בית שערים אורח חיים ש

דנפרש לקרא הכי מכל החי שיהי' כולו בריא וזריז ולא חולה וטריפה אע"ג דהוא חי מ"מ אינה בריאה אלא חולה כל ימי' ומתמעט והולכת וכו' מבואר דמחי ממעטי' חולה וא"כ מיעמד חי נמי ממעטי' חלה אחר הגרלה כמו דממעטי' מיני' נטרפה אחר הגרלה

ועוד דביומא ס"ג עביד צריכותא דצריך קרא במשתלח דפסול בע"מ ומחוסר זמן ולדעת המל"מ כ"ז באחר הגרלה ובמחוסר זמן היינו שנשחטה אמו אחר הגרלה דבע"מ ממחוסר זמן לא ילפי' דשאני התם דלא מטי זמני' ומחוסר זמן מבע"מ לא ילפי' משום דבע"מ מאיס וא"כ השתא דכתיבי תרווייהו ילפי' חולה מבינייהו במה הצד. ועוד דתוס' כתבו בע"ז וי"ו ד"ה תמים דבע"מ מגונה יותר מטריפה דכתי' גבי בע"מ לגבוה הקריבהו נא לפחתך הירצך וכו' והרי האי הקריבהו נא וכו' קאי נמי אחולה דכתי' בהאי קרא גופא דבע"מ מלאכי ב' וכי תגשון עור וכו' וכי תגשו פסח וחולה וכו' הקריבהו נא לפחתיך וא"כ שפיר ילפי' מבע"מ דל"ל דשאני בע"מ דמאיס דהא חולה נמי מאיס כמו בע"מ

ועוד כמו דדרשי' בסוכה ל' מדכתי' והבאתם את הגזול ואת הפסח ואת החולה גזול דומי' דפסח ה"נ דרשי' חולה דומי' דפסח וא"כ כמו שבע"מ פסול במשתלח בהומם לאחר הגרלה ה"נ חולה שחלה אחר הגרלה פסול במשתלח

ולפ"ז למ"ד בשבועות י' לב ב"ד מתנה עליהם אם הוצרכו הוצרכו ואם לאו יהיו לדמיהן ופירש"י לב ב"ד מתנה עליהם בשעת לקיחה דלא ליקדשו קדוה"ג אלא הצריכי' לשנה וכל מידי דצבור נותני' ב"ד לב ומעתה אם חלה המשתלח אחר הגרלה דפסול כנ"ל פקע קדוה"ג משום לב ב"ד מתנה שלא יהי' קדוש קדוה"ג רק קדושת דמים והא דאמרי' ביומא ס"ב והשני ירעה עד שיסתאב ולא אמרי' שנפדה תמים משום לב ב"ד מתנה היינו משום דהאי ר"ש היא דל"ל לב ב"ד מתנה כדאמרי' בשבועות י"א ע"ב כמ"ש רש"י ורשב"א וריטב"א שם ע"א דהאי ר"ש היא ואף שגם הרמב"ם פ"ה מעביו"כ ה"ט פסק דירעה ע"ש ואיהו פסק סוף ה' שקלים דלב ב"ד מתנה היינו משום דהוא פ' בפ"ג מעיו"כ ה"ג כר' נחמי' ביומא ס' דהגרלה מעכבא ועיי' יומא ט"ל ע"ב וא"כ אי נימא לב ב"ד מתנה שהשני לא יהי' קדוש קדוה"ג רק קדושת דמים א"כ לא אהני הגרלה אבל לר"י דס"ל ביומא ס' דהגרלה לא מעכבא שפיר י"ל דלב ב"ד מתנה שאם יפסל המשלח לאחר הגרלה יהי' לדמיו ואין כאן קדוה"ג כלל ועיי' במנחות ס"ו דר"ע דמחייב הנותר מן העומר בחלה ובמעשרות ה"ט לפי שלא ניתנו המעות אלא לצורך להן ולא הוי מירוח הקדש כלל

ומעתה למאי דאמרי' בבכורות כ"ה דדוקא קדשי מזבח אסורי' בגיזה ועבודה אבל קדשי בדק הבית אין אסורי' בגיזה ועבודה רק מדרבנן וכן פסק הרמב"ם פ"א ממעילה ה"ז וה"ט א"כ אם חלה המשתלח דאינו רק קדושת דמים כנ"ל מותר בגיזה ועבודה ולפ"ז יתפרש כמין חומר שאלו את ר"א חלה מהו שירכיבהו על כתיפו אמר להם יכול הוא להרכיב אני ואתם משום דס"ל דאפי' חלה אחר הגרלה פסול והו' רק קדושת דמים כנ"ל ומותר בגיזה ועבודה ולכן מותרי' לרכוב עליו אני ואתם וא"כ אין כאן שאלה כלל אם מותר להרכיבו על כתיפו כיון דהוא פסול וא"ש

ואין להקשות למאי דקי"ל סמיכה בכל כחו בעי' כדאמרי' בחגיגה ט"ז וכן פסק הרמב"ם פ"ג ממעה"ק הי"ג ופ"א מחגיגה ה"ט והרי אמרי' בחגיגה שם דאי סמיכה בכל כחו בעי' הוי עבודה בקדשי' דקאמר ואס"ד סמיכה בכל כחו בעי' משום נחת רוח דנשים עבדי' עבודה בקדשים ע"ש והרי בשעיר המשתלח הי' סמיכה כדכתי' קרא באחרי מות וסמך אהרן וכו' וכן כתב הרמב"ם ספ"ד מעיו"כ וא"כ הותרה עבודה בקדשים גב' משתלח ותקשו לאביי בזבחי' ל"ב דאמרי' הואיל ואישתרי אישתרי א"כ בלא חלה עבודה נמי שרי עבודה במשתלח בשלמא לרבא בזבחי' שם ל"ק דהותרה אמרי' להאי אשתראי ולהאי לא אישתראי וסמיכה הותרה ולא הודחה כמ"ש טו"א בחגיגה שם דל"ל דחוי' דאין עדל"ת שבמקדש הגם שאין זה מוכרח דהאי ל"ת אינו במקדש רק גם בגבולין לא תעבוד בבכור שורך והארכתי בזה במק"א ואכ"מ] [ע"ל סי' ט"ו] אבל לאביי קשי', אך ז"א דלא אמרי' הואיל ואישתרי להאי אישתרי להאי אלא בפ"א בשעה ורגע דאישתרי להאי אישתרי נמי להאי אבל לא משום דאישתרי עבודה בסמיכה אישתרי לרכוב עליו פעם אחרת או אפי' בשעה שסומך כיון שהוא מעשה אחרת ולק"מ

ועוד נ"ל בישוב קושיתי הנ"ל דתוס' שבת צ"ד ד"ה שהחי הקשו אמאי פטור דאי משום שהחי מיקל עצמו והלא אפי' במשא קל יותר חייב ואי משום דשנים שעשאוהו פטורי' הא הוי זה יכול תה אינו יכול שאין הנשא יכול לישא עצמו בלי הנושא והנושא יש בו כח לנושאו אפי' הי' מת ותי' דממשכן גמרי' שלא הי' נושאי' דבר חי שהתחשי' והאילים היו הולכי' ברגליהם והחלזון מ"ד הי' פוצעי' אותו טרם ימות דכל כמה דאית בי' נשמה טפי ניחא לי' כי היכי דליציל צבעים ע"ש וק"ל א"כ אמאי אמרי' התם דמודה ר' נתן בכפות וכן ביומא ס"ו קאמר אפ"ת ר"נ חלה שאני ואמאי כיון דממשכן גמרי' ובמשכן לא היו נושאי' דבר, חי א"כ דבר חי לישתרי אפי' בכפות ואפי' בחלה ונ"ל דפנ"י הק' על תי' תוס' דהא בכמה אבות מלאכות מצינו דאע"ג שלא הי' מאותו המין כלל דכוותי' במשכן אפ"ה כל תולדה דדמי' לגמרי לאבות מסברא שפיר הוי בכלל חיובא כמו האב בעצמו ונראה דסברת התוס' הוא כך דכאן אינו דומה התולדה שנושא חי לאב שהי' במשכן משום דהאב לא הי' מיקל עצמו והתולדה שנושא חי מיקל עצמו ואף שגם במשא קל יותר חייב מ"מ אין התולדה דומה לאב או משום דבאב שהי' במשכן לא הי' שנים שעשאוהו ובתולדה שנושא החי שנים שעשאוהו ואף דבכה"ג דזה יכול וזה אינו יכול בעלמא יכול חייב מ"מ הכא פטור דלא דמי לאב שהאב הוא יחיד שעשאה והתולדה הוא שנים שעשאוהו ושפיר גמרי' ממשכן שלא הי' נושאי' דבר חי ולפ"ז א"ש בכפות וחלה דאינו מיקל לעצמו ואינו שנים שעשאוהו שפיר חייב כמו באב אף שלא הי' ממין זה במשכן כקושי' פנ"י וכן בהמה חי' ועוף לרבנן דמשרבטי נפשיהו וא"ש

אמנם פנ"י שם תי' עפמ"ש תוס' ריש שבת ד"ה פשט שהקשו אמאי קרי להוצאה דעני ודבעה"ב שנים מ"ל עני מ"ל עשיר ותי' משום דהוצאה מלאכה גרועה היא דמ"ל מוציא מרה"י לרה"ר מ"ל מוציא מרה"י לרה"י ולהכי לא הוי גמרי' הוצאה דעני מבעה"ב ולא דבעה"ב מעני וכו' וכן בכל תולדות דאבות מלאכות לא חיישי' שיהא במשכן אלא אבות לבד ובתולדות דהוצאה בעי' שיהא במשכן וכו' ע"ש ולהכי לענין הוצאה כיון שלא הי' נושאי' דבר ח' במשכן שפיר פטור עלי' אף דדמי מסברא ע"ש ולפ"ז הדק"ל דגם בחלה וכפות לפטור לר"נ כיון שלא נשאו חי במשכן, ונראה דבאמת ר"י דאמר בשבת שם דמודה ר"נ בכפות לא ס"ל דהוצאה מלאכה גרועה היא אלא ס"ל כתי' תוס' בשבועות ב' ד"ה יציאות דמשו"ה צריך למתני הוצאה דעני ודבעה"ב משום דהו"א דלא הוי דרך הוצאה אלא כשעומד ברה"י ונטל פירות ויצא לרה"ר אבל כה"ג דגופו ברה"י וידו ברה"ר או איפכא לאו דרך הוצאה היא וכה"ג אמרי' בשבת ג' ידו של אדם אינה לא כרה"י ולא כרה"ר ואיצטריך למתני תרווייהו דאי תנא חדא לא הוי שמעי' אידך ע"ש

ולפ"ז אי אמרי' דהוצאה מלאכה גרועה היא באמת אינו מודה ר"נ בכפות וא"כ אינו מודה גם בחלה ולפ"ז ק"ל מה קאמר ביומא שם חלה שאני הא הריטב"א הק' אדרפרם דאמר זאת אומרת אין עירוב והוצאה ליו"כ והא ביו"כ כתי' לא תעשה כל מלאכה ותי' דהוצאה לאו ממלאכה נפקא אפי' בשבת אלא מדכתי' ויכלא העם מהביא או מאל יצא איש אל יוציא ע"ש והיינו משום דהוצאה מלאכה גרועה היא לא נפקא ממלאכה וכיון דהאי תנא דברייתא ע"כ ס"ל דהוצאה מלאכה גרועה היא א"כ אינו מודה ר"נ בחלה ואיך קאמר אפ"ת ר"נ חלה שאני, ונ"ל דתוס' בר"ה כ"ט ד"ה שמא הק' על רש"י דפי' בסוכה מ"ג הא דלא נקט שמא יוציאנו מרה"י לרה"ר משום דלא פסיקא לי' דאם הגביהו ע"מ להצניע ונמלך והוציאו פטור וקשי' דגבי העברת ד"א נמי לא מחייב אא"כ הגביהו ע"מ להעבירו ד"א ותי' בס' יום תרועה דבד"א ברה"ר חייב אפי' לא הי' עקירה משעה ראשונה לכך דדוקא במוציא מרה"י לרה"ר דילפי' ממשכן ומהני קראי שכתב ריטב"א הנ"ל בעי' עקירה משעה ראשונה לכך כמו שהי' שם אבל ד"א ברה"ר דאמרי' בשבת צ"ו דהלכתא גמירי לה לא בעי' עקידה משעה ראשונה לכך כמו שהי' במשכן ע"ש ולפי"ז ה"נ במעביר ד"א ברה"ר נשיאות החי שפיר מודה ר"נ בחלה דחייב כיון דלאו ממשכן גמרי' לה רק הלכתא גמירי לה וא"ש

אלא דלפי"ז תקשי להיפך מנלן בנושא את החי דד"א ברה"ר בבריא דפטור לר"נ כיון דד"א לאו ממשכן גמרי' ול"ש תי' תוס' א"כ הדרא קושי' תוס' בשבת צ"ד הנ"ל לדוכתי למה פטור. ונ"ל דבאמת יש להבין מה הקשו תוס' דאין לומר דפטור משום דהוי שנים שעשאוהו הא הוי זה יכול וזה אינו יכול שאין הנישא יכול לישא את עצמו בלא הנושא וכו' ומה בכך שא"י לישא את עצמו מ"מ יכול להוציא את עצמו מרה"י לרה"ר ולהעביר עצמו ד"א ברה"ר ע"י שילך ברגליו ושפיר הוי זה יכול וזה יכול לפטור ונראה דקושי' תוס' אזיל לשיטתייהו בדף צ"ג ד"ה אמר מר שכתבו נראה לר"י דהאי א"י היינו אפי' בעל כח הרבה אלא שהוא נושא הקורה בענין זה בכה"ג שאלמלא אחר לא הי' יכול לנושאה לבדו כגון באצבע או תופשו בענין זה שא"י לנושאה לבדו דמה לנו כח כיון דהשתא מיהא א"י לנושאה ע"ש וא"כ ה"נ אעפ"י שיכול לילך ברגליו מרה"י לרה"ר או ד"א ברה"ר כיון שאינו חולה מ"מ כיון שבענין זה שהוא עושה עכשיו שאינו הולך ברגליו רק נושא עצמו ביחד עם הנישא אין הוא יכול לישא את עצמו והנושאו יש בו כח לישא אותו אפי' הוא מת מקרי זה יכול וזה אינו יכול והקשו שפיר

אמנם בחי' רמב"ן ורשב"א לעיל צ"ג הביאו בשם ר"מ בר' יוסף שפי' הי מינייהו מחייב אותו שיכול שהוא עושה עיקר המעשה או אותו שא"י שעושה בכל כחו ומחייבי' לי' ומדמי' לי' לזה א"י וזה א"י והיכול לפטו' מדמי' לי' לזה יכול וזה יכול ע"ש ונהי דרמב"ן ורשב"א דוחי' להאי פירושא מצד אחר מ"מ במאי דמוכח להאי פירושא דא"י אין הפי' כמ"ש