בית שערים אורח חיים רפג

וע"כ קרא אתי לחיוב אחריות דנפקד ואם כן שפיר הביא מג"א דמשום חיוב אחריות דגזלן מיחשב בכ"מ כשלו ומה"ט חידש בשואל שלא מדעת אף דהוי כגזלן להתחייב באחריות טפי משואל במתה מחמת מלאכה או שאלה בבעלי' מ"מ כיון שהבעלים יכולים להקדישו שוב יש לו ביטול ומדחה בזה השגות דג"מ שם רק בחיוב אחריות דגזלן כתב מג"א שאין לו ביטול עי"ש ואם כן מיושב קושי' הנ"ל דה"נ כיון שהוא מקח טעות והלוקח חוזר בו ורוצה ליתנו למוכר כשיתן לו מעותיו יכול המוכר להקדישו ועיי' באלפסי ב"מ ז' ואם כן אינו ע"ז של ישראל משום חיוב אחריות ושפיר יש לו ביטול וא"ש

הן אמת שקושי' חת"ס לפענ"ד לק"מ דכבר כתבתי לעיל דגם ע"ז שזכה בה ישראל ולא עבדה יש לה ביטול מה"ת רק מדרבנן אין לה ביטול ל גזירה אטו ע"ז של ישראל שעבדה ישראל משום דמחליף וכמ"ש ב"י סי' קמ"ו ומה"ט כתב טו"ז שם סק"ג דאפי' זכה בה ישראל ולא באה לידו יש לה ביטול דלא מיחלף ע"ש וא"כ אם לא מצינו בשום מקום דמשום קבלת אחריות מיחשב כשלו לא הי' שייך בזה מיחלף ושפיר הי' לו ביטול אבל כיון דמצינו גבי חמץ דמשום קבלת אחריות מיחשב כשלו מקרא דלא ימצא אף דבעלמא אין הדין כן מ"מ שפיר מיחלף בע"ז של ישראל ושפיר אין לו ביטול ומשו"ה כתב מג"א לשון וכן מצינו גבי חמץ ולא כתב וראי' מחמץ משום דבאמת אינו ראי' כקושי' חת"ס אלא מדמצינו כן שפיר יש טעם ליגזר משום דמיחלף

ובגוף קושי' פרו"מ נ"י נ"ל ליישב ואמינא תרי ותלת טעמי חדא שהרי סיים ש"מ שם בשם הריטב"א הנ"ל אלא דהכא דיו שיהי' כשו"ח כיון דהוו כאן מקח טעות עיי"ש מבואר אף דקיי"ל בס' רל"ב דבמקח טעות הוי הלוקח ש"ש וחייב בגניבה ואבידה מ"מ זהו רק משאר טעמים המבוארי' בב"ח ובנתיבות שם אבל להאי טעמא דתפיס לי' אזוזי אינו רק שו"ח והרי קי"ל כדיעה א' באו"ח סי' ת"מ דאפי' בחמץ אינו עובר אלא באחריות גניבה ואבידה ולא באחריות פשיעה וכיון דמג"א מחמץ יליף לה א"כ גם הא דמחשב כשלו שאין לו ביטול נמי רק ביש עליו אחריות ש"ש גניבה ואבידה אבל במקח טעות להאי טעמא דתפיס לי' אזוזי דאינו רק שו"ח ולא מיחייב אלא בפשיעה שפיר לא מחשב כשלו ויש לו ביטול וא"כ לק"מ

ובזה א"ש מה שתמה נתיבות שם בסי' רל"ב מתוס' ב"מ פ' ע"ב ד"ה דקא שכתבו דמלוה על המשכון לא הוי ש"ש מטעם דתפיס לי' אזוזי כיון דאינו מרויח במה שהלוה ממה שלא הי' מלוה ולא הי' לו משכון וה"נ אינו מרויח במה דתפיס מלוקח כלל עיי"ש ולפמ"ש נכון דתוס' לא כתבו אלא דלא הוי ש"ש מה"ט וריטב"א לא כתב אלא דהוי מה"ט שו"ח וא"ש

ושנית נ"ל דלק"מ דהא דאמרינן בסי' רל"ב דבמקח טעות הוי לוקח ש"ש משום דתפיס לי' אזוזי היינו במוכר ישראל אבל כאן דמיירי במוכר עכו"ם דאין בו דין שומרי' כמבואר חו"מ סי' ש"א א"כ אין כאן חיוב אחריות כלל במקח טעות ומג"א לא כתב אלא בגזל מגוי דדין גזל שייך נמי בגוי וא"ש

אבל קושי' הד"ג נ"י במחכ"ת מעיקרא ליתא דרש"י בע"ז פי' יחזיר דלא קני' ולא מיחייב לבערה עיי"ש ולפי"ז הדבר ברור דאף דכתב מג"א דמשום חיוב אחריות מיחשב כשלו ואין לה ביטול מ"מ גוף החפץ של בעלים הוא כיון דהוא מקח טעות ויכול להחזירו וליקח מעותיו ואין בזה משום חליפי איה"נ דשלו הוא מחזיר לו ונוטל מעותיו ואפי' בגזלן קי"ל בחו"מ סי' שס"ג דהגוזל חמץ ועבר עליו הפסח אומר לו הרי שלך לפניך אף דכי ליתא בעינא צריך לשלם ולא מקרי נהנה מאיסור הנאה אף דגזלן מחויב באחריות אונסי' אפי' יש לו בו קצת קנין שאין הבעלים יכולי' להקדישו ומכ"ש כאן דאין לו בה קנין כלל דהוא מ"ט ואינו מחויב רק בגניבה ואבידה ולא באונסי' ועיין מג"א סי' ת"מ דאפי' בא העכו"ם בפסח מותר להניח לו ליטלו דאומרי' באיה"נ הרי שלך לפניך ב"ק צ"ח עיי"ש ועיין ע"ז נ"ט ע"ב וחי' חת"ס שם ולק"מ. והי' לי לפלפל ולסלסל עוד בדבריו הנעימים אך הזמן בוגד ב' לכן אקצר באמרים. ואומר שלום וברכה. מאלוקי המערכה. ידידו הנאמן הדוש"ת באהבה רבה

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רע"ז

שיל"ת ב' אויפאלו צום גדלי' תרנ"ז לפ"ק

ברכת ד' מלא וגדוש. ביום הקדוש. וגמר חתימה טובה. בנחת ושובה. לכבוד ידידי וחביבי הרב הגדול בתורה. מעוטר בתפארה. כמו"ה משה שמואל שטערן נ"י ויהל בק"ק סערענטש

היום קבלתי ברכתו ברכת השנים. ואל ירע בעיניו כי לא כתבתי לו דברי ניחומי' כי אין דרכי בכך מכמה טעמים. וגם ברכת מז"ט על אשר קבלו אותו לכהן תחת אביו כי יותר נוח בעיני מעמדו מלהיות אב"ד בזמן הזה. ואולי גם הוא מקיים דברי חכמים ושנא אם הרבנות. וד' הטוב ישפיע לו כל טוב לבלות שנותיו בטוב ובנעימים ויחדיו יהי' תמים. עושר וכבוד התורה. יגדיל תורה ויאדירה. עדי יבנה בית הבחירה. ובעבודת ביהמ"ק נשמח. ומתחתיו יצמח. כנפשו ונפש ידידו הנאמן דוש"ת באהבה

והנה הביא לנו מעט צרי בד"ת ליישב דקדוק תוי"ט פ"ד דר"ה מ"ח דקתני שופר של ר"ה אין מעבירי' עליו את התחום וכו' וכתב תוי"ט והה"נ לולב וכדמוכח במשנה י"ג פ"ג דסוכה והא דלא תני לכל הני דמתני' דהכא גבי לולב אע"ג דלפי הסדר קדם סוכה לר"ה. וכתב כ"ת. דבגמ' אמרי' מ"ט שופר עשה הוא ויו"ט עול"ת ואין עשה דוחה לתו"ע וכתב הר"ן דקושטא דמילתא קאמר אבל א"צ לזה דא"נ הוי יו"ט ל"ת לחודא נמי לא דחי משום דל"ה בעידנא אמנם מג"א סי' תמ"ו הביא בשם ש"ל דר"ת תי' דעשה דרבים דוחה אפי' ל"ה בעידנא וכתב מג"א דחמץ לא מקרי עשה דרבים רק דוקא שופר שהיחיד מוצא רבים יי"ח. ולפ"ז שופר הו' רבותא טפי דלא דחי אע"ג דלא בעי' בעידנא משום דיו"ט הוי עול"ת וכ"ש לולב דל"ה עשה דרבים דלא דחי משום דלא הוי בעידנא יפה אמר

אלא דלפענ"ד גם המג"א לא אתי לאפוקי רק עשה דהשביתו גבי חמץ והסברא לחלק דאם רבים מקיימי' תעשה והל"ת אינו עובר רק יחיד העשה חמיר ודוחה הל"ת אף דאינו בעידנא וכדאמרינן בברכות מ"ז מצוה דרבים שאני אבל עשה דתשביתו נהי דהוי עשה דרבים שהכל מחוייבי' בה אבל א"א לקיימה רק א' ולהכי בעי' בעידנא אבל לולב נהי דבעי' לקיחה לכ"א מ"מ רבים מקיימי המצוה ע"י שא' עובר הל"ת דהא אלף אנשים יכולי' לצאת בלולב א' ע"י שא' נותן לחבירו במתנה ע"מ להחזיר ושפיר דחי ל"ת שא' עובר אפי' אינו בעידנא. ועיין מג"א סי' תרפ"ז סק"ג דאפי' כ"א לומד בפ"ע מקרי ת"ת דרבים הואיל ומבטל כ"א ואין לומר דשאני התם שלומדי' בפ"א משא"כ לולב נוטלין בזאח"ז דהא התם אין קורי' המגילה בפ"א ואפ"ה מקרי ביטול ת"ת דרבים

ומה שנ"ל ביישוב דקדוק תוי"ט עפמ"ש ריטב"א בסוכה מ"ג דמשו"ת לא גזרו בלולב שמא יעבירנו משום דמילה עצמה מלאכה גמורה ודוחה שבת לכן דוחה ג"כ גזירת שמא יעבירנו ע"ש. ויתר מיכן אמרי' בזבחים ל"ב לרבא טמאי מתים ונעשו זבים הואיל והודחו לטומאתן הודחו לזיבתן דמ"ל חד דיחוי מ"ל תרי דחיות אבל מצורע הותרה הוא להא אישתרי להא לא אישתרי ע"ש ועיין מנחות ע"ב דאמרינן שהרי כבר דחתה שחיטה את השבת. ולפ"ז בשופר דתקיעה אסור בשבת ויו"ט משום שמא יתקן כלי שיר אלא דעשה דשופר דוחה שבות דתקיעה בר"ה דיו"ט שפיר הו"א מ"ל חד דחוי' מ"ל תרי דחוי' ותשרי גם שאר שבותי' בשביל תק"ש ושפיר הוי רבותא דאינו דוחה. אבל בלולב דאין כאן אלא טלטול בעלמא כדאמרינן סוכה מ"ב ואי' טלטול הוא משום הוצאה כמו דאמרינן בשבת קכ"ד ע"ב וכן כתב הראב"ד ספכ"ד מה' שבת ואפי' ללח"מ שם שנתן טעמי' אחרי' כתב המ"מ שם דעיקר תחילת הגזירה הי' משום הוצאה ע"ש. ולפ"ז למאי דקי"ל כב"ה דאמרינן מתוך שהותרה הוצאה לצורך לא הי' ראוי' לאסור טלטול כלל ביו"ט וכמו שהק' תוס' ביצה י"ב לדעת רש"י אלא כיון דעיקר הוצאה אסורה ביו"ט אסרו חכמים בדבר שאינו צורך יו"ט כלל וכמ"ש תוס' שם. ולפ"ז היכי דאיכא צורך מצוה לא הי' בכלל הגזירה כלל ומותר לגמרי וכן כתב להדי' הריטב"א בסוכה מ"ב ע"ב הא ודאי לא אסרו חכמים כלל טלטול בדבר של מצוה קבועה של תורה וכו' ואין לולב שהוא ראו' מה"ת ומצותו קבועה ליום זה בכלל אי' זה כלל ע"ש וא"כ הותרה ואמרינן להא אישתרי ולהא לא אישתרי וליכא רבותא כלל דאינו דוחה שאר שבותי' דכ"ש הוא משופר וא"ש

ומ"ש על תי' תוי"ט דבר"ה הוי רבותא טפי דאינו אלא יום א' משא"כ בלולב דצ"ל דמתני' במקדש איירי דלולב כל ז', אין לזה פי' דאכתי תקשי אמאי לא קתני דין זה גבי לולב בגבולי' או בזה"ז ועוד דמתני' פ"ג דסוכה מי"ג שציין תוי"ט לא איירי במקדש דקתני מוליכי' לולביהן לביה"כ. ועוד דבמקדש באמת שרי דאין שבות במקדש דמשמע מסקנת הגמ' בעירובין ק"ג דשבות דמקדש במדינה נמי התירו. אבל לפענ"ד אדרבה כונת תוי"ט רק במדינה ואחר תקנה ריב"ז שיהא ניטל כל שבעה זכר למקדש אלא דבלולב אין רבותא כ"כ דאין דוחה שבות אפי' ביום א' כיון דאיתא בשאר יומי לא תשתכח תורת לולב אבל בשופר אם לא ידחה ולא יתקע הו"א דחיישי' שמא ישתכח תורת שופר וכמ"ש תוי"ט משנה ג' קמ"ל דאפ"ה לא דחי וא"ש

ועל מה דפשיטא לי' דלולב לא הוי מצוה דרבים. י"ל עוד למה דאמרינן יומא נ"א דפסח כיון דאתי בכנופי' מקרי קרבן צבור ודחי שבת וטומאה ועיין תוס' יומא ו' ע"ב ד"ה אמר וה"נ בלולב דאתי בכנופי' כדקתני סוכה מ"א מוליכי' לולביהן לביהכ"נ אפשר דמקרי מצוה דרבים

ומה שהק' לדעת רשב"א דהא דעשה דפו"ר לא דחי ל"ת דנדר גבי קונם שאני משמשך משום דאפשר באשה אחרת א"כ איך אמרינן