בית שערים אורח חיים שא

התוס' שיכול הוא אלא שעושה בכה"ג שא"י באצבע או תופשו בענין זה שא"י לנושאה לבדו דא"כ אין סברא לחייבו משום שעושה בכל כחו שהרי אינו עושה בכל כחו ועיין ברשב"א שם דהסברא משום דכשיכול לעשות כולה ואינו עושה רק מקצתה קרי' בי' בעשותה העושה את כולה ולא העושה את מקצתה אבל כשא"י הרי עשה כל מה שיכול לעשות והעושה את כולה קרי' בי' משא"כ אם יכול לעשות את כולה בענין אחר אלא שעושה בכה"ג שא"י לעשות ודאי קרי' בי' העושה כולה ולא העושה מקצתה וא"כ להאי פירושא ע"כ לא מקרי א"י אלא בא"י בשום אופן לעשות המלאכה לבדו ובזה לא נחלקו עליו הרמב"ן והרשב"א א"כ לק"מ קושי' תוס' כנ"ל וא"כ בנושא את החי ד"א ברה"ר אף דלא גמרי' ממשכן וחייב בחלה וכפות שאינו נושא את עצמו אבל בנושא את עצמו שפיר פטור דהוי כשנים שעשאוהו דזה יכול וזה יכול דהא יכול לילך ברגליו אף שבענין זה שהוא עכשיו א"י וכ"ז בד"א בר"ה אבל במוציא מרה"י לרה"ר דילפי' ממשכן שפיר פטור אפי' בחולה וכפות משום דממשכן לא נשאו את החי וכיון דהוצאה מלאכה גרועה אינו חייב אלא כשהוא לגמרי כמו שהי' במשכן וכנ"ל. וזה הי' קושי' הריטב"א מאי מלאכת הוצאה איכא לגבי שעיר דיו"כ דהא בחי ל"ש הוצאה מרה"י לרה"ר אפי' בחולה דאינו נושא את עצמו דגמרינן ממשכן כיון דמלאכה גרועה היא וע"ז תי' דמעביר ד"א ברה"ר מהוצאה גמיר לה ובזה כיון דהלכתא גמירי לה שפיר חייב בחולה דאינו נושא את עצמו ורק היכי דנושא את עצמו פטור משום שנים שעשאוהו ולא משום דילפינן ממשכן וכנ"ל

ובזה יובן דריטב"א העמיד דבריו על רפרם והקשה תחילה אמאי אין עירוב והוצאה ליו"כ והא ביו"כ כתיב לא תעשה כל מלאכה ותי' דהוצאה לאו ממלאכה וכו' ואח"כ הקשה לגבי שעיר דיו"כ מאי מלאכת הוצאה איכא והוא שלא כסדר דקושי' זו הי' צריך להקשות מקודם אמאי לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו אבל לפמ"ש א"ש דמעיקרא לק"מ דודאי איכא מלאכת הוצאה שמוציא מרה"י לרה"ר כקושיתינו אבל לבתר דתי' על רפרם דמשו"ה אין עירוב והוצאה ליו"כ משום דהוצאה לאו ממלאכה נפקא והיינו משום דמלאכה גרועה היא הק' שפיר דא"כ בחי אפי' חולה ליכא אי' הוצאה מרה"י לרה"ר וא"ש

ועיי' בראשונים שבת קנ"ג שנתקשו אהא דפריך והא מחמר אמאי לא פריך בפשיטות משום שביתת בהמה עיין חי' רמב"ן ורשב"א שם ועיין ר"ן ע"ז ט"ו ופנ"י בשבת נ"א בתוס' ד"ה במה בהמה תי' משום דהוצאה אפי' באדם מלאכה גרועה היא ואינו בכלל ל"ת כל מלאכה אלא דילפי' לה באפי' נפשה מלא יצא או מויעבירו קול וא"כ בבהמה אינו אסור רק מדרבנן ע"ש ולהכי פריך והרי מחמר. ומעתה כיון דאין בהוצאת בהמה איסור מה"ת מוכח דהוצאה מלאכה גרועה וא"כ פטור במוציא חי אפי' חולה מרה"י לרה"ר וליכא אלא משום ד"א ברה"ר בחלה השעיר ומרכיבו על כתיפו בשבת וכבר העירותי לעיל כיון דבאינו חולה אין כאן אי' ד"א ברה"ר כלל לר"נ ואפי' לרבנן הא א"צ להרכיבו כלל א"כ הוי רק דחוי' אפי' אי יש עירוב והוצאה ליו"כ וא"כ כיון שאפשר בפחות פחות מד"א אמאי שרי באמת ד"א ברה"ר וע"כ דהאי ברייתא עתי אפי' בשבת אתי' כר"י ביומא ז' דס"ל טומאה הותרה ושבת נמי הותרה כמ"ש כ"מ רפ"ב משבת ואמרי' בפסחים ע"ז דליכא תנא דס"ל טומאה הותרה אלא ר"י ע"ש

ולפ"ז י"ל דשאלו את ר"א חלה מהו שירכיבהו על כתפו א"ל יכול הוא להרכיב אני ואתם ולית בי' משום שביתת בהמה אפי' בכפותי' וחולים דל"ש חי נושא את עצמו משום דהוצאה מלאכה גרועה וא"כ אין אי' במוציא חי מרה"י לרה"ר אפי' בחולה וליכא בשעיר חולה ביו"כ בשבת אלא משום ד"א ברה"ר והרי עפ"י רוב בריא וחזק הי' השעיר להרכיב אותי ואתכם וא"כ בחלה נמי אינו רק דחוי' וכיון דאפשר בפחות מד"א אסור בד"א ושפי' השיב להם תשוב' שלימ' ברמזי חכמ' וא"ש

והשתא דאתית להכי י"ל בפשיטות לפמש"ל דקושי' ריטב"א הי' מה מלאכת הוצאה איכא בשעיר יו"כ משום דאפי' חלה מ"מ האי פסיעה א' מרה"י לרה"ר יכול להוציאו ברגליו בלי הרכבה על כתיפו ותי' דאיכא משום ד"א ברה"ר וע"ז קשה כיון דדחוי' אמאי מותר ד"א ברה"ר כיון דאפשר בפחות מד"א והיינו דהשיב להם ר"א יכול הוא להרכיב אני ואתם שהוא בריא עפ"י רוב וא"כ הוי רק דחוי' וכמ"ש בסמוך

ועוד י"ל בפשיטות שהם שאלו חלה מהו שירכבהו על כתיפו ולא הזכירו כלל ביו"כ שחל בשבת אלא ביו"כ שחל בחול שאלו והשיב להם יכול הוא להרכיב אני ואתם משום דל"ש שביתת בהמה בזה אפי' אי יש שביתת בהמה ביו"ט ועיין שו"ע או"ח סי' רמ"ו ס"ג בהג"ה ומג"א סקי"ב משום דאין עירוב והוצאה ליו"כ וא"כ מותר להרכיבו על כתיפו

ולולי דמסתפינא הייתי אומר דבר חדש דבאמת יש להבין דהא בהוצאת שבת חייב אפי' אינו נושא המשא עליו אלא מגררו בארץ כדתני' בתוספתא דב"ק פ"ט עיין כתובות ל"א ושבת צ"א וסנהדרין ע"ב הי' מגרר ויוצא מגרר ויוצא פטור שהר' איסור שבת ואיסור גניבה באי' כאחד ועיין בשו"ע או"ח סי' ש"ח סכ"א האשה מדדה אה בנה אפי' ברה"ר ובלבד שלא תגררהו וכתב מג"א סקע"א בשם הר"ן מפני שנושאת ועיין ברמב"ם פי"ג משבת הי"א וא"כ כשמוליך בהמה בארץ לרבנן דר"נ בשבת צ"ד אמאי אינו חייב משום הוצאה כיון שהוא מוליכה ומוציאה מרה"י לרה"ר אך זה שיבוש דהא כיון דבהמה יכולה לילך בעצמה הוי כמו זה יכול וזה יכול ועשאוהו שנים דפטורים כמ"ש רמב"ם פ"א משבת הט"ו ועיין תוס' שבת צ"ד ד"ה שהחי והא דמדדה את בנה אם מגביה רגלו אחת ומניח השני' על הארץ אפשר נמי משום דיכול לילך בעצמו והוי זה יכול וזה יכול או אפשר משום דשם אין אמו עוקרתו ומניחתו כלל אלא הוא עוקר ומניח רגליו והוא משמרתו ואוחזתו רק שלא יפול וא"כ אין היא עושה מלאכת עקירה והנחה כלל או אפשר משום דהתם לא הוי עקירה כלל כיון שאינו עוקר כולו בפ"א מעל גבי הארץ ודמי להא דאמרי' שבת ח' ע"ב האי זירזא דקני רמא וזקפי' רמא וזקפי' לא מחייב עד דעקר לי' וכן פסק הרמב"ם פי"ג משבת הי"א וזה נראה דעת בעה"מ שהביא מג"א ס"ק הנ"ל דאפי' בתינוק שנוטל א' ומניח א' אם נישאו חייב דל"ש בי' חי נושא את עצמה רק משום צערא דתינוק לא גזרו שמא תגביהם ע"ש בבעה"מ רפכ"א דשבת וע"כ הא דמותר במדדה אותו היינו מפני שחמו אינו עושה עקירה והנחה כלל רק התינוק או מפני שאין כאן עקירה כלל כיון שתמיד הוא נשען על רגלו אחת וכן משמע מלשון השו"ע אבל בבהמה שמוליכה בחזקה ובמרוצה שפיר י"ל דהמוליך עושה בה עקירה והנחה כמו אם מגרר חפץ דהמגלגל עוקר הוא כמ"ש רמב"ם בפי"ג הנ"ל ועיין חי' רמב"ן שבת קנ"ג ד"ה והלא מחמר ואינו פטור רק מטעם הנ"ל דהוי כמו זה יכול וזה יכול דפטור וכנ"ל

ועיין חי' רמב"ן שבת ע"ג שתמה אמאי לא חשיב ד"א ברה"ר בהדי אבות מלאכות ותי' משום דתולדה דמוציא הוא דכל ד"א של אדם רשותו הוא וכשמוציא חוץ לד"א שלו מוציא מקרי וכו' ע"ש ולפי"ז יש לחדש דבמוליך בהמה ד"א ברה"ר באמת חייב דל"ש לפטרו מטעם הנ"ל דהוי זה יכול וזה יכול דהא כתב רשב"א בשבת צ"ג ע"א דהא דזה יכול וזה יכול פטור הוא משום דכ"א עושה מלאכה וראוי' לעשות כולה וכשלא עשאה כולה התורה פטרתו אבל כאן נהי דבאדם ד"א שלו רשותו הוא אבל בבהמה ל"ש לומר רשותה היא ול"ש בבהמה כלל מלאכת מעביר ד"א ברה"ר וא"כ הבהמה א"י כלל לעשות מלאכה זו להעביר ד"א ברה"ר והו"ל זה יכול וזה א"י דיכול חייב

ובהכי ניחא מה שהקשו ראשונים בשבת קנ"ג דפריך והלא מחמר ואמאי לא פריך משום שביתת בהמה ע"ש ולפמ"ש א"ש דהתם מיירי בד"א ברה"ר וזה ל"ש בבהמה דבהמה אין ד"א שלה רשותה ול"ש שביתת בהמה ולהכי פריך והלא מחמר שד"א של בהמה הם ג"כ ד"א של האדם המחמר והם רשותו ושפיר הוי מוציא וחייב משום מחמר וכן בע"ז ט"ו מיירי מד"א ברה"ר ול"ש שביתת בהמה רק מחמר וא"ש

ולפי"ז יש ליישב קושיתי הנ"ל על קושי' הריטב"א דבאמת קשה איך מוכח מדכתיב עתי אפי' בשבת דאין עירוב והוצאה ליו"כ דאי יש עו"ה ליו"כ ל"ל קרא להתיר משוי בשבת הא כשחל בחול נמי כשבת דמי כמו שפירש"י וריטב"א שם הא בחל יו"כ בחול נמי צריך קרא דבחלה מרכיבו על כתיפו דהא באינו חולה ליכא מלאכת הוצאה וא"כ לא מצינו שהותרה הוצאה ביו"כ בשילוח שעיר המשתלח אפי' אי יש עירוב והוצאה ליו"כ וא"כ צריך קרא אפי' ביו"כ דבחלה מרכיבו על כתיפו ואי משום דאמאי נקט התנא אפי' בשבת ולא נקט יו"כ י"ל דאשגירת לישנא נקט כדנקט בעלמא במועדו אפי' בטומאה במועדו אפי' בשבת א"כ לרבותא דאפי' בשבת דזדונו בסקילה וחמיר מותר אע"כ דאי עירוב והוצאה ליו"כ ל"צ קרא דכל יו"כ אפי' אינו חולה ע"כ הותרה מלאכת הוצאה בהולכת המשתלח גופא אעפ"י שאינו נושאו וע"ז הק' ריטב"א לגבי שעיר יו"כ מאי מלאכת הוצאה איכא בהולכתו דאי כקושיתינו הנ"ל דמוליך נמי הוי כמגרר ומגלגל מ"מ הוצאה מרה"י לרה"ר מותר דהוי זה יכול וזה יכול וע"ז תי' דמעביר ד"א ברה"ר מהוצאה גמיר לה וא"כ אי עירוב והוצאה ליו"כ שפיר חייב בהולכת ד"א ברה"ר וא"כ מצינו שהותרה הוצאה ביו"כ וה"ה בשבת ול"ל עתי אפי' בשבת אע"כ דאין עירוב והוצאה ליו"כ וא"ש

ועוד נ"ל דיש להבין איך מוכח דאין עו"ה ליו"כ מדאיצטריך עתי אפי' בשבת הא ליו"כ גופא צריך קרא דבחלה מרכיבו על כתיפו דבאינו חולה ליכא מלאכת הוצאה ולא מצינו שהותרה הוצאה ביו"כ בשילוח המשתלח. אך ז"א דא"כ תקשי מנלי' לתנא דברייתא באמת דאפי' בשבת מותר דילמא עתי אתי ליו"כ דבחלה מרכיבו על כתיפו אבל בשבת לא ושאני יו"כ דהכשירו דיו"כ בכך כדאמרינן בכריתות י"ד והיינו נהי דמצות יו"כ דוחה אי' יו"כ היינו משום דהכל בשביל יו"כ ומב"מ אינו בטל אבל אי' שבת אין מצות יו"כ דוחה דנראה כמבטלות זא"ז כמ"ש הר"ן ר"פ ב"מ בריש ה' חנוכה דאע"כ דליו"כ א"צ קרא משום דאין עו"ה ליו"כ וע"כ עתי אפי' בשבת

אמנם אכתי תקשי דילמא לעולם יש עו"ה ליו"כ וקרא אתי באמת ליו"כ ואי דא"כ שבת מכלי' דילמא שאני יו"כ דהכשירו בכך ז"א כיון דבבריא ליכא אי' הוצאה רק באירע שהוא חולה א"כ הוי רק דחוי' כמ"ש בתשובה [ע"ל סי' נ"ב] עפמ"ש רשב"א ברכות כ' וא"כ כשחל בשבת נמי שפיר