בית שערים אורח חיים רצט

נר' לפמ"ש תוס' פסחים מ"ז וחולין קמ"א דהא דאין עדל"ת ועשה היינו דהל"ת ודאי דחי רק העשה אינו דוחה משום מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ועיין בסוף נוב"י קמא בהשמטות ועיין מג"א סי' תמיד דלא מקרי עשה דרבי' אלא אם היחיד מוציא רבי' ידי חובתן ע"ש ולפ"ז עשה דשילוח שעיר המשתלח שהוא בשביל כל ישראל הוי עשה דרבי' ועשה דשבת אינו עשה דרבי' ול"ש מאי אולמא כדאמרינן בברכות מ"ז ע"ב עשה דרבי' שאני א"כ גם בשבת שפיר דחי עשה דמשתלח עשה ול"ת דשבת

ועוד נ"ל דרש"י בשבת קי"ד הנ"ל כתב דמידי דלאו מלאכה קאי עלי' בעשה דשבתון שבות וכונתו למ"ש רמב"ן בחומש פ' אמור בפסוק יהי' לכם שבתון והנה הוזהרו על המלאכות בשבת בלאו ועונש כרת ומיתה והטרחי' והעמל בעשה הזה [דשבתון] וביו"ט המלאכה בלאו והטורח בעשה ע"ש ולפ"ז יש להבין בכותב שתי אותיות או תופר שתי תפירות שאינו טורח ועמל או במוציא מרשות לרשות שאינו טורח ועמל ועיין תוס' ריש שבת ושבועות דמלאכה גרועה היא מה עשה דשבתון יש בזה וצ"ל כיון שהתורה קראו מלאכה וענש עליו כרת ומיתת ב"ד ממילא לא שבת ועובר גם עשה דשבתון. ולפ"ז נ"ל במקום דהותר הלאו דשבת תו ליכא בכה"ג עשה דשבתון כלל כיון שאינו טורח ועמל רק אי אמרינן שבת דחוי' ומלאכה היא אלא שנדחה מפני עשה שפיר שייך גם עשה דשבתון אבל אי הותרה א"כ אין כאן מלאכה כלל מה"ת ממילא גם עשה דשבתון ליכא ולפמ"ש בתשו' אחת [ע"ל סוס"' נ"ב] עפ"י דברי רשב"א ברכות כ' דהיכי דא"א לקיים העשה בשום פעם בלי עבירת הלאו הוי הותרה ולא הודחה א"כ אי עירוב והוצאה ליו"כ א"א לקיים בשום פעם שילוח שעיר המשתלח בלא עבירת הוצאה אפי' אינו חולה ואכ"מ להאריך א"כ הוצאה הותרה ביו"כ וא"כ הל"ת הותרה גם בשבת וממילא ליכא עשה דשבתון כלל כנ"ל ושפיר הוכיח דאין עירוב והוצאה ליו"כ דאל"כ א"צ קרא להתיר בשבת

ועד השלישי אני בא דז"ל רש"י בשבת שם ובשאר יו"כ שרי לעגמת נפש ואע"ג דכתיב בי' נמי שבתון שבות לאו מלאכה הוא אלא מכל דבר המעכבת מלהתענות מדסמכי' לועניתם ונ"ל כונתו לפמ"ש מג"א סוס"י תקנ"ד דאי' מלאכה בט"ב משום עינוי הוא ועיין במחה"ש שם הפי' או דגוף ביטול ממלאכה הוא עינוי או דע"י עשיית מלאכה מסיח דעתו ואינו מרגיש שהוא מעונה בעינויים שהוא מחויב ולזה נתכווין רש"י גם כאן דודאי שבתון פירושו שבות ממלאכה ומ"מ לאו ממלאכה הוא שיהי' עשה בשביל המלאכה בעצם והטורח והעמל אלא מכל דבר המעכבות מלהתענות מדסמכי' לועניתם פי' דהמלאכה אסורה משום שמעכבת מהעינוי כנ"ל ולהכי שרי קניבת ירק אעפ"י שאסור מה"ת משום עגמת נפש שמתקן ואינו אוכל והרי קרוב לעינוי כפירש"י שם וא"כ אינו מעכב מן העינוי אבל בשבת שאי' המלאכה בעשה הוא מצד המלאכה בעצמותה לא שרי' משום עגמת נפש וא"כ גם ביו"כ הוי מלאכה ל"ת ועשה דשבתון אלא דהעשה הוא משום שמעכב מן העינוי וכיון דיו"כ הוי עשה ול"ת כמו שבת שפיר הוכיח רפרם דאין עירוב והוצאה ליו"כ. ובזה הנני חותם בברכת התורה יתמיד בלימודו. ויהי' כזית הודו

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רצ"ח

בעזהי"ת

שוכ"ט לאהובי מחותני הרב הגדול בתורה. מעוטר בתפארה. כמו"ה פישל סופר נ"י אבדק"ק שארוואר

הנני לעשות רצונו בזה אשר נפשו איותה לדעת לשמוע ממנו לקח טוב ע"ד הקושי' ששמע בשמי ע"ד הריטב"א ביומא דס"ו שהק' וא"ת ולגבי שעיר דיוה"כ מאי מלאכת הוצאה איכא וי"ל דמעביר ד"א ברה"ר מהוצאה גמור לה וכו' ע"ש והנה על תירוצו נפלאתי בתשו' [ע"ל סוס"י נ"ב] הא אמרי' ביומא ד"ו דאי טומאה דחוי' מהדרי' אטהורי' ע"ש וה"נ כיון דהוי רק דחוי' ויכול להרכיבו על כתיפו פחות פחות מד"א אמאי שרי בד"א ויותר והנחתי בצ"ע ע"ש

אמנם קושיתו תמוה ביותר כיון דעזרה והר הבית מוקף ד' מחיצות הוי רה"י גמור לכ"ע כמבואר סי' שמ"ה ס"ב והא דאמרי' בפסחי' י"ט דעזרה רה"ר הוא היינו לענין ס"ט ברה"ר משום דלאו מקום סתירה וכן פירש"י שם עזרה רה"ר לטומאה אבל לענין הוצאה שבת וודאי הוי רה"י וא"כ כשמרכיבו על כתיפו מבית שלוחו שהוא למזרח העזרה לצפון המזבח עיי' יומא ל"ז ע"א ושם מ"א ע"ב כנגד בית שילחו פירש"י כנגד שער שהוציא בו ועיי' ברמב"ם פ"ג מעיוה"כ וא"כ שעיר המשתלח הוא בעזרה שהוא רה"י וכשמרכיבו משם למדבר שהוא רה"ר הרי מוציא מרה"י לרה"ר ועיי' שבת וי"ו דעכ"פ בזמן שהיו ישראל שרוי' במדבר הי' רה"ר ועיי' ברמב"ם פי"ד משבת ובמ"מ וכ"מ שם דגם עכשיו מדבר הוא רה"ר ושפיר איכא מלאכת הוצאה גם בלי מעביר ד"א ברה"ר. ועוד שהרי הריטב"א גופא ע"כ ס"ל דמדבר רה"ר הוא דאל"כ מה מעביר ד"א ברה"ר איכא הלא ירושלים אינה רה"ר דהא דלתותי' נעולות בלילה כדאמרי' בעירובי' וי"ו ודף ק"א

ואי משום דירושלים הוי כרמלית כמבואר בעירובי' ק"א ואף דקי"ל בסי' שמ"ו ס"א דמוציא מרה"י לרה"ר דרך מקום פטור חייב וכש"כ דרך כרמלית והוא גמרא ערוכה שבת וי"ו המוציא מחנות לפלטי' דרך סטיו חייב מ"מ היינו דוקא באינו עומד לפוש במקום פטור אבל בעומד לפוש הוי כהנחה וא"כ עשה עקירה ברה"י והנחה במקום פטור ועקירה במקום פטור והנחה ברה"ר כדאמרי' בשבת ה' ע"ב תוך ד"א עמד לפוש פטור דהנחת גופו כהנחת חפץ ועקירת גופו כעקירת חפץ ע"ש ועיי' ברמב"ם פי"ג משבת ה"ח ה"ט וה"י וא"כ ה"נ הי' יכול לעמוד לפוש בירושלים דהוי כהנחה או להניח המשתלח ואין כאן עקירה מרה"י והנחה ברה"ר רק הנחה ראשונה ועקירה שניי' בכרמלית ועיי' מג"א סי' ש"ן סק"ב ומחה"ש שם בשם אשר"י עירובין צ"ט דמשו"ה עומד ברה"י ושותה ברה"ר פטור כיון שהוא במקום א' ופיו במקום א' הוי פיו מקום פטור וכיון שאחר שעקר ברה"י קודם שנח בבטנו שהוא רה"י נח בפיו שהוא מקום פטור ולכן פטור משא"כ במשתין ורק כיון שהוא ופיו במק"א לא הוי פיו מקום פטור והא דמבעי' לי' התם בהוא ברה"י ופי אמה ברה"ר היינו משום דאין מי רגלים נחים באמה כלל אלא מתגלגלי' ויוצאי' ע"ש ולהכי קשי' לי' לריטב"א מה מלאכת הוצאה יש בשעיר המשתלח

מ"מ ז"א דכבר כתב כ"מ רפי"ד דשבת דהא דהוי כרמלית אלא משום דכיון דדיירי בה רבים הו"ל חצר של רבים שלא ערבו שאסור לטלטל מתוכה לבתים ומבתים לתוכה כשם שאסור לטלטל מכרמלית לבתים ומבתים לכרמלית אבל לכל שאר דברים הוי רה"י גמור ע"ש וא"כ המוציא מירושלים לרה"ר או מכניס מרה"ר לתוכה חייב כמו קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה דזורק לתוכה מרה"ר חייב כדאמרי' בעירובי' ס"ז אף דאין מטלטלי' בו אלא בד"א ועיי' טו"ז או"ח סי' שמ"ו סק"ג וא"כ אם עושה הנחה בירושלים ואח"כ עוקר משם נמי הו' עקירה ברה"י דהיינו בירושלים שהוא רה"י והנחה ברה"ר במדבר ושפיר איכא מלאכת הוצאה מרה"י לרה"ר. ועוד דהא לאחר שנפרצו בה פרצות הוי ירושלים רה"ר כדאמרי' בעירובי' ק"א וא"כ אם עמד לפוש בירושלים הוי זה גופא מעזרה לירושלים הוצאה מרה"י לרה"ר וצריך קרא עתי אפי' בשבת דשרי וצ"ע וע"כ קושיתי כעת

ונתתי אל לבי ליישב קצת שהרי מבואר ברמב"ם פ"ז מביאת מקדש הי"ב דחולה פסול להקרבה והוא ממשנה בכורות מ"א ושיעור החולה כשהוא רועד מפני חולי' וכשלון כחו כמ"ש הרמב"ם שם והוא מגמ' חולין כ"ד עיי' כ"מ שם ולפ"ז תקשי איך קאמר ביומא ס"ו עתי ואפי' בשבת למאי הלכתא לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתיפו הא אם הוא פסול להקריב לשל שם והרי אמרי' בחולין י"א ע"א אין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם וא"כ כיון דחולה אינו ראו' לשם פסול גם לשעיר המשתלח. ונ"ל דרמב"ם פ"ה מעבודת יוה"כ הח"י כתב הי' טריפה השעיר המשתלח פסול שנאמר יעמד חי והק' לח"מ הא בגמ' חולין הנ"ל אמרי' דטריפה פסול גב' משתלח משום דאין גורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי' לשם ותי' מל"מ דאיצטריך קרא דיעמד חי להיכי דנטרף אחר הגרלה וכה"ג אמרי' ביומא ס"ג דאיצטריך קרא למעט בעל מום ומחוסר זמן משעיר המשתלח ע"ש ולפ"ז בחולה דליכא קרא שפיר י"ל בחלה אחר שהגריל דכשר ושפיר אמרי' עתי אפי' בשבת שאם חלה מרכיבו על כתיפו. ועיי' בשו"ע או"ח סי' ש"ח ס"מ דכל בהמה חי' ועוף מדדים אותם בחצר דהיינו שאוחז בצוארן ובצדדי' ומוליכן וכו' וכתב מג"א סקס"ז אבל ברה"ר אסור דגזרי' שמא יגביהם ויתחייב דגבי בהמה לא אמרי' חי נושא את עצמו ע"ש אלמא דמה"ת מדדה אותו בר"ה אע"פ דכשנושאם חייב לרבנן דס"ל דגבי בהמה לא אמרי' חי נושא את עצמו מ"מ מותר לדדות אותם מה"ת רק מדרבנן אסור שמא יגביהם וכו' והיינו דק"ל לריטב"א נהי דבחלה גם לר"נ אין החי נושא את עצמו מ"מ מותר לדדות אותו מה"ת ברה"ר אפי' יותר מד"א והה"נ מרה"י לרה"ר וא"כ כיון שבשעת הגרלה ע"כ הי' בריא כנ"ל א"כ וודאי לא שכיח שבין הגרלה לשילוח יחלה כ"כ שלא יוכל לדדות אותו אפי' פסיעה א' מרה"י לרה"ר ועיי' תוס' מ"ו וחולין ט"ו ע"ב וא"כ אפי' לפמש"ל דכל ירושלים הוי רה"י מ"מ הרי יכול להורידו מעל כתיפו כשיגיע לקצה ירושלים פסיעה א' קודם רה"ר ולהניחו בארץ או שיעמוד שם לפוש ואח"כ ידדה אותו מרה"י לרה"ר ושפיר קשה לגבי שעיר דיו"כ מאי מלאכת הוצאה איכא הא יכול לעשות כנ"ל וע"ז תי' דמעביר ד"א בר"ה מהוצאה גמור לה וכו' וברה"ר ע"כ מרכיבו על כתיפו דכיון שחלה א"א לדדות אותו דרך רחוק כ"כ עד המדבר שמגיע לצוק וא"ש

אמנם כן לדעת לח"מ דטריפה פסול במשתלח אפי' נטרף אחר הגרלה מה"ט דאין הגורל קובע לעזאזל אלא בדבר הראוי לשם א"כ גם חלה אחר הגרלה פסול מה"ט ואפי' לדעת מל"מ דנטרף אחר הגרלה צריך קרא דיעמד חי מ"מ למ"ש תוס' בע"ז וי"ו ד"ה אלא שהקשו למ"ד טריפה חי' איך ילפי' מכל החי למעוטי טריפה ותי'