בית שערים אורח חיים רעז

תשובה ע"ר

שיל"ת ב' אויפאלו ג' לסדר והרבך מאבותיך תרס"ד לפ"ק

ברכת השנים. משוכן מעונים. לרב בשנים. וברוחו פי שונים. המופלג ושנון. מהו"ר עקיבא נ"י בלויא בבאלדווא

מכתבו קבלתי בעתו אבל לא הרשני עתי ועטי להשיב עד היום והגיע נפשו לשאול את דעתי אם יש לאחד חזקה לתקוע שופר בביהכ"נ ביום א' דר"ה ולאיש אחר יש חזקה לתקוע ביום ב' דר"ה ביו"ט של ר"ה שחל בשבת יום א' מי נדחה מפני מי ביום ב' של ר"ה

תשובה בירושלמי פ"ב דחגיגה ה"ד הא ב"ה אומרי' יום טבוח שלה לאחר השבת עורות של מי ופי' ק"ע עורות של עולות שמקריבי' ביום טבוח למי מן המשמורות הם דאם הקריבום ביו"ט פשיטא שהם כל המשמורות בשווה כדתנן סוף סוכה ר' טבי בשם ר' יאשי' איתפלגון ר' יוחנן ורשב"ל רי"א של כל המשמורות ופי' ק"ע שהרי של כולן היו ובשביל שנדחה הקרבן לא נדחה זכותן רשב"ל אמר של אותו משמר ופי' ק"ע שזמנו בשבת זו ע"ש ולפ"ז בנ"ד לר"י הזכות שתוקע תמיד ביום א' ולרשב"ל הזכות לתוקע ביום ב' והרי אמר רבא ביבמות ל"ו הלכתא כוותי' דר"ל בהני תלת וכו' אבל בעלמא ר"י ור"ל הלכה כר"י וא"כ בנ"ד דלאו מהני תלת הלכה כר"י ומי שיש לו זכות לתקוע ביום א' הוא זוכה לתקוע ביום שני אם חל יום א' בשבת

ואמנם אני נבוך אולי האי כללא דרבא הוא רק בפלוגתא דר"י ור"ל בבבלי ולא בפלוגתתם בגמ' דירושלמי ועיין תוס' פסחי' ל"ז ע"ב ד"ה דכ"ע ור"ן שם וע"ז ו' ועיין חגיגה ז' ורמב"ם פ"ב מחגיגה ה"ו ולח"מ שם דהך כללא אינו בכ"מ וא"כ אפשר דגם בגמ' ירושלמי ליתא להאי כללא

וגם נ"ל לחלק דהירושלמי מיירי בזמן שמקדשי' עפ"י הראי' ולא ס"ל כאחרים שבר"ה ו' ע"ב דאין בין עצרת לעצרת אלא ד' ימים בלבד וא"כ אפשר שבזמן חייהם דכולהו משמורת לא חלה עצרת בשבת שיהי' יום טבוח לאחר השבת וא"כ כבר זכו כל המשמורות בקרבנות ששוחטי' ברגל בשביל הרגל ולהכי אם אירע עפ"י מקרה שחל עצרת בשבת ויום טבוח לאחר שבת ס"ל לר"י שהוא של כל המשמורות ולא פקע זכותן בשביל שנדחה הקרבן אבל עכשיו שמקדשי' עפ"י חשבון ועיין ברמב"ם פ"ה מקידוש החודש וא"כ מעיקרא כשנכנס התוקע לחזקתו לתקוע ביום א' אדעתא דהכי נכנס שיהי' ודאי בשנים יו"ט של ר"ה בשבת שאין תוקעי' בו א"כ מעיקרא לא חזי לי' תקיעות דר"ה שנה זו ולתוקע ביום ב' קאי וכדאמרינן ב"ק ק"י ע"ב או דילמא כיון דלא חזי לי' מעיקרא [למשמרת דיהויריב] לידעי' קאי ע"ש

והרמב"ם השמיט לגמרי דין זה שבירושלמי הנ"ל וכבר עמד עליו המל"מ פ"ד מכלי מקדש הלכה ה' ותי' בשירי קרבן דרמב"ם מפרש הא דקאמר בסמוך ואת אמר יום טבוח וכו' דקושי' סתמא דש"ס פריך אר' טבי דאת הוא דאמרת בחלה לאחר השבת פליגי ר"י ור"ל בעורות דליתא דהא ר"י הוא דאמר עצרת יש לו תשלומי' כל ז' ומעולם לא נדחה הקרבן וכיון דגמ' בבלי סובר דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה וכ"פ הרמב"ם תו אין מקום לפלוגתא זו ואין צורך להזכירו ע"ש וא"כ עכ"פ אי לאו האי קושיא הוי ניחא לי' דפליגי ר"י ור"ל בהאי סברא ואתיין שפיר דברינו הנ"ל

אלא דקשי' לי ע"ז התינח למ"ד בחגיגה ט' כולן תשלומין זה לזה שפיר כ' ומעולם לא נדחה הקרבן שכל יום חיוב בפ"ע עיין רש"י שם ודף ב' ואפי' לא חזי בראשון חזי בשני אבל למ"ד שם כולן תשלומין דראשון וכן פסק רמב"ם פ"ב מחגיגה הלכה ה' ומאן דלא חזי בראשון לא חזי בשני נהי דל"ד לחיגר או סומא ביום ראשון מטעם שכתבו תוס' חולין מ' ד"ה חייב לענין ראוי' להתקבל בפנים דאו"ב בחוץ פטור משום מחוסר זמן אבל שבת לאו מחוסר זמן דאין זה אלא משום דאין עשה דקרבן יחיד דוחה ל"ת דשבת ע"ש וה"נ שבת לא מקרי לא חזי בראשון משום דאין זה רק מטעם דעולת ראוי' אינה דוחה שבת מ"מ כיון דאחר השבת אינו חיוב בפני עצמו רק החיוב בשבת ואחר השבת הוא רק לתשלומי שבת א"כ שפיר נדחה הקרבן מזמן חיובו ועיין תוס' בשבת קל"א ד"ה ושווין

אבל לענ"ד נראה דביומא ס"ב וס"ד במפריש פסחו ואבד והפריש אחר תחתיו ואח"כ נמצא הא' והרי שניהן עומדי' איזה מהן שירצה יקריב ר' יוסי אומר מצוה בראשון ואם הי' השני מובחר ממנו יביאנו וא"כ י"ל דהך פלוגתא דר"י ור"ל בירושלמי הוא רק אליבא דר"י דמצוה בראשון או במובחר אבל לחכמים דאיזה מהן שירצה יקריב ה"נ ביום טבוח אחר השבת מ' שירצה יקריב ול"ש האי פלוגתא כלל וא"כ הרמב"ם דפסק פ"ד מקרבן פסח כחכמים שפיר השמיט דין זה ולפי"ז בנ"ד נמי איזה שירצה הקהל יתקע ביום ב' ועיין בתשו' פמ"א ח"ב סי' קכ"ו ומ"ש שם שאם האחד צדיק יותר ותוקע יותר יפה מצוה בו כמו אם הי' הב' מובחר לא משמע כן בגמ' וברמב"ם

ומ"ש פמ"א דנ"ד תלי' בהך דא דאו"ח סי' תרמ"ב בחל יום א' דסוכות בשבת שאין אומרי' מעריבי' אם אומרי' ביום ב' מעריבים דיום א' כמנהגינו או כמנהג פוזנא דאומרי' של יום ב' ומג"א כ' דבסוכה נ"ה משמע דהשני נדחה. לבבי לא כן ידמה לפי מה שראיתי בפמ"ג סי' תרמ"ב שכ' לבד ליל א' וב' דפסח דאומרי' בליל השייך לליל ב' משום בכור לספירה ע"ש מזה למדתי דבשאר יו"ט גם שניהם שייכים לשני לילות או ימים וכן הוא במערבית דסוכות בשניהם מדבר מסוכה וד' מינים וא"כ הוא גופא קשי' מ"ט קבעו פיוט זה ביום ראשון ופיוט זה ביום שני כיון דשני פיוטי' שייכי' לשני כמו לראשון יאמרו איזהו שירצו ואין לומר אותו פיוט שהי' טוב ויפה בעיניהם יותר קבעו בראשון דהא אמרי' במגילה כ"א ע"ב ראשון שקרא ד' משובח שני שקרא ד' משובח שלישי שקרא ד' משובח מקופות ומנורה ומעלי' בקודש ע"ש וא"כ אין חשיבות מעלה בקבעוהו בראשון מבקבעוהו אמצעי או אחרון

אבל פשר דבר נראה לפענ"ד שפיוט שאנו אומרי' ביום ראשון חברו בזמן מוקדם מחיבור פיוט שאנו אומרי' ביום שני והי' אומרי' אותו גם במקום שנוהגי' יו"ט רק יום אחד וממילא גם במקום שנוהגים בשני יו"ט של גליות הי' אומרי' אותו ביום א' כדי שיהי' אמירתו שווה בכל ישראל ואפשר אמרוהו גם ביום ב' ולאח"ז חיבור א' עוד פיוט ואמרו אותו במקום שנוהגי' שני ימים יו"ט ביום שני והראשון לא זז ממקומו לאמרו ביום ראשון וא"כ כשחל יום ראשון בשבת שאין אומרי' מערבית נהגו לומר מערבית דראשון בשני כיון שהוא מוקדם בזמן וגם במעלה שאומרי' אותו אפי' במקום דאין נוהגי' יו"ט רק יום א' וגם דקודם שנתחבר מערבית ליום שני אמרוהו גם בשני וטעם מנהג פוזנא פשוט הואיל דמערבית דראשון נדחה אידחי והשני במקומו עומדת אבל בהאי דסוכה נ"ה המעיין ברש"י שם יראה דלכל השירי מוספין יש שייכות יותר מן שיר המוסף האחרון ולכן דחו האחרון. ועוד שאל"כ ידלגו כשחל יום א' בשבת באמצע ולא ניחא להו בדילוג ועוד שידלגו בכל פעם שיר אחר לפי שיהא חל שבת ביום ב' או ג' או ד' לכן השוו מדתן לומר שירי המוספי' בסדר א' בכל השנים ולא אמרו האחרון אבל במערבית שפיר י"ל כמנהג פוזנא ודלא כמג"א וה"נ לענין תק"ש חזקת יום ראשון אידחי ומי שיש לו חזקה ביום שני יתקע

ועוד נ"ל דראשונים הקשו אמאי לא גזרינן במילה בשבת שמא יעבירנו כמו בשופר ולולב ותי' משום דבמילה הוי ודאי שמיני לא דחי משום שמא יעבירנו אבל בשופר ולולב דאין בקיאים בקביעא דירחא הוי רק ספק מצוה דחי' ליה משום שמא יעבירנו ועיי' מג"א סי' תקפ"ח סק"ד ולפי"ז מ' שיש לו חזקה לתקוע ביום א' דר"ה כל עצמו שאינו תוקע כשחל בשבת הוא משום שמא יו"ט הא' אינו יו"ט וא"כ גם בחול כשתוקעי' יש ספק זה שמא אינו יו"ט ואין כאן מצוה ולית ליה חזקה במצוה כלל ואת"ל שיום הראשון הוא יו"ט אם כן השני הוא חול ול"ש חזקה לתקוע תקיעה שאינו של יו"ט אבל מי שיש לו חזקה לתקוע ביום ב' מהני חזקתו שמא היום יו"ט לכן נלפענ"ד דחזקה של בעל יו"ט א' נדחה ומי שיש לו חזקה ביום ב' נשאר בחזקתו והוא יתקע. וכשמוע קול שופר. יכתב לחיים בספר. וחבלו יפול בנעימים. בברכת השנים. כנפשו ונפש החותם בברכה שלימה. שוב מצאתי שכבר נשאל בזה בס' פרשת מרדכי או"ח סי' כ"ג והנלענ"ד כתבתי ועיי' בשע"ת או"ח סי' תקפ"א סק"ג עש"ה]

עמרם ה"ק בלוהם בק"ק הנ"ל

תשובה רע"א

שיל"ת ב' אויפאלו יום ב' לסדר נצבים וילך הרמת קרן ישראל לפ"ק

שנת ברכה גאולה וישועה לכבוד מעלת ידידיי האהובים. נכבדים ויקרים. נגידים וחשובים שבק"ק פ' נרם יאיר. כאור בהיר. ובראשם מורם ורבם ידינ"פ הרב המאוה"ג וכו' פ' נ"י

על דבר אשר באתם בשאלת פי באיש אחד שכבדו אותו הקהל בתפילת ימים נוראים ונמצא עליו פסול אם יכול לכבד אחר במקומו עיין בשע"ת או"ח סימן תקפ"א בשם תשו' שבו"י. ודעת מע"כ הרב נ"י דאינו יכול לכבד אחר תחתיו ע"פ המבואר בשו"ע סימן תקפ"א בהג"ה ס"א דכל ישראל כשרים להתפלל רק שיהיה מרוצה לקהל. אבל אם מתפלל בחזקה אין עונין אחריו אמן וכתב דהטעם משום דהא דש"ץ מוציא העם בתפילתו הוא מטעם שליחות כמבואר ברכות דף ל"ד ע"ב במתני' שם המתפלל וטעה וכו' ואין אדם יכול להעשות שליח בעכ"ח של משלח ואם כן ממילא אינו יכול לכבד לאחר משום כל מילתא דאיהי לא מצי עביד שליח לא מצי משוי' ועיין ב"ק דף ק"י וספר ים התלמוד שם עכ"ד

ואני אומר הדין דין אמת מחמת כמה טעמים אבל לא מטעם דמע"כ [כאשר אבאר להלן אי"ה] א) נ"ל דאפילו לא נמצא עליו פסול א"י להעמיד אחר במקומו אם הטעם דש"ץ מוציא מכח שליחות דאף דקי"ל שליח עושה שליח היינו דוקא בדבר שאין קפידא על גוף