בית שערים אורח חיים רפד

במכות ט"ז דמשכחת בטלו באונס בנדרה ע"ד רבים נימא אתי עשה דולו תהי' לאשה וידחה ל"ת דנדר דשם ל"ש תי' רשב"א דאינו מקיים העשה דולו תהי' לאשה אלא בזו והאריך בזה. זכרונו כתב לו דסברא זו כתב רשב"א על מה שהקשה בהנאת תשמישך עלי אמאי אסורה עליו הא איכא מצות פו"ר ומללה"נ וע"ז תי' דאפשר באחרת אבל על קושי' דנימא עדל"ת תי' דנדר הוי עשה ול"ת ככל היוצא מפיו יעשה עשה ולא יחל ל"ת עיין רשב"א נדרים ט"ז ותי' זה שייך גם באונס ולק"מ ושלום תנין ידידו

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רע"ח

שיל"ת ב' אויפאלו שנת ותר"ם כראם קרני לפ"ק

יחדש ד' עלינו שנה טובה. בנחת ושובה. עד זקנה ושיבה. אהובי מחו' הרב הגאון הגדול כמו"ה זוסמאן סופר נ"י האבדק"ק האלאש יגמור ד' החתימה לטובה בעדו ובעד כל ב"ב ד' עליהם יחי'

יקרתו הגיעני וכו' ומה שהתפלא בר"ה ל"ב דקאמר מ"ט שופר עשה הוא ויו"ט עשה ול"ת ואין עדל"ת ועשה הא כל מילי דרבנן הוי רק מלא תסור ואיך יצויר שיש עשה ג"כ. הנה לפענ"ד אפשר לחדש עפ"י מ"ש הרמב"ם בסה"מ שורש א' וז"ל כי כל מה שצוונו חכמים לעשותו וכל מה שהזהרנו ממנו כבר ציווה מרע"ה בסיני שיצונו לעשותו והוא אמרו עפ"י התורה אשר יוריך וגו' והזהירנו ית"ש מעבור דבר מכל מה שתקנו אותו או גזרו ואמר לא תסור וגו' מזה יש ללמוד דבעשה דרבנן איכא עשה של תורה ככל התורה אשר יוריך ובל"ת דרבנן איכא ל"ת של תורה לא תסור וא"כ יו"ט דהוי עול"ת דרבנן איכא נמי עשה ול"ת של תורה ושפיר דחי עשה דשופר וא"ש

אבל אינני צריך לכל זה רק נהי נמי דנאמר דגם בעשה דרבנן ליכא רק משום לא תסור מ"מ ז"א רק מה"ת ליכא רק לאו אבל מ"מ מדרבנן הוא עול"ת דרבנן וחכמי' עשו חיזוק לדבריהם כשל תורה וכיון דלא דחי מלאכה דאורייתא אף שבות דדבריהם לא ידחה כמ"ש הר"ן שם ובאמת אם עבר ותקע נהי דעבר על עשה ול"ת דרבנן מ"מ מה"ת לא עבר רק לאו דלא תסור ותדע שהוא כן דהרי לדעת רמב"ן בהשגות לס' המצות גם לא תסור רק אסמכתא וליכא איסור תורה כלל אם עובר על איסור דרבנן ואפ"ה אמרינן דיו"ט עשה ול"ת והיינו עול"ת דרבנן ומאי דק' לדעתי מי נתן כח לחכמים לתקן מ"ע ול"ת הארכתי בתשו' אחת עפ"י דברי חי' ר"ן סנהדרין פ"ט ע"ש. ובזה ניחא מה דקשי' לכאורה לדעת ריב"א דהא דאין עדל"ת ועשה היינו דל"ת דחי שפיר רק העשה אינו דוחה משום מאי אולמא דהאי עשה מהאי עשה ועיין סוף נוב"י קמא א"כ בעשה ול"ת דרבנן הו"ל לדחות דל"ש מאי אולמא דודאי עשה דאו' אולמא טובא. ולפמ"ש ניחא דכך אמרו חכמים שלא ידחה ויש להם כח לזה מלא תסור וא"ש

ומעין הרהורי דיומא יש לי מקום עיון ביומא י"ט דקאמר לימא תיהוי תיובתא דר"ה ברי' דר"י וכו' והלא תוס' שם הק' בנדרים ל"ה דמבע"ל אי כהנים שלוחי דידן או שלוחי דרחמנא ואמאי לא פשטי' לי' מדר"ה ברי' דר"י ותי' דהתם מבע"ל אי הוי שלוחי דרחמנא דוקא ולא שלוחי דידן כלל או הוי נמי שלוחי דידן ע"ש. ולפ"ז לק"מ לר"ה דשפיר קא"ל אתה שלוחינו דהא גם אי הוי שלוחי דרחמנא מ"מ הוי נמי שלוחי דידן. ומכ"ש לפמ"ש להסביר כונת תוס' דר"ה לא הוכיח רק שאין אנו צריכי' לעשות אותם שלוחי' כיון דאנן לא מצינן למיעבד שליח לא מצינן משוי וע"כ שלוחי דרחמנא שוי' אותם שלוחי' אבל אכתי איכא למיבעי' אי רחמנא שוי' אותם שלוחי' דרחמנא או רחמנא שוי' אות' שלוחי' דידן כמ"ש ראשונים רפ"ב דקידושין גבי זכי' מטעם שליחות דתורה עשאו שליח לזכות ע"ש וא"כ כל מעשה השליחות הוא לדידן רק דרחמנא שוי' שליח דידן ודאי שייך לומר ואתה שלוחינו וקשי' כנ"ל. ועלה בדעתי דלכאורה למה אמרו לו כלל ואתה שלוחינו אבל כבר הק' הגאון מו"ה בונם גינס זצ"ל מה מהני השבועה שהשביעהו הא לפי דעת צדוקי שצריך ליתן הקטורת מבחוץ הוי השבועה ליתנו מבפנים לבטל את המצוה ואינו חל אפי' בכולל לדעת בעה"מ פ"ג דשבועות. והי' ניחא לי כיון שהוא שלוחם וליתן מבחוץ אינם עושים אותו לשליח א"כ גם אם יתן מבחוץ אינו עושה מצוה כיון שאינו שלוחם וכיון שעכ"פ מבטל את המצוה שוב השבועה חל ושפיר סמכו עליו ולכן הקדימו ואתם שלוחינו. אך כ"ז אם שלוחי' דידן שאנו עושי' אותם שלוחינו וכיון שאין אנו חפצי' בשליחותו ליתן הקטורת מבחוץ אינו שליח ואינו עושה מצוה אבל לר"ה ברי' דר"י דהוי שליח דרחמנא כתבו תוס' שם שאין הבעלים יכולי' לעכב על כהן שבמשמר שלא יקריב א"כ לפי דעת צדוקי דצריך ליתן מבחוץ ורחמנא שוי' שליח ע"ז אין בכך כלום אם אנו אין מסכימי' בשליחותו ע"ד וקושי' הגאון הנ"ל במקומו וצריך תי' אחר וא"כ ק' למה א"ל ואתה שלוחינו ופריך שפיר תיובתא לר"ה ברי' דר"י וא"ש

וראיתי בחת"ס או"ח סי' קע"ו שתי' קושי' מו"ה בונם גינס הנ"ל דמשו"ה א"ל ואתה שלוחינו משום דכה"ג מתמנה בפה ומסתליק בפה כמ"ש תוס' יומא י"ב וצדוקי' מודים שאין עבודת יוה"כ כשירה רק בכ"ג ומתני' עמו שאם ישנה דבר אינו שלוחם פי' אינו כה"ג נמצא העבודה פסולה ע"ש שהאריך בזה. ולפענ"ד דבריו תמוהי' בתרתי חדא. דא"כ מאי פריך הגמ' אדר"ה ברי' דר"י נהי דאם הוא כה"ג הוי שלוחו דרחמנא להקריב קרבנות ולא שליח דידן מ"מ הא דיהי' כה"ג אינו שלוחו דרחמנא רק שליח דידן ושפיר א"ל אתה שלוחינו לדעת חת"ס. ועוד הא לפי מסקנת הגמ' הכי קא"ל משביעי' אנו עליך על דעתינו ועל דעת ב"ד ועיין רש"י שם א"כ לא התנו עמו כלום שלא יהי' שלוחם אם ישנה והדק"ל

וביישוב קושי' הנ"ל נ"ל דנהי דנשבע לבטל את המצוה אין השבועה חל ולא הוי שבועת ביטוי אבל שבועת שוא מיהא הוי כדאמרינן שבועות כ"ח ע"א ולוקה עלי' משום שוא ושפיר סמכי' על השבועה שאינו צדוקי דאם הוא צדוקי הוי נשבע לבטל את המצוה והוי שבועת שוא ודאי לא הי' נשבע שבועת שוא ואדרבה שבועת שוא דבשעה שנשבע יצתה לשקר מפיו חמור משבועות ביטוי דלהבא עיין בחו"מ סי' ל"ד ס"ה וא"ש. וביום הכיפורי'. ד' קרנינו ומזלינו ירום. עד עמוד הכהן על האורים. ובית בנו בראש הרים. וכהן עומד ומקריב פרים ושעירים. ובעבודת ביהמ"ק נשמח כולנו. ואיום יוציא לצדק דינינו, וחנינו ויברכנו יאר פניו אתנו. ידידו החותם בברכת השנים דשנים ורענני'

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רע"ט עוד להגאון הנ"ל

שיל"ת ב' אויפאלו ג' לס' ואתחנן תרנ"ג לפ"ק

יקרת מכתבו האיר מול עבר פני בעתו ובזמנו לקרוא אותי בקריאה של חיבה לחתונת בנו הנחמד מו"ה יודא נ"י אשר היתה למז"ט ביום ד' חוקת וכבדנו גם בד"ת

ועל דבר קושיתו בתוס' שבועות מ"ד ע"ב ד"ה ור"י שהקשו אהא דאמרי' בר"ה כ"ח המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעת של מצוה והמודר הנאה מן המעין מותר לטבול בו טבילה של מצוה ואמאי הא מתהני לר"י דחשיב לי' בהכי כש"ש ומעלתו תמה על תמיהתם הא אמרי' בפסחים כ"ה ע"ב דלא אפשר ולא קמיכווין כ"ע לא פליגי דשרי והרי כאן לא אפשר דהא צריך לתקוע ולטבול ואינו מכוין להנאת פרוטה דר"י ושרי ואי דהוי פ"ר הא' כתב הר"ן פג"ה דבהנאה פ"ר מותר. ולפענ"ד נראה דהגם דקי"ל דאפי' מללה"נ ויוצא בשופר ולולב של ע"ז מ"מ לכתחלה אי איכא לולב ושופר אחר אסור ליטול של איה"נ מ"מ באיסור נדר כיון דמללה"נ ויוצא בה בדיעבד ואין הנדר חל על דבר מצוה א"כ לא הי' בכלל הנדר ומותר ליטלו אפי' לכתחלה אפי' איכא אחר וכן משמע קצת בתוס' ר"ה כ"ח ד"ה המודר ולפי"ז שפיר י"ל דמיירי הכא באיכא הכא שופר אחר לתקוע לו וכן במודר מן המעיין שנדר רק ממעין ידוע ואיכא מעין אחר לטבול בו ואפ"ה שרי ושפיר הק' תוס' הא מתהני פרוטה דר"י ול"ל דהוי לא אפשר ולא קמכוין דהא אפשר הוא שיתקע לו ויטבל במעין אחר. אלא דהיא גופא קשי' מנ"ל לתוס' להקשות דילמא מיירי בליכא אחר והוי לא אפשר ולא קמכוין ונ"ל דתוס' הוכיחו זה דע"כ מיירי באיכא אחר דאל"כ מה קמ"ל רבא דמותר משום מללה"נ ת"ל דעדל"ת כמו בכל דוכתי'

אך זה ליתא דהרי רשב"א בנדרים הקשה בדף ט"ז אמאי באומר קונם ישיבת סוכה עלי אסור לישב בסוכה וליתי עשה דסוכה ולידחי ל"ת דלא יחל דברו ותי' דנדרים עשה ול"ת הוא עשה ככל היוצא מפיו יעשה ול"ת לא יחל דברו ע"ש וא"כ ל"ש במודר הנאה כלל עדל"ת והדק"ל. אמנם נ"ל דכ"ז בנודר עצמו אבל במודר מחבירו שחבירו אסור בהנאה בזה שייך שפיר עדל"ת שהרי דעת הרמב"ם במדיר את חבירו ומהנהו המדיר עובר בלא יחל דברו ולא המודר שהוא לא נדר והר"ן בנדרים ט"ו דחה דאע"ג דכתיב לא יחל דברו לאו אדיבור קאי אלא אדבר קאמר ע"ש. וא"כ התינח לענין הל"ת אבל עשה דכל היוצא מפיו יעשה ודאי ליכא במודר והוי ל"ת לחוד ועדל"ת ולפי"ז י"ל דמשמע להו לתוס' מדנקט המודר הנאה מחבירו והמודר הנאה משופר וממעין ולא נקט הנודר הנאה דפי' הוא שחבירו הדירו הנאה מעצמו ומשופר וממעיינו ובזה ליכא אלא ל"ת ואי דליכא אחר פשיטא דעדל"ת אעכ"ח דאיכא אחר ושפיר הק' הא מיתהני פרוטה דר"י דהא הוי אפשר וא"ש

ובזה י"ל פרפרת נאה דדברי תוס' נפלאים שהקשו מן המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע ומן המודר הנאה מן המעין ודילגו המודר הנאה משופר והמודר הנאה מחבירו מותר להזות שהוא באמצע ולפמ"ש י"ל דתוס' עירובין דף ק' הק' למ"ד מתן ד' שנתערב במתן א' ינתן במתן א' שלא יעבור על בל תוסיף אמאי לא אתי עשה דמתן ד' ודחי