בית שערים אורח חיים רפב

אלא דאם הי' קול השופר ניתן לשיר לא הי' לו היכר בתקיעתו שהיום ר"ה דגם בפ"א תוקע לשיר אבל כיון דלא ניתן רק לתקיעה של מצוה שפיר אית לי' היכירא ולתקן כלי שיר אסור גם ביו"ט אבל שמא יעבירנו גזרינן שפיר דזה אינו אסור ביו"ט רק בשבת ושמא לא ישים על לב שהיום שבת וזה כונת טו"ז וא"ש. ומעתה גם שם בחצוצרות כיון דאיכא נמי שופר ואית לי' היכירא שהיום ר"ה ולא ישכח שהוא יו"ט שוב ליכא חשש שמא יתקן כלי שיר וא"ש. וד' יאיר עינינו בתורתו ויטע בלבינו אהבתו ויראתו. עדי יתקע בשופר גדול. ושם נשיר שיר חדש. כנפשך ונפש אביך הנאמן הדוש"ת וחותם בברכת התורה

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רע"ד עוד להנ"ל

ב"ה ב' אויפאלו יום ד' לס' חיי שרה ותר"ם כראם קרני לפ"ק

חשתי ולא התמהתי להשיב לך וכו' ומה שפקפקת עמ"ש ליישב דעת טו"ז או"ח תקפ"ח [עיין תשובה הקודמת] דכונתו דתק"ש אינו בכלל גזירת שאר כלי שיר משום דלא ניתן לשיר. אבל אכתי הי' ראוי לגזור בזה גופא שמא מחמת בהילות המצוה ישכח ויתקנו כמו דגזרינן שמא יעבירנו מה"ט רק דמחמת בהילות המצוה אין חשש שמא ישכח אי' המלאכה רק שלא ישים אל לבו שהיום שבת וכמ"ש בטעמא, דמילתא וא"כ ביו"ט ל"ש שישכח שהוא יו"ט כיון שלא ניתן לשיר רק לתקיעה של מצוה יזכור שהוא ר"ה כמו דאמרי' הוא עצמו מחזיר עליו לשורפו וכו' וע"ז פקפקת דהתם כל השריפה בשביל שלא יאכל שפיר יזכור אבל כאן איך יזכור במה שלוקח שופר בידו הלא אפשר דלוקחו לאיזה צורך אחר לא לתקיעה של מצוה ולא לשיר. שתי תשובות בדבר חדא דשמא ישכח ויתקנו ל"ש אלא בשעה שתוקע וא"י לתקוע בו כהוגן וא"כ הרי הוא זכור לטוב שלקחו לתקיעה של מצוה ולא לצורך ד"א ולא לשיר. ועוד דהא כונתו לתקנו לתקיעה ואיך ישכח שלקחו לתקיעה לא לשאר צורך וכיון שלקחו לתקוע ע"כ לתקיעה של מצוה לא לשיר דלא ניתן לשיר וא"כ לא ישכח שהוא יו"ט ושנית כיון דאינו בכלל גזירת שאר כלי שיר רק דנגזור משום בהילות המצוה יתקנו וא"כ כיון שהוא בהול לקיים מצות תק"ש בר"ה ע"כ לא ישכח שהיום יו"ט של ר"ה. אביך הנאמן הדוש"ת

עמרם הק' בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה ער"ה

שיל"ת ב' אויפאלו עש"ק לס' והיה ברכה ותרם כראם קרני לפ"ק

לתורני אחד נ"י

אשר ידידי נ"י מתרעם על החזנים כבר האריך בגנותם די והותר הגאון בכור שור במס' תענית דט"ז והגאון ר"א פלעקלעש זצ"ל בספרו הנחמד מילי דשמיא דיבור ו' מאמר י"ד ומה לנו להוסיף על דבריהם הקדושים בכמה דורות אחריהם אשר התורה והיראה ירדה עשר מעלות אחורנית והדור פרוץ במילואו ואת יראי החטא ימאסו ואינם שומעין להישר והטוב ואת הישר בעיניהם עושים וד' ירחם

ואשר אמר עם הספר כי עושים איסור שנוטלים שכר שבת. יפה השיב לו הרב נ"י כי הדבר מבואר להיתר בשם הר"ש מובא בטו"ז או"ח סי' תקפ"ה סק"ז דאין איסור על החזנים ששוכרים אותם להתפלל בשבת דהא נותנים מהשכר לקיום המצוה להתפלל ומה שהקשה הטו"ז מהא דשוכר לשמור את הפרה תינוק שמביא הטור גם כן יפה השיב לו הרב נ"י לחלק דהתם רק הכשר מצוה משא"כ להתפלל הוי מצוה גופא ואעפ"כ צריך קצת נועם ותבלין

ולענ"ד נראה לחלק בתרי גווני. א) לפי מה דאמרינן כריתות י"ד שאני שעיר המשתלח דהכשירו ביו"כ בכך ע"ש. מבואר דלעשות מלאכה ביו"כ בשביל מצות יו"כ יש היתר יותר מלעשות מלאכה בשבת בשביל מצות יו"כ ועיין ר"ן בסוגיא דכבתה. וה"נ ליטול שכר שבת ויו"ט בשביל מצות שבת ויו"ט גופא ס"ל לר"ש דשרי אבל ליטול שכר שבת בשביל שאר מצוה שמירת פרה ותינוק אסור. ב) נ"ל דאיסור שכר שבת הוא רק משום דמיחזי כעובדא דחול שהרי אינו עושה שום איסור בדבר שנוטל שכר בעבורה. ולפ"ז ס"ל לר"ש דל"ש איסור זה אלא בדבר שנוטל שכר בעבורו גם בחול דהיינו שהוא שייך גם בחול אבל להתפלל בשבת דזה ל"ש בחול לא מחזי כעובדא דחול ושרי שכר שבת דל"ש אלא בשבת משא"כ דבר הרשות שייך גם בחול אבל שכר מצוה דשייכא בחול כמו בשבת כמו שמירת פרה ותינוק אף דהוא דבר מצוה מ"מ אסור שכר שבת וא"ש. ומאפס הפנאי תנוח דעתו בזה המעט ידידו הדו"ש: עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רע"ו

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לס' והיה ברכה תרס"ג לפ"ק

מגבהי מרומים. ישפות שלומים. לכבוד ידידי הרב הגאון הגדול ליהודים המפורסים בכל אפסים ואיים רחוקים סיני ועוקר הרים. כקש"ת מו"ה יצחק שעעלקיש נ"י אב"ד ור"מ דק"ק לעמבערג יע"א

אחדש"ת וכו' הנה העתק לי ת"ח א' קושי' משמי' דהדגנ"י מילי במילי ככתבו וכלשונו ממש במג"א סי' תקפ"ו סק"ה דס"ל אפילו ע"ז שיש לה בעלי' ונתכווין ישראל לזכות בה שוב אין לה ביטול דמשום חיוב אחריות מחשב כשלו עיי"ש אם כן מה פריך בע"ז ע"א רישא מקח טעות סיפא לאו מקח טעות הא קיי"ל בחו"מ סי' רל"ב סעיף כ"א וסכ"ב דבכל מקח טעות הלוקח מחויב באחריות גניבה ואבידה וכתב ש"מ ב"מ דף מ"ב ע"ב הטעם בשם ריטב"א כיון דחייב הלוקח לתת סחורתו ומוכר ולוקח נמי יכול לעכבו עד שיתן לו המוכר דמיו הרי נעשה הלוקח שומר עליו וכאותה שאמר שכל האומני' ש"ש עיי"ש ולפי"ז בשלמא רישא דלא נתן ול"ש דתפיס ליה אזוזי ואין כאן חיוב אחריות לא הוו ע"ז של ישראל משו"ה יחזיר אבל סיפא דנתן מעות מחויב לוקח באחריות והוי כשלו משו"ה יוליך לים המלח. ואין לומר דאין לו הנאה במה דתפיס ליה אזוזי דהרי יצטרך להוליך הנאה לים המלח דז"א דאם לא יאסר ולא יצטרך להוליך הנאה לים המלח שוב הו"ל הנאה כמ"ש תוס' ב"מ ל' לענין פ"א בעלה עלי' זכר עיי"ש עכ"ד

הנה בגמר דבריו אדם נתפס ותחילה אקדים דהאי ואין לומר הוא שלא בדקדוק במכ"ת דהד"ג נ"י דאין כאן הולכת הנאה לים המלח רק הע"ז גופא מוליך לים המלח וגם הלשון דאם לא יאסר הלא גם ע"ז של עכו"ם אסורה ועומדת כ"ז שלא ביטלה אבל הכוונה כך דאין לומר שאין לו הנאה במה דתפיס ליה אזוזי שאם כן יהיה כע"ז של ישראל משום חיוב אחריות ואין לו ביטול ויצטרך להוליכה לים המלח דז"א דאם לא יתפס לה אזוזי ולא יהיה מחויב באחריות הרי הוא ע"ז של גוי ויש לה ביטול ויכול לכוף תינוק ושרי לבטלה ותהיה מותרת ושפיר יתפס לה אזוזי עיי' באחרונים סוכה ל"ב ולפי"ז אין לו דמיון כלל דהתם שפיר אמרי' כיון דאם לא תיפסל יהיה ניחא ליה בעליית זכר משו"ה פסולה וה"נ אלו היינו יכולים לומר שאם אינו מחויב באחריות ויש לה ביטול ממילא מחויב באחריות ודאי הייתי אומר כן כמו התם אבל הלא גם אם יש לה ביטול אינו מחויב באחריות ממילא אלא משום דתפיס לה אזוזי והלא אם תפס לה אזוזי מחויב באחריות ואין לה ביטול ואין לו ריוח במה דתפיס לה אזוזי וכיון שכן א"י לתפיס לה אזוזי וממילא כיון דאינו תפיס אזוזי אין כאן חיוב אחריות אפילו יש לה ביטול ושפיר יש לה ביטול יהפוך בה ויהפוך בה הדגנ"י ויראה כי כנים הדברים ואמיתיים

ועוד נ"ל סברא ישרה דהא דאמרינן התם כיון דהפסול קשור בהכשר והכשר קשור בפסול דפסול היינו משום ספק וספק תורה לחומרא אבל כאן אפילו ע"ז שזכה בה ישראל זכייה גמורה אם לא עבדה ישראל יש לה ביטול מן התורה רק מדרבנן אין לה ביטול כמבואר בב"י יו"ד סי' קמ"ו בשם סמ"ג ע"ש בטו"ז סק"ג א"כ סד"ר לקולא ויש לה ביטול בכה"ג וכעין סברא זו כתב פמ"ג בפתיחה כוללות לאו"ח ח"א לענין גז"ש והיקישא לקולא ולחומרא לחומרא מקשי' עיי"ש אות י' ואות י"ד [וע"ל תחילת סי' רס"א]

אבל בלאה"נ האי וא"ל הוא דיחוי דמעיקרא דאפילו אין לו ביטול ואין שוה כלום ללוקח הישראל דיצטרך להוליכו לים המלח מ"מ כיון דלנכרי המוכר שוה דהוא מותר ליהנות מע"ז ואינו ב"נ מצווה רק שלא לעבוד ע"ז ואפי' אסור ליהנות מ"מ כיון שהגוי מ"מ נהנה אם כן שפיר שייך דתפיס ליה אזוזי שעי"ז דוחק המוכר להחזיר לו המעות וכמ"ש תוס' כתובות פ"ה ד"ה אית והך איתתא לא היתה חוששת אלא לקנות מלוגא דשטרי בלא החוב וכו' אלא דעי"כ היתה יכולה לדחוק היורשים שיפרעו היורשים מה שהיה חייב לה במה שלא תחזיר מלוגא דשטרא והוי כמו משכן יע"ש וה"נ דכוותי'

ובני הרב הגדול מהו' יצחק יעקב נ"י תי' קושייתו דמר דמג"א לא כתב רק ברוצה לזכות בגזלנותא הוי כשלו ואין לו ביטול אבל כאן אינו רוצה לזכות ואדרבה חוזר בו משום מקח טעות לא הוי כשלו משום חיוב אחריות ושפיר יש לו ביטול ויפה תי' אמנם מחוסר ביאור דהא מג"א מייתי ראיה מחמץ ושם אינו רוצה לזכות בו ואבארם בעזה"י עפ"י דברי חת"ס ח"ו בסוכה ל"א ד"ה באשרה דמשה דהק' על מג"א שהביא ראיה מחמץ דמשום חיוב אחריות הוי כשלו הא הוא ראיה לסתור דהא בחמץ בע' קרא לא ימצא דמשום קבלת אחריות הוי כשלו ומוכח דבעלמא לא הוי כשלו משום אחריות ותי' משום דק' מנ"ל לרבות בחמץ מלא ימצא קבלת אחריות דנפקד שהוא ברשות המפקיד להקדישו דילמא רק חיוב אמריות דגזלן שיצא מרשות הנגזל שא"י להקדישו אע"כ משום דחיוב אחריות דגזלן ידעינן בלא קרא דהוי כשלו'