בית שערים אורח חיים רצ

אומרי' לאדם חטא ולא באי' מלאכה דתק"ש בשבת מ"מ בכה"ג יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת אפי' בקו"ע

ובזה יש ליישב קושי' לח"מ פ"ב משופר ה"ו עמ"ש הרמב"ם שהביא כ"מ אעפ"י שהתקיעה שבות ומן הדין הי' שתוקעי' יבא עשה של תורה וידחה שבות של דבריהם והק' לח"מ הא כ' בפ"א ה"ד שם שופר של ר"ה אין מחללי' עליו יו"ט ואפי' בדבר שהוא משום שבות וכו' מפני שתק"ש מ"ע ויו"ט עול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ולפמ"ש לק"מ דבפ"א מיירי ביחיד אבל כאן בתק"ש של כל ישראל הלא הל"ת דוחה כדעת ריב"א רק העשה אינו דוחה משום מה אולמא וכיון דתק"ש הוי עשה דרבים ויו"ט אינו עשה דרבי' שפיר הי' מן הדין שיבא עשה דרבים וידחה עשה דיו"ט שאינה עשה דרבים ובפרט שאינו תוקע רק א' וכל השומעי' יוצאי' ושפיר אומרי' לאדם חטא חטא קל דשבות כדי שלא יבוא כל ישראל ליד חטא חמור לבטל תק"ש שהוא מה"ת ולק"מ. וקושי' השני' פשוט דלק"מ דכך היתה גזירת חכמים מעיקרא לבטל המצוה כדי שלא יבא ע"י בהילות המצוה לידי איסור סקילה

ושישיתם את האהובה דמהר"מ חביב ביום תרועה הק' מה יענה ר' לוי לקושיות הללו דרבא ותי' דר' לוי אפשר שיאמר דכונתו הוא דה"ק קרא בשבת אין אתם חייבים לתקוע אלא אם תרצו שלא לתקוע תאמרו פסוקי' מלכיות זכרונות ושופרות במקום התקיעה משא"כ בחול דאתם חייבים לתקוע דוקא ע"ש ולפי"ז נראה כיון דגם בירושלמי הוא ר' לוי דס"ל ברומי' דקראי כמ"ש מהר"מ חביב אלא כיון דס"ל לירושלמי דחק"ש מלאכה הוא' ממילא אסור לתקוע בשבת כיון דיש להם תקנה באמירת מז"ש. ולפי"ז א"ש דריב"ז התקין לתקוע בכ"מ שיש ב"ד ולא הי' עוקר דבר מה"ת בקו"ע אלא בשב ואל תעשה שלא לומר פסוקי מלכיות זכרונות שופרות ולזה יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בשב וא"ת וממילא כיון שאין אומרים הפסוקים מחוייבי' לתקוע מה"ת אפי' בשבת כמו ביו"ט ושפיר מותרי' לתקוע וזה שאמרו בירושלמי מזכירי' אבל לא תוקעי' אבל כיון שתיקן שאין מזכירי' שפיר תוקעי'. וכה"ג פירשתי בהאי דיבמות צ' והא הכא דמדאו' ארצויי מרצה וכו' ואמרי רבנן לא הורצה וקא הדר מעייל חולין לעזרה אריב"ח מאי לא הורצה דקאמר להתיר בשר באכילה אבל בעלים נתכפרו בו ופריך סוף סוף קו קמיתעקרא אכילת בשר וכתי' ואכלו אותם אשר כופר בהם מלמד שהכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים א"ל שב וא"ת שאני דה"פ דחכמים לא אמרו שהבעלים לא יתכפרו ויביא קרבן אחר בקו"ע אלא בשב וא"ת שלא יאכלו הכהנים הבשר וממילא לא נתכפרו בעלים וצריכים להביא קרבן אחר מה"ת וא"ש

וכ"מ כתב לתרץ הירושלמי עפ"י דברי תוס' יבמות פ"ט ע"ב ד"ה כיון שכתבו ונראה לר"י דמשום דירית לה ל"ה מ"מ אלא משום דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת בדבר הדומה דכיון דלא ירתי לה דומה למ"מ והבין בכונתם שצריך להיות לו דמיון לדין תורה ולכן אינינו יודע מה דמיון יש למקום שיש בו ב"ד למקדש שהוא מקום שהקרבנות קרבי'. אבל באמת אין זה כונת תוס' שהרי כתבו כדפי' לעיל והיינו דף פ"ח ע"א ד"ה מתוך ושם כתבו ואין זה עקירת דבר מה"ת כיון שדומה הדבר הגון להאמין כמו שאפרש לקמן בפרקי' שבדבר שיש קצת טעם וסמך לא חשיב עוקר דבר מה"ת ובתוס' נזיר מ"ג ע"ב כתבו בזה"ל במקום שיש פני' וטעם בדבר ודאי לכ"ע יש כח לעקור ובע"ז י"ג ד"ה אמר אביי זה לשונם דודאי שיש בידם לעקור היכי דנראה טעם קצת לעקור כדמוכח פ' האשה רבה פ"ט גבי משיאי' האשה עפ"י ע"א ולכן הי' צריך ידידי נ"י למצוא טעם למה עקרו כאן דבר מה"ת

ושוב כתב לתרץ עפ"י דברי תוס' ברכות כ' דאף דכבוד הבריות אינו דוחה ד"ת בקו"ע מ"מ כהן ונזיר מטמאי' למ"מ בכהן לפי שאינו שווה בכל ובנזיר משום דישנו בשאלה וה"נ כיון שמותר במקדש הוי כמו אינו שווה בכל ויכולי' לעקור אפי' בקו"ע והאריך בזה לתרץ קושי' הפלאה. ואני בעניי איניני מכניס עצמי לתגר זה כי הוא מפרק לה והוא מותיב לה מדפריך ביבמות פ"ט מכהן שנשא קטנה דמטמא לה ומאי קושי' דילמא בכהן שאינו שווה בכל יש כח בידם לעקור ולא בעלמא א"וו דתוס' לא כתבו כן רק לענין כבוד הבריות ולא לענין יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ח

ומזה תמה נמי על ס' קול ארי' הנדפס מחדש באות ק' שכתב לתרץ קושי' רמ"ט על הר"ן שלהי נדרים שהק' דכיון דמדינא מיתסרא אבעלה כמשנה ראשונה איך התירו במשנה אחרונה משום שלא תהא נותנת עיני' באחר וכי איסור שבה להיכן הלך ויש מתרצי' דיש כח ביד חכמים לבטל דבר מה"ת אפי' בקו"ע משום מיגדר מילתא והר"ן הק' דאינם יכולי' לעקור אלא בשב וא"ת אבל בקו"ע אין יכולי' רק לפי שעה ולא לדורות ולכן תי' דאפקעינהו רבנן לקידושין מעיקרא והק' רמ"ט א"כ תפקיע עצמה מבעלה שתאמר טמא"ל ונימא אפקעינהו ואח"כ תאמר נטולה אני מן היהודים ותי' בס' הנ"ל עפי"ד תוס' ברכות הנ"ל דכאן דיש כח ביד חכמים לעקור הקידושין הוי כמו נזיר שישנו בשאלה וא"כ אין החכמים מפקיעי' כלל רק יש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת באי' כזה שהוא קל וכ"מ תמה דא"כ באי' כהונה שאינו שווה בכל יש כח ביד חכמים לעקור בקו"ע א"כ מה פריך ביבמות מכהן שמטמא לאשתו קטנה והא אינו שוה בכל ויש כח ביד חכמים לעקור דבר מה"ת. וזה יש לדחות דע"כ לא כתבו תוס' אלא לבתר דמסיק שב וא"ת שאני בזה כתבו דאם אינו שוה בכל או שישנו בשאלה היא קיל כמו שב וא"ת ואפי' בקו"ע יכולי' לעקור אבל ביבמות פריך קודם דמסיק שב וא"ת שאני והוי ס"ל דגם בשב וא"ת א"י לעקור ואין חילוק בין קו"ע לשב וא"ת ולפי סברא זו אין חילוק ג"כ בין איתא בשאלה ובין ליתא בשאלה או בין שוה בכל לאינו שוה בכל ופריך שפיר

אבל גוף דברי ס' הנ"ל מרפסן איגרא שכ' כיון שיש כח ביד חכמים לעקור הקידושין הוי איסור קל כמו נזיר שישנו בשאלה א"כ איסור א"א הוי אי' קל כיון דחכמים יכולי' לעקור הקידושי' ע"י אפקעינהו ואף שבזה כבר קדמו נובי"ק או"ח סי' ל"ה ע"ש וס' הנ"ל מוסיף וא"כ גם בלי הפקעת קידושין יכולי' לעקור דבר מה"ת ולהתיר א"א לעלמא ועל דברי נוב"י אנו מצטערי' והוא בא להוסיף עליהם דגם בלי הפקעת קידושין יכולי' לעקור דבר מה"ת ולהתיר א"א לעלמא ישתקע הדבר ולא יאמר לדרוש בפרקא ומכ"ש שלא ניתן לכתוב ובפרט בימים ההם בדור אחרון אשר אחרון משובח ובגמ' וראשונים אין מוציאי' טעם זקנים ועי"ז ישימו מעקשים למישור ואת כל הישרה יעקשו

ואם כן הוא למה צריך הר"ן להאריך ה"נ הכא כל שאמרה לבעלה טמא"ל אפקעינהו רבנן לקידוש' מעיקרא ונמצא שבשעה שנאנסה פנוי' היתה ומשו"ה שרי' לבעלה וכו' ל"ל כאן הפקעת קידושין הא די במה דאמרינן בעלמא דמשכחת אפקעינהו וממילא הוי איסור קל ויכולים חכמים לעקור בקו"ע. ועוד אמאי כ' הר"ן דבאומרת נאנסתי מנתין וממזר אינו מותרת לבעלה והרי יכולי' ממזרים ליטהר כדקתני קידושין ס"ט ופסקוהו להלכה באה"ע סי' ד' סעי' כ' וא"כ הוי אי' קל ויש כח ביד חכמים לעקור בקו"ע ודוחק לומר דמשום דעצמו א"י לטהר רק זרעו לא מקרי אי' קל דהרי יש ממזר מא"א שגם הוא עצמו יכול ליטהר ע"י אפקעינהו. ועוד א"כ מה הקשו תוס' גיטין ל"ג ד"ה ואפקעינהו א"כ יחפה על בת אחותו הא כיון דאפשר באפקעינהו והוי כמו ישנו בשאלה אין צורך להפקעות קידושין כלל רק כח ביד חכמים למשרי א"א לעלמא בקו"ע

אמנם האמת יורה דרכו דיש כח ביד חכמים לעקור בדבר שאינו דומה דבשלמא ישנו בשאלה הוי איסור קל שהרי ניתר האיסור ונעקר מעיקרא עפ"י דבורו של חכם או ג' הדיוטות שאומרי' מותר לך ואם אומרים בלשון אחר מופר לך אינו מותר כדאמרינן בנדרים ע"ח זה הדבר בעל מיפר ואין חכם מיפר עיי"ש ועיין בספר אלי' רבא להגרא"וו במס' נגעים פ"ב מ"ה שכ' כל הלכות שבתורה אדם מורה לעצמו חוץ מג' אלו נגעים ונדרים ובכורות שתלוי' במאמר פה וכו' נדרים שיאמר החכם מותר ולהכי הוא איסור קל שהחכם יכול להתיר האסור במאמר פיו אבל אפקעינהו לקידושין הסביר בש"מ כתובות ג' כיון שאומר כדת משה וישראל הרי הוא כמו שהתנה בקידושין ע"מ שירצו חכמים ולא ימחו אלו הקידושין וכו' ע"ש וכיון שאין חכמים רוצים הרי נתבטל התנאי ובטלו הקידושי' כמו בכל מקדש על תנאי שאם נתבטל התנאי נתבטלו הקידושי' ואין בזה שום קלות איסור וא"כ אין חכמים יכולים לעקור עי"ז דבר מה"ת בקו"ע

ועוד דבשלמא איתא בשאלה בסיני נאמר א"כ איסורא דאיתא בשאלה הוי אי' קל אבל אפקעינהו לקידושין לא נאמר והוי אי' חמור וע"י שתקנו אח"כ לומר כדת משה וישראל ומקדש אדעתי' דרבנן ויכולי' להפקיע הקידושין לא נעשה מאי' חמור אי' קל וכל זה פשוט לכל ישר הילך

וגם מה שהעידו בשם תוס' ברכות אינו מכוון דתוס' לא כתבו דבנזיר כבוד הבריות דוחה בקו"ע משום דישנו בשאלה ובכהן משום שאינו שוה בכל שהרי צריך קרא ע"ז שמיטמאי' למ"מ מלאמו ומלאחיו כדדריש בספרי הביאו רש"י ברכות י"ט ובגמ' נזיר מ"ח ע"ב אלא שהתוס' הק' ולילף מיני' בעלמא דכבוד הבריות דוחה ל"ת שבתורה אפי' בקו"ע ותי' דיש פרכא מה לנזיר שישנו בשאלה ומה לכהן שאינו שוה בכל וא"כ אין ללמוד מהם בליתא בשאלה ושוה בכל אבל ללמוד משם לענין עקירת דבר מה"ת בישנו או באינו שוה בכל אין לנו דשאני התם דגלי קרא ולא מסברא עד שאנו מדמי' הנידוני' זה לזה

ומ"ש ליישב קושי' הפלאה בכתובות אהא דפריך ביבמות כ' באלמנה לכה"ג אלא מן האירוסי' ל"ת גרידא הוא ליתי עשה ולידחי ל"ת הא גבי דידה נמי איכא ל"ת ועשה דייבום ליכא עלי' ותי' עפי"ד חת"ס סוף נדרי' דאם הוא אינו מוזהר גם היא אינו מוזהרת וה"נ כיון דהוא מותר בה משום עדל"ת גם היא מוזהרת. יפה כתב אבל איניני יודע למה תלה הדבר בחת"ס והוא מבואר שם בחי' רשב"א שלהי נדרים ומ"מ יש לפקפק דשם בנדרים כיון דהוא אינו מוזהר כלל דהא איצטריך להאמינה גם היא אינה מוזהרת אבל כאן גם הוא מוזהר עלי' וביאה שני' אסורה כדאמרי' שם ביבמות כ' ע"ב גזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' ורק משום עדל"ת אתאי' עלה ודחוי' פירש"י ביומא ו' ע"ב בקושי הותרה ולא היתר גמור א"כ אפשר דהיא מוזהרת