בית שערים אורח חיים כט

עבודתה בכך אבל כיון דבעי עיבוד וכתיבה לשמה א"כ מחשבת ע"ז פוסל ודילמא לשם ע"ז כתבו ואסור לקרות בו אפי' בתורת חומשי' ובזה מיושב קושי' תוס' ד"ה עיבוד דילמא כתיבה סתמא לשמה קאי דנהי דסתמא לשמה מ"מ כיון דבעי לשמה ומחשבה מועלת בה שוב חיישי' למחשבת ע"ז ומיושב נמי קושי' מהרש"א דלא פריך מעיבוד אעיבוד כיון דמיירי רק בתורת חומשי' לא בעי עיבוד לשמה ואי דשמא עיבדו לע"ז זה אין חשש אלא שמא עיבדו לכתוב ס"ת לשם ע"ז וא"כ לא מיבעי' למ"ד בחולי' ל"ט דאין מחשבין מעבודה לעבודה ודאי אינו נאסר אלא אפי' למ"ד מחשבין היינו משום דילפי' חוץ מפני' וה"ד בד' עבודות משא"כ בזה וא"ש נכון

מיהו עדיין קשה מנ"ל דת"ק דרשב"ג לא בעי בר קשירה אולי בע' בר קשירה רק דלשמה לא בע' ומחשבת ע"ז אינו מזיק והתיר ליקח בתורת חומשי' לדעת נקה"כ וצ"ע, ואמנם נ"ל דעכ"פ מודה נקה"כ דפסול הניכר עדיף בתורת חומשי' וא"כ אי בתורת חומשי' איירי ת"ק מה התנה ובלבד שיהו כתובי' כהלכתן ומה בכך אם אינם כתובי' כהלכתן הלא רק בתורת חומשי' בעי לי' ואדרבה כתובי' כהלכתן גרע אולי יטעה לקרות בו בציבור ועכ"ח דבתורת ס"ת מכשרי' לי' ומוכח שפיר דלא בעי בר קשירה, ויש להתעורר בהא דקתני ובלבד שיהו כתובי' כהלכתן, פשיטא דאם אינו כהלכתן אפי' בכתבו ישראל פסול ולמה צריך למיתנו כן בלוקח מן הנכרי' ונראה ליישב לשי' התוס' דכשר משום דתלי' שישראל כתבו דאין דרך נכרי לכתוב ואם אינו כותב כהלכתו י"ל דחיישי' שמא נכרי כתבו דישראל ודאי כותב כהלכתו וא"כ פסול אפי' תקנו אח"כ אלא אפי' לשי' רש"י דמכשרי' לי' משום ס"ס נראה דא"ש דבלא נכתב כהלכתו לא מחשיב ס"ס כיון דס' ישראל כתבו אינו ס' השקול דקרוב יותר שגוי כתבו כיון שאינו כתוב כהלכתו ובכה"ג דס' הראשון אינו שקול ודאי ל"ה ס"ס וא"ש

ואחרי הדברי' והאמת האלה אבוא ליישב קושי' התוס' ד"ה אמרי שהקשו על רש"י דפי' טעם דא"ל קורי' בו משום ס"ס הא ר"נ קאמר כתבו נכרי יגנז והיינו אפי' כתבו למכור לישראל משום כל שאינו בקשירה דאי נימא דפסול רק בלא כתבו למכור לישראל משום שמא כתבו לשם ע"ז א"כ למה אוקי ברייתא דיגנז משום ליתא בקשירה לימא משום האי טעמא דר"נ שמא כתבו לשם ע"ז ועיי' במהרש"א שהבין דבכתבו לשם ע"ז אינו פסול אלא משום שלא לשמה והוא תמוה דא"כ קושי' התוס' על רש"י אמאי אוקי כמ"ד דבעי בר קשירה ולא אוקי מטעם דר"נ משום שלא לשמה וכמ"ד דבעי לשמה ובאמת זהו קושי' התוס' ד"ה והא בלא פרש"י אלא דה"פ דלרש"י בכתבו לשם ע"ז ישרף אפי' למאן דלא בעי לשמה ובגוי רק יגנז ולא ישרף משום דיש ספק שמא כשר, וקשה דלרש"י יש לאוקמי אפי' כמ"ד דלא בעי לשמה ולא בר קשירה וקושי' התוס' ד"ה הא היתה בלא פרש"י דלוקי כמ"ד דבעי לשמה

ולפימ"ש יש ליישב דהנה גם כאן קשה לפי נקה"כ הנ"ל מא' קאמר ש"מ ס"ת שנמצא ביד נכרי קורין בו דילמא הא דפודין כדי לקרות בתורת חומשי' אבל לק"מ דאה"נ קאמר ש"מ דקורי' בו בתורת חומשי' ולא חיישי' שמא כתבו לשם ע"ז כפרש"י ואסור לקרות בו אפי' בתורת חומשי' ולהכי לא פרש"י שמא כתבו שלא לשמה די"ל דשפיר חיישי' על שלא לשמה ופודי' אותו לקרות בו בתורת חומשי' ואמנם בהא דר"נ הדק"ל אמאי כתבו נכרי יגנז הא מותר לקרות בו בתורת חומשי' משום ס"ס שמה כתבו לשמה וכשר לקרות בו אפי' בציבור ואת"ל שלא לשמה ופסול לקרות מ"מ שמא לא כתבו לשם ע"ז וכשר עכ"פ בתורת חומשי' ול"ה שם אונס חד דס' א' מתיר יותר בחבירו, אך כ"ז למ"ד דלא בעי בר קשירה אבל אי בע' בר קשירה א"כ אי כתבו נכרי אפי' לשמה נמי פסול לקרות בציבור ואינו כשר אלא לחומש א"כ הוי שם אונס חד אי כתבו לשם ע"ז או לא ומ"ל אם כתב לשמה או לא וליכא ס"ס ושפיר יגנז, ולפ"ז גם לר"נ דאמר יגנז היינו משום דבעי בר קשירה ושפיר קאמר לקמן הא דתני יגנז הוי משום דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ומיושב קושי' התוס' והבן

ובזה מיושב נמי קושי' התוס' ד"ה והא דהמ"ל רשב"ג הוא דבעי כתיבה לשמה כדאמר בסמוך ולפימ"ש ניחא דאי לא בעי בר קשירה ובעי לשמה לא בעי גניזה וקורי' בו בתורת חומשי' וכקושיין דהוי ס"ס ול"ה שם אונס חד רק משום דבעי בר קשירה אפי' בעי נמי לשמה ומשו"ה מוקי לה כמ"ד דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ואדרבה אי הוי מוקי לה כמ"ד דלא בעי לשמה הוי יכול לאוקמא אפי' כמ"ד דלא בעי בר קשירה מ"מ יגנז משום שמא כתבו לע"ז ואי דהוי ס"ס ז"א דהוי שם אונס חד דס' כתבו לשמה אינו מתיר יותר מס' שמא לא כתבו לע"ז דבכל אופן כשר לקרות בו כיון דלא בעי לשמה רק יען דס"ל דבעי לשמה לכ"ע אפי' לת"ק דרשב"ג ומיירי בודאי לשמה כמו"ש מהרש"א ז"ל ואיכא ס"ס כנ"ל ולהכי צריך לאוקמי כמ"ד דבעי בר קשירה וליכא ס"ס דהו' שם אונס חד וכנ"ל

וי"ל דהיינו דפליגי בנמצא ביד נכרי א"ל יגנז וא"ל קורין בו דטעמא דמ"ד קורין כ' רש"י משום ס"ס שמא ישראל כתבו ואת"ל הוא כתבו שמא למכור לישראל כתבו ולא לשם ע"ז ול"ה שם אונס חד דס"ל דבעי בר קשירה ולשמה וא"כ אם נכרי כתבו פסול לקרות וס' שמא ישראל כתבו מתיר יותר אפי' לקרות בציבור ולהכי קורין עכ"פ בתורת חומשי' וא"ל יגנז ס"ל דלא בעי לשמה ולא בר קשירה וא"כ גם אם גו' כתבו שלא לשם ע"ז כשר לקרות בו בציבור והוי שם אונס חד אם נכתב לשם ע"ז או לא ולכן שפיר יגנז מספק

וחתני הרבני החריף מו"ה גרשון נ"י אמר ליישב קושי' כתר כהונה הנ"ל דבמס' סופרי' פ"א הי"ג לפי גי' המרדכי סוף הלק"ט איתא דממזר פסול לכתוב ס"ת ועיי' הטעם במרדכי שם והש"ך סי' רפ"א סק"ח השיג על טעם המרדכי וכ' הטעם משום שאינו בכל המצות ופסולו כמו אשה ועבד עיי"ש וכ' החת"ס סי' רע"א דלטעם הש"ך ה"ה גר עמוני ומואבי מצרי ואדומי פסולי' ליכתב ס"ת והנה בתשו' יד אלי' סי' צ"א הק' על ירושלמי ספ"ב דדמאי ר"י בעי מעתה גר שבא להתגייר אין מקבלי' אותו אימר מעמון ומואב הוא וכו' אלא דר"א לא חייש למיעוטא והק' בס' הנ"ל אמאי לא פריך בחולי' י"א לר"מ דחייש למיעוטא האיך מקבלי' גרים וע"ז י"ל דל"ש תי' הגמ' היכי דלא אפשר שאני דמה לא אפשר אם לא נקבלינתו וזקני הגאון הקדוש מאוה"ג מהר"ע חסידא זצ"ל כתב בהגהותיו לס' זה ליישב דלא מקרי אפשר אלא אם הפעולה תהי' נעשית גם בלא סמיכה על הרוב כמו בקטן וקטנה שייבם או יחלוץ כשיגדלו אבל אם הפעולה א"א להעשות בלי סמיכה ארוב רק שאפשר להיות בלי הפעולה לא מקרי אפשר ודפח"ח

ולפי"ז למאן דחייש למיעוטא כל גר פסול לכתיבת ס"ת שמא הוא מעמון ומואב ואף דעתה הוא בכל המצות דכל דפריש מרובא פריש ועיי' במס' ידים פ"ד מ"ד מ"מ למ"ש הפמ"ג או"ח סי' ל"ק סק"א דתפילין שכתבן טומטום פסולין לזכר ודאי משום שמא הוא נקבה ואף דישנו בקשירה משום דסד"א לחומרא מ"מ כיון דליתא בקשירה רק מס' מקרי אינו בקשירה וה"נ דכוותי' ולפי"ז בגמ' דקאי אליבא דרשב"ג דחייש למיעוטא כמ"ש חולי' י"א ע"ב ובבכורות כ' ע"ב ד"ה חלב שפיר מוכח דלא בעי ישנו בקשירה דאי אית לי' האי דרשא והיו אשה ועבד פסולי' הי' גם גר פסול כנ"ל אבל לדידן דלא חיישי' למיעוטא שפיר פסק המחבר דגר שחזר לסירו יכול לכתוב ס"ת דהוי בר קשירה. ויש עוד להאריך אבל כבר נמשכו הדברים הרבה לכן תהי' בזה שביתת קולמסי, וה' שנותיו יאריך בטוב ובנעימים כנפשו ונפש ידידו הדושה"ט

עמרם ה"ק בליהם בק"ק הנ"ל

תשובה י"ט

שיל"ת ב' איפאלו עש"ק לס' כי ברוך הוא תרנ"ז לפ"ק

אלפי שלומים, מגבהי מרומים, לידידי הרבני החרוץ ושנון, וריח לו כלבנון כמו"ה אברהם יצחק גרינבערגער ני' בק"ק ה' מאדע

מכתבו הגיעני בזמנו ולא הי' פנאי להשיב עד היום אודות המובא בבאר היטב או"ח סי' כ"ה אות י"א בשם דבר שמואל דאסור להפסיק בין תפילי' של יד לתפילי' של ראש אפי' לענות אמן על ברכת תפילי' שבירך אחר לעצמו ובשע"ת שם אות ז' הביא בשם כ"מ דמותר אפי' לכתחילה אע"ג דלקדיש ולקדושה אינו מפסיק מ"מ אמן הוא האמנת דברי' שמאמין בד' שציונו להניח תפילי' לא הוי הפסק וכיון שלר"ת פוסק אף לקדש ולקדושה יש לסמוך עליו לענין עניית אמן ובהגהות הגר"ע איגר משיג על פ"מ ומחזיק דברי דב"ש ובקיצור שו"ע החליט בסתם דצריך לענות אמן בלי שום חולק ונפשו איותה לדעת אן דעתי העני' נוטה

הנה הספרים שהביא זולת באה"ט ושע"ת אינם אתי לעיין בפנים ואותיות מחכימות וכשאני לעצמי אני תמה הרי קי"ל בסי' תפ"ז שאם טעה וחתם בתפילת יו"ט ואמר מקדש השבת וחזר בו תוכ"ד יצא ועיי' מג"א שם וכן בסי' תקפ"ב אם אמר בעשי"ת הקל הקדוש ותכ"ד נזכר ואמר המלך הקדוש א"צ לחזור ואמאי לא הוי הפסק באמצע ברכה לדעת טו"ז סוסי' ק"ח דבמזכיר מאורע שאר ימים בתפלה שלא בזמנה הוי הפסק וצריך בג' ראשונות לחזור לראש ובאחרוני' לרצה ובאמצעיות לתחילת הברכה כמבואר בסי' ק"ד ול"ד להבדלה מכח שנ' טעמי' שכתב טו"ז שם שהרי בעשי"ת אינו זמן של האל הקדוש כלל דהא אם לא נזכר עד אחר תפילת ח"י צריך לחזור ולהתפלל וכן בסי' תפ"ז אם חתם מקדש השבת לא יצא אפי' הזכיר של יו"ט באמצע כמ"ש דג"מ שם וכן לטעם שני שכתב טו"ז שם דהבדלה שייך כל השנה שהרי מזכיר' בהבדלה דברי' שאינו שייך בעת ההיא ל"ש כאן ואמאי לא הוי הפסק

ועלה בדעתי לומר דאפי' הפסיק בדיבור לא מקר' הפסק אלא אם