין לר"י בין לר"ש ע"ש ועיי' תוס' שבת צ"ד ד"ה ר"ש דבמקלקלי' לא מקרי צריכה לגופה אלא צריך לגופו ולגופה דהיינו ע"מ לתקן תיקון יותר טוב ולפי"ז הוצאת שעיר המשתלח לא הי' רק לצורך מצוה אבל מקלקל הי' דכל נ"נ הוי קלקול אלא דמתקן להוציא מידי אבמה"ח ומ"מ לר"ש אינו חייב אלא משום דמקלקל בחבורה חייב וא"כ לגבי הוצאה לא מקרי הוצאה לצורך תיקון כיון דליכא תיקון יותר טוב ושפיר הק' ריטב"א מה מלאכת הוצאה איכא לגבי שעיר יו"כ הא אינו הוצאה לצורך תיקון ותי' דאיכא משום מעביר ד"א ברה"ר והא דמקלקל פטור או משאצ"ל היינו משום דכל מלאכת שבת ממשכן גמרי' והתם מלאכת מחשבת כתי' ועיי' תוס' שבת ע"ה ד"ה מתעסק וד"ה טפי אבל ד"א בר"ה דהלכתא גמירי ולא ממשכן גמר לא בעי' מלאכת מחשבת ושפיר חייב בשעיר המשתלח אף שאינו מתקן אי לאו דכתי' עתי' ואפי' בשבת

אלה הדברים אשר חנני החונן לאדם דעת והוא יחננו דעה בינה והשכל להבינו נפלאות מתורתינו ללמוד וללמד לשמור ולעשות מתוך הרוחה והרחבת הדעת ידידו החותם בברוך

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רצ"ט

שוכ"ט לכבוד ידידי אהובי הרב הגאון חו"ב כש"ת מו"ה יושיע ברוך נ"י רייניץ האבדק"ק טשעטשעוויטץ

אחדש"ת וכו' מה שדחה דברי חת"ס או"ח סי' קכ"ז שהביא ירושלמי פ"ח דתרומת דאפי' לר"י בחולין ק"ג ע"ב דחייב בכל האיסורין בהנאת גרונו מ"מ ביו"כ אינו חייב אלא בהנאת מיעיו מדברי תוס' עירובין כ' ד"ה לא שהוכיחו דבהוציא בפיו ובלע דחייב משום דבליעתן זו הנחתן חייב מיד בשעת בליעה דחשיב כמונח אע"ג דאינם נחי' עד שיגיע למיעיו משום דמבטלי אגב גופו. והביא ראי' ממתני' דכריתות י"ג דאר"מ אף אם הי' שבת והוציאו בפיו חייב והשתא האיך חשיב הוצאה בהדי' הא בעידנא דמיחייב עליהו דהיינו בשעת הנאת